ברמאללה הסתיימה בסוף השבוע ישיבה מיוחדת של מוסדות אש"ף כדי לבחור סגן לאבו מאזן, אבל היא לא נקבה בשם היורש, אלא יצרה מנגנון שבו אבו מאזן יבחר את יורשו מתוך חברי הוועד הפועל של אש"ף.
בסופו של דבר, רק אחרי התייעצויות מסדרון ומגעים בטלפון, נבחר חוסיין א-שיח', איש הקשר עם ישראל, לסגנו של אבו מאזן. כעת הוא יצטרך להוכיח שהוא גם היורש הראוי, ודרך ארוכה לפניו.
בסופו של דבר, רק אחרי התייעצויות מסדרון ומגעים בטלפון, נבחר חוסיין א-שיח', איש הקשר עם ישראל, לסגנו של אבו מאזן. כעת הוא יצטרך להוכיח שהוא גם היורש הראוי, ודרך ארוכה לפניו
הצורך לכנס את ועידת היורש נבעה מן הצורך של הרשות הפלסטינית להיות רלוונטית ביום שאחרי מלחמת עזה. זאת משום שעד כה כל הגורמים הבוחשים בקלחת "היום שאחרי" מתעלמים מאש"ף וממנהיגה אבו מאזן.
אדרבא, חמאס היא הכתובת לכל המגעים, ואף מעבר לשאלת החטופים – כמו נקודות ההסכמה בין אדם בוהלר וחליל אל-חיה.
הקשר הישיר בין ארצות הברית לחמאס מרתיח את דמו של אבו מאזן, וזאת הסיבה לקללה הנמרצת שהטיח "בילדי הכלב" חמאס, שישחררו כבר את החטופים הישראלים – ולא ישתמשו בהם כמנוף ליחסים עם ארצות הברית.
התפקיד היחיד שיועד לאבו מאזן היה להסכים לוועדה מוסכמת עם חמאס לאנשי מקצוע שינהלו את עזה במסגרת היוזמה המצרית. אבו מאזן מייד הודיע לנשיא המצרי עבד אל פתח א-סיסי שהרעיון הזה לא מקובל עליו, ובקללה על חמאס הוציא הודעת פטירה ליוזמה המצרית עוד לפני שהחלה.
הלחץ על אבו מאזן הופעל מצד מדינות ערב ומעצמות המערב – "לחדש" את הרשות הפלסטינית באופן שיוכיח לעולם כי ניתן להפקיד בידיה את עזה ביום שאחרי, שכן על פי ביצועיה הכושלים בגדה, היא לא יכולה להיות הכתובת לעזה.
את הדרישה הזאת העמיד בפני אבו מאזן אנתוני בלינקן, שר החוץ בממשלו של הנשיא ג'ו ביידן. אבו מאזן הרים עליו את קולו והבהיר כי בלינקן לא יחליט בשבילו החלטות שהם בתחום הריבונות הפלסטינית. מאז, בלינקן סירב לראות את אבו מאזן ורמאללה יצאה מתחום הרלוונטיות ליום שאחרי בעזה.
הרשות הפלסטינית מנסה לשמר רלוונטיות ביום שאחרי מלחמת עזה, כי הבוחשים בקלחת "היום שאחרי" מתעלמים מאש"ף וממנהיגה אבו מאזן. אדרבא, חמאס היא הכתובת לכל המגעים, אף מעבר לשאלת החטופים
בפסגה הערבית בקהיר במרץ השנה דיברו מנהיגי ערב על ליבו של אבו מאזן בכל זאת לשנס מתניו לעשות רפורמה, שתחדש את פניו של אש"ף כדי שיוכל להיות רלוונטי לפתרון בעיית עזה.
ההחלטה מסוף השבוע מעמידה זאת בספק, מכיוון שבנאומו הפרוגרמתי פסל אבו מאזן את הבחירות הכלליות, אולי מטעמים נכונים, אבל סיכום "הרפורמות שיחדשו את פניו של אש"ף" בבחירת יורש מן הפָּנים המוכרות של הוועד הפועל של אש"ף – רחוק מן המטרה היומרנית שהמערב ומדינות ערב הציבו לאבו מאזן. הוא לא מסוגל ואולי לא רוצה. חלוקת הרשות בין עזה לבין רמאללה כנראה תישאר אתנו לעוד הרבה זמן, אולי לתמיד.
אז כעת, יש לברר מתוך דיוני מוסדות אש"ף, איך הם רואים את עתיד הרשות בגדה. הקו המנחה של אבו מאזן היה הזלזול ביושבים מולו. הקללות על חמאס היו רק השיא בעקיצות שעקץ את הנהגת "הפנים" שישבה מולו, ובהן ש"אין להם קשר עם ההיסטוריה של אש"ף".
בהקשר הזה אבו מאזן גם העלה על נס את זכות השיבה, והזכיר שהוא עצמו "מתוך הפְּנים", כלומר מישראל, והבטיח לשומעיו שהיום שבו יחזור לביתו קרוב מאי פעם. האם הפלסטינים שואבים עידוד מן הקרעים בתוך החברה הישראלית, כאופק חדש לחיסולה של המדינה?
מבחינת יחסי הכוחות בגדה, הרי התכונה הנדרשת מן היורש של אבו מאזן היא שמירת גחלת זכות השיבה, ולא שמירת האינטרסים של הפלסטינים בגדה, שאינם פליטים. מכאן נגזר שהיורש אשר אבו מאזן מייעד לעצמו הוא מי שימשיך לדבוק בזכות השיבה של הפליטים, ולא יענה על מאווי הפלסטינים שאינם פליטים ועניין זכות השיבה לא צרוב בנפשם.
סיכום "הרפורמות שיחדשו את פניו של אש"ף" בבחירת יורש מתוך הפָּנים המוכרות של הוועד הפועל של אש"ף – רחוק מהמטרה היומרנית שהמערב ומדינות ערב הציבו לאבו מאזן. הוא לא מסוגל ואולי לא רוצה בה
במאמר מוסגר אפשר לומר, כי ברגע שאבו מאזן אמר שהוא כָּמֵהַּ לחזור לביתו בצפת, הוא גם הודיע ל"גדתים" כי בהזדמנות הראשונה הוא יעזוב אותם ויעבור למקום שהוא באמת שייך אליו – למה שהיום הוא ישראל.
יש להזכיר כי בנאומו האחרון בעצרת האו"ם אמר אבו מאזן, כי כאשר הוא מדבר על מדינה הוא מתכוון לגבולות החלוקה של 1947. כלומר: צפת מכורתו נמצאת בחלק "הערבי" של החלוקה. אז עדיין לא דיברו על "פלסטינים" .
צמצום הבחירה ביורשו רק מבין חברי הוועד הפועל של אש"ף, שלל את הבחירה המועדפת על מעצמות המערב – מאג'ד פרג'. אבל לא שלל אותה לגמרי. מבין שני המועמדים הפוטנציאליים שנשארו אחרי אותה ישיבה מיוחדת: חוסיין א-שיח' הוא בעל בריתו של פרג', ואילו המועמד עזאם אל-אחמד הוא איש הגוורדיה הוותיקה של אש"ף.
המינוי של חוסיין א-שיח' פירושו חיזוק הקשר עם ישראל ועם המערב, והעמדת יורש אמיתי לאבו מאזן על חשבון הנרטיב של זכות השיבה. אילו היה מתמנה עזאם אל-אחמד – זה היה מבטא את שמירת כוחה של הגווארדיה הוותיקה, שאינה מקובלת על העולם הערבי ככזו שיכולה לקחת אחריות על עזה ביום שאחרי.
זו הייתה בסופו של דבר מהות הדילמה – לבחור יורש שאינו באמת יורש ומשמר את רוח "המאבק" ואת מאווייהם של מייסדי אש"ף מתוך פליטי 1947, או יורש אמיתי שבאמת יכול לחולל שינוי, כי הוא קשור ומקובל על מדינות ערב ומעצמות המערב, ואיש הקשר עם ישראל.
מינוי א-שיח' פירושו חיזוק הקשר עם ישראל ועם המערב, והעמדת יורש אמיתי לאבו מאזן על חשבון נרטיב זכות השיבה. אילו היה מתמנה אל-אחמד – זה היה מבטא את שמירת כוחה של הגווארדיה הוותיקה
בסופו של דבר, כאמור, חוסיין א-שיח' נבחר, אבל יש לשים כוכבית אזהרה – זה שהוא מקובל מחוץ לרשות הפלסטינית לא אומר שהוא מקובל בתוך הרשות הפלסטינית, ואת זה הוא יצטרך להוכיח – אם בכלל.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם