"נרשמתם?"
"לא. למה היינו צריכים להירשם?"
"יש כאן אירוע פרטי היום. המתחם סגור לקהל".
"אני לא מעוניין להשתתף באירוע. אני רוצה להגיע לאגם. האגם שייך לציבור, ואני חלק מהציבור".
"יש עוד נקודות שיש בהן גישה לאגם. תלך בדרך העפר ותראה".
צוהרי יום העצמאות. אנחנו עומדים מול השער הסגור של "אגם ניצנים", מתחם הממוקם כיאה לשמו על גדת אגם ניצנים. מצידו השני של השער עומדת בחורה שמבהירה לנו בחביבות אבל בטון נחרץ שאין לנו מה לחפש כאן. אין לנו הזמנה לאירוע הפרטי, לא שילמנו – אז אין אגם.
בתקופה האחרונה הגיעו לזמן ישראל פניות ממבקרים שביקשו להיכנס למקום ולתדהמתם נאסר עליהם להכניס אוכל ושתייה שהביאו מהבית.
"זה גם מופיע במפורש בשלט בכניסה שאסור להכניס מזון ושתייה למתחם. ברור שזה כדי שנהיה חייבים לקנות מהם במחירים מופקעים. לא מבינה איך ייתכן שכולם מעלימים עין"
"אני הגעתי למקום מוקדם ולא בדקו אותי", מספרת נעה כהן, תושבת שדרות, "כשיצאתי משם בסביבות 12 בצוהריים, ראיתי איך בודקים לאנשים בכניסה את התיקים ומחרימים להם מזון ושתייה למרות מחאות שלהם, תוך טענה שזה מקום פרטי.
"זה גם מופיע במפורש בשלט בכניסה שאסור להכניס מזון ושתייה למתחם. ברור שזה כדי שנהיה חייבים לקנות מהם במחירים מופקעים. פניתי לרשות מקרקעי ישראל, שהקרקעות שייכות לה. לא מבינה איך ייתכן שכולם מעלימים עין".
בדפי פייסבוק של מטיילים הצטרפו מתלוננים נוספים. "אי אפשר להכניס אוכל ושתייה ואנשים עדיין חושבים שזה הגיוני!" כתבה חן, "יש לי ילד אלרגי, הוא לא יכול לאכול שם, במילים אחרות: בגלל בעיה רפואית שלו אסור לנו להיכנס כדי לשבת. העולם השתגע!" ואילו מריאלה כתבה: "לא להכניס חטיף ומים לילדים? איזו הגזמה! ביסלי ובמבה במחיר מופקע, שיחפשו פראייר אחר".
אגם ניצנים הוא אחד המקומות הקסומים בארץ ובה בעת אחד העזובים. בשיחות שנערכו לצורך הכנת הכתבה הזו חזרו על עצמם שוב ושוב הצירופים "אזור דמדומים" ו"No man's land", עניין חריג כשמדובר בשכיית טבע המרוחקת בסך הכול 35 קילומטרים מתל אביב.
העובדה שהשטח אינו מוגדר כשמורה אלא כ"סתם" שטח פתוח, לצד הקסם הממגנט שלו, הפכה אותו למובלעת מוזנחת שבה איש הישר – או העקום – בעיניו יעשה
המציאות השוררת באגם ניצנים כבר תקופה ארוכה היא כישלון כואב ומחדל מתמשך בניהול השטחים הפתוחים ונכסי הטבע בישראל. בדיוק כמו בשפך נחל חדרה, רק בלי הכרישים. מקום שהיה יכול להיות פינת חמד בקנה מידה לאומי, אבל בפועל סובל מהפקרה, הזנחה וזוהמה. וכשיש ואקום, מישהו נכנס ומשתלט עליו.
אגם ניצנים נוצר בטעות. עד שנות ה־90' פעלה בלב הדיונות שבין אשדוד לאשקלון – סמוך לחוף ניצנים הקסום – מחצבה שבה כרו כורכר לטובת סלילת כביש 4 ופרויקטי תשתיות אחרים באזור. יום אחד חצבו קצת עמוק מדי והגיעו למי התהום. המים צפו ועלו ונוצרה שרשרת של ברכות באורך של כקילומטר בלב החולות. כיום הן מוקפות במסך צפוף של קנים ומארחות ציפורים ודגים.
ממערב (לכיוון הים) וממזרח (לכיוון כביש 4) הברכות מוקפות בשמורת טבע שמנוהלת על ידי רשות הטבע והגנים, אבל הן עצמן – בגלל הייעוד ההיסטורי של השטח כמחצבה – לא שייכות לשמורה.
לפני כ־20 שנה, בעוד החלטה אומללה מיני רבות שהתקבלה במוסדות התכנון, הוחלט לייעד את שטח המחצבה והאגם לתיירות. היו יזמים שרקמו חלומות על אתר נופש ומאות חדרים בין האגם לים. בינתיים התוכניות נגנזו. העובדה שהשטח אינו מוגדר כשמורה אלא כ"סתם" שטח פתוח, לצד הקסם הממגנט שלו, הפכה אותו למובלעת מוזנחת שבה איש הישר – או העקום – בעיניו יעשה.
תושבי האזור וחובבי טבע יודעים לספר על אתר שהפך למוקד השתוללות של טרקטורונים ורכבי ארבע על ארבע, מדורות, זולות על שפת האגם ובלגן אחד גדול
תושבי האזור וחובבי טבע יודעים לספר על אתר שהפך למוקד השתוללות של טרקטורונים ורכבי ארבע על ארבע, מדורות, זולות על שפת האגם ובלגן אחד גדול. בלי תשתיות (שירותים, פינוי אשפה), בלי הסדרה ובלי משילות.
המועצה האזורית חוף אשקלון מתנערת מכל אחריות ועושה קולות של שטיח, הסמכויות של רשות הטבע והגנים תקפות רק בתוך שמורת הטבע, ורשות מקרקעי ישראל, שהקרקע בבעלותה, מאפשרת לכאוס להתרחש.
בתוך הוואקום הזה פועל על שפת האגם מתחם עסקי שבמהלך השנים פשט ולבש צורות. כמה ימים לפני המלחמה, ובלי קשר אליה, המקום נסגר. בראשית אוקטובר 2023 עלה פוסט בדף הפייסבוק של המקום שבישר על כך.
כשלושה חודשים לאחר מכן הודיעה המשטרה על מעצרו של יובל שרון, אחד הבעלים, בחשד שגייס עבריין מהפזורה הבדואית כדי לסייע לו בגביית כספים שלטענתו שותפו – שאיתו הסתכסך מרות – היה חייב לו.
המתחם נותר סגור בשנה הראשונה למלחמה, ולפני מספר חודשים נפתח מחדש. בתפריט: עגלת קפה, פוד־טראק בשר, דשא, כריות הסבה, סירות פדלים וקיאקים להשכרה ומתחם שכשוך במים רדודים
הסכסוך וניסיונות הגבייה לוו בעימותים אלימים והוגדרו על ידי המשטרה "סחיטה באיומים". המחלוקת בין השותפים התגלגלה עוד תקופה בבתי המשפט. המתחם נותר סגור בשנה הראשונה למלחמה, ולפני מספר חודשים נפתח מחדש. בתפריט: עגלת קפה, פוד־טראק בשר, דשא, כריות הסבה, סירות פדלים וקיאקים להשכרה ומתחם שכשוך במים רדודים.
שרון, תושב קדרון, הוא מסוג הטיפוסים שאיש כנראה לא נותר אליהם אדיש. בין תושבי הסביבה, שומרי הטבע והמטיילים שאיתם שוחחתי, יש כאלה שסבורים שהמקום שלו תורם תרומה חיובית לאזור – פינה נקייה, נעימה ומסודרת שמאפשרת בילוי על שפת האגם.
"ממש כיף שם", אומרת חובבת טבע שגרה באזור עשרות שנים, "זה לכאורה בעייתי שחלק מאתר טבע הופך למתחם פרטי, אבל בסופו של דבר בלעדיו היה הרבה פחות טוב כאן. לפני שהמתחם הוקם, בתור מי שגרה באזור, לא יכולנו להגיע למקום הזה. היה ממש מגעיל, היו מלא זולות ומזרקים וטיפוסים שלא רצית להיתקל בהם".
אחרים רואים בשרון בריון שמנצל את אווירת אזור הדמדומים כדי לנכס לעצמו משאב טבע קסום. ייאמר מייד: אין רע במתחם של תקרובת ובילוי על שפת אגם, בדיוק כמו שאין רע – להפך – בבתי קפה על שפת הים.
אחרי שהגברת מהשער הבהירה שאנחנו לא רצויים, פנינו ימינה וצעדנו בדרך העפר המקבילה לשרשרת האגמים. עד מהרה התברר שלהגיע אל האגם עצמו זו משימה כלל לא פשוטה
אבל ברגע שבית הקפה מתחיל לחטט בתיקי הנופשים ולסגור את החוף לאירועים פרטיים – זו חצייה מובהקת של הגבול. בעבר הפקעת מקטעים מחופי הים לטובת חתונות של בעלי ממון היו תופעה רווחת, אבל הליכים משפטיים (בחלקם עמדה בחזית "אדם, טבע ודין") ופסקי דין ביססו נורמה חדשה שבה ברור שהטבע שייך לכלל הציבור. באגם ניצנים הנורמה הזו כנראה לא מובנת מאליה.
אחרי שהגברת מהשער הבהירה שאנחנו לא רצויים, פנינו ימינה וצעדנו בדרך העפר המקבילה לשרשרת האגמים. עד מהרה התברר שלהגיע אל האגם עצמו זו משימה כלל לא פשוטה. פה ושם יש פתח בין העצים והקנים והברכות מפציעות במלוא הדרן.
בצוהרי העצמאות קומץ המפרצונים הללו היו מאוישים על ידי ממנגלים ונופשים עם רכבים. אחרי כמה דקות הליכה נתקלנו במכשול: חומת עפר גבוהה שחסמה את השביל. במאמץ הצלחנו לטפס ולהשאיר אותה מאחורינו.
מעברו השני של המתרס היו רק זוג צעיר ופעוטה מתוקה, ויחד איתם חלפנו על פני עוד בריקדת עפר, מעט יותר נמוכה. הם תושבי אשקלון הסמוכה, שמו פעמיהם לבריכת שכשוך קטנה בפאתי האגם כדי לטבול את הילדה. ניכר שהם מכירים את המקום, את קסמיו וגם את מפגעיו, כולל סיפורים על מסיבות נודיסטים ואנשים שהקימו זולות ושכחו לעזוב.
זה כנראה לא מקרי שרוב הגורמים הרשמיים – בראשם המועצה האזורית חוף אשקלון – סירבו להתייחס לנעשה שם. כמו תפוח אדמה לוהט הם ניסו לכדרר את האחריות לגורם אחר
על אף כל החתחתים, הטיול על שפת האגם, על גבול שמורת הדיונות ולמרגלות מצוקי הכורכר הוא חוויה טובה, אבל יש משהו רעיל באגם ניצנים וסביבתו. הטבע נפלא, ההתנהלות מפוקפקת. זה כנראה לא מקרי שרוב הגורמים הרשמיים – בראשם המועצה האזורית חוף אשקלון – סירבו להתייחס לנעשה שם. כמו תפוח אדמה לוהט הם ניסו לכדרר את האחריות למישהו אחר.
מי שהשיב לשאלות בפתיחות הוא דווקא יובל שרון. "אתה טועה כשאתה קורא לאגם ניצנים מקום ציבורי", הוא אומר, "זה מקום שהכניסה אליו אסורה. יש שלטים של רמ"י שאוסרים על הכניסה. זה מקור מים בלי מציל, 600 דונם של אגם, אבל ברור שכל מי שרוצה יכול להיכנס – זה שטח פתוח, פרוץ. להגיד לך שמישהו אוכף את האיסור – לא".
זה שטח ציבורי בדיוק כמו שחוף ים לא מוכרז הוא שטח ציבורי. באיזו זכות אתה מחטט לאנשים בתיקים ואוסר עליהם להכניס אוכל ושתייה לשפת האגם?
"המִנהל הוציא מכרז ואפשר לי לפעול בשטח של חמישה דונם שמוגדר מסחרי. ההגדרה היא פארק נופש. יש לי תעודת כשרות, אני צריך לבדוק שאנשים לא מתחכמים ולא מכניסים דברים שאסור להכניס. יש את החכמולוגים האלה שמתלוננים, 'באתי עם אוכל ולא נתנו לי להכניס', כאילו מי יודע מה קרה.
"הם יכולים להיכנס, הכניסה חופשית, לשבת על המים, ליהנות, לא חייבים לקנות ממני כלום ולא חייבים לשלם על שום דבר. במקום לעודד את מה שאני עושה כאן – תוקפים. האגם מסוכן, היו מקרי טביעות בעבר, אצלי אתה יכול לשכור קיאק עם חגורת הצלה, הכול מפוקח ומבוקר".
"אתה צריך להבין שבלי אירועים פרטיים המקום הזה לא יכול להחזיק את עצמו. בימי חול אין פה אף אחד. אז השאלה אם רוצים לתת לי אפשרות להתקיים או לא"
מי הירשה לך לסגור את חוף האגם לאירועים פרטיים?
"זה לא קרה".
זה קרה ביום העצמאות, לא נתנו לי להיכנס.
"ביום העצמאות המקום היה פתוח. יכול להיות שהיו יותר מ־500 איש שזו המכסה שהמשטרה לא מרשה לעבור".
הסתכלתי מבעד לגדר. לא היו 500 ואפילו לא קרוב. העובדת שלך בשער אמרה בפירוש שהמתחם סגור כי יש אירוע פרטי ואם אני לא ברשימה אני לא יכול להיכנס.
"אין דבר כזה. לא היה. למרות שאתה צריך להבין שבלי אירועים פרטיים המקום הזה לא יכול להחזיק את עצמו. בימי חול אין פה אף אחד. אז השאלה אם רוצים לתת לי אפשרות להתקיים או לא. יש יפי נפש שממציאים עליי המצאות, אבל בסוף אני היחיד בסביבה שעושה דברים על חשבונו.
"בכל סוף שבוע הישראלים משאירים פה שלושה טון פסולת, אף אחד לא חושב לקחת את האשפה שהוא הביא איתו מהבית, ואני מארגן מבצעי איסוף, מביא מתנדבים מאשדוד. המועצה האזורית לא שמה שקל, לאף אחד לא אכפת חוץ ממני".
מעריך את ההשקעה, אבל מוכרח להגיד שהאזור היה מלוכלך למדי כולל השטח שממש צמוד לגדר ולשער שלך.
"כמו שאמרתי, הרבה אנשים באים בשבתות וחגים ומשאירים טינופת".
בין אם שרון הוא אמא תרזה של אגם ניצנים או טיפוס כוחני שמשתלט על פיסה קסומה של נחלת הכלל, השאלה היא איפה הריבון? איפה המועצה האזורית, איפה רשות מקרקעי ישראל, איפה מדינת ישראל? יכול להיות שכולם מאוד רוצים לפעול ולקחת אחריות, אבל שוב היועצת המשפטית לממשלה מונעת מהם לבצע את עבודתם.
המועצה האזורית חוף אשקלון נשאלה על מצב הלכלוך וההזנחה באזור האגם ועל רישיון העסק של המתחם הפרטי – אך העדיפה שלא להגיב.
"היזם הצהיר והתחייב כי לא ימנע ו/או יגביל שימוש בשטח האגם וכן התחייב להותיר את שער הכניסה פתוח לכלל הציבור בשעות הפעילות, מפתח השער יופקד גם בידי מפקח מטעם רמ"י"
מרשות מקרקעי ישראל נמסרה התגובה הבאה, שלפחות חלקים ממנה לא מתיישבים עם המציאות בשטח: "לחברת 'שרון אחזקות (1992) בע"מ' הסכם הרשאה למטרת 'מעגן סירות + פארק מוטורי' בתוקף עד ליום 17 בנובמבר 2026. בחוזה ההרשאה הוטמעו התנאים הבאים אשר הובהרו ליזם במספר מפגשים ודיונים איתו כולל בסיור של הנהלת המרחב במתחם.
(1) ידוע ליזם כי שטח האגם הינו משאב ציבורי ומשכך הוא נחלת הכלל. (2) ידוע ליזם כי שטח האגם אינו כלול בשטח ההרשאה למעט מתן הרשאת שימוש חלקי באגם לצרכיי שייט בלבד. (3) היזם הצהיר והתחייב כי לא ימנע ו/או יגביל שימוש בשטח האגם וכן התחייב להותיר את שער הכניסה פתוח לכלל הציבור בשעות הפעילות, מפתח השער יופקד גם בידי מפקח מטעם רמ"י.
(4) היזם הצהיר והתחייב כי לא יגבה כל תשלום עבור כניסה ושימוש הציבור הרחב באגם, למעט עבור שימוש במתקני היזם, להם ניתנה הרשאה. (5) כמו כן התחייב לתלות שלט בו נכתב באופן בולט כי הכניסה לאתר פתוחה לציבור הרחב בשעות הפעילות ואינה כרוכה בתשלום למעט בגין השימוש במתקנים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם