במהלך השנים האחרונות יוקר המחיה בישראל הפך לנושא מרכזי בשיח הציבורי, כאשר משפחות רבות מתקשות לעמוד בהוצאות השוטפות, הפער בין ההכנסות להוצאות הולך ומתרחב, והתקווה לחיים כלכליים נורמליים הולכת ודועכת.
אם לא די בעליות המחירים התכופות של המזון, ההלבשה, הדיור, הבריאות, מוצרי הטואלטיקה וכמעט כל השירותים לבית, באה הממשלה והעלתה לנו באחרונה גם את מחירי התחבורה הציבורית, החשמל, המים והארנונה ומעל כל אלה גם המע"מ עלה מ-17% ל-18%.
אם לא די בעליות המחירים התכופות של מזון, הלבשה, דיור, בריאות, טואלטיקה וכמעט כל השירותים לבית, העלתה הממשלה גם את מחירי התחבורה הציבורית, החשמל, המים והארנונה, והמע"מ עלה מ-17% ל-18%
לא צריך דוחות, גרפים, או תחזיות וניתוחים של כלכלנים מומחים כדי להבין שיותר ויותר משפחות, שהיו עד לאחרונה חלק ממעמד הביניים, יורדות אל מתחת לקו-העוני ומתקשות לגמור את החודש.
די בהצצה חטופה בעגלות הקניות הריקות למחצה בסופרים הגדולים, במחירי הדירות שהפכו לבלתי-מושגים עבור מרבית השכירים במשק, או בתורים הארוכים שהשתרכו רק לפני מספר שבועות לקראת הפסח בעמותות שחילקו מזון לנזקקים – כדי להבין את גודל הקריסה של חלק לא-קטן של מעמד הביניים.
מצד אחד השכר נשחק בעקבות הגזרות הכלכליות האחרונות והקפאת הקצבאות והתשלומים הנלווים לשכר, ומצד שני ההוצאות מתייקרות וגדלות כמעט מדי יום. מה שהתחיל פעם כמאבק על גביע קוטג', הפך לסימן אזהרה ענק: משהו עמוק נשבר כאן.
הציבור מבין, יותר מתמיד, שאי אפשר לגמור את החודש כי החודש גומר אותך. הנתונים חושפים תמונה קשה ובלתי נתפסת: בעוד שבמדינות אירופיות מפותחות משכורת ממוצעת של שכיר מאפשרת חיים בכבוד, בישראל 2025 היא בקושי מכסה את צרכי הקיום הבסיסיים.
ישראל, שמתגאה בהייטק המתקדם בעולם ובחדשנות פורצת דרך, "מצטיינת" בעוד תחום: היא דורגה במקום האחרון ב-OECD ביחס שבין הוצאות להכנסות, כאשר חלק הולך וגדל מהאוכלוסייה חי במציאות של "לגמור את החודש" במקום "לחיות את החיים".
אי אפשר לגמור את החודש כי החודש גומר אותך. הנתונים חושפים תמונה בלתי נתפסת: בעוד שבמדינות אירופיות מפותחות משכורת שכיר ממוצעת מאפשרת חיים בכבוד, בישראל 2025 היא בקושי מכסה צרכי קיום בסיסיים
על פי נתוני ארגון ה-OECD, ישראל מתבלטת בדירוג המדינות היקרות ביותר בעולם המערבי, עם רמת מחירים לצרכן שנמצאת בצמרת הטבלה. בדו"ח משנת 2023, תפסה ישראל את המקום השלישי והמדאיג ברשימת סלי הצריכה היקרים במדינות המפותחות, לאחר זינוק משמעותי של כ-40% במחירים מאז 2009.
מדאיגה במיוחד המגמה המסתמנת בהשוואה לשוויץ, המובילה המסורתית בטבלת היוקר העולמית, כאשר הפער בין המדינות הצטמצם באופן דרמטי מ-25 נקודות ב-2020 לפער זניח של 8 נקודות בלבד ב-2023. במקביל, כוח הקנייה של השכר הממוצע בישראל נותר נמוך משמעותית, כ-28.1% מתחת לממוצע מדינות ה-OECD, כשבתחומי התשתיות החיוניות – דיור, חשמל ומים – המצב חמור אף יותר, עם פער שלילי של כמעט 40% לעומת הממוצע במדינות המפותחות.
מאחורי המספרים היבשים של יוקר המחיה בישראל מסתתרת מציאות מורכבת של כשלים מבניים במשק. הריכוזיות הגבוהה בשווקים מרכזיים, ובפרט בתחומי המזון והקמעונאות, יוצרת מונופולים דה-פקטו, שמכתיבים מחירים גבוהים לצרכן הישראלי ללא תמריץ אמיתי להתייעלות.
לצד זאת, מערכת המיסוי העקיף בישראל, הכוללת מע"מ בשיעור אחיד על מוצרים חיוניים ומותרות כאחד, ומיסוי כבד על דלק ואלכוהול, מעמיסה נטל נוסף על סל הצריכה.
משבר הדיור המתמשך, שהביא לעליית מחירים עקבית לאורך העשור האחרון, שואב נתח הולך וגדל מההכנסה המשפחתית, בעוד היעדר מערכת תחבורה ציבורית יעילה מאלץ משקי בית רבים להוציא אלפי שקלים מדי חודש על אחזקת רכב פרטי.
כל אלה מתרחשים על רקע שכר ממוצע שנותר נמוך ביחס למדינות מפותחות אחרות, מצב המצמצם באופן משמעותי את כוח הקנייה של האזרח הישראלי ומעמיק את תחושת המחנק הכלכלי.
על פי נתוני ה-OECD, ישראל מתבלטת בדירוג המדינות היקרות בעולם המערבי, עם רמת מחירים בצמרת הטבלה. בדו"ח מ-2023, תפסה ישראל מקום 3 ברשימת סלי הצריכה היקרים במדינות המפותחות
הניסיונות לטפל בריכוזיות המשקית בישראל דומים למאבק במפלצת רבת ראשים, כשממשלות באות והולכות אך התופעה רק מתחזקת. מאחורי כישלון זה עומד מארג מורכב של קשרים והשפעות הדוקות בין הון לשלטון, כאשר קבוצות אינטרס רבות עוצמה מפעילות מערכי לובי משוכללים, המשפיעים על קבלת ההחלטות בדרגים הפוליטיים והרגולטוריים.
הריכוזיות בישראל איננה מסתכמת רק בגודלם של השחקנים המרכזיים, אלא מתבטאת גם במבנה שוק מסובך של אחזקות צולבות וקשרים חוצי-ענפים, המקשים על זיהוי מוקדי הכוח האמיתיים. בנוסף על כך, חומת הביורוקרטיה המסועפת והתקינה הנוקשה מהוות חסם כניסה אפקטיבי עבור מתחרים פוטנציאליים, במיוחד עבור יבואנים זרים המתקשים לנווט בסבך הרגולציה הישראלית.
האם יוקר המחיה בישראל הוא כוח-עליון שאי-אפשר לטפל בו ולהביסו? התשובה היא כמובן שלילית. כדי להיאבק ביוקר המחיה חייבים לפתוח את השוק הישראלי לתחרות אמיתית. מדובר במאבק כואב וממושך לשבירת כוחם של המונופולים ושל בעלי האינטרסים העשירים.
זה לא קל וזה לא יקרה ביום אחד. רק הנהגה כלכלית ומדינית חזקה, שתעמיד את הנושא בראש סדר היום שלה, תוכל להצליח. המאבק ביוקר המחיה מחייב מהלכים נחושים לשבירת מעגלי הריכוזיות והמונופולים שהשתרשו במשק.
בראש ובראשונה נדרשת רפורמה מקיפה במדיניות הייבוא המקביל, ביטול תקינה כפולה ומיותרת, הפחתה משמעותית בשיעורי המכס ופישוט הליכי הביורוקרטיה שמייקרים מוצרים מיובאים בעשרות אחוזים. במקביל, יש להעניק לרשות התחרות עצמאות מוחלטת וסמכויות אכיפה מורחבות, שיאפשרו לה לפרק מוקדי כוח ריכוזיים במשק ללא חשש מלחצים פוליטיים או כלכליים.
הניסיונות לטפל בריכוזיות המשקית בישראל דומים למאבק במפלצת רבת ראשים, כשממשלות באות והולכות אך התופעה רק מתחזקת. מאחורי כישלון זה עומד מארג מורכב של קשרים והון שלטון
רפורמות כאלה חייבות להיות מלוות במדיניות של שקיפות מחירים מחמירה, ושל הפרדה מבנית של אחזקות צולבות כמו איסור על קבוצות עסקיות להחזיק בו-זמנית בקניונים ובמותגים הנמכרים בהם, פרקטיקה שמאפשרת שליטה כפולה על מחיר המוצר ומיקומו.
בנוסף, נדרשת מטריית הגנה אפקטיבית על עסקים קטנים ובינוניים באמצעות חקיקה שתמנע מסופרמרקטים ורשתות שיווק גדולות פעולות-פוגעניות כמו "הנחות מדף" בלעדיות לשחקנים גדולים. צעדים כאלה יאפשרו למתחרים חדשים להיכנס לשוק בהיקף משמעותי, ולהביא לירידת מחירים אמיתית לצרכן הישראלי.
לצד רפורמות אלו נדרשת מהפכה אמיתית בתחום התחבורה הציבורית, כדי לאפשר ליותר ויותר משפחות לוותר על אחזקת רכב פרטי, המכביד על התקציב המשפחתי וגורם לעומסי התנועה והפקקים הבלתי נגמרים בכבישים. מדובר בהשקעה מסיבית בתשתית רכבות ומטרו, הרחבת רשת האוטובוסים, והקמת נתיבי תחבורה ציבורית בלעדיים בכל הערים המרכזיות.
במקביל חייבים להתחיל מיידית בהגדלת היצע הקרקעות והיצע הדירות באזורי הביקוש, ובפריצת כל חסמי הביורוקרטיה בשוק הנדל"ן. זו הדרך היחידה לבלום את ההתייקרויות הנמשכות בשוק הדיור, ואף להביא לירידת מחירים משמעותית. ההוצאה לדיור מהווה את ההוצאה הגדולה ביותר למשקי הבית בישראל, ולכן גם חשוב כל כך לטפל בכל החסמים בענף הבנייה. להאיץ הליכי תכנון ובנייה, להגדיל דרמטית את היצע הקרקעות הזמינות לבנייה, ולפשט את הרגולציה.
במקביל לרפורמות השונות יש להגדיל מיידית את היצע הקרקעות והדירות באזורי הביקוש, ובפריצת כל חסמי הביורוקרטיה בשוק הנדל"ן. זו הדרך היחידה לבלום את ההתייקרויות הנמשכות בשוק הדיור
לבסוף, חיוני לפעול להעלאת הפריון במשק באמצעות השקעה בהכשרות מקצועיות, קידום חדשנות, והעלאה הדרגתית של שכר המינימום. צעדים אלו יחזקו את כוח הקנייה של העובדים הישראלים ויאפשרו התמודדות טובה יותר עם המחירים הגבוהים.
ד"ר גלי אינגבר היא מרצה בכירה בפקולטה למנהל עסקים במכללה, ומלמדת קורסים מתקדמים במימון ובחשבונאות כגון ניתוח דוחות כספיים והערכת שווי חברות. הדוקטורט שלה הוא במנהל עסקים בהתמחות בחשבונאות, מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. בנוסף למסלול האקדמי, עסקה גם בייעוץ לחברות גדולות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם