היה זה כמעט מתבקש שישראל תהיה המדינה הראשונה שתזכה להקלה במכסי "יום השחרור" שהטיל הנשיא דונלד טראמפ ב־2 באפריל 2025. הרי מדובר ב"ידידה הגדולה", שותפה אסטרטגית ותיקה, שנהנית כבר שנים מהסכם סחר חופשי (FTA) שביטל ממילא את הרוב המכריע של המכסים בין המדינות, הרבה לפני גחמותיו האחרונות של טראמפ.
ישראל מיהרה להציע לאמריקאים כמעט כל מה שרק יכלו לחלום עליו – גם לפני וגם אחרי הטלת המכסים הגבוהים. בין השאר ניתנה הבטחה לבטל את שורת המכסים שנותרו על מוצרים אמריקאיים, ולפעול לאיזון גרעון הסחר בין המדינות.
לכן, כשבנימין נתניהו הוזמן לבית הלבן ב־8 באפריל – כמנהיג הזר הראשון לאחר "הפצצה הכלכלית" – שררה ציפייה ברורה: הודעה משותפת על פטור ישראלי מהמכסים, או לפחות על הקלה מיידית ומשמעותית.
כחודש לאחר מכן, במאי 2025, נחתה סטירת הלחי השנייה: טראמפ חתם על הסכם הסחר המשמעותי הראשון שלו מאז הטלת המכסים – דווקא עם בריטניה
מהלך כזה יכול היה לשדר מסר תקיף למדינות העולם, לעודד אותן ליישר קו עם הבית הלבן, להרגיע את השווקים שהתרסקו – ולחזק את בריתו של טראמפ עם ישראל. ובהינתן שמנקודת מבטה של הכלכלה האמריקאית היקפי הסחר עם ישראל הם זניחים, כמעט אפסיים – זו הייתה אמורה להיות החלטה קלה עבור טראמפ.
אלא שבמקום זאת, התברר שטראמפ כלל לא התכוון להעניק לישראל הקלה כלשהי. הוא אף הצהיר ש"ארה"ב כבר נותנת לישראל מיליארדים". בדיעבד התברר שהפגישה נועדה לשמש תפאורה בלבד להכרזה על התחלת שיחות ישירות בין ארה"ב לאיראן – כשנתניהו משמש, למעשה, כניצב.
כחודש לאחר מכן, במאי 2025, נחתה סטירת הלחי השנייה: טראמפ חתם על הסכם הסחר המשמעותי הראשון שלו מאז הטלת המכסים – דווקא עם בריטניה. אותה בריטניה שסגנו של טראמפ כינה זמן קצר קודם לכן "מדינה רנדומלית שלא נלחמה כבר 40 שנה". כל זה קרה אף שישראל הציעה חבילת ויתורים רחבה, שלפי הערכות הייתה אף מקיפה יותר מזו שהציעה לונדון.
בריטניה, עם שיעור מכס התחלתי נמוך יותר של 10%, הקדימה את "בעלת הברית הגדולה ביותר" של ארה"ב במזרח התיכון. ישראל, לעומתה, נותרה בצד – עם מכס מעיק של 17% וללא הסכם דומה, בעוד הבריטים חוגגים הקלות משמעותיות.
נתניהו לא הצליח לנצל את קשריו עם הממשל כדי למנוע מראש את הטלת המכסים על ישראל; ושנית, הוא כשל גם בניסיונו לבטלם בשלב מוקדם לאחר שכבר הוטלו
העובדה הזו ממחישה כי המחדל של ראש הממשלה נתניהו במקרה זה הוא כפול: ראשית, הוא לא הצליח לנצל את קשריו עם הממשל כדי למנוע מראש את הטלת המכסים על ישראל; ושנית, הוא כשל גם בניסיונו לבטלם בשלב מוקדם לאחר שכבר הוטלו.
איך התרחש הנס הדיפלומטי הזה, שבו מדינה שהייתה אמורה לעמוד בראש התור נדחקה לסופו? ייתכן שנתניהו העדיף להקדיש את מרבית זמנו ומשאביו להישרדותו הפוליטית והמשפטית. את סוגיית המכסים הותיר ברובה בידי שר אוצר חסר ניסיון, חסר קשרים בוושינגטון וחסר כלים מדיניים. אבל ייתכן שהבעיה עמוקה בהרבה: תסמין למשבר אמון שהלך ונוצר בין טראמפ לנתניהו.
באופן עקבי, העדיף נתניהו את האינטרסים הצרים של ממשלתו – ושלו – על פני אלו שטראמפ ביקש לקדם במזרח התיכון. כך הפכה ישראל, מבחינת הממשל האמריקאי, מנכס אסטרטגי לבעיה טקטית. ממדינה שמכבדים את מעמדה – לנטל על כתפיו של טראמפ.
וכשטראמפ חש שמישהו הופך לנטל, הוא פשוט משליך אותו הצידה וממשיך בלעדיו, בלי סנטימנטים. הפעם, המחיר של ההתנהלות הזו עבור המשק הישראלי כבד מאוד.
הלקח מהפרשה חד וברור: יחסים בינלאומיים – גם עם הידידות הקרובות ביותר – נבנים על בסיס של חיזוק אינטרסים משותפים, שכוללים גם פשרות וגם ניהול מקצועי
הלקח מהפרשה העגומה הזו חייב להיות חד וברור: יחסים בינלאומיים – גם עם הידידות הקרובות ביותר – נבנים על בסיס של חיזוק אינטרסים משותפים, שכוללים גם פשרות וגם ניהול מקצועי. שני דברים שראש הממשלה לא התבלט בהם לאחרונה – בין אם מרשלנות ובין אם כתוצאה מאילוצי הישרדות פוליטיים.
וכך, במקום להיות הראשונה בתור להקלה, הפכה ישראל תחת נתניהו להערת שוליים מאכזבת בספרי ההיסטוריה הכלכלית של ממשל טראמפ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כול מי שהאמין בפושע האכזר נתניהו חייב לבסוף להבין שהכלכלב לקח אותנו למקום שאין ממנו דרך חזרה .
אי טפדר לנצח את חמס אלא למזער נזקים.
כמו גם חיזבאלה איראן.מדינות העולם הנאור הבינו מי זה ביבי הבוגד השקרן ומגיבות בהתאם.
הפושע המגובר הינו גוש זבל מצחין המודבק בדם לוחמי ישראל והחטופים .
הטיפש לא ישאיר אחריו דבר.
הוא ומשפחתו המטומטמת המוקפים ביצורים לא ראויים,לא איכותיים לא מקצועיים – אלא- חבורת זבל שהורכת בני אדם חיים.