תראי מה קורה לך, אימא, שוב לוקחים את הילד שלך למלחמה

כוח של צה"ל בצפון רצועת עזה; התמונה פורסמה על ידי הצבא ב-4 באפריל 2025 (צילום: צה"ל)
צה"ל
כוח של צה"ל בצפון רצועת עזה; התמונה פורסמה על ידי הצבא ב-4 באפריל 2025

"בבכורך ייסדנה ובצעירך יציב דלתיה".

תראי מה קורה לך, אימא. שוב לוקחים את הילד שלך לתמרון/מלחמה/מבצע, איך שיקראו לזה, כדי להרוג ולהיהרג בשבילם, ואת שותקת.

מה קורה לך? אימא? למה את מסכימה? למה את מחכה? לדפיקה בדלת? למשלחת שתגיע כדי להגיד שהוא נפל בפיר שכבר הוכרז "טהור"? או מירי של מחבל שהצליח להסתתר במקום שכבר נכבש וננטש ושוב נכבש? או סתם בתאונה בדרך לסלע קיומנו או בדרך חזרה?

מה קורה לך? אימא? למה את מסכימה? למה את מחכה? לדפיקה בדלת? למשלחת שתגיע כדי להגיד שהוא נפל בפיר שכבר הוכרז "טהור"? או מירי של מחבל שהצליח להסתתר במקום שכבר נכבש וננטש ושוב נכבש?

למה את מחכה, אימא? שגם שמו יותר לפרסום? שגם עליו יגידו איזה מקסים הוא היה, ואיך היה נחוש להיכנס למנהרה כדי לשחרר חטופים, ואיך קרה מה ששוב קרה, והוא נהרג והם נרצחו?

מה קורה לך, אימא? למה את מחכה? למחשבות האינסופיות שתלוונה את החיים שלך מאותו רגע ועד עולם: למה לא עשיתי כלום? הרי ראיתי הכל. אז למה בכל זאת נתתי לזה לקרות? למה לא עשיתי מה שידעתי כל הזמן שאני צריכה לעשות?

אז למה באמת את מחכה? שאולי הוא לא ייהרג? שאולי יהיה מזל והוא רק יפצע? את מחשבת לפעמים מה היית נותנת העיקר שיחזור חי? יד אחת? שתי רגליים? מתפללת שאולי יהיה רק "נזק אגבי", והוא רק יהרוג, גברים, לא נשים או ילדים, ושלא יחשוב על זה יותר מדי, ולכן את מחביאה את תמונות הנשים והילדים ומתאפקת לא להגיד כלום, כי מה יהיה אם תגידי משהו והנורא מכל יקרה?

ואולי את פשוט מחכה שהוא בעצמו יגיד שהוא לא הולך לשם? אבל את יודעת שהוא לא יגיד. הרי זאת את שאמרת לו מאז שהוא ילד שאין מצב שמישהו עובד קשה והוא יושב מהצד. זאת את שחינכת למצוינות, ומצוינות נמצאת בקוקפיט, ביהלו"ם, ביחידות המובחרות שאת וכל ההורים אהבתם להשוויץ בהן.

זאת את ששרת לו "הרעות נשאוך בלי מילים", כמו שפעם שרו לך. נאיבית שכמותך. את מבינה שכל זה נגמר, אבל הוא מורעל.

ואולי את פשוט מחכה שהוא בעצמו יגיד שהוא לא הולך לשם? אבל את יודעת שהוא לא יגיד. הרי זאת את שאמרת לו מאז שהוא ילד שאין מצב שמישהו עובד קשה והוא יושב מהצד. זאת את שחינכת למצוינות

אז לפעמים את מעזה להגיד לו: תראה איך הם מפקירים את החטופים. והוא אומר לך: אז אני אביא אותם. ואת אומרת לו: הממשלה הזאת לא תביא גם אותך אם יקרה לך משהו, והוא כבר מתעצבן ואומר: הממשלה לא מעניינת אותי. אני הולך בשביל החברים שלי. אז את שותקת, כי את לא רוצה שהוא יתעצבן ושלא ילך ממך עם מחשבות כאלה. אז אל תחכי שהוא יסרב ללכת. הוא לא יסרב. הוא ילך.

אולי הוא כבר כתב לך מכתב פרידה. תהיי בטוחה שהוא לא כתב "למה נתת לי ללכת". הוא לא יאשים אותך. את תאשימי את עצמך.

את תאשימי את עצמך על שלא שמרת עליו. ובאמת, למה לא לקחת דוגמה מראש הממשלה שלך ומרעייתו? כשהבן שלהם בסכנה, אמיתית או מדומיינת, הם מבריחים אותו ממקום הסכנה ומעמידים עליו משמר, על חשבונך ועל חשבון הילד שלך.

יכולת לקחת דוגמה גם מהחרדים. תראי איך הם שומרים את הילדים שלהם באוהלה של תורה. אז למה את לא שומרת ככה על הילד שלך?

אז תתחילי להקשיב לבטן שלך, אימא. למקום שבו נמצא הרחם. לא נשאת אותו שם ולא הבאת אותו משם לעולם כדי שיהרוג וייהרג. לא כדי לאפשר למושחת לחמוק ממשפטו, לא כדי לזרז את ביאת המשיח, לא כדי לקדש רגבי אדמה ולא כדי שלחבורת הפרזיטים יהיה עוד ועוד כוח, כיף וכסף להעטיר על עצמם ועל מקורביהם.

תקשיבי לבטן, אימא. לא נשאת אותו שם והבאת אותו משם לעולם כדי שיהרוג וייהרג, כדי לאפשר למושחת לחמוק ממשפטו, כדי לזרז את ביאת המשיח, כדי לקדש רגבי אדמה או כדי שלחבורת הפרזיטים יהיה עוד ועוד כוח

ואם לא תקשיבי לעצמך, אימא, בבכורך הם ייסדו את עזה ובצעירך יציבו דלתיה. אז תקשיבי טוב טוב. אל תחכי. שימי עכשיו מנעולים על דלתות הבית. שכבי על המפתן. אל תזוזי. תחטפי אותו. תחביאי אותו. זה נשמע משוגע? כל זה הרבה יותר הגיוני מלתת לו ללכת לשם.

ד"ר מיקי תודר גולדין היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית. התוכנית לפסיכותרפיה פסיכונאליטית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ובמכון הישראלי לאנליזה קבוצתית. קליניקה פרטית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית בתל אביב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
דעתי מבולבלת.כי החינוך,בטח של הגור שלנו הוא ללכת ליחידות קרביות,לתת ולתרון.אולי היה נכון לפעם שהיה אפשר להזדהות עם המדיניות עם השלטון.אבל כבר לא אז תגידו למין המדינה.בסדר.לא יותר טוב למ... המשך קריאה

דעתי מבולבלת.כי החינוך,בטח של הגור שלנו הוא ללכת ליחידות קרביות,לתת ולתרון.אולי היה נכון לפעם שהיה אפשר להזדהות עם המדיניות עם השלטון.אבל כבר לא אז תגידו למין המדינה.בסדר.לא יותר טוב למדינה שיהיה שלום.אני לא רוצה מתים יהודים ולא מתים ערסים.את זה היכרנו.עכשיו צריך לחפש דרכים אחרות.ותמיד עולה הדוגמה של אירלנד כמקור ללמידה

עוד 627 מילים ו-4 תגובות
סגירה