"ברבור שחור" הוא תאוריה של ד"ר נסים טאלב, לפיה דווקא אירועים שלא היו ניתנים לניבוי הם בעלי השפעה מכרעת על השתלשלות האירועים העתידית. ובכן, "ברבור שחור", אמנם בצבע בלונד-זהב, החל לשייט במימי המזרח התיכון כבר בשבת, והשבוע העלה הילוך לקצב של סירת מרוץ.
באמצעות מקל הגולף הענק שבידו, דונלד טראמפ נחוש להפוך את העולם על פניו, ודווקא בכיוון הלא-צפוי של השכנת רגיעה ושלום. הנה, בזירה הגלובלית הוא חתר והצליח להביא להפסקת אש בין הודו לפקיסטן; הוא מקדם בעקשנות תיווך להסדר בין רוסיה לאוקראינה; והוא סגר הסכם סחר מחודש, מאוד מתון, עם סין, שכבר הקפיץ את נאסד"ק גבוה-גבוה.
טראמפ נחוש להפוך את העולם, ודווקא בכיוון הלא-צפוי של השכנת רגיעה ושלום. הנה, בזירה הגלובלית הביא להפסקת אש בין הודו לפקיסטן, מקדם בעקשנות הסדר בין רוסיה לאוקראינה וסגר הסכם סחר מחודש עם סין
ועוד יותר חשוב מכך, הוא אינו מניח את מקל-הפלאים השלומי שלו במגרשנו, בזירת המזרח התיכון. אפשר לראות זאת בכל אשר נפנה, בעיקר לנוכח השונות הבולטת מאוד בינו ולבין לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנאחז בציפורניו באסטרטגיה המיליטנטית שלו – שילוב של לחימה עם אמירת "לא-לא" – בכל זירה.
במילים אחרות, אם נתניהו נלחם (וכושל) בשבע זירות, טראמפ עושה הכל כדי להרגיע את כולן ולהגיע בהן להסדרים מדיניים, כל הדרך להשגת פרס נובל לשלום – הצעצוע היוקרתי אליו הוא חותר יותר מכל.
הבה נראה מה קורה בכל אחת מאותן זירות באזורנו, תוך חידוד פערי הגישה בין השניים – שהיו חברים ל"ליגה האחרת", והם כיום "כבר לגמרי לא".
טראמפ מנהל מו"מ ישיר עם חמאס לקידום הפסקת אש והסדר, לרבות החזרת כל 58 החטופים הנותרים. השיח שהביא לשחרור החייל עידן אלכסנדר, הוא רק ההתחלה. ונתניהו: לא מוכן להרפות מהלחימה ברצועה, גם במחיר חייהם של כעשרים חטופים החיים והחיילים שישלמו את היקר מכל. ניסיון החיסול של מוחמד סנוואר, שכנראה צלח, רק ידרבן את נתניהו להמשיך במדיניות זו.
טראמפ מצרף גם את אבו מאזן לפגישה בריאד – איתות ללגיטימיות הרשות הפלסטינית כמייצגת העם הפלסטיני. אם הוא יממש את השמועות בדבר נכונותו להצהיר על הכרה במדינה פלסטינית במהלך הביקור, יהיה זה בכלל מהפך אדיר. ונתניהו: לא מוכן להכיר ברשות הפלסטינית ואף לא לאפשר לה שליטה או דריסת רגל בעזה.
אם נתניהו נלחם (וכושל) בשבע זירות, טראמפ עושה הכל כדי להרגיע את כולן ולהגיע בהן להסדרים מדיניים, כל הדרך להשגת פרס נובל לשלום – הצעצוע היוקרתי אליו הוא חותר יותר מכל
טראמפ מנהל מו"מ ישיר עם איראן לקידום הסדר מהפכני, לרבות בנושא הגרעין. ונתניהו: מחרחר מלחמה בניסיון לייצר אופציה אופרטיבית לתקוף את איראן, תוך ניסיון (כושל) לגיוס וושינגטון לכך.
טראמפ עצר בהסדר מהיר, באחת, את ירי החות'ים על כלי שייט בים האדום, ללא השמת כל מגבלה על לגיטימיות המשך שיגור הטילים שלהם לעבר ישראל. ונתניהו: שולח שוב ושוב את חיל האוויר "לתקיפות בט"ש" בצנעא וסביבותיה, כאלפיים ק"מ מגבולות ישראל. זה אולי טוב ל"זקפה הלאומית", אך הסיכון בהן עלול להסתיים באסון.
טראמפ צפוי לחתום בביקורו הסכמי ענק עם סעודיה, מה שיסייע משמעותית לכלכלת ארה"ב. זאת, לרבות נושא גרעין אזרחי, וללא כל תאום עם ישראל. ונתניהו: למרות התמורות האדירות הצפויות לישראל, לא מוכן להשתלב, בגלל המחיר שיצטרך לשלם מול שותפיו לקואליציה בהסכם לגבי עזה.
טראמפ הפתיע כשהודיע על הסרת הסנקציות מסוריה. זו מחווה והכרה במנהיגה, אחמד א-שרע (מוחמד אל-ג'ולאני), אותו גם יפגוש טראמפ כעת בסעודיה. מדובר במהפך גדול ביחסה של וושינגטון לדמשק, שרחובותיה כבר מלאו אזרחים חוגגים. בנוסף, מדיווחים שונים עולה האפשרות שגם נשיא לבנון, ג'וזף עאון, יגיעו למפגש עם טראמפ.
סביר כי אסטרטגיית נשיא ארה"ב תעשה לצרף את שתי המדינות ל"הסכמי אברהם", כעוד זירות שיש להרגיען ולהביאן להסדר עם ישראל. ונתניהו: מנצל כל הזדמנות ותירוץ כדי לשסות את צה"ל בסוריה – תקיפות באש וכיבוש שטחים; ולתקוף כל שריד פתטי של חזבאללה שמאותר בשטחי לבנון.
תכלס, בשורה התחתונה, נתניהו ב"קוראלס". נראה שאין לו שום יכולת התמודדות עם האסטרטגיה שמוביל טראמפ. זה מאבק בין נושאת מטוסים לחסקה. אז מה צפוי?
תכלס, בשורה התחתונה, נתניהו נכנס ל"קוראלס". נראה שאין לו שום יכולת התמודדות עם האסטרטגיה שמוביל טראמפ. מדובר במאבק בין נושאת מטוסים לחסקה. אז מה צפוי?
מצד אחד, קשה להאמין שנתניהו "יזרום" עם האסטרטגיה של טראמפ – למרות שכל-כולה אינטרס של מדינת ועם ישראל. בתפיסתו, הוא יאותת בכך כניעה אישית, וכמובן יאבד את שחפצה נפשו יותר מכל – המשך האחיזה בקרנות מזבח השלטון.
לכן, אם זה יקרה, כמו שאש צה"ל בעזה חודשה מייד לאחר פסק הזמן הקצר של החזרת עידן אלכסנדר, הוא ימשיך "לדפוק את ראשו-ראשינו בקיר", "להילחם בציפורניים" (של אחרים), מה שיביא בסוף לקריסתו, על המחירים שנשלם בדרך.
מצד שני, נתניהו המדינאי והפוליטיקאי החכם והמתוחכם, עשוי להבין כי יש גלים שלא ניתן להתמודד איתם, ולכן עדיף לגלוש עליהם. כך אפשר לפרש את החלטתו לשלוח לדוחה בירת קטאר צוות לחידוש המו"מ להסכם לגבי עזה.
הסדר כזה, שיביא להחזרת כל החטופים (על המחירים שנצטרך אנו לשלם), עשוי לסובב על צירו את כל המזרח התיכון, העולם האסלאמי וישראל בתוכו, ולהרחיב את "הסכמי אברהם" ל"הסכמי אברהם, יצחק ויעקב".
עד כמה שהדבר נשמע מוזר נוכח סרבנות ראש הממשלה, זו תהיה דרכו היחידה להירשם קצת טוב יותר בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל והעם היהודי. כמובן שבחירה כזו תביא לנפילת הממשלה ובחירות, בהן הוא עוד עשוי לגרוף את הז'יטונים של "המזרח התיכון החדש", ואף (שלא נדע) שוב לנצח.
מצד אחד, קשה להאמין שנתניהו "יזרום" עם האסטרטגיה של טראמפ – למרות שהיא אינטרס של מדינת ועם ישראל. בתפיסתו, הוא יאותת בכך כניעה אישית, יאבד את המשך האחיזה בקרנות מזבח השלטון
נתניהו נמצא בצומת T. באיזו משתי הדרכים יבחר? קשה לדעת. נראה שטראמפ מפעיל ויפעיל עליו לחץ כבד לבחור באופציה השנייה, אופציית השלום. אם לא יעשה כך, הוא יותיר אחריו רושם היסטורי חד וברור – המנהיג הגרוע ביותר בתולדות עם ישראל. נקווה ונאמין – לטובת כולנו – שיבחר נכון. ורק שלא נתבדה.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הניתוח מאלף, אבל התקווה שנתניהו יעשה משהו הגיוני לטובת המדינה חסרת יסוד. הוא במסלול התאבדות תוך שמירה על גועליציה המכריחה אותו להמשיך להלחם עד אחרון החיילים / המטוסים / הכדורים / החטופים….
עד שלא נעצור את המדינה תמשך הטרללת. כבר אין לו מה להפסיד חוץ מהמדים הכתומים. לפני "שתשרף המדינה" לפי מיס פיגי, הוא ימצא דרך לרכוש לו מקום מפלט. ברור לו שאת החקירה הנגדית לא יוכל לצלוח בשלום, כמו גם ועדת חקירה ממלכתית
כל הכבוד יוסי על המאמר המעניין. הנקודה החשובה היא מה יבחר ביבי בצומת ה-T, לצערי הוא דואג לעצמו ויפחד לקחת צעדים לפי האסטרטגיה של טרמפ, כי הוא חושש מהפלת ממשלתו ופתיחת חקירה ממלכתית, בנוסף לזירוז הישיבות במשפטו. לא נראה שהוא אמיץ כל כך כדי לקבל החלטות לטובת המדינה. יתכן שהלחץ של טרמפ יכניע אותו. אבל אשמח לאכול את הכובע אם פעם אחת הוא יקבל החלטות שישלבו אותנו עם המדינות המתונות במזרח התיכון.
לא הבנתי את הפיסקה האחרונה. נתניהו, מה שלא יעשה, הוא כבר המנהיג הגרוע ביותר בתולדות עם ישראל (בעת החדשה).
אך אם יבחר לא נכון, הוא עלול להיות המנהיג האחרון בתולדות עם ישראל (בעת החדשה).
אלו שתי האופציות.