"מִישֶׁהוּ נִסָּה לְגָרֵד אֶת הַכֶּתֶם מֵעַל הַקִּיר.
אֲבָל הַכֶּתֶם הָיָה כֵּהֶה מִדיּ (אוֹ לְהֵפֶךְ – בָּהִיר מִדַּי).
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר".

כתב דוד אבידן כבר ב-1954.

פקודות הממשלה לצה"ל, לקראת מבצע נוסף שבו יתמרנו בין הררי ההריסות של עזה 4 אוגדות של צה"ל, עוד עשרות חיילים ועוד אלפי עזתים ייהרגו, הפקודות הללו יותירו רק דבר אחד, לא ניצחון ולא הכרעה. הן יותירו כתם כהה על קירות המטכ"ל.

כל מי שמבין משהו במהלכים צבאיים, יודע שאין שום אפשרות אחרת.

פקודות הממשלה לצה"ל, לקראת מבצע נוסף בו יתמרנו בין הררי הריסות עזה 4 אוגדות צה"ל, עוד חיילים עזתים ייהרגו, הפקודות הללו יותירו רק דבר אחד, לא ניצחון ולא הכרעה. הן יותירו כתם כהה על קירות המטכ"ל

ולא. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לא מבינים שום דבר בטקטיקה צבאית ולא באסטרטגיה מדינית. הזיה משיחית מופקרת ואידאולוגיה כהניסטית מופרעת הם כתם על היהדות ועל מדינת ישראל כולה לדורות.

הרעב בעזה בולט והתמונות מזעזעות. מעל 50 אלף עזתים, בהם אלפי ילדים ונשים, כבר נהרגו. פשעי המלחמה של חמאס מהשבעה באוקטובר מכוסים כעת בשכבה עבה של פשעי מלחמה כחול לבן. הם יותירו כתם בל ימחה על צה"ל ועל מדינת ישראל.

הפקרת החטופים למותם במנהרות חמאס או מירי כוחותינו, הינו פשע מלחמה פנימי ישראלי. לא מוסרי ולא יהודי. לא תואם את ערכי צה"ל ולא את הקוד האתי שלו. זה הכתם שייצרב לדורות על קירות המטה הכללי ומשרדי ממשלת ישראל.
מטכ"ל שלא הופך כעת שולחן על מקבלי ההחלטות הפוליטיים, הופך בעצמו לשותף להפקרה ולרצח החטופים. אי אפשר יהיה למחוק את הכתם הזה בשום דרך.

מטכ"ל שיודע כמה נשים וילדים ייהרגו בעזה עם חידוש התמרון, ואיך ישראל תהפוך למצורעת בכל העולם עקב האכזריות הזו, הוא מטכ"ל שהופך שותף לפשע.

אין שום דרך צבאית לנצח את חמאס בלי לבצע את הפשעים האלה ולמרוח כתם כהה שחור על קירות המטכ"ל. מעצמות חזקות מישראל ניסו, ונאלצו לספוג אבדות כבדות וגם את הנזק התודעתי תדמיתי על שרצחו המונים בעת מהלכים צבאיים חסרי תוחלת ותכלית. בסוף הן גם גורשו וגם אכלו את הדגים המסריחים של מעשי תועבה שהאנושות לא מוכנה לקבל.

הרעב בעזה בולט והתמונות מזעזעות. מעל 50 אלף עזתים, בהם אלפי ילדים ונשים, נהרגו. פשעי המלחמה של חמאס מה-7/10 כוסו בשכבה עבה של פשעי מלחמה כחול לבן, שיותירו כתם בל ימחה על צה"ל ועל המדינה

האמריקאים כבר אמרו לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא יסתבך כמו שהם הסתבכו בוייטנאם ובאפגניסטן.

הרמטכ"ל עצמו, אייל זמיר התריע בקבינט על כך שיש לקחת בחשבון את הפגיעה בחטופים. גם הוא יודע שאין שום אפשרות צבאית לכיבוש עזה בלי פגיעה בחטופים והרג מסיבי של אזרחים.

אבל ממשלת המחדל שרק שיקולי הישרדות פוליטיים מנחים אותה, צועדת בעיניים פקוחות אכזריות ואדישות אל מצעד האיוולת הזה.

בשירו של ברטולד ברכט מתואר ניסיון שאינו צולח למחוק את הכתובת "יחי לנין" שכתב חייל סוציאליסט על קיר בית סוהר איטלקי בזמן מלחמת העולם. הכתובת הבלתי מנוצחת היא אמת מוחלטת וספציפית, שמאבקים פוליטיים וסוהרים אינם יכולים לה.

דוד אבידן כתב את "הכתם נשאר על הקיר". הוא היה כהה מדי או בהיר מדי והוא שלח צבע וסייד וניסה לגרד בסכין אבל הכתם נשאר על הקיר.

ובכן, הדם לא יכסה על הכתם. ישראל תוכתם לדורות, בהיסטוריה ובקרב אומות העולם, כמדינה שביצעה פשעי מלחמה נוראיים.

הרמטכ"ל עצמו, אייל זמיר, התריע בקבינט על כך שיש לקחת בחשבון את הפגיעה בחטופים. גם הוא יודע שאין שום אפשרות צבאית לכיבוש עזה בלי פגיעה בחטופים והרג מסיבי של אזרחים

גם ברטולד ברכט כתב לגרמניה של אז:

"בְּעֵת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם בְּתָא אֶחָד שֶׁבְּבֵּית־הַסּוֹהַר הָאִיטַלְקִי סַן קַרְלוֹ
שֶׁהָיָה מָלֵא חַיָלִים שׁכּוֹרִים וְגַנָּבִים
שָׂרַט חַיָּל סוֹצְיָאלִיסְט בְּעִפָּרוֹן עַל הַקִּיר:
יְחִי לֶנִין

אָז שָׁלְחוּ הַסּוֹהֲרִים בַּנַאי שֶׁיַּתְקִיף אֶת הַכְּתוֹבֶת
בְּסכִּין
וְהוּא גָרַד אוֹת אַחַר אוֹת
עָבַד שָׁעָה שְׁלֵמָה
וּכְשֶׁגָּמַר
הָיְתָה כְתוּבָה לְמַעְלָה
בְּלא צֶבַע
אֲבָל חֲקוּקָה עָמוֹק בַּחוֹמָה
הַכְּתוֹבֶת בּלְתּי מְנֻצַּחַת:

יְחִי לֶנִין

עַכְשָׁיו
הָסִירוּ אֶת הַחוֹמָה
אָמַר הַחַיָּל".

ישראל מוקפת ומותקפת בידי ממשלה של שיכורים מכוח, גנבים ומושחתים. הם מנסים למחוק את הכתם מהקיר ושולחים את כולנו לבצע בדמנו פשעי מלחמה.

אבידן מסיים את האזהרה הזו כמחווה לברכט או ביטוי ישראלי מקורי במילים הבאות:

"וְאִגְרַפְתִּי גַּרְזֶן וְהָלַמְתִּי בַּקִּיר, אַךְ הִפְסַקְתִּי בְּעוֹד מוֹעֵד.
אֵינֶנִּיּוֹדֵעַ, מַדּוּעַ עָלָה לְפֶתַע עַל דַּעְתִּי,
שֶׁהַקִּיר עָלוּלִּפּוֹל, אֲבָל הַכֶּתֶם בְּכָלזֹאת יִשָּׁאֵר.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר.
–
וּכְשֶׁהֶעֱמִידוּ אוֹתִי אֶל הַקִּיר, בִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד בְּסָמוּך לוֹ.
וְחִפִּיתִי עָלָיו בְּחָזֶה רָחָב (מִי יוֹדֵעַ: אוּלַי).
וּכְשֶׁהִתִּיזוּ אֶת גַּבִּי, נִגַּר דָּם רָב, אֲבָל רַק מִצַּד הַגָּב.
יוֹרִים.
–
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
מַטַּח-יְרִיּוֹת שֵׁנִי.
וַאֲנִי כָּל-כָּך הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהַדָּם יְכַסֶּה עַל הַכֶּתֶם.
אִם כָּך וְאִם כָּך – הַכֶּתֶם נִשְׁאַר עַל הַקִּיר".

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.