בעוד שאחיות ואחים בישראל מובילים את אחת ההתפתחויות המרשימות במערכת הבריאות – כוחות מקצועיים, אקדמיים וקליניים שמצילים חיים – המדינה ממשיכה להתעלם מצוותי הסיעוד. ללא שכר הוגן, תקינה מספקת והכרה חוקית – מערכת הבריאות תקרוס. הגיע הזמן לשינוי, ויום האחיות הבינלאומי שחל השבוע הוא זמן טוב להזכיר זאת.

*  *  *

ברקע שביתת המורים והגננות, שהציפה שוב את עומק המשבר במערכת החינוך, הספקנו לשכוח מגזר ציבורי נוסף שעומד בפני סכנת קריסה. הוא, לעומת אנשי חינוך, לא יכול להרשות לעצמו להשבית את המערכת, גם לא לשעה. מדובר בצוותי הסיעוד במערכת הבריאות של מדינת ישראל. גם הם סובלים משכר נמוך, מתנאים ירודים ומחוסר הערכה, אלא שאינם יכולים לשבות מכיוון שעוסקים בהצלת חיי אדם.

ברקע שביתת המורים והגננות, שהציפה את עומק המשבר במערכת החינוך, הספקנו לשכוח מגזר ציבורי נוסף שעומד בפני סכנת קריסה. הוא, לעומת אנשי חינוך, לא יכול להשבית את המערכת, גם לא לשעה

בעשורים האחרונים, מקצוע הסיעוד בישראל עבר מהפכה שקטה אך עמוקה. מ"תפקיד סיוע לרופאים", כפי שהיה נהוג לראותו בעבר, הפך המקצוע לישות קלינית עצמאית, מחקרית ומובילה – שמעצבת מחדש את פני הרפואה המודרנית. השינוי הזה לא התרחש בחלל ריק – הוא הגיע על רקע משבר רפואי מתמשך ומתוך מודעות ציבורית הולכת וגוברת לחשיבותו של קו הטיפול הראשון בחולה.

כיום, אלפי אחיות בישראל מחזיקות בתארים מתקדמים, חלקן משולבות במחקר רפואי, מובילות פרויקטים של מניעת מחלות, פיתוח פרוטוקולים רפואיים, ומתפקדות ככתובת קלינית מקצועית ראשונה בתחומן. הן מתאימות טיפול תרופתי, מבצעות אבחונים ראשוניים ומובילות ליווי מתמשך של מטופלים – הרבה מעבר למה שאפשר לדמיין לפני שניים או שלושה עשורים.

גם בתחומי התמחות האחיות נרשם גידול מואץ – אונקולוגיה, פסיכיאטריה, טיפול נמרץ, גריאטריה, בריאות הציבור ועוד. בישראל 2025, צוותי הסיעוד אינם עוד תוספת לצוות הרפואי – אלא עמוד תווך. הם מקבלים החלטות טיפוליות, מובילים צוותים, מפתחים נהלים רפואיים ולעיתים אף מוסמכים לבצע פעולות אבחנתיות. ההתפתחות המואצת בתחום מפחיתה עומס מהרופאים, מייעלת את זמני ההמתנה של המטופלים, ומשפרת את הטיפול בגישה ההוליסטית.

אבל כל זה קורה – בלי שכר הולם, בלי תקינה ראויה, בלי תנאי עבודה סבירים ומעל הכל – בלי הכרה בתפקיד הקריטי של צוותי הסיעוד בבתי החולים ובקהילה. צוותי הסיעוד נדרשים להיות מקצועיים, מסורים, מדויקים ומעודכנים – גם כאשר הם סובלים משחיקה מתמדת, חוסר בכוח אדם, משמרות כפולות ושכר שמתקשה מאוד להצדיק את גודל האחריות.

בישראל 2025, צוותי הסיעוד אינם עוד תוספת לצוות הרפואי – אלא עמוד תווך. אבל כל זה קורה – בלי שכר הולם, בלי תקינה ראויה, בלי תנאי עבודה סבירים ומעל הכל – בלי הכרה בתפקיד הקריטי של צוותי הסיעוד

במדינות רבות כמו קנדה, אוסטרליה, הולנד, סקנדינביה ועוד, מעמדה של האחות המומחית מוכר ונתמך הן מבחינה חוקית והן מבחינה תקציבית. שם מבינים שבריאות הציבור לא נשענת רק על מכשירים מתקדמים או טכנולוגיה רפואית – אלא על כוח האדם שנמצא ליד המטופל. וכוח האדם הזה חייב להיות מתוגמל, מעודד, ומוגן. בישראל, למרבה הצער, ההתקדמות המקצועית לא זוכה לתמיכה מוסדית מתאימה. יש פער עצום בין רמת ההכשרה לקצב ההכרה הממסדית.

דווקא בתקופות של עומס קיצוני – כמו במשבר הקורונה, מלחמה – התגלתה שוב חשיבותם של אנשי האחיות כעמוד השדרה האנושי של מערכת הבריאות. הם אלו שליוו את המטופלים בבידוד, הם אלו ששמרו על שגרה גם בזמנים קשים כשמערכת הבריאות ניצבה בפני טלטלה של טיפולי ראשוני ומתמשך בפצועי המלחמה והשבויים השבים.

גם אנחנו פונים לשר האוצר ולשרי הממשלה בדרישה לשינוי, אך עיקר האחריות מוטלת על כתפיו של שר הבריאות. מדינת ישראל זקוקה לשדרוג מיידי של תנאים עבור צוותי הסיעוד.

לאחר שנים מאתגרות, הגיעה העת לחזק את צוותי הסיעוד, לקבוע תקנים ייעודיים, להקצות משאבים להכשרה מתקדמת ולהעניק שכר שישקף את גודל האחריות. האחים והאחיות לא צריכים שתגידו להם להיכנס מתחת לאלונקה, הם סוחבים אותה על כתפיהם יום יום שעה שעה.

 עיקר האחריות מוטלת על כתפיו של שר הבריאות – ישראל זקוקה לשדרוג מיידי של תנאים לצוותי הסיעוד. האחים והאחיות לא צריכים שתגידו להם להיכנס מתחת לאלונקה, הם סוחבים אותה על כתפיהם יום יום

מקצוע הסיעוד השתדרג והתפתח באורח פלא בעשור האחרון, הגיע הזמן שגם תנאי ההעסקה בתחום ישתדרגו. בשבוע בו חל יום האחיות הבינלאומי, חשוב לתת את הכבוד הראוי לאנשי המקצוע הכל כך חשוב, פורץ דרך ומציל חיים הזה, למקצוע שניצב בחזית מערכת הבריאות בישראל. אנחנו נתייצב מתחת לאלונקה בכל עת שנידרש, ומצפים מהמדינה לסייע לנו לעמוד בעומס ולא לקרוס.

בלה וולושין היא אחות, מומחית קלינית לסוכרת ומרצה ומרכזת ההכשרות הקליניות בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.