מהות הסכסוך עם הפלסטינים טמונה בחינוך. אי אפשר לשנות את המציאות בלי שינוי יסודי בתרבות השורשית שמצמיחה צעירים, אשר מוחם מתוכנת לשנאה ואלימות. הפילוסופיה החינוכית מכוונת את העשייה החינוכית, שמעצבת את השקפת העולם ואת התנהגותם של בני אדם.

כל מי שעוקב אחרי ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית גם בימים אלה, יודע שחדירת מערכת ההסתה והשנאה כלפי היהודים ומדינת ישראל בבתי הספר סללה את הדרך לטיפוח הטרור, האלימות והחורבן.

כל מי שעוקב אחרי ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית גם בימים אלה, יודע שחדירת מערכת ההסתה והשנאה כלפי היהודים ומדינת ישראל בבתי הספר סללה את הדרך לטיפוח הטרור, האלימות והחורבן

זוהי תוצאה של חינוך המושתת על מושגים מסורתיים אסלאמיים שהופכים את המאבק ליותר מחייב ואינו יכול להוליד עולם טוב יותר. הכבוד, קידוש האדמה והתרבות הפוליטית השבטית טבועים עמוק במסורת הפלסטינית וחודרים למוחותיהם של הצעירים הגדלים בשטחי הרשות.

זה מתחיל במשפחה,  שם גדלים באווירה אתנוצנטרית, המייצגת את רוח החברה שמנחילה ניכור ושנאה ומציגה את היהודי כאויב שגזל את אדמתם ומשפיעה דרך הקהילה והרשתות החברתיות במסרים הגלויים והסמויים. חומרי הסתה ושנאה שנתגלו בבתי הספר בעזה ממחישים איך הפכה מערכת החינוך לחממה של טרור, המסביר את אכזריות אסון השבעה באוקטובר.

ממצאי מחקרם של ד"ר ארנון גרויס, מזרחן מומחה שבדק את תכניות הלימוד ברשות הפלסטינית וחוקרים נוספים, הצביעו על עוינות לישראל הנלמדת  במערכת החינוך הפלסטינית ומתדלקת את ההסתה, הטרור והאלימות כלפי ישראל.

על פי ספרי הלימוד שפורסמו רק לפני כמה שנים, אין ליהודים כל מעמד לגיטימי בארץ – הם כובשים, וקיימת הכחשה של קיומם של המקומות הקדושים ליהודים בארץ. בספרי הלימוד החדשים שפורסמו רק ב-2017, הכותל המערבי מוצג כחלק מהחומה המערבית של מסגד אל-אקצה, והזכות המוחלטת עליו נתונה למוסלמים בלבד.

ממצאי מחקרם של ד"ר גרויס, מזרחן מומחה שבדק את תכניות הלימוד ברשות הפלסטינית, וחוקרים נוספים, הצביעו על עוינות לישראל הנלמדת במערכת החינוך הפלסטינית ומתדלקת את ההסתה, הטרור והאלימות

לפי אותם ספרים, ישראל אינה מדינה ריבונית לגיטימית אפילו לא בגבולות 1967 – כל הארץ היא פלסטין הקדושה. בספרי הלימוד יש מפה אחת על כל הארץ – "פלסטין". כל הערים בתוך ישראל מיפו, עכו, חיפה, רמלה, לוד ועוד הן ערים כבושות. כך מחנכים מגיל אפס ברשות הפלסטינית.

הפלסטינים מנהלים נגד ישראל מלחמת טרור לאומית דתית קנאית, ובספרי הלימוד מטיפים למאבק אלים נגד הכיבוש עד להיעלמותה המוחלטת של ישראל. השנאה לישראל מאחדת אותם. בספר לימוד של הרשות הפלסטינית בגיאוגרפיה והיסטוריה מודרנית ובת זמננו של פלסטין – חלק א', מוצגים היהודים כמתחזים וזרים שעיוותו את העבר באמצעות שוד, כפייה וגזל, ומשנים את אופייה הערבי של הארץ מזה אלפי שנים.

הדה-לגיטימציה של ישראל מתאפיינת בכל ספרי הלימוד וישראל מצטיירת כמנוכרת וכמאיימת על חייהם. הדבר נעשה גם בבתי הספר של אונר"א, שם מלמדים על השמדת יהודים. הגבורה וההתקוממות מוצגים כערך עליון נגד הטרור הציוני, ההשמדה והקולוניאליזם היהודי.

במקום שלום, החינוך הפלסטיני מפיץ אינדוקטרינציה למלחמה שאונר"א שותף מלא בהפצתה. בהמנון הלאומי של הרשות הפלסטינית נכתב: "בנחישותי … ובהר הגעש של נקמתי…בסער הרוחות ובאש כלי הנשק ונחישות עמי להמשיך במאבק".

ההיסטוריה האנושית ידעה נחלי דם, שנאה ומלחמות שנמשכו מאות שנים עד שנוצרה תשתית לשינוי תרבותי שעיצב עולם אחר והעניק שלום וביטחון. במהלך ההיסטוריה לאומיות הפכה ללאומנות, דתיות הפכה לפנטיות דתית והעדתיות לכיתתיות. האסלאם הזה מחנך לשפה שלילית, לגזענות, הרג, שנאה,  טינה מנטלית באופן כפייתי.

הפלסטינים מנהלים נגד ישראל מלחמת טרור לאומית דתית קנאית, ובספרי הלימוד מטיפים למאבק אלים נגד הכיבוש עד להיעלמותה המוחלטת של ישראל. השנאה לישראל מאחדת אותם

המאבק הלאומי מוקצן, רווי שנאה ומחולל אלימות רצחנית באמצעות דמויות חיקוי והשראה. הפלסטינים מתדלקים במעשיהם את הימין הישראלי והרדיקליזם המשיחי הקיצוני. מעשה ההרס של נערי הגבעות ופורעים יהודים קיצוניים נגד פלסטינים חפים מפשע בהרס והשחתה מנוגד לכל ערך מוסרי ויהודי ומהווה כתם שחור על מצחנו. הדבר מנוגד לרוח הסובלנית שאפיינה את המסורת היהודית שממנו שאבה את עוצמתה בסביבה המוסלמית והנוצרית לאורך הדורות.

אי אפשר לעקור שנאה מהשורש משום שזה מנוגד לטבעו הייצרי של האדם. שנאה היא רגש קיומי. הכרחי לרסן אותה לממדים קטנים ובלתי מאיימים כדי לאפשר את תקינות הפעולה של החברה. כל צד חש מאוים על ידי הצד השני  בזהות הפנימית, הביטחון האישי והחירות.

כדי לעשות שלום של ממש צריך לחנך לשלום. תרבות השלום קודמת לשלום עצמו. התנאי ההכרחי לשינוי הוא לשנות את ספרי הלימוד ולעצב נפש אחרת. השינוי מתחיל בדוגמה האישית בבית, בקהילה ובשבט. זה הבסיס שאותו צריכים להוביל  מנהיגים, אנשי חינוך, דת ומובילי דעה.

כך למשל, איחוד האמירויות היא דוגמה מובהקת לשינוי שבנה חברה קונסטרוקטיבית. זה התחיל במוחם של מתי מעט אנשים מבריקים שהחליטו לעשות היפוך גמור בתרבות החשיבה וההתנהלות ולצאת מן הפיגור והנחיתות, לנצל את המשאבים הקיימים ולתעל את האנרגיות להעצמת החיים והאדם. זה הצליח וזה מוכח.

מערכת החינוך הישראלית אינה עוסקת בכך באופן שיטתי ולאורך שנים ורוח יהירה וגזענית השתלטה עליה. לפני כשלוש שנים הייתי חבר בוועדה לעיצוב תכניות לימודים לחיים משותפים שהקימה השרה לשעבר יפעת שאשא ביטון. לאחר חודשים של עבודה מאומצת גובשה תכנית והוקצו משאבים. עם כניסת השר יואב קיש הכול נזרק לפח האשפה.

ארה"ב שממשיכה להזרים מאות מיליוני דולרים בסיוע לעזה ויהודה שומרון וכן ארגונים בינלאומיים והאיחוד האירופי צריכים לחשב מסלול מחדש אם הם רוצים לנתב את כספם למקומות שיובילו לעתיד טוב יותר.

לפני כ-3 שנים הייתי חבר בוועדה לעיצוב תכניות לימודים לחיים משותפים שהקימה השרה דאז שאשא ביטון. לאחר חודשי עבודה מאומצת גובשה תכנית והוקצו משאבים. עם כניסת השר קיש הכול נזרק לפח האשפה

במגעים העתידיים להסדרים מדיניים ראוי לעמוד כחומה בצורה וכתנאי הכרחי לכל הסדר בשינוי ספרי הלימוד מהיסוד כדי לברוא עולם חדש. ללא אמון ושכנוע פנימי עמוק ונראה לעין לנביטת הטוב בצד הפלסטיני, האזור ימשיך במלחמת דמים חסרת תכלית.

דעת הקהל הישראלית שאיבדה אמון בשלום צריכה להיות משוכנעת שהפלסטינים רוצים באמת לחיות לצד ישראל ולא לבוא במקומה. במקביל, רוח הכהניזם והקיצוניות שפשטה בישראל מסכנת את המפעל הציוני כולו ומטילה כליה על הדור הבא. מי שרוצה לשנות את העולם צריך לשנות את החינוך.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.