ביומיים האחרונים הופצה בקבוצות ווטסאפ הקשורות למחאה נגד הממשלה הודעה מטעם קבוצת "פסיכואקטיב", המזמינה חיילי מילואים ומועמדים לשירות סדיר לשיחות עם אנשי בריאות הנפש – במטרה לדון בלבטים הנוגעים לגיוסם. בהודעה נכתב:

"לקראת שירות מילואים ועולה אצלך התלבטות? ההחלטה להתייצב לשירות צבאי בתקופה זו מורכבת עבור רבים, ויכולה להעלות דילמות. חברי 'פסיכואקטיב – אנשי בריאות נפש למען זכויות אדם' מזמינים אותך להיפגש, במטרה לעזור בחשיבה על המשמעויות עבורך לכל בחירה שתבחר/י.

"מוזמנים למפגש אישי, דיסקרטי ולא שיפוטי. עד ארבע פגישות, בזום או בקליניקה, במחיר סמלי של 50 שקל לפגישה. ההזמנה מיועדת גם למועמדים לגיוס סדיר ופונה לשני המינים".

מאחורי ההודעה עומדת, כאמור, "פסיכואקטיב לזכויות אדם" – קבוצה המונה כ־300 פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים ומטפלים בעיסוק ובאומנויות, המחזיקים בעמדות פוליטיות שמאליות. עד כה עסקה הקבוצה בעיקר במתן סיוע נפשי לפלסטינים תושבי הגדה המערבית ולעובדים זרים.

פעילי הקבוצה, שהוקמה ב־2006, מעניקים טיפול בהתנדבות לילדים בישראל ובגדה המערבית שנעצרו על ידי כוחות הביטחון ולבני משפחותיהם, לאוטיסטים תושבי הגדה, לתושבים הסובלים מהתעמרות מצד גורמי ביטחון, וכן לפעילי זכויות אדם. בעבר קיימו מפגשים מקצועיים בין אנשי טיפול יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים.

פעילות צה"ל ברצועת עזה, מאי 2025 (צילום: דובר צה"ל)

ההזמנה לחיילי מילואים ולמלש"בים לשיחות בנוגע לגיוסם הופצה ברשתות החברתיות במוצאי שבת. עד אתמול (שני) התקבלו בקבוצה כעשר פניות מחיילים שביקשו לקיים שיחות. ב"פסיכואקטיב" מציינים כי לרוב נדרשת תקופת זמן עד קבלת ההחלטה לפנות לטיפול.

ההודעה הופצה גם בקבוצות מחאה שבהן חברים פעילים שאינם מזוהים בהכרח עם השמאל, ולוקחים חלק בהפגנות נגד הפקרת החטופים ונגד ההפיכה המשטרית – ולא נגד פשעי מלחמה בעזה או בגדה. אף שאין בהודעה קריאה מפורשת לסירוב, מטרתה היא לעודד חיילים ומלש"בים לבחון את האפשרות הזו.

חלק מחברי הקבוצה הדגישו כי מטרתם אינה לעודד סרבנות, אלא לעורר מודעות לעצם קיומה של האפשרות וללגיטימיות שלה

אחד המטפלים חברי הקבוצה, שדיבר לא לייחוס, אמר שההודעה נוסחה באופן זהיר במכוון, "כדי למנוע בעיה משפטית" שעלולה הייתה להתעורר מקריאה מפורשת לסרבנות.

רוב חברי הקבוצה הם יהודים ששירתו בצה"ל, ולחלקם ילדים ובני משפחה המשרתים כיום בצבא.

מודעה שמפיצה קבוצת "פסיכואקטיב – אנשי בריאות הנפש למען זכויות אדם" ברשתות החברתיות

חלק מחברי הקבוצה הדגישו כי מטרתם אינה לעודד סרבנות, אלא לעורר מודעות לעצם קיומה של האפשרות וללגיטימיות שלה. הם ציינו כי יתמכו בכל החלטה שיקבלו הפונים – כל עוד תסייע להקל על מצוקתם הנפשית. לדבריהם, היוזמה נולדה מתוך צורך ממשי שעלה מהשטח, לנוכח מספר הולך וגדל של חיילים ומלשב"ים שלטענתם שוקלים לסרב להתגייס.

מי שמובילה את היוזמה היא ארנונה זהבי, פסיכולוגית ופסיכואנליטיקאית מרמת השרון ואחת הפעילות המרכזיות ב"פסיכואקטיב". לדבריה: "לפני עשרה ימים שוחחנו בתכתובת פנימית על סרבנות, ומישהו כתב: 'היה כדאי שמישהו ייתן לסרבנים תמיכה נפשית'. כתבתי שזה רעיון טוב שאנחנו יכולים ליישם.

"הרגשתי שסוף סוף יש לי דרך לעזור ולהשפיע על המציאות המחרידה. הצטרפו אליי כ־20 מטפלות ומטפלים שישתתפו בשיחות עם החיילים והמלש"בים. התחלנו לגבש את תוכנית הפעולה ואת אופן הפרסום. הייתה התלהבות מהרעיון, אבל חלק מהחברים הרגישו אי־נוחות להיות בקשר עם לוחמים.

בחודשים הראשונים של המלחמה הנוכחית התנדבה זהבי במתן הדרכה טיפולית לקציני בריאות הנפש במילואים, וסייעה להם בהתמודדות עם הקושי שחוו בעת שטיפלו בפגיעות הנפשיות הרבות של הלוחמים

"אנחנו רגילים לעבוד, כתנועה, עם פלסטינים ואוכלוסיות נוספות שהן קורבן של כוחות הביטחון שלנו. אני לא באה מהמקום הזה – יש לי המון אמפתיה לחיילים ולחוויות הקשות שהם עוברים".

זהבי עצמה שירתה בצה"ל, וכך גם שניים משלושת ילדיה – השלישית הייתה סרבנית מצפון. בחודשים הראשונים של המלחמה הנוכחית התנדבה זהבי במתן הדרכה טיפולית לקציני בריאות הנפש במילואים, וסייעה להם בהתמודדות עם הקושי שחוו בעת שטיפלו בפגיעות הנפשיות הרבות של הלוחמים.

ארנונה זהבי, פסיכולוגית ופעילה ב"פסיכואקטיב" (צילום: ז'וז'ה ברונר)

לדבריה: "פגשתי שם אנשים שמתמודדים עם קשיים גדולים מאוד ומטפלים בחיילים פצועים פיזית ונפשית, כך שהשיח עם חיילים במצוקה מוכר לי. כמובן, העבודה עם הקב"נים הייתה מקצועית נטו, לא שוחחנו בכלל על הבעיות הפוליטיות והמוסריות הקשות של המלחמה. כעת זה שונה, אנחנו מזמינים חיילים ומלש"בים שמודעים לבעיות הללו ומתלבטים אם לשוחח איתנו".

השיחות שתעשו עם סרבני הגיוס והמתלבטים יהיו פוליטיות, מקצועיות־טיפוליות, או גם וגם?
"לא מדובר בטיפול נפשי של ממש, אלא במספר שיחות עם אנשים מתפקדים שמצבם הנפשי הכללי תקין, שנמצאים במשבר נקודתי בגלל הקושי להתגייס ונקלעו לדילמה לגבי הגיוס. אנחנו ניתן להם כלים טיפוליים להתמודד עם הקושי, בלי להתכחש למציאות הנוראית שבה נוצר: פשעי המלחמה, חיסול האופק המדיני, הארכת המלחמה בלי די והפקרת החטופים".

אז אתם למעשה מעודדים אותם לסרב?
"לא. אנחנו מעודדים אותם לחשוב, להרגיש, להיות מודעים לעצמם ולקבל החלטה שמתאימה להם, תוך התייחסות לסירוב כאופציה לגיטימית שמותר לדבר עליה".

"לא מדובר בטיפול נפשי של ממש, אלא במספר שיחות עם אנשים מתפקדים שמצבם הנפשי הכללי תקין, שנמצאים במשבר נקודתי בגלל הקושי להתגייס ונקלעו לדילמה לגבי הגיוס"

אם חיילים לא רוצים להשתתף בפשעי מלחמה, לא עדיף שיסרבו לפקודות, שממילא אסור לציית להן, מאשר שיסרבו להתגייס ו"יפילו את התיק" על חיילים אחרים?
"מהיכרותי עם נפש האדם, אני חושבת שכאשר אנשים כבר נמצאים בשטח, בתוך האימה והפחד של הלחימה והלחץ החברתי, זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי ללכת שם נגד הזרם ולא להשתתף במה שהצבא עושה".

"לא רוצה להיות צנגאוקר"

נעמי ליפין, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית ותיקה ממושב בית יצחק, נמנית עם הפעילות הבולטות ב"פסיכואקטיב" ומשתתפת לצד זהבי ביוזמה החדשה מול המועמדים לשירות ביטחון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם מתגייסים בבקו"ם, 9 באפריל 2024 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

לדברי ליפין: "היוזמה שלנו היא מענה לצורך שעולה מהשטח עקב מצוקה חריפה של המשרתים. הנושא מודחק ומושתק, כי הגיוס הוא עניין מכונן במדינה שלנו והסרבנות – טאבו. אנחנו לא מעודדים סירוב או גיוס, אלא מחפשים עם הבן אדם מה נכון בשבילו, כמו שמטפלים עושים. אבל אנחנו מעלים את אופציית הסירוב.

"כאנשי טיפול, תפקידנו לכוון את הפנס לדברים הלא מדוברים ולתת להם לעלות מעל פני השטח כדי לאפשר התייחסות וחשיבה – ואם יש צורך בתמיכה לרצון של מישהו לסרב, לא אהסס לסייע במה שאוכל".

"כאנשי טיפול, תפקידנו לכוון את הפנס לדברים הלא מדוברים ולתת להם לעלות מעל פני השטח כדי לאפשר התייחסות וחשיבה – ואם יש צורך בתמיכה לרצון של מישהו לסרב, לא אהסס לסייע"

ליפין – שבעצמה שירתה בצה"ל, וכך גם ילדיה – מעניקה בהתנדבות תמיכה טיפולית־מקצועית לסרבני גיוס לשירות סדיר ולמילואים הפונים אליה באופן פרטי. לדבריה, מדובר בפעילות שהיא מקיימת כבר זמן רב, אך בחודשים האחרונים נרשמה עלייה חדה במספר הפניות.

לדבריה: "השירות הצבאי ומדיניות הממשלה מעמידים את הצעירים שלנו בקונפליקט נאמנויות קשה. מצד אחד, מכניסים לנו לראש מילדות כמה חשוב להתגייס. אז החבר'ה המוסריים ביותר, אלה שהם באמת 'מלח הארץ', רוצים לתרום את המקסימום, להיות 'ראש גדול' ומתנדבים לשירות הכי מאתגר.

הריסות בשכונת שג'אעייה בעיר עזה, 4 בינואר 2025 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

"אבל כשהם מגיעים לצבא ומגלים מה הוא עושה במציאות, הם מזדעזעים, כי זה מתנגש חזיתית עם הערכים הנעלים שהביאו אותם להתגייס. ועכשיו, במלחמה הנוכחית, זה מחריף והולך. הם מזועזעים ורוצים לסרב, אבל מרגישים מחויבות חזקה ליחידה שלהם ולא רוצים לנטוש את החברים".

הסרבנים והמתלבטים שמגיעים אלייך הם אנשי שמאל?
"לאו דווקא. חלקם כן, מאוד. אבל יש כאלה שגדלו בבתים ימנים והיו ימנים בעצמם. המכנה המשותף הוא שרובם אנשים עם רגישות מוסרית גבוהה".

"זה גל גדול. אנשים שהתנדבו לסיירות ולשייטת חושבים פתאום לסרב. במשפחות שעד לא מזמן השירות הצבאי היה ערך מרכזי, פתאום מדברים אחרת"

למה חיילי מילואים שוקלים לסרב ולספוג עונש וגינוי חברתי, ולא להתחמק מהתייצבות? אחוז ההתייצבות ירד מ־140% ל־60%, כי המון מילואימניקים פשוט לא מגיעים, בלי להסתבך בסירוב.
"כי מדובר באנשים אכפתיים בתפקידים עם הרבה אחריות. הם האחרונים שיתחמקו ממטלה וישתמטו בשקט".

מאיזה יחידות הם? יחידות מובחרות? חילות "רגילים", כמו שריון ותותחנים?
"גם וגם. כל סוגי היחידות הלוחמות, וגם, במספרים נמוכים יותר, תומכי לחימה. גם חיילות. זה גל גדול. אנשים שהתנדבו לסיירות ולשייטת חושבים פתאום לסרב. במשפחות שעד לא מזמן השירות הצבאי היה ערך מרכזי, שההורים השוויצו בשיחות סלון על היחידות המובחרות של הילדים, פתאום מדברים אחרת.

חיילים בבית לאהיא בדרום רצועת עזה. 28 בנובמבר 2024 (צילום: אורן כהן/פלאש90)

"אני שומעת מסביבי אימהות אומרות, 'מה פתאום שהילד ילך לקרבי, או לצבא בכלל, שלא יעז. אני לא מוכנה להיות עינב צנגאוקר הבאה' – והילדים מתלבטים אם להתגייס לקרבי, ובכלל. המדינה עשתה לעצמה גול עצמי אדיר בהפקרת החטופים, סיכול ממוקד למוטיבציה להתגייס".

המניע ללבטים הוא פחד – ממוות, פציעה, הפקרה בשבי – או לבטים מוסריים?
"גם וגם".

"החברה הישראלית עוברת שבר שלא היה כמותו, למעשה שני שברים שמחוברים זה לזה. הראשון היה סביב הטבח בשבעה באוקטובר. הטראומה אכן יצרה מוטיבציה חזקה להתגייס. השני הוא זוועות המלחמה"

נתונים מינואר מראים על עלייה במוטיבציה לגיוס לסדיר. זה גם מה שאני רואה סביבי: קרובים שלי שמכנים את עצמם 'היפים מחבקי עצים' אומרים שילדיהם החלו להתנדב לקרבי "כי הבינו שצריך". את רואה מסביבך תמונה שונה.
"אלה נתונים של צה"ל שאני לא בטוחה בהם, אבל אני לא אומרת שמה שאתה מתאר לא קיים. אליי פונים אלה שהמוטיבציה שלהם ירדה. ייתכן שאצל המתגייסים לסדיר קורה תהליך דומה למה שקרה עם המילואים: בתחילת המלחמה המוטיבציה לשרת זינקה, כיום היא צונחת".

ב־8 באוקטובר 2023 הגיעה ליפין לעין גדי, שם התנדבה במשך שלושה שבועות במתן סיוע נפשי לניצולי הטבח מקיבוץ בארי. היא הייתה אחת מאלפי פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים – רובם מזוהים עם ארגוני המחאה – שהגיעו להעניק סיוע לעקורים בהתנדבות, לפני שהמדינה החלה לעשות זאת.

עינב צנגאוקר, אימו של מתן צנגאוקר המוחזק בשבי חמאס בעזה, בהפגנה הקוראת לשחרור כל החטופים מול הבית הלבן בוושינגטון, 4 בפברואר 2025 (צילום: לירי אגמי/פלאש90)

"הם עברו טראומות נוראיות, לא נתפסות", היא אומרת, "החברה הישראלית עוברת שבר שלא היה כמותו, למעשה שני שברים שמחוברים זה לזה. הראשון היה סביב הטבח בשבעה באוקטובר. הטראומה אכן יצרה מוטיבציה חזקה להתגייס. השני הוא זוועות המלחמה. ההשתתפות במעשי אכזריות עשויה להיות לא פחות  טראומטית מלהיות הקורבן להם. וזה החלק שפוגע במוטיבציה".

אחרי שבעה באוקטובר, את לא מפחדת מהמחסור בחיילים? שלא יהיו מספיק להגן על המדינה?
"לא. לא. יש לנו צבא גדול וחזק. צריך צבא להגן על המדינה, בהחלט. אבל לצרכי הגנה נטו יש די והותר חיילים. המחסור נוצר כי חיילים נלקחים לפעולות פסולות: הכיבוש, ועכשיו גם המלחמה. אדרבה: כל עוד יש מספיק מתגייסים, ביבי יכול לשבת בנחת ולשלוח אותם לאן שהוא רוצה, כבשר תותחים לצרכים שלו".

"המחסור נוצר כי חיילים נלקחים לפעולות פסולות: הכיבוש, ועכשיו גם המלחמה. אדרבה: כל עוד יש מספיק מתגייסים, ביבי יכול לשבת בנחת ולשלוח אותם לאן שהוא רוצה"

גם זהבי, כמו ליפין, מסכימה כי לישראל דרוש צבא לצורכי הגנה – אך סבורה כי צה"ל עוסק בעיקר במשימות התקפיות, שלהן היא מתנגדת.

לדבריה: "כשחמאס פלש לישראל וביצע מעשי זוועה היה חיוני להילחם בו. אבל כבר אז, כשישראלים נטבחו בבתיהם, הצבא לא התרכז בהגנה עליהם: חיל האוויר כבר תקף בעזה ורוב צבא היבשה היה מפוזר בהתנחלויות בגדה המערבית. כבר אז הממשלה והצבא העדיפו נקמה על הצלת חיים. זה לא היה צבא ההגנה".

הפגנה נגד הממשלה בקריאה לסיום המלחמה ולשחרור החטופים, תל אביב, 17 במאי 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

הרציונל המקורי של ההתקפה בעזה, לפני שהסתבכה, היה שצריך לתת מכה קשה בחמאס, אחרת ימשיך להכות בנו שוב ושוב. זה לא נכון?
"הדרך להכריע את חמאס היא לא בתקיפות צבאיות אלא במדיניות. במשך שנים נתניהו מסמס את השיחות המדיניות, ביסס את הכיבוש, רמס את הרשות הפלסטינית והפת"ח וטיפח את חמאס בהעברת כספים ושחרור אסירים. התוצאה הייתה 7 באוקטובר. כיום הוא ממשיך באותה מדיניות, בהקצנה, ונעשים מעשים איומים לאזרחים שם".

העמדה הפוליטית הגלויה והרדיקלית שלכם לא יוצרת לכם בעיה, כמטפלים? חלק חשוב בטיפול הוא אמון במטפל, הפעילות הפוליטית לא פוגעת באמון של מטופלים עם דעות אחרות?
"זאת שאלה קשה. התפישה התיאורטית היא שמטפל לא אמור לחבר את עמדותיו הפוליטיות לעבודתו המקצועית. התפישה מבוססת על הנחה שהטיפול מתנהל בעולם בטוח עם מערכות שלטון שאפשר לסמוך עליהן, ובתנאי שלום. היא לא רלוונטית למציאות הישראלית כיום, שבה רבים מאיתנו נמצאים במצוקה נפשית בגלל המלחמה ומדיניות הממשלה, ואי אפשר להפריד ביניהם בכלל".

"אנחנו חיים בהדחקה תמידית של מציאות הכיבוש. הדחקה מייצרת מצוקה נפשית. אז אי אפשר להפריד בין הדברים. המטופל לא חייב להסכים איתי, כמובן, וחלקם לא מסכימים, אבל זה לא פוגע באמון בינינו"

הפסיכולוגיה המודרנית התפתחה באוסטריה, גרמניה וארה"ב בין מלחמות עולם, וחלוצי הענף טיפלו במיליוני חיילים פגועי נפש. בישראל תמיד טיפלו באנשים בזמן מלחמות, איך זה מתיישב עם דברייך?
"זה שגישת 'העולם הבטוח' רווחת לא אומר שהיא נכונה. לגבי ישראל – אנחנו חיים בהדחקה תמידית של מציאות הכיבוש. הדחקה מייצרת מצוקה נפשית. אז אי אפשר להפריד בין הדברים. ולגבי המטופלים – המטופל לא חייב להסכים איתי, כמובן, וחלקם לא מסכימים, אבל זה לא פוגע באמון בינינו.

"דווקא אם אני באה עם עמדותיי בגלוי, בלי הסתרה והדחקה, זה מייצר אמון ומאפשר לעזור להם יותר".

הפגנה בתל אביב בדרישה לסיום המלחמה ולשחרור כל החטופים, 3 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

"חייבים לטפל גם במי שחושב אחרת מאיתנו"

השאלות העולות בשיחה עם זהבי וליפין מטרידות לא מעט מאנשי בריאות הנפש. "פסיכואקטיב" היא קבוצה קטנה יחסית, אך פועלת לצד ארגונים כמו "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" ו"עו"סות דמוקרטיה", שבהם חברים אלפי מטפלים המשתתפים בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית ולמען שחרור החטופים.

גם הסתדרות הפסיכולוגים בישראל (הפ"י) נקטה לאחרונה עמדה פוליטית. בנייר עמדה שפורסם בדצמבר האחרון, והתייחס ל"החקיקה המשפטית" – מונח שנועד לתאר את ההפיכה המשטרית – הביעה ההסתדרות התנגדות מהותית למהלכים. המסמך התקבל ברוב של 77% מתוך כ־4,300 חברי הארגון. בנייר העמדה נכתב:

"לאירועי השנים האחרונות – אי־היציבות הפוליטית, מגפת הקורונה, הטבח והמלחמה, יש השפעה קשה על בריאות הנפש בישראל. לחקיקה המשפטית, שהחלה בינואר 2023, יש חלק במצוקה הנפשית וביכולת אנשי המקצוע לתת לה מענה.

"החקיקה מקודמת בהתאם לתפישת עולם של ציבור מסוים תוך ביטול תפישת עולמם של אחרים. מחקרים מראים כי החקיקה מרחיבה את הקיטוב הרעיוני והרגשי בין אוכלוסיות בחברה הישראלית ובכך מסכנת את הסולידריות. פילוג כזה הוא גורם משמעותי בחוויית דחק.

הפגנה בתל אביב בדרישה לסיום המלחמה ולשחרור כל החטופים, 3 במאי 2025 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

"החקיקה הביאה לירידה במדד הדמוקרטיה של ישראל. במדינות דמוקרטיות נראות תוצאות טובות יותר בבריאות הציבור […] במדינות בהן השיח חופשי והבחירות הוגנות ושקופות מורגשת מחויבות רבה יותר של הממשלה להשקעה בבריאות […]

"יש סיכון משמעותי לפגיעה בבריאות הכללית והנפשית כפועל יוצא של החקיקה. בנוסף, קיים חשש כבד שהפגיעה באופי הדמוקרטי־ליברלי של ישראל תוביל לפגיעה בחופש הפעולה של בעלי מקצועות חופשיים, העלולה להקשות על אנשי מקצוע לספק מענה מקצועי בשל לחצים פוליטיים […]

"לפי הערכות מומחים, החקיקה עלולה לפגוע בכלכלה, מה שיפגע בשכבות החלשות ושכבות הביניים ויערער את הביטחון והחוסן האישי והמשפחתי".

היוזמות הללו מעוררות ויכוחים סוערים בקבוצות הווטסאפ ובמפגשים המקצועיים של אנשי בריאות הנפש. חלק מהמטפלים – בהם אנשי ימין וכן כאלה הדוגלים בהפרדה מוחלטת בין התחום המקצועי לעמדה הפוליטית – הביעו זעם וביקורת על המגמה. ביולי אשתקד פורסמה עצומת פסיכולוגים שהתנגדה למעורבות הפוליטית של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.

אילוסטרציה: מצוקה נפשית (צילום: Jakub Krechowicz / Alamy)

בעצומה נכתב:

"אנחנו, פסיכולוגים בעלי עמדות פוליטיות מגוונות, עומדים על החשיבות של שמירת הפ"י מחוץ לפוליטיקה. הפ"י אמורה לייצג את כלל הפסיכולוגים ומטרתה היא דאגה למטופלים ולמטפלים. כל סטייה לאג'נדות פוליטיות פוגעת בנו ובמטופלינו".

עם זאת, על העצומה חתמו רק 228 איש (כ־5% מחברי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל), אף שפורסמה בהבלטה באתרי חדשות המזוהים עם הימין.

"במקרים שבהם אנו יודעים, על בסיס נתונים ומחקר, כי פעולות או החלטות פוליטיות עלולות לפגוע במטפלים, במטופלים, במקצוע או בבריאות הנפש של החברה – אנו מביעים עמדה ונוקטים פעולות"

ויכוחים דומים מתנהלים גם באיגוד העובדים הסוציאליים בהסתדרות, על רקע מעורבותם הפוליטית של חלק מהעובדות והעובדים — ובהם יו"ר האיגוד, ענבל חרמוני. מנגד, בארגוני המחאה של המטפלים יש הטוענים כי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל אינה מעורבת די הצורך, ופועלת "באיחור ובשקט".

יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים, יורם שליאור, מסר בתגובה: "אין לי כוונה להתייחס לעמדות של כל מיני גופים או אנשים פרטיים. אנחנו, כארגון, מקפידים לא לערב פוליטיקה בפסיכולוגיה. ואולם, במקרים שבהם אנו יודעים, על בסיס נתונים ומחקר, כי פעולות או החלטות פוליטיות עלולות לפגוע במטפלים, במטופלים, במקצוע או בבריאות הנפש של החברה – אנו מביעים עמדה ונוקטים פעולות".

פלסטינים ממתינים לקבלת מזון במחנה נוסייראת שבמרכז רצועת עזה, 30 באפריל 2025 (צילום: Eyad BABA / AFP)

ואילו ב"פסיכואקטיב" נשמעת ביקורת משמאל כלפי ארגוני המחאה המרכזיים בתחום בריאות הנפש. אחד מחברי הקבוצה אמר: "אנשי 'בריאות נפש ודמוקרטיה' ו'עו"סות דמוקרטיה' מקסימים ועושים עבודה נהדרת, אבל זה רע שהם מתעלמים מהכיבוש ומפשעי המלחמה בעזה".

כך או כך, ביום שישי הקרוב ייערך בתל אביב, לראשונה, כנס שיעסוק במוסר מלחמתי ובהשפעת המלחמה על בריאות הנפש. בכנס ישתתפו יחד – לראשונה – ארגוני "אין בריאות נפש בלי דמוקרטיה" ו"פסיכואקטיב", לצד ארגונים נוספים ואנשי ציבור. הפרסומים על הכנס, תחת הכותרת הזהירה "כנס חירום – בין נקמה לחמלה", אינם מזכירים במפורש פשעי מלחמה, אך הנושא צפוי לעלות בנאומים ובפאנלים.

"מי שבא לטיפול נפשי מעמיק עסוק ברגשותיו האישיים, לא בפוליטיקה. אם הקשר הטיפולי בנוי נכון, יהיה אמון גם אם המטופל יודע שדעותינו שונות"

ליפין אינה חוששת שהאופי הפוליטי של הפעילות יפגע בעבודתם המקצועית של המטפלים. "אני חיה במושב", היא מספרת, "לא מעוז שמאל, מקום שבו כולם מכירים את כולם. כולם יודעים שאני פעילת שמאל. בעלי לשעבר אמר לי שאם אמשיך ככה יזרקו אותנו מכאן. אני צחקתי כשאמר את זה – אבל זה לא באמת נכון.

"אני פועלת בדרכי נועם, והעמדות שלי אינן פוגעות ביחסיי עם אנשים. הבאתי כאן לבית הספר פאנל על סרבנות, ולא קרה שום אסון. ולגבי אמון המטופלים – מי שבא לטיפול נפשי מעמיק עסוק ברגשותיו האישיים, לא בפוליטיקה. אם הקשר הטיפולי בנוי נכון, יהיה אמון גם אם המטופל יודע שדעותינו שונות".

גופות של הרוגים פלסטינים בעיר עזה, 18 במרץ 2025 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

אם יבוא אלייך לטיפול חייל שידבר בגאווה ובהנאה על פשעי מלחמה שביצע, ויש כאלה, תוכלי לטפל בו?
"יהיה לי קשה. אבל החובה שלי היא לטפל בכל מי שצריך טיפול, ולעבוד על עצמי שאוכל לעשות זאת.

"בעבר טיפלתי בהורים שהתעללו בילדיהם, הייתי צריכה להקשיב ולהיות אמפתית אליהם, ולשקול לדווח לרשויות רק במקרים קיצוניים ונדירים. היה לי קשה, אבל עשיתי את זה, וכך סייעתי להם להפסיק ועזרתי לילדים. אדרבה, מי שמתגאה בפשעי מלחמה זקוק לטיפול יותר מכל אחד אחר".