מתוך 66,221 עולים שהגיעו לישראל ב-1997, מרביתם עלו מברית המועצות  לשעבר. 2,057 מהם באו מארצות הברית. הם היו משכילים מהממוצע וצעירים ממנו. לפי מחקרים על מניעי עולים, הקבוצה הקטנה הזו הייתה יותר אידאולוגית מהאחרות. עולים בעליות אחרות הושפעו יותר משיקולים כמו ביטחון אישי ומצב כלכלי, בעוד שהאמריקאים ויתרו על מנעמי ארצם כדי לממש זהות יהודית בארץ האבות.

בין העולים אז, לפני 28 שנים, היה צעיר יליד פלורידה ושמו רון דרמר. קליטתו הייתה מוצלחת מאין כמוה. תוך זמן קצר הוא מצא את עצמו מייעץ לבכירים בירושלים, ובהמשך ייצג את מולדתו המאומצת בארץ הולדתו – שלוש שנים כציר כלכלי של ישראל בוושינגטון ובהמשך שמונה שנים כשגריר שם.

בין העולים לפני 28 שנים היה צעיר יליד פלורידה ושמו רון דרמר. קליטתו הייתה מוצלחת מאין כמוה. תוך זמן קצר הוא מצא את עצמו מייעץ לבכירים בירושלים, ובהמשך ייצג את מולדתו המאומצת בארץ הולדתו

בממשלה הנוכחית, דרמר, איש אמונו הוותיק של ראש הממשלה הוותיק בנימין נתניהו, זכה לקידום וקיבל לידיו מיניסטריון – מזה שנתיים וחצי הוא מדלג בין שתי הבירות כשר לעניינים אסטרטגיים.

אלא שהכותרות לא חדלות לתאר את הנזקים שנגרמו בשנות נתניהו-דרמר ליחסים עם ארה"ב, שהם בעלי חשיבות קיומית לישראל, ובהם העדפת הרפובליקאים על פני הדמוקרטים, כלומר פגיעה מכוונת בעקרון המקודש של שימור התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. אזרחי ישראל ישלמו את מחיר הנזק ביחסים דורות קדימה, ואולי, חס וחלילה, לא נצליח לשלם.

אבל האדריכל הראשי של המדיניות – זקן, חלש בסקרים, נאשם במשפט פלילי – יירד מהבמה בקרוב, כך או כך, מורשתו מושחרת. ודרמר הסייען, מה תהיה המורשת שלו? מה יותיר מאחוריו, חוץ משירות מסור למי שכבר ברור ששיקוליו שגויים ותוצאותיהם הרות אסון? האם הוא זוכר את האידאלים של הצעיר המוכשר שעזב את אמריקה, לטובת תרומה אישית למפעל הציוני?

אולי הנזק הכי כואב ליחסים נמצא בהתנהלות כלפי רוב יהודי ארה"ב, אלו שאינם תומכים בכל גחמה של הקואליציה. אזכיר רק את ביטול מתווה הכותל (שגובש בהובלת נתן שרנסקי, הבוס הראשון של העולה החדש רון), ואת הכנות הפוגענית בקביעתו של דרמר בוועידה מטעם "מקור ראשון" ב-2021, אחת ההופעות הפומביות הבודדות שלו בארץ: מוטב לישראל להשקיע באוונגליסטים מאשר ביהודים, שכן מספרם גדול וביקורתם קטנה.

מילא, שהתמיכה בקרב אוונגליסטים משתנה, לא לטובת ישראל. מילא, שלפי שיטה תיאולוגית מובילה אצלם, ייעוד היהודים ומדינתם הוא למלא תפקיד בחזון משיחי. מילא, לבטל בהבל פה קהילה גדולה ונדיבה שעל עזרתה הפוליטית והכספית אנחנו מסתמכים עשרות שנים. אבל בלתי נתפס להתנער כך, בזלזול תועלתני, מאתוס מתמשך של זהות, אחווה וערבות הדדית. ניתן לראות הד לכך ביחס לחטופים ולמשפחותיהם, שעל שחרורם דרמר אמון מזה מספר חודשים.

הנזקים שנגרמו בשנות נתניהו-דרמר ליחסים עם ארה"ב, בעלי החשיבות הקיומית לישראל, ובהם הפגיעה בתמיכה הדו-מפלגתית בנו – הם נזקים שאזרחי ישראל ישלמו עליהם את המחיר ביחסים דורות קדימה

בראיון ל"הדסה מגזין" ב-2014, דרמר דיבר על ביטחונו שישראל תמשוך יהודים צעירים לעלות למדינה שבה אנחנו אדונים לגורלנו, אך הוסיף שכדי להבטיח את בואם, נדרשות איכות חיים ורמת חיים גבוהות. בינתיים רמת החיים יורדת והירידה גדלה; מי כמו דרמר יודע שכנערה בשנות הצנע, כאשר הנטל הביטחוני והעומס הכלכלי היו בלתי נסבלים, אמו ז"ל ומשפחתה ירדו מהארץ.

בביקורת שמושמעת כלפי דרמר לא מופיעים שקרים והטעיות, ולכן בוודאי ישיב ביושר לשאלותיי: לו אתה כעת בן 26 כפי שהיית ב-1997, האם היית בוחר לעלות, או נשאר שם? האם שנותיך כמשרת נאמן לנתניהו קידמו את החזון שבשמו עלית, או הזיקו לו? בהנחה שאתה אדם הגון, ניתן לצפות שתודה באמת, ושתקדיש את השנים הפוריות שנותרו לך לנסות לתקן את הנזק. בכך, אולי, תהיה כפרתך.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.