ילדות קסומה בהדר, חיפה

שכונת הרצליה בהדר הכרמל, חיפה (צילום: דן אדלר, ויקיפדיה)
דן אדלר, ויקיפדיה
שכונת הרצליה בהדר הכרמל, חיפה

נולדתי בחיפה טרם ההכרזה על עצמאות מדינת ישראל. ניתן לומר שילדותי עד גיל כיתה א' הייתה תחת אש, והמאפיין העיקרי שלה היה אבא בשירות צבאי.

הדירה, בדמי מפתח, הייתה ממוקמת ברחוב אבן סינא 5, קומה ג'.

השכנים היו בני בוברוב, בן גילי שגר באותה קומה וחלקנו יחדיו מטבח משותף, האחיות לאה ורותי מקומה ד', בעלת הבית הזקנה שגרה בבניין, גבריאל שגר מעבר לרחוב, ואחד שלא היה שכן – גדול ממני בשנה – דוד חיים כהן, שמעת לעת היה מגיע לבקר ולשחק.

המשחקים שלנו היו מחבואים, משחקי קופסה, קלאס, חבל, 5 אבנים, 4 מקלות (קפיצה לרוחק ביניהם), שוטרים וגנבים עם אקדחי פקקים (כיום אסורים), מכות (מי יותר חזק?) שמפסיקים כשיורד דם, ועוד.

המשחקים שלנו היו מחבואים, משחקי קופסה, קלאס, חבל, 5 אבנים, 4 מקלות (קפיצה לרוחק ביניהם), שוטרים וגנבים עם אקדחי פקקים (כיום אסורים), מכות (מי יותר חזק?) שמפסיקים כשיורד דם, ועוד

את אקדח הפקקים קיבלתי במתנה מדוד שלמה, שבכל ביקור היה מביא צעצוע, וממנו קיבלתי גם תוף מפח.

אבא קנה לי אופניים ירוקים ממתכת. כשירדתי לשחק עם חיים ברחוב הנביאים – כדי להגיע למעלות הנביאים, שם הקורקינט עבד רק בירידה תלולה, חיים יזם עסקת חילופין ונתן את הקורקינט הירוק לנערים ערבים תמורת קורקינט עץ שהם בנו בעצמם, עם 4 גלגלים שכונו על ידנו קוגלגרים (גלגל בתוך גלגל עם מיסבי כדורים).

אבל אבא הלך לביתם של הערבים בחמת זעם והחליף בחזרה.

המשחקים השקטים (בלי חיים) התרכזו בחצר של אבן סינא 5 וגם קצת באבן סינא 3, שם היה מחסן גרוטאות של שכן, שהיה אספן ותמיד היה כיף לבקרו או לבקר את מחסנו. מצאנו שם רצועות, ושעונים, וכלי עבודה משונים, וסוס.

והיה גם יעד קסום ברחוב הרצל 6, בדירה של דוד אחר בחצר האחורית של הרצל 6. הקסם שם התרכז בשמשות. על שמשות החלונות היו וילונות (בזמנו, לכל חלון הותקן וילון) והשתקפו בהן דמויות מקבילות לדמויות של העולם האמתי אבל יותר דהויות, אפרוריות, רחוקות. לפעמים הייתה מופיעה שם דמות אורח שלא אותרה בעולם האמתי, כרוח רפאים, והקולות נשמעו באופן עמום.

חיים יזם עסקת חילופין ונתן את הקורקינט הירוק לנערים ערבים תמורת קורקינט עץ שהם בנו בעצמם, עם 4 גלגלים שכונו על ידנו קוגלגרים. אבל אבא הלך לביתם של הערבים בחמת זעם והחליף בחזרה

היה עליי להשלים ולהוסיף בדמיוני צורות ותכנים כדי לגבש סיפורים מושלמים בכל גיחה אל דירת משפחת חזז שהתגוררה בהרצל 6, ושם, לעת ערב ועם פרוס החשכה, בריכוז רב, העליתי סיפורים מהאוב, מעבר לשמשות, וסיפרתי אותם ראשית לעצמי והיה מרתק.

זיכרון נוסף מסיפורי העבר קשור יותר מכל למלחמה, שכן כל המאורעות קרו "תחת אש", ומעשה שהיה כך היה: כשישבו המבוגרים להעלות זיכרונות על החיילים הבריטים שכונו "כלניות", ועל נדיבותם כלפי ה"ילידים" (אנחנו), שבאה לידי ביטוי במטבע אנגלי או בשוקולד עם עטיפה מסתורית – הקטנים היו מצטופפים ומשתדלים לקלוט חוויות. אחד מהם הייתי אני.

אני זוכר כי באחד הימים, עקב ידיעות שעסקו במתקפת ערבים על הישוב היהודי, לפני מעל 80 שנה, אבי החליט כי לא נלון בשבת בבית ושמנו פעמינו תל אביבה.
כשחזרנו לשגרה ולביתנו – נמצא רסיס במיטתי. משמע, לו היינו נשארים בחיפה, לא היה מי שיכתוב טור זה.

זו הייתה חיפה בעיני ילד.

והייתה גם חנות הספרים של שלמה גרפונקל, ברחוב החלוץ 16, שמשכה אותי אליה כמגנט והתחלתי להתעניין בה כבר משנת 1955 בהיותי נער בגיל בר מצווה. לא מדובר בחנות ספרים רגילה אלא במוסד, תחת הכותרת (שם החנות) "רנסנס". מי שעמד ומכר שם ספרים היה שלמה גרפונקל, הבעלים, שהיה רב אמן – צייר, משורר, סופר, מספר סיפורים, מו"ל (בעל הוצאת הספרים "רנסנס"), ואוהב אדם.

בחנות תמיד היו מציאות ייחודיות ואורחים מכל גווני הקשת – היה אפשר למצוא שם באקראי חברי מועצה, פרופסורים ומדענים, בנות שמחפשות את עתידן, ומצחצח נעלים שהיה גם פילוסוף חובב. גם אני הייתי שם ולימים רכשתי את חברותו של שלמה.

עקב ידיעות שעסקו במתקפת ערבים על הישוב היהודי, לפני מעל 80 שנה, אבי החליט שלא נלון בשבת בבית ושמנו פעמינו תל אביבה. כשחזרנו – נמצא רסיס במיטתי. לו נשארנו בחיפה, לא היה מי שיכתוב זאת

בחנות רנסנס נמכרו גם תמונות, לא רק של שלמה אלא גם של ציירים אחרים. שמו הספרותי היה גם "שג'ר" ו"פרדריק". הוא ריתק אליו רבים בסיפוריו על עצמו ועל אחרים.

לפעמים ראיתי אותו עצוב או תוהה ומתחבט על בחירת מילה מתאימה לשיר שחיבר, ולפעמים עם שושנה אדומה בדש בגדו וכוס יין ביד. אבל תמיד, עם סיפור בקנה, עצוב או שמח.

שלמה גרפונקל
שלמה גרפונקל

לימים, פתחתי משרדי תכנון בחיפה (כיום משרדי בעיר התחתית) ובבואי לרחוב אבן סינא 5 וגם להרצל 6 ראיתי בתים רגילים וחצרות פשוטות בתכלית, ללא קסם ובלי שמשות מסתוריות.

מהנדס מבנים בוגר הטכניון, בעל תואר שני במדיניות ציבורית, לימודי תעודה בתכנון עירוני ותואר שלישי בהנדסה אזרחית. בעל משרד תכנון וייעוץ בחיפה, מחברם של ספרים מקצועיים ואחרים. מחבר הספר: "תכנון כחוק – דירות ומבני ציבור" בהוצאת "בורסי". אתר -www.benezra.co.il

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
גרתי במעלות הנביאים כל בוקר שהיית בדרך לבית הספר הייתי עוצר לפני חלון הראווה של החנות "רנסנס" ומתבונן בספרים ובתמונות שהיו שם. יום אחד, שלמה ,יצא אלי ושאל אותי אם אני מחפש משהו מיוחד,כי... המשך קריאה

גרתי במעלות הנביאים
כל בוקר שהיית בדרך לבית הספר הייתי עוצר לפני חלון הראווה של החנות "רנסנס" ומתבונן בספרים ובתמונות שהיו שם.
יום אחד, שלמה ,יצא אלי ושאל אותי אם אני מחפש משהו מיוחד,כי הוא רואה אותי כל בוקר עוצר ומתבונן .
שלמה ישב בפינה השמאלית של החנות,כאשר מצדדיו ומאחוריו,עד התקרה, ספרים,ותמונות מעניינות.
לימים,הייתי גם נכנס אליו לחנות ומתוך סקרנות,היה מראה לי כל מיני עבודות מיוחדות וספרים מעניינים.
מי ידע שלימים נכדתו תהייה
כלתי …..
השאר הכל הסטוריה.

עוד 696 מילים ו-6 תגובות
סגירה