צריך היה להיות במאדים ביומיים האחרונים, כדי לא לשמוע על הנאום של השחקן סאשה ברון כהן במוצאי שבת, באירוע של הליגה נגד השמצה בארצות הברית.

הקומיקאי הבריטי, שהתפרסם עם דמויות כעלי ג'י, בוראט ואחרים, נשא נאום תוכחה של כחצי שעה, נגד ענקי האינטרנט פייסבוק, טוויטר וגוגל/יוטיוב, וכינה אותם "מכונת התעמולה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית".

הווידאו של הנאום הוכיח את הנקודה של ברון כהן היטב והפך מיידית לוויראלי ברחבי… פייסבוק, טוויטר וגוגל/יוטיוב. מי שלא שיתף את הווידאו, הגיב על הווידאו. מי שלא הגיב על הווידאו, לעג לאלה שמשתפים או מגיבים על הווידאו. ברון כהן הפך לשיחת היום בכל הרשתות החברתיות.

יותר מכל, ברון כהן הוכיח ששחקן טוב, במיוחד כזה עם מבטא בריטי מצוחצח, יכבוש את הקהל עם טקסט כתוב היטב, ולא משנה אם זה מתכון לברווז ברוטב תפוזים, מערכון על אוהבי הנשק בארה"ב, או נאום חוצב להבות על פשעי שנאה שמתרחשים ברחבי העולם. ברון כהן כריזמטי, מדבר היטב, ופונה לרגש הקמאי ביותר של האנושות כולה: הפחד. ברון כהן, הוא, אם כן, פשוט תועמלן מצוין.

זה לא אומר שהוא לגמרי טועה. זה גם לא אומר שהוא צודק.

הסטורי של היטלר

הטענה המרכזית בנאום של ברון כהן, והיא אינה מקורית או חדשה, היא שהרשתות החברתיות לא לוקחות אחריות למניעת השקרים הרבים והשנאה היוקדת שמופצים דרכן. ברון כהן מצטרף לביקורת גלובלית על הקלות, לכאורה, שבה ניתן כיום להפיץ תיאוריות קונספירציה, להמציא חדשות ומחקרים, ולהסית כנגד מגזרים, מגדרים, מיעוטים ודתות.

ברון כהן מוטרד בעיקר מהעלייה בפשעי השנאה ובפרט מגילויי אנטישמיות. לשיטתו, פייסבוק חייבת לצנזר גילויי גזענות, שנאה, ופייק ניוז – בין אם זה בסטטוסים של משתמשים ובוודאי אם מדובר במודעות בתשלום. "אם פייסבוק היתה קיימת בשנות השלושים", אמר ברון כהן את משפט המחץ שהפך לסאונד-בייט של הנאום כולו, "היטלר היה יכול לרכוש מודעות של 30 שניות על 'הפתרון' שלו ל'בעיה היהודית'".

"אם פייסבוק היתה קיימת בשנות השלושים", אמר ברון כהן את משפט המחץ שהפך לסאונד-בייט של הנאום כולו, "היטלר היה יכול לרכוש מודעות של 30 שניות על 'הפתרון' שלו ל'בעיה היהודית'"

"הודות לרשתות החברתיות", ברון כהן הוסיף, "תיאוריות קונספירציה מחלחלות, לקבוצות שנאה קל יותר לגייס חברים, לסוכנויות ביון זרות קל יותר להתערב בבחירות שלנו, וקל יותר למדינה כמו מיאנמר לבצע רצח-עם נגד הרוהינגיה".

אלא שהיטלר רצח שישה מיליון יהודים (ויוזף סטאלין רצח כמה עשרות מיליונים באותה העת) בלי שום צורך בפייסבוק, וספק אם זה היה הופך ל"קל יותר", כדברי ברון כהן, אם האינטרנט היה קיים אז.

אפשר לתהות אם קיומה של פייסבוק בזמן מלחמת העולם השנייה הייתה משנה את מהלך ההיסטוריה – אבל אז גם אפשר לטעון, באותה מידה של דיוק היפותטי, שדווקא קיומן של רשתות חברתיות במהלך המלחמה היו חושפות את הזוועות לשאר העולם מהר יותר, בזמן אמת, ואולי גם מביאות לקיצן מוקדם יותר, ומצילות חיים.

יתרה מזאת, בשום זמן אחר בהיסטוריה האנושית לא היו פחות מקרים של רצח-עם מאשר בעשור וחצי מאז שפייסבוק, טוויטר ויוטיוב הושקו.

המקרה של הרצח ההמוני במיאנמר של בני שבט הרוהינגה הוא מזעזע, ללא ספק, אבל במונחים היסטוריים הוא אירוע הרבה יותר מצומצם בהיקפו ובתוצאותיו מרצח העם שהתרחש ברואנדה או בקמבודיה זמן קצר יחסית לפני שידענו מי זה מארק צוקרברג. במיאנמר נרצחו כ-10,000 בני הרוהינגה; ברואנדה – עשור בלבד לפני שפייסבוק הושקה – נרצחו בין חצי מיליון למיליון בני הטוטסי וההולו.

צוררים ורוצחי עם לא זקוקים לרשתות חברתיות כדי לבצע את זממם. באשר אל-אסד טובח בבני עמו – כחצי מיליון נהרגו במלחמת האזרחים בסוריה בפחות מעשור – וכולנו יודעים מה קרה וקורה בחומס ובחלב, מאות קילומטרים צפונה מהבית שלנו, בעיקר בזכות הרשתות החברתיות. אלמלא הרשתות החברתיות, הטבח שם לא היה נחסך, נהפוך הוא. למצער, כשאיש לא מתערב בנעשה בסוריה, לכל הפחות ניתן לקוות שהחשיפה הרחבה למעשיו שם, איכשהו ממתנת את התוצאה האיומה גם ככה.

ההיסטוריה האנושית מלמדת שבמקום שבו אין זרימה של מידע, בתקופות שבהן המידע נחסם במעברים הגיאוגרפיים וזחל לאיטו אל שאר העולם, מתרחשים כל הזמן זוועות עצומות. ספק אם ניתן באמת לבנות חברה אנושית טהורה מרוע, שנאה ואלימות. מאות שנים מתועדות מוכיחות שלא.

אבל ההיסטוריה מלמדת גם ששום דבר טוב לא צמח מרגולציה על מידע. לא כשהכנסייה שלטה במידע שבני אדם הורשו לקרוא, לא כשקיסרויות או בתי מלוכה קבעו מה אמת ומה לא, ולא כשמדינות מפעילות צנזורה ממוסדת – בתרבות, בבית המשפט או בצבא. מידע יכול להיות מסוכן, כן. אבל הוא גם הנשק הכי משמעותי במלחמה נגד איומים על קיומם החופשי והשלם של בני האדם.

שנאה, גזענות, אנטישמיות – הדלק שלהן הוא בורות. בורים יהיו תמיד, אבל דווקא בזכות הרשתות החברתיות, אפשר להילחם בהם. השקר רץ והאמת זוחלת – כפי שאמר הסופר ג'ונתן סוויפט (מאות שנים לפני שהאינטרנט בכלל הומצא). אבל לאמת יש פלטפורמה וחשיפה. ועובדה: היא מגיעה בסוף ליעדה.

שנאה, גזענות, אנטישמיות – הדלק שלהן הוא בורות. אבל דווקא בזכות הרשתות החברתיות, אפשר להילחם בה. השקר רץ והאמת זוחלת – אבל לאמת יש פלטפורמה וחשיפה. ועובדה: היא מגיעה בסוף ליעדה

מהפכת #metoo לא היתה מתרחשת ללא הרשתות החברתיות. המאבק בגזענות המשטרתית בארה"ב ועלייתה של תנועת Black Lives Matter לא היו מתקיימים ללא יוטיוב או טוויטר או פייסבוק. היכולת של כל אזרח להעלות וידאו לרשתות החברתיות בזמן אמת, הפכה לאחד הכלים החשובים ביותר במאבק באלימות. ועל כל נשיא כמו דונלד טראמפ שמנצל את הרשתות החברתיות להפצת שנאה, יש נשיא כמו ברק אובמה שמנצל אותן להפצת אחדות.

זה המסים, טמבל

ברון כהן קרא בנאומו להפעיל רגולציה ממשלתית על פייסבוק, טוויטר וגוגל/יוטיוב – והשווה זאת לרגולציה הקיימת בארצות הברית, למשל, על ערוצי השידור בטלוויזיה. "ישנן תקנות ואכיפה בכל הקשור למה שמותר לנו לשדר בטלוויזיה או בקולנוע", הוא אמר. "אז למה שלא יהיו תקנות ואכיפה ברשתות החברתיות?"

זו מחשבה באמת מפחידה. יש לחברות הענק באינטרנט הרבה מאד כוח, כן, ויש לא מעט בעיות באופן שבו הן מנצלות את הכוח הזה. אבל המחשבה שהכוח יעבור אל חבורת פוליטיקאים, או קומץ אנשים שמונו פוליטית לתפקיד מפחידה הרבה יותר.

במקביל, ברון כהן קורא לחברות הללו פשוט לשכור לשירותם יותר מנטרי תוכן. גם זו לא בדיוק מחשבה מרנינה. היתה תקופה בישראל שכותבים נעלמו מפייסבוק חדשות לבקרים כי נחסמו, בגלל שארבע שנים קודם לכן העלו מתכון ל"עוגת כושי", או שיתפו תמונת עירום של אישה שעברה כריתת שד וביקשה להסיר את חסם הבושה סביב זה. עד היום, אינסטגרם לא מאפשרת להעלות אף תמונה של עירום חלקי, כי אין מבחינתה הבחנה בין תמונה ממלחמת ויאטנם לתמונה של קים קרדשיאן.

יש הרבה מאד בעיות עם פייסבוק, טוויטר וגוגל – אבל מעט מאד מהבעיות הללו נובעות מהעדר הרגולציה על התוכן שמופץ בפייסבוק, טוויטר או גוגל. הרבה יותר פרקטי ונכון יהיה לבדוק את ההתנהלות של החברות הללו כספקיות שירות.

חשוב יותר לוודא, למשל, שמתוקף תפקידן החברתי החשוב כל כך הן יהיו חייבות, על פי חוק, בנייטרליות מוחלטת. האפשרות המוחשית שגוגל, למשל, תשפיע על תוצאות החיפוש שלה לטובת מועמד כזה או אחר לנשיאות היא מפחידה לאין שיעור מכל נסיון של מדינה זרה להתערב בבחירות באמצעות הפצת שקרים בפייסבוק.

האפשרות המוחשית שגוגל, למשל, תשפיע על תוצאות החיפוש שלה לטובת מועמד כזה או אחר לנשיאות היא מפחידה לאין שיעור מכל נסיון של מדינה זרה להתערב בבחירות באמצעות הפצת שקרים בפייסבוק

חשוב ליצור תקנות מחייבות בכל הקשור להגנת פרטיות, במיוחד של קטינים. העובדה שכל החברות הללו סוחרות במשתמשים שלהם כמוצר, היא לב הבעיה. גוגל, למשל, הפכה לחברת ענק בזכות מודעות תלויות-תוכן, אך עד מהרה גילתה שמודעות תלויות-משתמש הופכות אותה להרבה יותר רווחית. היה מוטב לו מיקוד מודעות לבני אדם ("טירגוט") היה מוצא באופן גורף מחוץ לחוק.

וחשוב לגבות מסים מהחברות הללו. כן. זה נשמע חסר קשר, אבל אלו חברות בעלות עושר בלתי פרופורציונלי שכל כולו ממסחר בבני אדם, אשר לא מקבלים דבר בחזרה ברמת ההשקעות.

העולם יהיה טוב יותר אם החברות הללו ישלמו את מלוא המסים – במצטבר, המדובר במיליארדי דולרים אשר ניתן יהיה להשקיע בחינוך, בבריאות, בספורט, בתרבות. ניתן יהיה להשקיע במשטרה וברשויות החוק. ניתן יהיה לעזור לפליטים, להילחם במחלות, ברעב ובעוני.

וניתן יהיה למנוע רצח עם, אלימות, גילויי שנאה ואנטישמיות – באמצעות הארגונים והמוסדות הציבוריים שזהו תפקידם.

כי את הרוע האנושי אי אפשר פשוט להפיל על כתפי שישה מנכ"לים בסיליקון ואלי; ואת האחריות הציבורית למלחמה ברוע, אפשר פשוט להפריט לידי אותם שישה.