אירוע פטירה בעל משמעות היסטורית אירע לפני שבועיים, מבלי שמישהו בארץ שם לכך לב. וזאת, למרות שמותו סימל את המצב הנורא אליו נקלעה ישראל ביוזמת ממשלת הזדון שלה. פרופסור ג'וזף נאי, אקדמאי בעל שם עולמי מאוניברסיטת הרווארד נפטר בגיל 88. האיש שהוגדר על ידי כתב העת היוקרתי פוריין פוליסי כאחד ההוגים החשובים והמובילים בעולם בתחום היחסים הבינלאומיים לא היה רק תיאורטיקן מבריק. הוא אף הוגדר כאחד האנשים שהשפיעו ביותר על מדיניות החוץ האמריקאית.
יחד עם שותפו רוברט קוהן ייסד נאי את תורת הניאו-ליברליזם ביחסים בינלאומיים, אותו פיתחו השנים בספרם "Power and Interdependence". השניים גם פיתחו את המושגים הדדיות אסימטרית והדדיות מורכבת. אבל מה שמזוהה יותר מכל עם נאי, ואותו מכיר כל תלמיד בתחום, היא תאוריית "העוצמה הרכה" . מושג זה זכה להכרה בינלאומית מעבר לתחומי ההגות האקדמית, כאשר ממשלי קלינטון ואובמה אימצו אותו כעקרון בסיסי של מדיניותם.
פרופ' יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי, היה בעבר יועץ פוליטי של יצחק רבין, וכיום פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. בין פרסומיו הרבים היה גם הספר רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל.
הכותרות הראשיות עכשיו
לא מדובר עוד רק בצדק חברתי או בזכויות מיעוטים – שילוב האוכלוסייה הערבית בתעסוקה הוא אינטרס לאומי מהמעלה הראשונה. מדינה שבה יסודות הדמוקרטיה נמצאים במבחן, מדינה המתמודדת עם אתגרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים מורכבים – לא יכולה להרשות לעצמה להותיר מחוץ למעגל הכלכלי חמישית מהאוכלוסייה.
בתהליכים שעוברת המדינה, האוכלוסייה הערבית די שקופה ונדחקת אל השוליים. לזה יש ביטוי כלכלי משמעותי – אובדן של מיליארדי שקלים לכלכלה של המדינה.
חוסאם אבו בכר הוא מנכ"ל ארגון אלפנאר לפיתוח כלכלי חברתי וקידום תעסוקה, פעיל ויזם חברתי. מילא תפקידים בכירים במגזר הציבורי, במערכת החינוך ובחברה האזרחית. עמית בארגון צעד - תקשורת בונה אמון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תחזקנה ידיו. זה פיתרון למשתמטים – גיוס על פימחוק. אם ירצו פתרון ללומדי תורה בטוחני שיגיעו אליו. אבל כל זמן שכוללים משתמטים שאינם לומדים תחת כותרת לומדי התורה, זו אינה תורה, ואין הם לומדים ויש לגייס את כולם. כשירדו מן הבדייה הזו שכל כולה סחיטה בזויה של כסף כוח והשפעה יהיה פתרון מצויין ללומדים. רק ללומדים. יום טוב.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
בימים אלה, כשלשונו של בנימין נתניהו מתייבשת כבר מרוב ליקוקים שליקק לנשיא דונלד טראמפ, ומחוות החנופה שלו ושל רעייתו עדיין מהדהדים לתפארה בבלוגוספירה שלו, הולכת וגוברת הביקורת בארה"ב על הנשיא, אופן פעולתו ועל מדיניות ה"ביביבי" שלו (Big Beautiful Bill), זו התוכנית הכלכלית החדשה, שתוסיף בעשור הקרוב 2,5 טריליון (כן, כן, טריליון, לא מיליארד) דולרים לגרעון הלאומי בארה"ב, בניגוד מוחלט להבטחות הבחירות שלו.
בעוד שבישראל רבים נמסו מהנאה כשנתניהו הציג בפני הנשיא את המכתב שכתב ובו המלצה שלו לתת לטראמפ את פרס נובל לשלום, ואחרים סלחו לשרה ("הגברת הראשונה") נתניהו על כך שהנחיתה צ'פחה על גבו של הנשיא, ג'סטה הנתפשת בעיני כל חניך התרבות האמריקאית לא פחות מברברית, בתקשורת של מעצמה זו, ובקרב המעמד הקורא בעולם כולו, גוברת ומתחזקת הביקורת על טראמפ 2.0.
פרופ' יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי, היה בעבר יועץ פוליטי של יצחק רבין, וכיום פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. בין פרסומיו הרבים היה גם הספר רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
מאז סיום המלחמה נגד איראן, מתגברת תחושת מחנק של כמעט שנתיים. המציאות הפכה למקום עמוס רעש, צעקה וכאב עמוק שאין לו מילים. קשה להבחין בין עובדה לפרשנות, בין זיכרון לטראומה. הכל מתערבב בתוך שיח מתלהם ושטוח, מעין מרק סמיך שבו כמעט בלתי אפשרי לומר משהו שיישמע אמת. אבל אולי דווקא כאן, בתוך הבלבול, יש מקום לפילוסופיה – לא כתשובה חכמה, אלא כשאלה פתוחה, כבקשת נשימה.
הפילוסוף הסלובני סלבוי ז'יז'ק, שנחשב כיום לאחד ההוגים החשובים והמשפיעים ביותר בעולם, מתאר בדיוק את מה שקורה לנו עכשיו: "אנחנו יודעים מאוד טוב שזה לא נכון, אבל אנחנו ממשיכים לנהוג כאילו זה כן נכון".
רודריגו רמניק הוא רב חילוני הומניסטי מטעם מכון תמורה, איש חינוך, מנחה טקסים וסוציולוג. גדל במחתרת בצ'ילה בתקופת הדיקטטורה הצבאית, להורים שנאבקו למען זכויות אדם ודמוקרטיה, עלה לישראל ב-1999 ומתגורר בקיבוץ כפר גליקסון עם בת זוגו ענבל וילדיהם אילן, אורי ומאיה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. זו גישה פילוסופית אחת. ישנן גישות אחרות (למשל: סוטו-זן, דאואיזם, שינטו) שרואות הפוך לחלוטין את המצב.
2. אני חולקת על לוח הזמנים שציינת (כנקודת השבר של החברה הישראלית). לדעתי נקודת השבר, או קו פרשת המים, היתה בתקופת מלחמת לבנון השניה.
לצערי אנחנו בעידן פוסט-מודרני, שבו, כל תעוזה לשאול שווה לערך לכל תעוזה של הבעה. כל אחד טוען שיש לו את הרגש האישי שלו, ושהדעה שלו היא לגיטימית כמו של כל אחד אחר, ובזמן שהוא מתבסס על הצדק שבדר, נותרת השאלה – למה לטעון כך? למה אני צריך להראות לאחרים שהדעה שלי היא לגיטימית, או שאני סובייקט ייחודי שחושב אחרת? האם זה למען ה'להראות'? או למען המסר – אנרגיה של שינוי בדפוסי החשיבה ההגמוניים.
המאמר שלך כתוב היטב ומעלה בי בדיוק את השאלה של הפילוסופיה, האם הדברים נשקלים במטרה לייצר חשיבה גדולה, גבוהה יותר שתביא שינוי תפיסתי? או שהכיכרות, ההזדהות, הפיתוי לחזור לעבר – לנורמה – ולקדש אותו אל מול השינוי שאנו חווים – זה רק ניסיון שלנו להרגיש איזהושהיא שליטה- במציאות שאנחנו יודעים שאיננה בשליטתנו.
בני האדם אוהבים שליטה, ובמקום ובזמן שבו יש שינוי מבני של האנושות – של העולם, אנחנו מנסים לשמור על שליטה שהיא מראש פנטזיה אחת גדולה. אז הכי קל לנו לעשות זאת, באמצעות טיעונים, זריקה של מסרים קיצוניים, וסמלי לאום.
תכלס:
ישות קטנה מפולגת מאותגרת
לא תשרוד
במקום בו שקר הוא אמת
וערלים שולטים במקום אהבת חינם וחמלה
וקדושת חיים נעקדת
וניכתשת במלחמה נצחית
ואת הרציונליות מחליפים אינטרסים צרים
וצבא פועל לפי פנטזיות משיחיות
של טרנספר ופוגרומים
ועושק וגזל ושחיתות
מחליפים טוהר מידות וחוק צדק
ומינוי בורים ביריונים
מלווה ברמיסת אנשי מקצוע ישרים
ואין עוצר.
אוטוקרטיה פשיסטית תיאוקרטית פירומנית
קלפטוקרטית משעבדת קקיסטוקרטית בורה
תקרוס.
קונספציה
ואף פילוספיה (והדחקה) לא יועילו
בלי שינוי מהותי, עכשיו.
תגובות אחרונות
אם זה הולך כמו שטאזי ועושה קולות של שטאזי
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יורם מצליח ללכוד בצורה כל כך חדה ומדויקת את התהליך המדאיג שבו ישראל מאבדת את העוצמה הרכה שלה ומתרחקת מהציונות המקורית כתנועת שחרור לאומי. ההקשר ההיסטורי והניתוח המדיני שלך ממש מעבירים את עומק המשבר ואת הסכנה לאובדן הלגיטימציה הבינלאומית. באופן אישי, זה כל כך מכאיב לראות איך הכל פשוט מתמוטט סביבנו. חייבים למצוא דרך לשנות את הפרדיגמה הזו ולחזור לערכים שנתנו לנו כוח אמיתי. כל הכבוד על המילים החזקות והאמיצות באקלים המדיני.
הארת את עיניי, פרופסור פרי.
אפשר להסכים שמדיניות העוצמה הרכה של ממשלות ישראל לדורותיהם, לא הגיעה מניסיון יישום הרעיון של פרופסור נאי אלא מתוך צורך פרקטי שהעצים יכולות של משטר ציוני חלש.
מה שמתרחש בימינו הוא תקלה דמוקרטית שמעמידה במבחן את העם והמדינה. אני תקווה שהידע העצום שנצבר מעבר איום ונורא, יעמוד לנו ונוכל לעבור את המשוחה הזו ולתקן ולבצר את הדמוקרטיה הליברלית בעזרת חוקה ובית משפט חזק מאי פעם.
אכן מאמר חשוב ששם את האצבע על תהליכי העומק המדאיגים שמכרסמים בלגיטימיות של המפעל הציוני. נראה שהמשיחיים או הג'יהאדיסטים, גם אם הם מיעוט עדיין, מחזיקים בכוח הוטו לכל סוג של חשיבה רציונלית כמו זו המשתקפת במאמר. תודה פרפ' יורם פרי שהתרסת והזכרת שאפשר גם אחרת…
תודה לך פרופ' פרי על דבריך הבהירים מחד גיסא אך משחירים מאידך. ועוד אני קוראת אותם לא יכולתי שלא לתהות אם יש בטבע תהליכים דומים. וכך נזכרתי בסימביוזה. בטבע מוכרת צורת חיים סימביוטית ככזו שמתגמלת את המעורבים. כל אחד נותן ולוקח. זה נהנה וזה לא חסר. כל עוד נשמר האיזון הסימביוזה נשמרת. הבעיה מתעוררת כשהאיזון מופר. ולמה שהאיזון יופר אם ההסדר כל כך טוב? מפני שישנם גורמים נוספים שאורבים ומאיימים. למשל, שינויים חיצוניים סביבתיים, או נסיבות כלשהן, או מוטציות גנטיות שמיטיבים עם צד אחד ומרעים עם האחר. וכשהסימביוזה מופרת כל המערכת משתבשת. הנה כי כן, ישראל הקטנה כל עוד התקיים בה סדר חברתי ברמה סבירה הצליחה לשמר ואף להגדיל את מה שפרופ' נאי מכנה עוצמה רכה. אך אט אט ישראל השתנתה. השתבשה. המאזן הדמוגרפי בין דתיים לחילוניים, האיום האירני, ההסתאבות כתוצאה מהכיבוש, הכח שצבר מנהיג שתוקף כהונתו פג מזמן וכו', כל אלה הביאו לירידה משמעותית בעוצמתה הרכה. ומשזה המצב, כבר אין כדאיות ואין עוד תוקף לסימביוזה שביננו לבין מדינות העולם הנאור. ובאשר למדינות שבסביבתנו בשכנותינו, אני תמהה אם הן כבר הבינו את משמעות העוצמה הרכה או שמא אצלם העוצמה הפיזית עדיין משחקת תפקיד ראשי. הרי גם אצל מדינות וחברות מתקיימת אבולוציה. איני בטוחה באיזה שלב אבולוציוני מדינות אלה נמצאות עתה.
פרופסור פרי יקירי. מאמר ראוי להפצה רחבה. כידוע דמוקרטיה מספקת לעצמה את הגיליוטינה בהרכב כוחות מסוים. מיעוט (מספר האנשים בקבוצה זו הוא בדיחה עצובה) צעקני וחסלני שטוף וורטיגו של עליונות ובגיבוי ראש ממשלה מדמם, השתלט על הנרטיב של המדינה. אני אופטימי ממך. אופק שרידותם של שני האחרונים נראה די קצר. ולכן כולנו חייבים לקום ולפזר את המורסה הזו. יישר כוח.
תודה על המאמר הזה יורם. נוקב ומאיר עיניים. אני חושב שאפשר להוסיף למרכיבי העוצמה הרכה של ישראל עד כה, היא תפיסתה את עצמה כ" הדמוקרטיה היחידה במזה"ת", על אף התנהלותה בשטחים. זה פעל במידה כזו או אחרת עד כה, ומהווה, עדיין, בסיס למחוייבות האמריקאית לבטחונה – ובאופן פרדוכסאלי גם במשטר טראמפ שאינו שוחר את הדמוקרטיה – אבל לא לעולם חוסן. כבר היום ניתן להתנאות פחות ופחות גם בזה. ממשלת הפשע חותרת בעקביות תחת כל יסודות הדמוקרטיה הליברלית או מה שנותר ממנה, ובמיוחד תחת שלטון החוק ותחת מערכת המשפט – גם היא מרכיב חשוב בעוצמה הרכה של ישראל, כל עוד זו נחשבה עצמאית ובלתי תלויה (גם אם הכשירה הרבה מעוולות הכיבוש ואיפשרה אותן). אפשר לכאורה לקוות שסיום המלחמה ונפילת הממשלה הנוראה הזו ישיבו לנו חלק מתמיכת העולם, אולם אני חושש שבנט, שנתפס ככוכב הבחירות הבאות וכמושיע, אינו האיש שיאפשר לשקם את מרכיבי העוצמה הרכה שלנו. שוב תודה על המאמר. שלומי
תודה פרופסור פרי על המאמר הכול כך חשוב ואמיץ! הלוואי ועוד רבים היו חושפים ללא מורא את הטירוף המשיחי שמסכן את עתידה של המדינה והעם היהודי.
אך סמלי הוא שבאותו שבוע בו נפטר נאי נפטר גם הפילוסוף הסקוטי מקנטאייר שמתח ביקורת על ההזנחה של השיח המוסרי והלימודים ההומניים בחברה הליברלית קפיטליסטית.
הציונות החדשה קשורה בטבורה לציונות הישנה והיא תולדה שלה. החילון הוא האקדח שהונח על השולחן במערכה הראשונה, והחל לירות מסבסטיה ועד היום. מה שהעולם לא מבין זה שהחילון הוא שהופך אותנו ליישות גזענית שכן הגדרת הזיקה בינינו היהודים נשענת על מוצא ביולוגי. היחס שלנו לעצמנו גזעני וממילא היחס שלנו לאחרים.
תודה על מאמר מכונן המצטיין בבהירות מחשבתית ויכולת קישור בין השינויים הפוליטיים בישראל לבין שחיקת העוצמה הרכה שלה. זהו מאמר אמיץ וביקורתי המשלב בין ניתוח היסטורי לבין קריאת המציאות העכשווית. מן הראוי כי האזהרה שאתה מעלה על עתידה הדיפלומטי והמוסרי של ישראל תעורר הדים ותביא לתגובה פוליטית וחברתי ראויה שיתוו דרך להשבת העוצמה הרכה של ישראל.
כמה הערות:
1- "העוצמה " הרכה של ישראל חיה וקיימת אך הממשלה הזאת רואה בה חולשה , אך מנצלת אותה למטרות פנימיות.
2- אין היום "ציונות" במובן זה שראתה בשיבה לציון פתרון ארצי/מדינתי לבעיית העם היהודי.מה שיש היום ומזה כמה עשורים, זוהי משיחיות אקטיביסטית ( אוקסימורון?)
3-אם באמצעות עוצמה צבאית ,שהיא קשה, מדינה אמורה לקדם השגת מטרות חיוניות לקיומה, ישראל הצליחה להפוך את עוצמתה "הקשה" לרכה !. העוצמה הצבאית איבדה את כוחה כשהיא הפכה למכונת הרג ללא מטרה.
הציונות הג'יהדיסטית היא פרי הבאושים של "הציונות הנורמטיבית". הציונות הנורמטיבית היא זו שהניחה את עקרונות היסוד לציונות הג'יהדיסטית ביותר מגדירה את הלאום על בסיס אתני-דתי'עדתי (מילאט). אנשים כפנחס רוזן הם אלה שחוקקו את החוקים המפלים לרעה לא-יהודים ומהווים זכויות יתר ליהודים כחוק נכסי נפקדים , חור האזרחות המפלה ומקיים סוג אזרחות זהב ליהודים (על יסוד שבות) ואזרחות סוג ב' ללא יהודים (על יסוד ישיבה על הקרקע) חוקי קרקעות מפלים , חוק השבות וגולת הכותרת לאחרונה חוק יסוד מדינת הלאום של העם היהודי. הציונות "הנורמטיבית" היתה נגועה בגזענות גם אם מתונה. כל שמותר לתלמידי הרב קוק והרב כהנא הוא להרים את עוצמת הווליום של הגזענות. הם קראו את עלה התאנה. הציונות המעשית בחרה ביישום גזעני ובדרך של לאומנות יהודית. הציונות "הנורמטיבית" היא בית הגידול של הציונות הג'יהדיסטית היא זו שאפשרה את גידולי הפרא הלאומנים עד שאלה השתלטו עליה.
המפעל הציוני ינצל רק אם הליברלים בישראל ינטשו את דרך הציונות המעשית יאמצו עמדה פוסט-ציונית של דמוקרטיה אזרחית בבחינת מדינת כל אזרחיה או ליתר דיוק רפובליקה ישראלית.
אלי משולם
הממשלה הג'יהדיסטית הרסה ביסודיות כל עוצמה שהיתה לישראל, השמדת ערך שיש מעט תקדימים דומים לה בהיסטוריה. יש והיו בעולם מדינות ומנהיגים רבים שהתלהמו והשתוללו ברטוריקה שלהם, אבל כשהגיעו לשלב ההחלטות חזרה הרציונליות. במקרה שלנו הרציונליות נעלמה ויחד איתה ההבנה במגבלות הכוח והצורך להגיע לאופטימום המשקלל את כל הגורמים. ממשלת הג'יהאד מתנהלת כמו מהמר שיכור בקזינו שמגדיל את ההימור ככל שהפסדיו גדלים.