חדר 808 עשרת האלבומים שעשו לי את 2019

James Blake, Assume Form
James Blake, Assume Form

שנה מוזיקלית נהדרת מתקרבת לסיומה. אולי השנה המוצלחת ביותר בעשור שמסתיים. קולות חדשים, שאולי יעצבו את הפסקול של שנות העשרים המתקרבות, עלו על הבמה בביטחון והתייצבו בקדמת הבמה כאילו תמיד היו שם.

אמנים וותיקים הוכיחו שאפשר לסמוך עליהם גם אחרי שלושה וארבעה וחמישה עשורים של פעילות. רשימת האלבומים שנשארו מחוץ לעשרת האלבומים הטובים של 2019 שלי, מעידה איזה בציר משובח היה הבציר המוזיקלי של 2019.

שנה מוזיקלית נהדרת מתקרבת לסיומה. אולי המוצלחת ביותר בעשור שמסתיים. קולות חדשים, שאולי יעצבו את הפסקול של שנות העשרים המתקרבות, עלו על הבמה בביטחון והתייצבו בקדמת הבמה כאילו תמיד היו שם

אלה, לדוגמא, נשארו בחוץ: שני אלבומים נהדרים של Big thief, שיצאו בהפרש של כמה חודשים, ומוכיחים שהלהקה של אדריאן לנקר (וכן, גם של מקס אולארצ'יק, הבן של) נמצאת בתנופה יצירתית יוצאת דופן. להצליח להוציא שני אלבומים ברמה גבוהה בזה אחר זה באותה שנה (אני חושד שהם עבדו בעצם על אלבום כפול, והחליטו ברגע האחרון לפצל אותו) זה לא עניין של מה בכך.

גם I’m easy to find של "הנשיונל" הוא אלבום בהיקף של אלבום כפול, שיצא שנה וחצי בלבד אחרי sleep well Beast  המעולה וסגר לנשיונל עשור חלומי, שמשאיר אותם בפסגה כלהקה הבולטת של העשור בלי תחרות אמיתית (אבל על כך בסיכום העשור שיגיע בקרוב).

היה גם אלבום רושף ומלא כריזמה של "סליטר קיני". ואלבום סולו אלקטרוני נהדר של תום יורק. ואלבום עמוס שירים מצוינים של ליאם גלאגר, שאם רק היה יוצא בניינטיז, היינו מחשיבים אותו כאלבום מעולה של "אואזיס".

והיה אלבום מהנה ביותר של מייקל קיוונוקה, שגם אם הוא לא מחדש הרבה, ונשאר נטוע בריתם-אנ-בלוז של הסיקסטיז-סבנטיז, עדיין תענוג להקשיב לו. והיה אלבום מוזר ומקורי של FKA Twigs המוזרה והמקורית. וגם אלבום מוזר, שפחות הצלחתי להתחבר אליו, של בון איבר (שנותר בכל זאת מאהובי ליבי בעשור הזה. גם על כך בסיכום העשור).

אלה היו עשרת האלבומים שעשו לי את 2019

10

 Lizzo – Cuz I Love You

33 דקות של המנונים נוטפי סקס אפיל וברק של סול ורית'ם-אנ-בלוז, שמתחתיהם שוצפת אנרגיה היפ-הופית בועטת. לא במקרה, ליזו היתה בת הטיפוחים של "סליטר קיני", לביאות ה"ריוט גירררל", שאימצו את ליזו בחום כמופע פותח לסיבוב הקאמבק שלהן ב-2015 ונתנו לה את הדחיפה הראשונה.

רוחו של פרינס המנוח מרחפת מעל האלבום הנהדר הזה, שיש לו גם עטיפה בלתי נשכחת – צילום עירום של ליזו, אישה מאוד לא רזה, על רקע דרמטי שחור. זה פס הקול המושלם לעידן Metoo

רוחו של פרינס המנוח מרחפת מעל האלבום הנהדר הזה, שיש לו גם עטיפה בלתי נשכחת – צילום עירום של ליזו, אישה מאוד לא רזה, על רקע דרמטי שחור. זה פס הקול המושלם לעידן Metoo. פס קול מושלם למהפכה הפמיניסטית. בכל שנה אחרת זה היה אלבום הפריצה של השנה וגם היה מקנה לליזו בלי תחרות את תואר הזמרת החדשה המבטיחה של השנה. אבל 2019 היא כאמור שנה כה גדושה ומוצלחת, שאפילו בשתי הקטגוריות הללו – יש מישהי שהצליחה יותר.

9

Lana del Ray – Norman fucking Rockwell

לנה דל ריי היא גירסת הנגטיב (או הפוזיטיב, תלוי איך בא לכם להסתכל על זה) של ליזו. היא לבנה, היא רזה, היא נוגה, היא מהורהרת. כשהיא שרה על האהובים שלה, היא נזכרת בהתמזמזויות במושב האחורי של המכונית, של מי שאולי היה הקווטרבק של המחזור. והם בטח שמעו ברקע ההתמזמזות את ספרינגסטין או דילן. ועל הריצפה אולי היה זרוק עותק מקומט של המינגווי. זה פס הקול של אמריקה הלבנה.

כשהיא שרה על האהובים שלה, היא נזכרת בהתמזמזויות במושב האחורי של המכונית, של מי שאולי היה הקווטרבק של המחזור. והם בטח שמעו ברקע ההתמזמזות את ספרינגסטין או דילן. ועל הריצפה אולי היה זרוק עותק מקומט של המינגווי

נורמן רוקוול, מהכותרת של האלבום, הוא כותב, צייר ומאייר אמריקאי שמת ב-1978, והתפרסם בעיקר באיורי השער שעיצב למגזין "סאטרדיי איבנינג פוסט" במשך כמעט חמישה עשורים. העבודות שלו – קצת כמו המוזיקה של לנה דל ריי – נתקלו גם בביקורות על כך שהן מתקתקות, מציגות דימויים קיטשיים ואידיאליסטיים של אמריקה.

אז כן, גם לנה דל ריי קצת כזאת. קיטשית לפעמים. מציגה דימויים אידיאליסטיים של עצמה ושל אמריקה. אבל היא גם כותבת בלאדות מושלמות, וב"נורמן פאקינג רוקוול" היא בשיאה.

8

Neil Young & Crazy Horse – Colorado

שתי האזנות הספיקו כדי להבין שהנס הזה אכן קורה: "קולורדו" של ניל יאנג והקרייזי הורס לא נופל מפסגות יצירותיו של יאנג. זה אלבום שאם היה יוצא לאור לפני עשרים-שלושים שנה, הוא היה נחשב היום לקלאסיקת רוק, מהסוג שמעריצי יאנג המושבעים מתווכחים בלהט אם היא משתווה או עולה על "אפטר דה גולד ראש", "הארווסט" ו"ראסט נוור סליפס" מהסבנטיז או "הארווסט מון" ו"מירור בול" מהניינטיז.

בדרך כלל, אנחנו לא מצפים מאמנים עם קריירה מפוארת שהגיעו לעשור השמיני לחייהם, לעמוד בסטנדרטים היצירתיים הגבוהים שהם עצמם הציבו בשנות השיא שלהם. אבל ניל יאנג מתעקש להיות רלבנטי

ניל יאנג בן 74. גם החברים שלו מקרייזי הורס בני גילו. בדרך כלל, אנחנו לא מצפים מאמנים עם קריירה מפוארת שהגיעו לעשור השמיני לחייהם לעמוד בסטנדרטים היצירתיים הגבוהים שהם עצמם הציבו בשנות השיא שלהם. וב-2019 אנחנו ממילא לא מצפים מאלבום רוק חדש, שיהיה משמעותי עבורנו כמו שאלבומי רוק היו פעם, בין שנות השישים לסוף שנות התשעים. אבל ניל יאנג מתעקש להיות רלבנטי (תקשיבו לשירים שלו על משבר האקלים. מי עוד כותב על כך כמוהו?)

ליאנג לא חסרים בקטלוג שירי זעם על אמריקה שאיבדה את דרכה. מ"אוהיו" בסיקסטיז (אחרי ששוטרי המשמר הלאומי הרגו ארבעה סטודנטים בהפגנה באוניברסיטת קנט סטייט) ועד "קיפ און רוקינג" שביקר בחריפות את המדיניות הכלכלית חסרת החמלה של עידן רייגן. גם ב"קולורדו" הוא שר על אמריקה שבגדה בייעודה ואיבדה את דרכה ומציע בפשטות "לסגור את כל העסק ולפתוח אותו מחדש".

אבל הפעם הוא לא רק כועס ומודאג אלא גם מאוהב (בשחקנית והאקטיביסטית דריל האנה), וחזר לכתוב שירי אהבה מהסוג שרק הוא יודע לכתוב. ב"נצח", אחד השירים היפים באלבום, שכמו נשלף מ"הארווסט מון" המופתי, הוא שר "התעוררתי הבוקר בבית האהבה / הציפורים שרו בשמים שמעלי / הכלבים נבחו והצבאים שוטטו חופשיים / ואנחנו היינו בבית האהבה / הו, קמתי הבוקר בבית האהבה / למרבה המזל /  אני מקווה שנחיה בבית האהבה לנצח".

7

Tyler, The Creator – Igor

טיילר, דה קריאייטור (בשנות השבעים הנשכחות בטח היו מתרגמים את שמו לעברית במצעדים כ"טיילר, הבורא) הוא כוכב ההיפ-הופ האולטימטיבי. שר, כותב, מלחין, מפיק, מחזיק הופעה על הכתפיים לבד לגמרי על הבמה. מטייל בקלילות בין ראפ אגרסיבי לבלדות סול, קומוניקטיבי ופראי לסירוגין. מארח כוכבי ענק (סולאנג', קניה ווסט, ג'ק וויט) אבל משאיר אותם ברקע, לא דוחף אותם לפרונט.

הוא הוציא את האלבום בלי סינגלים מקדימים ובלי קליפים, רק עם בקשה מהמעריצים באינסטגרם: תקשיבו לאלבום בלי הסחות דעת, בלי לבדוק הודעות בטלפון, תקדישו לו את כל תשומת הלב שלכם. וזה אלבום שראוי להאזנה כזו

אחרי "ילד פרחים", האלבום מ-2017 שהזניק את הקריירה של טיילר לגבהים חדשים, הוא בטוח בעצמו ובמעמדו, וסומך על הקהל שלו שיילך אחריו לכל מקום. הוא הוציא את האלבום בלי סינגלים מקדימים ובלי קליפים, רק עם בקשה מהמעריצים באינסטגרם: תקשיבו לאלבום בלי הסחות דעת, בלי לבדוק הודעות בטלפון, תקדישו לו את כל תשומת הלב שלכם. וזה אלבום שראוי להאזנה כזו.

6

Purple Mountains – Purple Mountains

האלבום של "פרפל מאונטיינז" שבר את הלב כבר בהאזנות הראשונות. דיוויד ברמן שר שם, בכנות שקשה לעמוד בפניה, על האימה שבדיכאון, על המוות שאורב מעבר לפינה, על התבגרות ובדידות, על תחושת הכישלון.

שבוע חלף מאז שהוא יצא, ואז נודע שברמן התאבד.

האלבום של "פרפל מאונטיינז" שבר את הלב כבר בהאזנות הראשונות. דיוויד ברמן שר שם, בכנות שקשה לעמוד בפניה, על האימה שבדיכאון, על המוות שאורב מעבר לפינה, על התבגרות ובדידות ותחושת הכישלון. שבוע חלף מאז שיצא, ואז נודע שברמן התאבד

מכאן ואילך – אי אפשר יותר לשמוע את האלבום הזה בלי לזכור כל הזמן, שהקול ששר אלינו באגביות כזאת על כאביו, על נשמתו המיוסרת, עומד ליטול עוד מעט את חייו. כשברמן שר איך "כל האושר שלי נעלם"  או מתאר חיים של "חשיכה וקור" או מספר על "לילות שכבר לא יקרו" – אתה יודע שלא רק שהוא מתכוון לכל מילה שהוא שר. הוא גם מתעתד בקרוב לעשות את הצעד הקיצוני ביותר ולעצור במו ידיו את הסבל הזה.

והדבר המוזר ביותר בחוויית ההאזנה המורכבת ל"פרפל מאונטיינז" הוא שהשירים עצמם קליטים, מלודיים, כמעט פופיים באופיים. המילים קודרות. המוזיקה מחייכת. והחיבור הזה מתעתע ומבלבל. יפהפה ומבהיל.

5

Nick Cave and The Bad Seeds – Ghosteen

התלבטתי בנוגע לבחירה הזאת.

מצד אחד – "גוסטין" הוא אלבום שיופיו לפעמים עוצר נשימה, במלוא מובן הביטוי השחוק הזה. ניק קייב מגיע כאן לכמה משיאיו ככותב וכמבצע. העיבודים התזמורתיים מהפנטים. שירת הפאלצט הגבוהה שהוא מאמץ כאן מפתיעה, חושפת בקולו צדדים לא מוכרים.

אבל זה כל הזמן אלבום של אב שמקונן על בנו. זה אלבום על שכול. על אבל. על געגוע. על כאב אינסופי שאין לו נחמה. וכך הוא – מתחילתו ועד סופו. לכן קשה להאזין לו ולפעמים ממש בלתי אפשרי להתמסר לו במלואו. עשיתי את זה כמה פעמים, בכל פעם בהתכוונות מלאה, כשידעתי שאני יכול להאזין לאלבום מתחילתו ועד סופו בלי הסחות דעת. ובסיום כל האזנה כזאת מצאתי את עצמי סחוט רגשית. מותש.

זה אלבום של אב שמקונן על בנו. אלבום על שכול. אבל. געגוע. כאב אינסופי שאין לו נחמה. מתחילתו ועד סופו. לכן קשה להאזין לו ולפעמים ממש בלתי אפשרי להתמסר לו במלואו. בסיום כל האזנה כזאת מצאתי את עצמי סחוט רגשית. מותש

"גוסטין" הוא אמנות נעלה. ואמנות גדולה יכולה להיות גם תובענית. יכולה לרסק.

מותו של ארתור, בנו של ניק קייב, ב-2015, היה נקודת מפנה דרמטית לא רק בחייו של קייב כאדם וכאבא, אלא גם בחייו כאמן. האמנות של ניק קייב השתנתה לחלוטין ב-2015. הופעות הבמה שלו הפכו לאירועים בעלי אופי כמעט דתי (כמו שיכול להעיד כל מי שזכה לראות אותו בהופעות הבלתי נשכחות ביד אליהו).

"גוסטין" הוא שיאו היצירתי של התהליך שקייב עובר מאז, בחיפוש אחרי הקול החדש שהוא נזקק לו עכשיו. יש ב"גוסטין" שיאים רבים, ופסגה אחת שמתנשאת מעל: השיר שסוגר אותו, "הוליווד". "אנחנו זוחלים לתוך הפצעים שלנו", שר קייב, "ואני רק מחכה עכשיו / לזמן שלי שיגיע / ואני רק מחכה עכשיו לזמן שלי שיגיע / ואני רק מחכה עכשיו / לזמן שלי על השמש / ואני רק מחכה עכשיו שהשלווה תגיע".

הוא שר ואז נכנסת להקת מקוננים, שממלאים האוויר בקול החשוף של הצער האינסופי, הצער על האובדן הכי גדול, שעוטף הכל ושאי אפשר לברוח ממנו. "אני יודע שגם הזמן שלי יגיע בקרוב", ניק קייב ממשיך לשיר, וקולו נשבר יחד עם ליבנו

הוא שר ואז נכנסת להקת מקוננים, שממלאים האוויר בקול החשוף של הצער האינסופי, הצער על האובדן הכי גדול, שנוכח ועוטף הכל ושאי אפשר לברוח ממנו. "אני יודע שגם הזמן שלי יגיע בקרוב", ניק קייב ממשיך לשיר, וקולו נשבר יחד עם ליבנו.

4

Weyes Blood – Titanic Rising

אם הצלחתם להקשיב ל"גוסטין" של ניק קייב מתחילתו ועד סופו ואתם מחפשים נחמה מוזיקאלית – "טיטאניק רייזינג" של וויז בלאד הוא אופציה טובה.

"וויז בלאד" הוא שם הבמה של נטלי מרינג, בת 32 מפנסילבניה. "טיטאניק רייזינג" הוא האלבום הרביעי שלה. לי היא מזכירה תמיד את קרן קרפנטר, גם בצבע הקול ולפעמים גם במלודיות.

"אני רוצה לוודא שכולם מרגישים שהם ראויים לחיות את החיים", היא אמרה באחד הראיונות שליוו את הוצאת האלבום ותיארה את עצמה כ"עתידנית נוסטלגית". זו כותרת מצוינת לאלבום הזה, שכולו נוסטלגיה עתידנית

"אני רוצה לוודא שכולם מרגישים שהם ראויים לחיות את החיים", היא אמרה באחד הראיונות שליוו את הוצאת האלבום ותיארה את עצמה כ"עתידנית נוסטלגית". זו כותרת מצוינת לאלבום הזה, שכולו נוסטלגיה עתידנית: הטקסטים עוסקים בהווה ובעתיד, בניכור שהטכנולוגיה הכניסה לחיינו, בפחד מאפוקליפסה מעבר לפינה, באהבה שמנווטת על ידי אלגוריתמים. אבל המוזיקה של וויז בלאד תמיד חמה, עוטפת, מלודית, עם עיבודי כלי קשת בסגנון ההפקות הגדולות של הסבנטיז. זה אלבום כובש ומרומם נפש מתחילתו ועד סופו.

3

Apparat – LP5

אלבום האלקטרוניקה הגדול של השנה. לטעמי, גם אחד מאלבומי האלקטרוניקה הטובים של העשור. סשה רינג, הוא אפארט, מוכר לקהל הישראלי בעיקר כשליש של ההרכב חורך הרחבות "מודראט", יחד עם גרנוט ברונסרט וסבסטיאן סארי, שיחד מרכיבים את הצמד "מודסלקטור". שלושתם שולטים ברמה בזירת המוזיקה האלקטרונית הגרמנית של העשור האחרון, ביחד ולחוד, וגם פירקו רחבות בישראל בעבר, מול קהל נלהב.

ב-5LP אפאראט לוקח את המאזינים למסע מוזיקאלי מאתגר ועמוק, וגם מתגמל מאוד. יחד עם הצ'לן והמולטי-אינסטרומנטליסט המוכשר פיליפ טים, אפאראט רקח מיקס מרשים מאוד, אינטליגנטי ומפעים, של שכבות מוזיקה אלקטרונית

ב-5LP אפאראט לוקח את המאזינים למסע מוזיקאלי מאתגר ועמוק, וגם מתגמל מאוד. יחד עם הצ'לן והמולטי-אינסטרומנטליסט המוכשר פיליפ טים, אפאראט רקח מיקס מרשים מאוד, אינטליגנטי ומפעים, של שכבות מוזיקה אלקטרונית, בשילוב כלי קשת, חצוצרות וטרומבונים, כשמעל מרחף קולו הגבוה, הנערי, המלאכי, הפגיע, שמוגש תמיד בתיווך אוטוטיון ופילטרים משוכללים, אבל איכשהו גם מצליח להרגיש קרוב ואינטימי להפליא.

לפעמים נדמה שבון איבר קפץ לבקר באלבום. לפעמים מורגשת השפעה של פור-טט. ועל הכל שורה אווירה מלנכולית. קולנועית באופייה. כמו נסיעת רכבת ארוכה באירופה גשומה, אפרורית ויפה מאוד. אם אין לכם סבלנות או חשק לכל זה, עשו לעצמכם טובה ותקשיבו לפחות ל-Caronte, הטרק השביעי באלבום. קסם של דבר.

2

Billie Eilish – WHEN WE ALL FALL ASLEEP, WHERE DO WE GO?

אם כבר קסם של דבר: מי יכול לעמוד בפני בילי אייליש? סנסציית הפופ, שהוציאה עם אחיה פיניאס מהחדר בביתם בלוס אנג'לס, אלבום שהזניק את אייליש, שבסוף השנה תחגוג 18, לשורה הראשונה של אמני העולם.

הדליינרית של פסטיבלים גדולים. בטור עולמי מצליח, שכולל הופעות סולד אאוט בכל מקום. עשרות מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות. עם "בד גאי", מועמד בולט לשיר השנה (הוא בוודאי יזכה בתואר הזה בלא מעט מצעדים). ועם אלבום שכולל שירים מנצחים, שיכולים להניח תשתית לקריירה ארוכה.

אם כבר קסם של דבר: מי יכול לעמוד בפני בילי אייליש? סנסציית הפופ, שהוציאה עם אחיה פיניאס מהחדר בביתם בלוס אנג'לס, אלבום שהזניק את אייליש, שבסוף השנה תחגוג 18, לשורה הראשונה של אמני העולם

קשה לדעת, כמובן, מה יעלה בגורלה. אנחנו מנוסים בפריצות מסחררות ובמחיר שהן גובות, וכבר ראינו הכל. אבל אם להמר: בילי אייליש פרצה ב-2019 כדי להישאר איתנו. יש לה הרבה מה להציע – ואם רק תצליח להתגבר על הטירלול שמין הסתם מלווה פריצה בסדר גודל כזה – יהיה לה מקום מכובד גם בסיכומי שנות העשרים.

1

James Blake – Assume Form

ג'יימס בלייק הוא אחד המנסחים הבולטים של הסאונד של העשור שמסתיים. באלבומים שלו ובשיתופי הפעולה הרבים שלו עם צמרת אמני ההיפ הופ של אמריקה, הוא עזר לאפיין ולהגדיר את הצבע של התקופה.

בחור אנגלי לבן ומלנכולי שנערץ על ידי ביונסה, קנדריק לאמאר, ג'יי-זי ופרנק אושן (כולם עבדו איתו או נעזרו בשירותי האולפן המעולים שלו). מאחורי אלבומי הסולו של בלייק לאורך העשור הסתדרו תמיד שני טורים של מאזינים: אלה שבטוחים שהוא אחד האמנים היומרניים, הנפוחים ובעיקר המשעממים בעולם, ואלה שמעריצים כמעט כל מה שיוצא תחת ידיו. המיקום הגבוה שלו ברשימה הזו רומז באיזה טור אפשר למצוא אותי.

ג'יימס בלייק הוא אחד המנסחים הבולטים של הסאונד של העשור שמסתיים. באלבומים שלו ובשיתופי הפעולה הרבים שלו עם צמרת אמני ההיפ הופ של אמריקה, הוא עזר לאפיין ולהגדיר את הצבע של התקופה

"אסיום פורם" הוא האלבום הכי קומוניקטיבי וידידותי של ג'יימס בלייק. אם פספסתם אותו עד היום, כדאי לכם להתחיל דווקא כאן ואז לחזור בהדרגה אחורה – אל The Colour in anything מ-2016 ובעיקר ל-Overgrown המופתי מ-2013.

ג'יימס בלייק החדש מאוהב (בשחקנית ג'מילה ג'מיל) והאהבה – הפתעה, הפתעה – עושה לו רק טוב. הוא מפנה את מרכז הבמה לאמנים שהוא אוהב. טראוויס סקוט מתארח ב"מייל היי", מוזס סאמני הנפלא ומטרו בומין ב"תגיד להם", אנדרה 3000 ב-Where’s the catch? וכמובן רוזליה, נערת הפלא הקטלאנית ב"יחפים בפארק", שהוא השיר היפה ביותר באלבום, שמלא בשירים אדירים. בעצם – שיר השנה שלי.

אמיר בן-דוד אוהב מוזיקה מאז סוף שנות השישים. כותב, מלחין, מנגן ושר ב״אבטיפוס״ מאז שנות השמונים. כותב בכיר וחבר מערכת בזמן ישראל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,369 מילים
כל הזמן // יום שני, 20 בינואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

הדילמה האסטרטגית של הרשימה המשותפת

הרשימה המשותפת הציבה לעצמה יעד שאפתני: להגיע ל-15 מנדטים בבחירות במרץ ● אבל איך עושים את זה? ● חלק מהמומחים סבורים כי התקרבות לגוש השמאל-מרכז הציוני תיצור אווירה של שותפות ותעודד הצבעה במגזר ● אבל יש המאמינים כי ההסתה נגד חברי הרשימה דווקא פעלה לטובתם בסיבוב הקודם ● במקביל, התמקדות הרשימה בנושאים אזרחים ולא לאומיים מוכיחה את עצמה

עוד 828 מילים

אשקלון לנצח

"אשקלון לנצח" – את שתי המלים האלה שולח לי חבר במייל קצר מאוד כל כמה חודשים. הוא לא צריך להוסיף מלים. אני מכיר את הקוד. יצא ככה שאת שנות ההתבגרות שלו הוא עשה באשקלון. ויצא ככה שהיה לו אז חבר, גדעון קראו לו, שהיה אומר לו: "אתם, החברים, מדברים על סרטים, ומדברים על מורים, ומדברים על כדורסל, לא חשוב על אתם מדברים, כי בסוף, בלב, אתם מתכוונים רק לדבר אחד: לזיונים".

יצא ככה שהיה לו אז חבר, גדעון קראו לו, שהיה אומר לו: "אתם, החברים, מדברים על סרטים, על מורים, על כדורסל, לא חשוב על אתם מדברים, כי בסוף, בלב, אתם מתכוונים רק לדבר אחד: לזיונים".

עברו שנים מאז שהוא סיפר לי על הגדעון הזה ועל המשפט הקבוע שלו. אבל מאז, בכל פעם שמתלקח ויכוח פוליטי, מגיע הרגע שאחד המתווכחים אומר לאחרים שלא מסכימים איתו מה שהיה אומר גדעון מאשקלון: "לא חשוב מה שאתם אומרים, אני יודע שבסתר לבכם יש לכם כוונה אחרת". וכיוון שזה קורה הרבה, הוא שולח לי שוב ושוב את הקוד: "אשקלון לנצח".

אז אחרי ההקדמה הקטנה הזאת ניגש אל הראיון שנתן הסוציולוג נסים מזרחי לבעלת הטור בהארץ קרולינה לנדסמן ב-26 בדצמבר. הרבה מלים עפו ועפות סביב הראיון הזה, ואני רוצה להוסיף את השתים וחצי מלים של גדעון מאשקלון ושלי.

מזרחי בא להסביר את דפוס ההצבעה של רבים מן המזרחים בישראל למען מפלגות הימין. והוא טען שהשמאל אשם בכך, כי השמאל מזלזל במסורת המשפחתית של יהודי המזרח (והם, חושב מזרחי, רואים בלאומיות היהודית הרחבה של המשפחה), כי השמאל מזלזל במסורת הדתית של יהודי המזרח (והדת, אומר מזרחי, רואה בגויים זרים שמותר וצריך להפלות אותם). ואז, הוא מסביר, דפוס ההצבעה לימין הוא – בעומק הדברים – לא הצבעה בעד הימין אלא הצבעה נגד השמאל, הצבעה שהיא בעצם מחאה כנגד עולם הערכים הליברלי שבז לעולם הערכים "המזרחי"(לא אני אומר שיש דבר כזה. מזרחי אמר).

ואז, הוא מסביר, דפוס ההצבעה לימין הוא – בעומק הדברים – לא הצבעה בעד הימין אלא נגד השמאל, שהיא בעצם מחאה כנגד עולם הערכים הליברלי שבז לעולם הערכים "המזרחי"(לא אני אומר שיש דבר כזה. מזרחי אמר)

אני לא מסכים עם מילה אחת של מזרחי, אבל נניח לרגע שהוא צודק. אנחנו חיים בעולם פוליטי עירני מאד – מפלגות נופלות ומפלגות קמות, מפלגות משתנות מן הקצה אל הקצה, ישראלים הקימו ים של עמותות פוליטיות, ישראלים מצביעים אחרת לכנסת ולמועצות מקומיות. ואין מחסור גם במפלגות סקטוריאליות- חרדיות, או דתיות-עדתיות, או ערביות, או רוסיות.

אם מזרחי צודק – למה לא הקימו מזרחים מפלגה עדתית שמאגדת את כל אלה שמזרחי, בתיאוריה שלו, מאגד לאגודה אחת – כל המזרחים כולם? אם האג'נדה האמיתית של המזרחים היא המסורת האנטי ליברלית שמייחס להם מזרחי (לא אני), למה הם צריכים להסתיר אותה מאחורי האג'נדה של הכיבוש של הליכוד?

התשובה הפשוטה שלי לתיאוריה המזרחית הזאת היא שהמזרחים מפריכים אותה. והם עושים זאת בביטוי הברור ביותר שישראלים נותנים לדעותיהם: במפלגות שלהם ובהצבעה למען מפלגות.

התשובה הפשוטה שלי לתיאוריה המזרחית הזאת היא שהמזרחים מפריכים אותה. והם עושים זאת בביטוי הברור ביותר שישראלים נותנים לדעותיהם: במפלגות שלהם ובהצבעה למען מפלגות

למה ניכשלו כל הנסיונות שנעשו – כמו זו של תמ"י של אהרן אבו חצירא – להקים מיפלגה עדתית מזרחית כוללת בישראל? למה הצליח רק הנסיון להקים מיפלגה שחיברה בין העדתי-מזרחי לבין עולם הישיבות ( שבו הפלית המזרחים היא חמורה הרבה יותר מאשר בעולם הליברלי. אבל על ההפליה הזאת עובר מזרחי בשתיקה. הוא הרי עסוק בחטאי הליברלים)?

ולמה דווקא הנסיון של ש"ס יצא לדרך בראשות רב שהיה יונה מדינית צחורה, ושהדריך את ש"ס להיות שותפה לממשלת רבין השניה? ולמה בשנים האחרונות הפכה ש"ס את עורה המדיני ונעשתה ימנית? כל השאלות האלה בורחות מתחת לשטיח העדתי-מזרחי שפורש מיזרחי.

והן בורחות כי הוא, כמו גדעון מאשקלון, לא מאמין לאנשים שהם מצביעים בבחירות למיפלגות שהם מאמינים בדרכן. הוא יודע טוב יותר מן המזרחים למה מצביעים המזרחים.

והן בורחות כי הוא, כמו גדעון מאשקלון, לא מאמין לאנשים שהם מצביעים בבחירות למיפלגות שהם מאמינים בדרכן. הוא יודע טוב יותר מן המזרחים למה מצביעים המזרחים

נעצור רגע. היתה בישוב היהודי בארץ ישראל אפליה של תימנים עוד בימי דגניה. אחר כך, כאשר הגיעה העליה הגדולה מארצות ערב, היתה אפליה של מזרחים, והיתה גזענות, והיו סטריאוטיפים אידיוטיים ומעליבים.

אבל מי שרואה רק את המצוקה המזרחית, מי שמפריד אותה ממצוקת העליה הכוללת – לא קרא את ברנר על שבע אפליות ושבעים ושבע דעות קדומות עוד בשנות העשרים, ולא קרא את רונית מטלון שלא רק כתבה היטב על אפלית מזרחים, היא כתבה גם על אפלית רוסים ועל אפלית פלסטינים.

הצעקה המזרחית מוצדקת. בתנאי שלא מפרידים אותה מצעקות אחרות. בתנאי שהיא לא באה להשתיק צעקות אחרות. והצעקה של נסים מזרחי באה מאד להשתיק צעקות אחרות.

הצעקה המזרחית מוצדקת. בתנאי שלא מפרידים אותה מצעקות אחרות. בתנאי שהיא לא באה להשתיק צעקות אחרות. והצעקה של נסים מזרחי באה מאד להשתיק צעקות אחרות

מזרחים שלא הקימו מפלגה מזרחית אמרו, ואומרים, לנסים מזרחי, שהם לא רואים את המצוקה שלהם בניפרד, והם רוצים לראות את עצמם קודם כל כישראלים, ורק אחר כך כמזרחים. ומי שתוקע אותם בפינה הניבדלת הוא נסים מיזרחי ודומיו. כי מזרחי עושה את ההפך ממה שצפוי מסוציולוג – הוא רואה רק את הפינה שלו, הוא לא רואה פינות אחרות. והוא מסרב לראות מידות ופרופורציות.

למה הצביעו רבים מן המיזרחים בעד מפא"י הההיסטורית בשיא ימי המעברות והאפליה? מזרחי ודומיו אומרים שהישלו אותם, שהוליכו אותם שולל. ואני שואל: מי מתייהר כאן? מי שם עצמו מעל הוריו והורי הוריו? פליטים שוכני מעברות סבלו מאוד-כלכלית ותרבותית, ודתית. אבל היו להם פרופורציות. היתה להם יכולת השוואה. הם ידעו שקר מאד במעברה, ושמכנים אותם בשמות מעליבים, אבל הם גם ידעו שהציונות נתנה לפליטים היהודים תעודת זהות, וכרטיס קופת חולים, ותור לשיכון. והם גם הביטו הצידה וידעו מה עלה בגורלם של הפליטים הפלסטיניים אחרי הנכבה.

ולמה הצביעו רוב הישראלים בעד ממשלת רבין, ובעד ממשלת ברק? כי אנשים משתנים, ועדות משתנות, ודעות משתנות. ורק גזענים, וכמה אקדמאים שמאוהבים בתיאוריות הנוקשות שלהם, מתארים עדות סגורות, וחסרות אופק אל עדות אחרות, וחסרות תמונה כוללת של ישראליות, ומצביעות על פי איזו אג'נדה נסתרת ולא על פי דעות גלויות. יש עדות סגורות. פרומיל אחד של הישראלים הם נטורי קרתא. כל האחרים נעים, ומשתנים, וניפתחים, ומצביעים, ומשנים את הצבעתם.

ולמה הצביעו רוב הישראלים בעד ממשלת רבין, ובעד ממשלת ברק? כי אנשים משתנים, ועדות משתנות, ודעות משתנות. ורק גזענים, וכמה אקדמאים שמאוהבים בתיאוריות הנוקשות שלהם, מתארים עדות סגורות

פוסט כזה צריך לקצר. אז מותר לקפוץ אל דפוס ההצבעה בשנים האחרונות של מזרחים רבים לימין. זו לא הצבעה מזרחית. זו הצבעה בעד הכיבוש. זאת האג'נדה הגלויה, החזקה, המתחזקת יום יום בכל מהדורת חדשות, של מיפלגות הימין. ומי שמצביע בעדה עושה את זה בגלל הגלוי והברור, לא בגלל איזה עדתיות סמויה.

והגלוי הוא שהכיבוש מחנך אנשים. ולאחר הקריסה של תהליך אוסלו הוא מחנך עוד יותר. עצם ההתמשכות של הכיבוש עושה אותו נורמאלי. וכאשר יש בישראל איום בטחוני אמיתי באויר, אנשים, גם בארצות אחרות, נענים לנורמליות של הכוח, ועוצמים עיניים כלפי ההשחתה והברוטאליות שבהפעלת כוח לא הכרחית ולא חיונית.

חיידק טורף של אלימות ואכזריות נדמה לאנשים כמו חיסון הכרחי בסביבה מזרח תיכונית (כן, הם מביטים מסביב ורחוק) כנגד אלימות גדולה יותר.

עצם ההתמשכות של הכיבוש עושה אותו נורמאלי. וכאשר יש בישראל איום בטחוני אמיתי באויר, אנשים, גם בארצות אחרות, נענים לנורמליות של הכוח, ועוצמים עיניים כלפי ההשחתה והברוטאליות שבהפעלת כוח לא הכרחית ולא חיונית

תוסיפו לזה את קריסת מדינת הרווחה הישראלית (שהיא אשמת השמאל הגדולה. אשמת העדתיות קטנה ממנה). משמעותה של הקריסה הזאת היא שאין כלים אמיתיים, ממשלתיים, לתקן את אי השיוויון העמוק שבין הישראלים. וזה משמיט מידי השמאל את היכולת להציע למעמד הבינוני ומטה שיפור משמעותי במצבו.

כי כשממשלות מוותרות על מעורבותן המסיבית, השוק יודע רק לשכפל עוני (יחסי. כי גם כאשר רמת החיים הכללית עולה, סובל העני לא רק מן העוני שלו, אלא גם מן הפער שגדל בינו לבין העשירים ממנו).

אבל אצלנו הממשלות לא ויתרו על מעורבותן. מדינת הרווחה הישראלית חיה ונושמת בשטחים הכבושים. מפעל ההתנחלות הענק לא בידי השוק הוקם ולא השוק מתחזק אותו. הוא הוכחה צועקת שכשממשלה רוצה להקים ולתחזק כלכלה היא יכולה, ובגדול.

אבל אצלנו הממשלות לא ויתרו על מעורבותן. מדינת הרווחה הישראלית חיה ונושמת בשטחים הכבושים. מפעל ההתנחלות הענק לא בידי השוק הוקם ולא השוק מתחזק אותו

ואז מדינת הרווחה הכובשת, שמונעת מענייה שלה מדינת רווחה, מספרת להם שהם חזקים וגאים בלאומיות שלהם, ומספקת להם ביטחון בעולם חסר ביטחון,  וגם משקרת להם שהליברלים "שכחו מה זה להיות יהודים". ואז בא אקדמאי, חוזר על השטות הזאת ועוזר לתעתוע הזה. מצביעי הימין מצביעים בעד כיבוש. לא, אומר מזרחי, הם מצביעים בעד חום המשפחה. וכיבוש? אין כיבוש אצל נסים מזרחי. התאדה הכיבוש.

תקציר הפוסט הבא: משמח ומפתיע לטובה: כתב יד בלתי גמור שנישאר בעזבונה של רונית מטלון צועד בראש רשימת רבי המכר. "שלג" הוא ספרות במיטבה, במורכבותה, בלבטיה. וצריך היה עורך נבון, ורגיש לספרות, כמו דרור משעני, שידע איך להביא בפני הקוראים טקסט שנמצא בטיוטות רבות. וגם משהו על השאלה האתית של לפרסם טקסט שסופרת החליטה בחייה שלא לפרסם.

פרופ' נסים קלדרון הוא מבקר ספרות ותרבות. נולד ועבד בתל אביב, עבד גם בבאר שבע, נוסע שוב ושוב לניו יורק, ויסע עוד היום לכל עיר בעולם, רק לא אל חיק הטבע. כתב ספרים על ההקשר הפוליטי של הספרות בישראל, על נתן זך, על הקשר בין השירה העברית לבין הרוק הישראלי, ועל מאיר אריאל. ערך מבחרי שירים של נתן זך ואורי ברנשטיין. מלמד במחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר ובבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. כותב כעת על ענבל פרלמוטר. חבר מרצ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,383 מילים

פסילת היבא יזבק במחלוקת: שמולי בעד, גולן ופריג' נגד

סבב מינויים: הנגבי שר החקלאות, אקוניס לרווחה וחוטובלי לתפוצות ● שוקן על יאיר נתניהו: אולי הטוויטר משעשע אותו ● גרמן: ברביעי הבא נדון בחסינות חיים כץ ונתניהו ● בן גביר: ג'ובים לא עושים לי את זה ● זוהר לאדלשטיין: לא מאוחר לשנות את ההחלטה

12:41 עריכה

חילוקי דעות בעבודה-גשר-מרצ. איציק שמולי בעד פסילת היבא יזבק ואילו עיסאווי פריג' ויאיר גולן מתנגדים.

12:35 עריכה

כחול-לבן צפוייה לשבור "חזק ימינה" לפי הערכות שנשמעו בימים האחרונים. תמיכה בסיפוח הבקעה כבר היתה, והמפלגה מנסה לקרוץ גם לדתיים הלאומיים, כמו למשל בסרטון הזה ששיתף יועז הנדל לפני מספר דקות.

10:58 עריכה

מינויים חדשים בממשלת המעבר: ציפי חוטובלי תמונה לשרת התפוצות, צחי הנגבי שר החלקאות, אופיר אקוניס שר העבודה והרווחה ומשולם נהרי סגן שר העבודה והרווחה. בליכוד מקווים שמינוי הנגבי יסייע להשיב אליהם את קולות החקלאים שאבדו בבחירות האחרונות.

10:56 עריכה

יאיר גולן מתנגד לפסילת חברת הכנסת מהמשותפת ובל"ד:

10:37 עריכה

עמוס שוקן, מו"ל קבוצת הארץ, מגיב הבוקר ברדיו 103fm להאשמות של יאיר נתניהו מאתמול בטוויטר, לפיהן יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נשוי לבתו של האוליגרך ליאוניד נבזלין שמבוקש על רצח ברוסיה. לפי שוקן, ההאשמות של הרוסים אינן מחזיקות מים ואין להתייחס אליהן ברצינות:

"הוא הורשע בתכנון רצח או במשהו ביותר ממקרה אחד ברוסיה והאמת היא שלפני שנכנסנו איתו לדיונים על שותפות בהארץ קראנו את כל הפרוטוקולים של המשפט שלו, וזה היה משפט פוטיני קלאסי, שום הליכים נורמלים לא היו בו, המשפט התנהל בהיעדרו והוא עזב את רוסיה קודם, ו…זהו. רוסיה ביקשה את הסגרתו של ליאוניד כשהוא היה פה והבקשה נבדקה על ידי הפרקליטות והחליטו שאין בסיס לבקשה הזו ואז מצאו משהו שעתר לבג"צ כנגד החלטת הפרקליטות וגם בג"צ אישר את החלטת הפרקליטות.

"הארץ מתמודד עם שחיקה נמשכת בהכנסות מפרסום ומעבר שלהם לפייסבוק אינסטגרם וכו, והקוראים שלנו הופכים להיות בעלי משקל גדול יותר לקיום העיתון.

בהקשר לציוצים של יאיר נתניהו, שהאחרון שבהם על יולי אדלשטיין והבת של האוליגרך כבר נמחק, אומר שוקן כך:

"אני לא מצליח לעמוד על טיבו, לא יודע אם חלק מהעיסוק שלו בטוויטר זה שעשוע שהוא מצייץ ומשתעשע מהעסק ואולי חלק זה דברים שהוא מאמין בהם, היתה לו תיאוריה שאנגלה מרקל פנתה למו"ל של דומונט ותקדם את הרעיון שגרמניה השתחררה מהנאציזם וישראל הפכה לנאצית, זה עושה שכל, (צוחק) … מדינה נאצית וודאי שלא, אבל פאשיזם, זה דברים שאנחנו רואים וכותבים עליהם וזה גורם ליאיר לבוא עם הקונספירציה הפנטסטית הזו.

10:16 עריכה

איילת שקד מעמידה את אבי ניסנקורן על טעותו, לאחר שטען שתמכה בחוק המצלמות שקודם בתוך יומיים.

09:20 עריכה

ח"כ יעל גרמן מכחול-לבן מעריכה שהמליאה תאשר ביום שלישי את הקמת ועדת הכנסת וביום רביעי יתחיל מהלך מרתוני לדיון בבקשת החסינות של ראש הממשלה. בראיון לגלי צה"ל אומרת גרמן ש"נדון גם בבקשת החסינות של חיים כץ וגם בזו של בנימין נתניהו", במשך 15 שעות ביום. "לקחתי חדר בירושלים ואני אשן בירושלים והדיונים יהיו מרתקים … אאזין לכל הנימוקים ואשאל את כל השאלות, לא אבוא עם עמדה מוכנה מראש".

08:49 עריכה

מיקי זוהר ממשיך את הלחץ על יו"ר הכנסת וקורא לו להפוך את ההחלטה לכנס את המליאה ולדון בהקמת ועדת כנסת בשלישי הבא.

08:47 עריכה

איתמר בן גביר מגיב הבוקר לדיווח מאתמול, לפיו הוא יתמה לשר בידי מפלגה חרדית בתמורה לפרישתו מהמירוץ.

"אני חייב להגיד שזה לא מרגש אותי כל כך לא העניין של שרות, ג'ובים ותפקידים זה חשוב אבל יש לי ערכים יותר חשובים ולהצטרף למפלגות החרדיות, אני מאוד מעריך אותם ואוהב אותם אבל אנחנו בעוצמה יהודית מכוונים לכלל ישראל … הדעה שלי מאוד ברורה, יש ישיבת מזכירות של עוצמה יהודית היום ואנחנו נעדכן".

08:16 עריכה

סגן יו"ר הכנסת, ח"כ מאיר כהן מכחול-לבן, לא מבין את ההתקפות על יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין שהודיע אתמול על כינוס המליאה בשלישי הבא כדי לדון בהקמת ועדת כנסת שתדון בחסינות נתניהו.

בראיון לגלי צה"ל, אומר כהן ש"הלוואי ויולי היה מקשיב לבקשתנו ומתחיל את הדיון כבר השבוע".

"נתניהו הפך מדינה שלמה לבת ערובה, מטרתו לייצר מצב של כנסת שלא פועלת, מה לעשות הוא הגיש בקשת חסינות והכנסת תדון בבקשתו … יש חוק וייעוץ משפטי שמלווה אותנו ואנחנו מכבדים ולא תוקפים אותם. למרות הניסיון של ראש הממשלה לבטל את זה שבוע הבא יתחילו הדיונים שיימשכו שבועיים. הדיונים יהיו רציניים".

לדבריו, מי שהופך את העניין לקרקס הוא הליכוד ומבחינת כחול-לבן הדיון יהיה מכובד. "ברגע שמחנה שלם נמצא בלחץ וגורר מדינה שלמה להתעסק בתיקיו של ראש הממשלה, הכל תקוע … הגיע הזמן שזה ייגמר, בעוד שבועיים שלושה נקבל החלטה, ילך ראש הממשלה לבית המשפט או לא ילך".

07:33 עריכה

מתווה כוכבי כחלון: אושרה תוספת של 2 מיליארד למערכת הבטחון, כך לפי סיכום שנערך בלשכת נתניהו בהשתתפות שר האוצר משה כחלון, ראש אגף תקציבים רוני חזקיהו והרמטכ"ל אביב כוכבי. ההחלטה נועדה בעיקר לממן את הגנת העורף מפני מתקפת טילים.

07:30 עריכה

עו"ד עמית חדד מרוצה הבוקר מהחלטת בית משפט השלום שלא להתיר למשטרה לחפש בטלפונים של יונתן אוריך וישראל איינהורן, (יועצי ראש הממשלה), ולהתיר רק חיפוש בטלפון של עופר גולן, במסגרת חקירת עד המדינה פילבר. חדד אמר בגלי צה"ל שבדיון התברר שהמשטרה הסתירה חיפוש נוסף שעשתה בטלפון של יועץ נוסף של ראש הממשלה.

07:20 עריכה

לעומת מקורבי נתניהו, אבי ניסנקורן אומר שהיה צריך להקים את ועדת החסינות כבר בשבוע שעבר, אבל טוב שהתקבלה הההחלטה, "נקיים דיון ענייני והוגן", הוא אמר. לדבריו, למצדדים בהקמת הוועדה יש רוב בכנסת. "יולי אדלשטיין צריך לכבד את החוק והחלטת יועמ"ש הכנסת, כל מי שהתקיף אותו בעצם דרש ממנו לא לכבד את החוק".

07:07 עריכה

בוקר טוב! 42 ימים לבחירות, והבוקר נתניהו ונאמניו בליכוד ימשיכו לתקוף את החלטת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לכנס את המליאה בשלישי הבא כדי להצביע על הקמת ועדת כנסת, כפי שדרשו במפלגות המשאל מרכז.

יו"ר סיעת הליכוד מיקי זוהר אמר אתמול בגלי צה"ל, ש"לא נכון להפוך את הכנסת לקרקס פוליטי שישרת את כחול-לבן". גם יאיר נתניהו תקף את אדלשטיין בשל היותו נשוי לבתו של אוליגרך שיש כנגדו האשמות בבריה"מ. הציוץ הזה נחמק לבסוף.

לפי צחי הנגבי, ההחלטה של אדלשטיין עדיין הפיכה והוא אומר הבוקר לגלי צה"ל, ש"לכחול-לבן יש אובססיה שכפתה על הכנסת מצב אבסורדי שהיו"ר הגדיר אותו במלים הכי חדות, תהליך מזוהם שהופך את הכנסת לקרקס ולכן אני מסיק שאם יש תהליך מזוהם שכחול-לבן יזמו אני כולנו צריכים להימנע מלשתף פעולה איתו".

"אני מכבד את יו"ר הכנסת הוא אדם מנוסה וחזקה שהוא שוקל את מה שהוא עושה, אבל הוא אמר שאיננו מקבל את חוות הדעת שמכוחה הוא מכנס את המליאה. זה לא שאמור להיות דיון רציני בבקשת החסינות, שלא היה אחד שחשב שהוא יהיה לפני הבחירות, כולם ידעו שהוא מגיש את זה כי החוק מחייב אותו, אין ועדת כנסת, אין דיונים בבקשה שהוגשה חודשים לפני כן, של ח"כ חיים כץ, למה אז אף אחד לא חשב להקים ועדה? יולי אדלשטיין צדק שהגדיר את התהליך כמזוהם שאסור לתת לו יד".

מנגד, בכחול-לבן אומרים שנתניהו עצמו הוא שביקש את החסינות ולכן יש לדון בה.

שלום ירושלמי כותב הבוקר ב"זמן ישראל" שנתניהו מתלבט בין קמפיין מלחמה ברשויות אכיפת החוק לבין קמפיין בנוסח בחירות אפריל.

 

עוד 14 עדכונים

החיים במדינת ישראל מלווים בימי זיכרון והנצחה ציבוריים ואישיים, אך איך מנציחים אישה שנרצחה בידי הבעל או החבר לשעבר - כאשר בני המשפחה חשים לעתים בושה או אשמה? ● כעת, יותר ויותר משפחות של קרבנות אלימות פועלות להנצחת הבת, האם או האחות שנלקחה ● "אני מספרת על חייה של בתי ולא על מותה, כי אני רוצה שאנשים יזכרו אותה, את מי שהיא הייתה" ● "היום, יותר אנשים מוכנים להקשיב"

עוד 2,028 מילים

נתניהו מתלבט בין קמפיין אוחנה לקמפיין אפריל

ראש הממשלה מתלבט כרגע איזה קמפיין עדיף ל-42 ימים שנותרו עד הבחירות ● ״קמפיין אוחנה״ משמעותו מלחמה רבתי ברשויות החוק, מה שיעורר את הבסיס הליכודי אבל עלול להבריח את הימין הרך ● ״קמפיין אפריל״, לעומת זאת, אמור לשחזר את מסע הבחירות באפריל 2019, שהביא לליכוד 35 מנדטים ● כך או אחרת, נתניהו בונה על ההכרזה של פוטין בגן סאקר ביום חמישי ● פרשנות

עוד 661 מילים

סוגרים עשור

61 הוא סכנה לדמוקרטיה

רק דבר אחד נותר לכאורה בבסיס הדמוקרטיה הישראלית. מוסכם לכאורה. צרוב בתרבות הפוליטית כך שאיש לא יצליח לערער.

61 מנדטים. מספר הקסם של הרוב שיתן את השלטון "הדמוקרטי" לנבחרים.

לכאורה רק על העניין הזה מסכימה כל הקשת הפוליטית. 61. שישים ואחת. המספר המהפנט. משאת נפשם של נבחרי הציבור ושל החיים בישראל.

המספר הזה מרחף מול עינינו באולפני הסקרים היומיומיים, בפרשנויות וניתוחים ונאומים וקומבינות פוליטיות לקראת הבחירות. עבור המספר הזה מוכן ראש הממשלה להכניס לכנסת כהניסטים, גזענים, הומופובים ועבריינים סתם. גם את עצמו כמובן. כי 61 ממרק לכאורה כל חטא ומרמה ובוודאי מחסן מפני אשמת שוחד והפרת אמונים.

המספר הזה מרחף מול עינינו באולפני הסקרים היומיומיים, בפרשנויות וניתוחים ונאומים וקומבינות פוליטיות לקראת הבחירות. עבור המספר הזה מוכן רה"מ להכניס לכנסת כהניסטים, גזענים, הומופובים ועבריינים סתם. וגם את עצמו

הנה שום דבר אחר לא נותר מהדמוקרטיה. ערימת הריסות של שומרי סף צייתנים, שלל אמירות מופרכות של ממשלת מעבר אין סופית נגד מערכות החוק, נגד אוכלוסיות בוחרים שלמות, שלש מערכות בחירות שכולן נובעות מגחמתו של אדם אחד שלא להתיצב לפני ביהמ"ש בשל תיקיו הפליליים, ושתיקתם של שלל עמיתיו הדמוקרטים במפלגת השלטון ושותפיה בבית הנבחרים.

אבל 61 הוא הפסל הקדוש שאליו כולנו נושאים עיניים. עם 61 מנדטים – מאמינים גם מרסקי הדמוקרטיה – הם יוכלו פשוט לעשות כרצונם תחת לגיטימיות שיתן להם ה 61. לא יזדקקו לבג"צ ושמגצ ולא לשום ערך דמוקרטי עליו אמורה ישראל להיות מושתתת.

שוויון? קדחת. הרוב הקודם העביר את חוק הלאום.

הנה שום דבר אחר לא נותר מהדמוקרטיה. ערימת הריסות של שומרי סף צייתנים, שלל אמירות מופרכות של ממשלת מעבר אין סופית נגד מערכות החוק, נגד אוכלוסיות בוחרים שלמות, שלש מערכות בחירות

זכויות המיעוט? אל תצחיקו את גוש הימין. בשבילם רק הרוב קובע.

כבוד האדם וחירותו? מה פתאום. אנחנו מדינה יהודית. כל האחרים שיחפשו להם מקום אחר.

חופש הביטוי? תסתמו בוגדים.

שלטון החוק? הוא הרי לא מעל החוק.

61 הפך להיות מספר הכיסוי לעובדה שבעצם כבר אין דמוקרטיה בישראל.

עם 61 הרי יחוקק חוק החסינות לנאשם בשוחד והוא ימשיך להיות ראש ממשלת ה"דמוקרטיה". עם 61 תחוקק פסקת ההתגברות ובג"צ לא יוכל לפסול חוקים של הכנסת. עם 61 תסופח בקעת הירדן גם אם יתרסק השלום עם ירדן. עם 61 יסופחו שטחי סי, למרות שלפלשתינים שם אין זכויות, ועם 61 תפרח פה מדינת אפרטהייד שהיא ההיפך מדמוקרטיה. עם 61 מנדטים כל עוול וטירוף יוכשר ויקבל חותמת – "הכנסת הצביעה ברוב קולות- לא?" … יצרחו לנו באוזן בכל פגוש את העיתונות.

שוויון? קדחת. הרוב הקודם העביר את חוק הלאום. זכויות המיעוט? אל תצחיקו את הימין, בשבילם רק הרוב קובע. כבוד האדם וחירותו? מה פתאום. אנחנו מדינה יהודית. חופש הביטוי? תסתמו בוגדים. שלטון החוק? הוא הרי לא מעל החוק

כך תנוהל המדינה על פי רצונו של אדם אחד שיוביל גוש פוליטי תומך שחיתות ואנטי דמוקרטי בעליל שכולו עומד על עמוד אחד (קלונס דק ושביר) בלבד של פייק דמוקרטיה. 61.

חוקי ההלכה מלפני אלפיים שנה יתפסו מקום מרכזי בניהול חיינו – כי הרי 61. נשים יופרדו מגברים בכל אתר ואתר, בכל כיכר חילונית או בית ספר אנטרופוסופי...כדי שהקואליציה … תשמור על 61. תחבורה ציבורית בשבת תהפוך לחזון אחרית הימים. גיוס חרדים? נגדיר זאת כך: חחחחחחחחח. תקציבי הישיבות יתנפחו כי קודש הקודשים של 61 עומד על הפרק. כלי התקשורת יושתקו כדי לא לפגוע ב 61 וחופש הדיבור ינתן רק למי שתומך ב-61.

אופוזיציה? היא בכלל תוצא מחוץ לחוק. בדמוקרטיה שתישען על ה-61 לא יתנו ל-59 האחרים דריסת רגל.

נדמה לי שהגיע הזמן לנפץ את עגל ה-61. דמוקרטיה לא בנויה רק על השגת רוב מינימלי בפרלמנט.

אם מערכת הבחירות לא תעלה לסדר היום את מהות חיינו הדמוקרטיים האמיתיים, נחיה פה מאחורי שלט ריק של מועדון נטוש שנסגר מזמן. 61. שישים ואחת הוא לא מספר מזל בלוטו.

נדמה לי שהגיע הזמן לנפץ את עגל ה-61. דמוקרטיה לא בנויה רק על השגת רוב מינימלי בפרלמנט. אם מערכת הבחירות לא תעלה לסדר היום את מהות חיינו הדמוקרטיים האמיתיים, נחיה פה מאחורי שלט ריק של מועדון נטוש שנסגר מזמן

הוא לא תוצאה במשחק כדורסל.

המנדטים שייבחרו לשלטון צריכים לקיים את ערכי הדמוקרטיה ולא להסתתר מאחורי המספר הגואל.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 623 מילים
עודכן עכשיו

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

חסינות בררנית אולפן שישי יוצא להגנת חיים כץ

פרשני חדשות 12 ערכו באולפן שישי דיון נרחב על בקשת החסינות של ח"כ חיים כץ והעריכו פה אחד כי היא תאושר בכנסת ● מבחינת כל הפרשנים, ללא יוצא מהכלל, כץ בכלל מואשם בסעיפים זניחים שקשורים בעבודתו כחבר כנסת ● רק דבר אחד חשוב שכחו לספר לצופים: על המעשים החמורים המיוחסים לכץ בכתב האישום ● כך נראה כלי תקשורת בבעלות בעלי הון, המתגייס במלוא עוצמתו כדי להגן על קשרי הון-שלטון ● פרשנות

עוד 1,609 מילים ו-2 תגובות

הוועדה תפסול, בג"ץ יאשר

ועדת הבחירות המרכזית תפסול כמעט בוודאות את מועמדות ח"כ היבא יזבק מהרשימה המשותפת ● תקדימי העבר מלמדים שאם יזבק תתנצל על כך שכינתה את סמיר קונטאר שאהיד, ותביע תמיכה רפה במדינה - היא תוכל להתמודד, כמו קיצוניים אחרים מימין ומשמאל ● השאלה היא אם ההלכות המשפטיות בעניין פסילת מועמדים יגברו, או עמדתה המפורשת של נשיאת העליון חיות, לפיה יזבק תומכת טרור ● פרשנות

עוד 1,500 מילים

שירותי הדואר העוקב שמספק דואר ישראל לעוברי דירה לא עובדים - והלקוחות זועמים ● במשרד התקשורת טוענים שקיבלו רק תלונות בודדות לגבי כשלים בשירות הזה ● אלא שלפי סקר נרחב לא מדובר "בתלונות בודדות" ורוב הלקוחות לא מרוצים ● וזוהי רק עוד אחת מהתלונות השכיחות נגד הדואר, שמתקשה לתפקד בעידן השירותים המתקדמים, המשלוחים המהירים והקניות הרבות ברשת

עוד 2,404 מילים ו-1 תגובות

בליכוד מכחישים דיווח לפיו בן-גביר ימונה לשר בתמורה לפרישתו מהמירוץ

המליאה תצביע על הקמת ועדת כנסת בשלישי הבא ● גנץ: אין תחתית שנתניהו לא יגיע אליה בשביל חסינות ● נתניהו: אדלשטיין נפל למלכודת השמאל ● רויטל סויד: אדלשטיין כובל את המערכת לסד זמנים לחוץ ● ועדת הבחירות הורתה להסיר סרטון תעמולה מהפייסבוק של רוה"מ ● נדחתה עתירת כחול לבן נגד שיבוץ יברקן בליכוד

עוד 42 עדכונים

הוויתור של העבודה-מרצ על סתיו שפיר והתנועה הירוקה עלול לעלות להם במצביעים רבים ● עם מספר ח"כים שמתהדרים באג'נדה ירוקה, כחול-לבן מתחרה על קולותיהם של שוחרי הסביבה ● פרשנות

סתיו שפיר עשתה את הדבר הנכון. בעת הזאת אין מקום לריצה עצמאית של תנועה ירוקה לכנסת. לפי כל הסקרים, הציבור עדיין לא בשל להצבעה למפלגה שהדגל הסביבתי מונף בראש התורן שלה, ועכשיו זה לא הזמן לניסיונות.

שפיר אמרה כל הזמן שהגדלת הגוש צריכה לעמוד לפני כל שיקול אחר, וברגע האמת קיימה. יהיו שיאמרו שהבינה שאם תרוץ לבד היא תתבזה, אבל בפוליטיקה הישראלית כבר נעשו מהלכים מופרכים מזה בשם האגו ותאוות הנקם.

שפיר, אני מנחש, עוד תחזור – בפוליטיקה בארץ מעמדו של מי שעולה ליציע נוטה להתחזק – אבל השאלה המערכתית היא לאן הולכת הסביבה בפוליטיקה.

שפיר עומדת בראש התנועה הירוקה. בעשור ומשהו האחרונים התנועה הירוקה התמודדה כמעט בכל מערכות הבחירות: ב-2008 היא רצה לבד וגרפה 27 אלף קולות, ומאז חברה לישויות פוליטיות שונות במרכז-שמאל.

פעם לתנועה של ציפי לבני; משם יחד עם לבני הפכה לחלק מהמחנה הציוני; אחר כך, בראשות שפיר, הייתה חלק מהמחנה הדמוקרטי/מרצ; עכשיו, לראשונה מזה שנים, התנועה הירוקה נשארת בלי מסגרת מפלגתית. המשמעות, להערכתי: עשרות אלפי מצביעים עם השקפת עולם סביבתית מוצקה מחפשים בית.

שפיר מעצבנת הרבה אנשים, אבל גם פופולרית בקרב רבים. בפריימריז בעבודה היא הגיעה למקום השני לפני איציק שמולי. השילוב שלה עם יעל כהן פארן, ח"כית חרוצה וירוקה בלתי נלאית, התקבל באהדה בקרב שוחרי הסביבה.

ב-2 במרץ בלילה, בהעבודה-גשר-מרצ עלולים לגלות שהפסידו חלק מהרבבות האלה. את העיסוק בקטנוניות של מרצ ופרץ אשאיר לפרשנים הפוליטיים. אבל גם ברמה הפוליטית הקרה, ייתכן שטעו בכך שלא שריינו מקום לשפיר ולתנועתה.

שפיר מעצבנת הרבה אנשים, אבל גם פופולרית בקרב רבים אחרים. בפריימריז בעבודה היא הגיעה למקום השני לפני איציק שמולי. השילוב שלה עם יעל כהן פארן, ח"כית חרוצה וירוקה בלתי נלאית, התקבל באהדה בקרב שוחרי הסביבה.

מדובר באלקטורט שרובו מגדיר את עצמו כמרכז-שמאל, וההבדלים בין כחול-לבן למרצ-עבודה בתחום המדיני או החברתי פחות מעניינים אותו מסוגיות כמו משבר האקלים, משבר התחבורה וזיהום אוויר.

אם באיחוד מפלגות השמאל היה נמצא מקום לתנועה הירוקה, רוב הקהל הזה היה שמח לתת לו את הפתק; עכשיו יש סיכוי לא מבוטל שהם ינדדו לכחול-לבן.

מיקי חיימוביץ', בעבודה קשה ומסירות אותנטית לתחום, הצליחה למתג עצמה בתוך זמן קצר בתור הדמות הפוליטית-סביבתית הבולטת בעידן שאחרי דב חנין; גם ח"כ יעל גרמן עוסקת באופן אינטנסיבי בשרפות פסולת בשטחים הפתוחים; פרופ' אלון טל, מראשי התנועה הירוקה בעבר ודמות סביבתית בולטת, משתייך גם הוא לכחול-לבן; והח"כ הצעיר רם שפע כבר לכד תשומת לב כשנסע במשך חודש בתחבורה ציבורית והתחייב להקדיש חלק גדול מעבודתו למחדל הזה.

כשמחברים את כל זה לעובדה שלכחול-לבן יש סיכוי להיות מפלגת שלטון, מקבלים פיתוי אמיתי שמצביעים ירוקים רבים יתקשו לעמוד בו. באיחוד השמאל אולי חסכו מקום על שפיר, אבל עלולים לגלות שכנגדו איבדו אפילו שניים.

מעבר לתחשיבים הנקודתיים של הבחירות הקרובות, ברור שבתנועה הסביבתית – בדיוק כמו בציונות הדתית וכמו בשמאל – יצטרכו לעבוד קשה כדי להמציא את עצמם מחדש בטווח הפוליטי הרחוק יותר.

מעבר לתחשיבים הנקודתיים של הבחירות הקרובות, ברור שבתנועה הסביבתית – בדיוק כמו בציונות הדתית וכמו בשמאל – יצטרכו לעבוד קשה כדי להמציא את עצמם מחדש בטווח הפוליטי הרחוק יותר

לכאורה, סביבה היא העתיד: תשאלו את גרטה ת'ונברג ומיליוני הצעירים שיוצאים לרחובות בעקבותיה. השאלה אם ואיך זה יכול לבוא לביטוי גם בארץ.

האם לתנועה שמציבה סביבה לפני הכל יש גם אג'נדה מדינית מוצהרת? אם כן (ובהנחה שמדובר באג'נדה שממוקמת בשמאל), זה אומר שמוותרים מראש על כל שוחרי הסביבה בימין ובמגזר הדתי ומנציחים את המשבר הסביבתי כ"בעיה של סמולנים"; אם לא מצהירים על סדר יום מדיני, המשמעות היא מפלגת בת יענה שמתעלמת מהסוגיה הבוערת של הכיבוש והסכסוך הישראלי פלסטיני.

עד היום, איש לא הצליח לרבע את המעגל הזה; בכלל לא בטוח שזה ישתנה בשנים הקרובות.

עוד 556 מילים

מסתמן: מליאת הכנסת תדון בהקמתה של ועדת הכנסת רק בעוד למעלה משבוע

אדלשטיין טרם השיב לפנייה שקיבל להביא לכינוס המליאה; המשמעות - דחייה בדיון על חסינות נתניהו ● על רקע לחציו של ראש הממשלה נתניהו שיפרשו, עוצמה יהודית תדון מחר בהמשך דרכה הפוליטית ● עמיר פרץ: העבודה-גשר-מרצ תמשיך לפעול כסיעה מאוחדת גם אחרי הבחירות ● ליברמן סירב לברך לשלום את של מירי רגב ואמר לה: "אני אומר שבוע טוב רק לבני אדם"

עוד 19 עדכונים

ליאו פאלש היה רק בן 16 כאשר סייע להציל את בית הכנסת הפורטוגזי של הולנד מידי הנאצים ● בנו, בראם, לא היה מודע במלואו לתפקידו המרכזי של אביו בסיפור ● כתב זמן ישראל ליווה אותו בביקור מיוחד במקום, שבמהלכו היסטוריונים סיפרו לו על גבורת אביו ועל תולדות משפחתו בשואה ● סגירת מעגל ב"אסנוגה" של אמסטרדם

עוד 1,328 מילים ו-1 תגובות

"אם בובר היה בחיים, הוא היה מוטרד מאוד מהמצב הפוליטי"

ספר חדש אודות מרטין בובר מחבר בין חייו האישיים לפילוסופיה שלו ולדעותיו הפוליטיות ● לדברי המחבר, פרופ' פול מנדס-פלור, "בובר האמין שהקמת מדינה יהודית עתידה להוביל לבידוד רב יותר של היהודים ולהתאבדות רוחנית ופוליטית" ● "התפיסה האקזיסטנציאלית שלו נולדה כשהיה בן שלוש, כאשר אמו עזבה את אביו לטובת קצין רוסי"

עוד 1,377 מילים

חשיפה הנסיך הערבי שניסה למכור את הכותל

ב-29 באוגוסט 1929, הנסיך מוחמד עלי באשא, דודו ויורש העצר לעתיד של פארוק מלך מצרים, נכנס לשגרירות הבריטית באיסטנבול עם מכתב דרמטי ● "משום שהיהודים עשירים, אם הכותל כל כך נחשק מצידם, אין סיבה שהם לא ישלמו עליו", כתב לשגריר ● "תנו למוסלמים 100,000 ליש"ט, ואני בטוח שהם יסכימו ליישב את המחלוקות" ● כעת היוזמה נחשפת לראשונה

עוד 3,000 מילים

מצרים מתחברת ליהדות, אבל מנותקת מישראל ● משרד החוץ מתחבר לשפה הערבית, אבל מה זה שווה בעידן חוק הלאום● מחאת הסלבריטאיות באיראן לא מאיימת על השלטון ● ודובאי קונה את אמריקה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע מעונן במזרח התיכון

עוד 1,024 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה