אין סיבה להתרשם מהטון הזחוח של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ביום הראשון לחקירתו הנגדית במשפט האלפים, שהחלה אתמול (שלישי). הטון, כמו ההערות הסרקסטיות המנסות להגחיך את עבודת התביעה הכללית, הם מסך עשן, המסתיר את המהות.
המהות היא שהחל מאתמול, נתניהו כבר אינו בעל הבית הבלעדי באולם בית המשפט. בזמן החקירה הראשית, במונולוגים האינסופיים שנשא בתשובה לשאלותיו המלטפות של סנגורו עו"ד עמית חדד, ובהתקפלות המוחלטת של הרכב השופטים אל מול דרישותיו וגחמותיו לקיצור ימי הדיונים, להפסקות תכופות ולאיסור על העיתונאים להפנות אליו שאלות בהפסקות – נתניהו הרגיש באלמנט הטבעי שלו, הבוס.
אך מרגע שראש צוות התביעה, עו"ד יהונתן תדמור, החל בחקירה הנגדית, נתניהו החל בתהליך התכווצות בחזרה לממדיו כנאשם במשפט פלילי. הטון, ההערות והטרוניות הם שלבים בדרכו להפנים זאת.
מרגע שראש צוות התביעה, עו"ד יהונתן תדמור, החל בחקירה הנגדית, נתניהו החל בתהליך התכווצות בחזרה לממדיו כנאשם במשפט פלילי. הטון, ההערות והטרוניות הם שלבים בדרכו להפנים זאת
במה בכל זאת חשוב להתמקד? התובע תדמור הצליח להשיג ביום החקירה הנגדית הראשון כמה הישגים חשובים, אך הדרך כמובן ארוכה. בינתיים, נראה כי נתניהו לא עבר הכנה ראויה לחקירה הנגדית, ובמקום זאת הגנתו מתמקדת בשינון כמה מנטרות שעליהן הוא חוזר שוב ושוב, כאילו מהן תבוא ישועתו.
מבחינת הפרקליטות, יש חשיבות רבה בהבחנה בין הישגים טקטיים לאסטרטגיים.
להביך את נתניהו באמצעות הצגת מספר הפעמים שאמר "לא זוכר" בעת חקירותיו במשטרה – הישג טקטי. הישגים טקטיים קצרי מועד מניבים כותרות משעשעות בדיווחי האינטרנט וברשתות החברתיות, אך תרומתם להכרעת הדין הסופית – אפסית.
לשכנע את השופטים כי נתניהו נסוג לשכחה כל אימת שאין ביכולתו להתמודד עם שאלה שאינה נוחה לו – זה הישג אסטרטגי, שעשוי להשפיע על האופן שבו הם ישקלו את מהימנותו של הנאשם בהכרעת הדין
לשכנע את השופטים כי נתניהו נסוג לשכחה כל אימת שאין ביכולתו להתמודד עם שאלה שאינה נוחה לו – זה הישג אסטרטגי, שעשוי להשפיע על האופן שבו הם ישקלו את מהימנותו של הנאשם בבואם לכתוב את הכרעת הדין.
בבחירתה של התביעה להתחיל את החקירה הנגדית דווקא בתיק 1000, שבו היא לכאורה צועדת על קרקע בטוחה יותר מבחינת סיכויי ההרשעה, יש כדי לסייע לתדמור להתחיל לבנות הישגים אסטרטגיים שישמשו את התביעה לאורך החקירה הנגדית של נתניהו, וגם בהמשך. הסוגייה החשובה ביותר היא בנייה, שיטתית והדרגתית, של מצע ראייתי להוכחת היסוד הנפשי של נתניהו.
תדמור בחר להתחיל את תהליך הבנייה באמצעות עימות נתניהו עם גרסאותיו, בניסיון לדחוק אותו לפינה, בהתמודדות עם מה שנראה כמו שקריו. לנתניהו יש אמנם תדמית של מי שאינו דבק באמירת אמת, אבל יש לו גם אגו: הוא אינו נהנה כשמעמתים אותו עם מה שנראה כמו שקרים. התוצאה: נתניהו יתפתל על מנת למצוא דרכים ליישב בין גרסאותיו.
תדמור הבין זאת והחל ללחוץ על הנקודה הזו, בהקשר של מועד היכרותו הראשונה עם ארנון מילצ'ן, אחד מספקי המתנות הראשיים בתיק 1000, ומחשבותיו של נתניהו ביחס למהותה של החברות הזו. כך בונים ראיות ליסוד הנפשי, שיכולות להיות בעלות משקל מכריע במסגרת הכרעת הדין.
שאלת התנהגותו האינטרסנטית של נתניהו ביצירת קשרי חברות עם אילי הון או סתם אנשי כיס עמוק, ושאלותיה של התביעה בעניין זה ביחס ליחסיו של נתניהו עם גיבורי תיק 1000, מילצ'ן וג'יימס פאקר, עשויה כמובן לשחק תפקיד בהמשך, גם בביסוס התנהגותו כלפי שאול אלוביץ', איל ההון העומד בלב תיק 4000.
בהמשך עשוי להתברר – ברמת הבירור הענייני של השאלות המובילות להכרעה בתיק – כי מתחת לפני השטח הן התביעה והן ההגנה מסכימות במשתמע שנתניהו פעל לטובת אלוביץ' בכהונתו כשר התקשורת.
בהמשך עשוי להתברר – ברמת הבירור הענייני של השאלות המובילות להכרעה בתיק – כי מתחת לפני השטח הן התביעה והן ההגנה מסכימות במשתמע שנתניהו פעל לטובת אלוביץ' בכהונתו כשר התקשורת
במקרה זה, השאלה היחידה העומדת למבחן, בדרכה לסגור את המעגל הפלילי, נעוצה במידת החברות האותנטית שבין המשחד לכאורה למשוחד לכאורה. אבל בעניין זה אין להקדים את המאוחר; הוא יעמוד במוקד בהמשך החקירה הנגדית לאורך ימים ארוכים.
הציטוט שתדמור ציטט מתוך ספרו של נתניהו, המספר לכאורה סיפור אחר לגמרי מגרסתו של נתניהו ביחס לכוונותיו לחזור לפוליטיקה לאחר שפרש מהזירה הציבורית ב-1999 – אמור לשמש נורת אזהרה מהבהבת לנתניהו.
ראש הממשלה, משיקוליו, בחר למרוח את החקירה הראשית שלו בבית המשפט על פני חודשים ארוכים. לא רק באמצעות צמצום ימי העדות וקיצורם, אלא גם בהשמעת נאומים ארוכים.
אך הדברים האלה נרשמו בפרוטוקול, והפכו לחלק מהדברים שהוא אומר תחת שבועה. לצד הספרים שכתב, הסרטונים שבהם הוא מתראיין לדוברו והראיונות המלטפים לשדרני ערוץ 14 – נתניהו סיפק הר של חומרים לאנשי התביעה, המאפשרים להם לעמת אותו עם גרסאות מתפתחות, משתנות ואף כאלה המצויות בסתירה חזיתית.
אירועים תיאטרליים שבהם התובע יעמת את נתניהו עם גרסאות הופכיות שלו בשאלות מפתח בפרשה, צפויים לקרות שוב ושוב במהלך החקירה הנגדית.
אין פלא, אם כן, שעו"ד חדד עשה כל שביכולתו על מנת לשבש את מהלך החקירה הנגדית של תדמור. הוא התנגד, התערב, השיב במקום העד, ועשה כל מה שסנגור מסוגל לעשות על מנת להוציא את התביעה מהקצב והמסלול
אין פלא, אם כן, שסנגורו של נתניהו, עו"ד חדד, עשה כל שביכולתו על מנת לשבש את מהלך החקירה הנגדית של תדמור. הוא התנגד, התערב, השיב במקום העד, ועשה כל מה שסנגור מסוגל לעשות על מנת להוציא את התביעה מהקצב והמסלול.
לחקירה נגדית יש דינמיקה פסיכולוגית בין המתשאל לבין העד. חלק מתפקידו של סנגור הוא למנוע מהתביעה להשיג הישגים פסיכולוגיים. תפקידם של השופטים למתוח קו גבול להתנהלותו של הסנגור באולם. עדיין אין סימנים לכך שהשופטים במשפט האלפים נכונים למלא את תפקידם באירוע הזה.
חלק מתפקידו של סנגור הוא למנוע מהתביעה להשיג הישגים פסיכולוגיים. תפקידם של השופטים למתוח קו גבול להתנהלותו של הסנגור. עדיין אין סימנים לכך שהשופטים במשפט האלפים נכונים למלא את תפקידם
בעולם נורמלי, המסקנה הייתה עשויה להיות שהתביעה בדרכה הבטוחה להוכיח את אשמתו של נתניהו מעבר לכל ספק סביר. במציאות, החשש הוא שנתניהו וחדד עוד ינרמלו את המבוכות שייגרמו לראש הממשלה במהלך החקירה הנגדית, שהסתירות וההתפתלויות יהפכו לשגרה ויפסיקו להיות כותרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש עובדה פשוטה והיא ברורה כשמש: ראש ארגון המחבלים, הדיקטטור הצורר ורוצח החטופים ביבים שקרניהו הסכים להודות במגעים לעיסקת טיעון במשפטו, אותם ניהל עם היועץ המשפטי הקודם לממשלה ד"ר (בתוארו אז) אביחי מנדלבליט בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים. האחת בתיק 1000 והשניה בתיק 4000. ההודאה הזו נשארה מחוץ לכתלי בית המשפט כי ביבים שקרניהו נסוג לפני החתימה על עיסקת הטיעון משום שלא הסכים שהיא תכלול קלון מובנה שירחיק אותו מיידית ולשבע שנים תמימות מהמערכת הפוליטית. אבל ההודאה הזו קיימת לעולמי עד. ביבים שקרניהו, גם לשיטתו, הוא עבריין פלילי.