בתוך מציאות ביטחונית חברתית מתוחה ומתמשכת, כאשר מדינת ישראל נתונה עדיין במצב חירום עקב הלחימה ברצועת עזה, חיוני להבטיח כי זכויות כל אזרחיות ואזרחי המדינה נשמרות, במיוחד אלו שבשולי החברה.
אחד המוקדים הבולטים לאי-שוויון מתמשך הוא מצבן של הנשים הבדואיות בנגב, שחיות תחת שילוב של הדרה חברתית, כלכלית ואפליה בשוק העבודה.
בחברה הבדואית בנגב המונה כ-300 אלף אזרחים, שיעורי העוני הם מהגבוהים בחברה ועולים על 50%. שיעורי התעסוקה בחברה הבדואית נמוכים ועומדים על פחות מ-30%, ובקרב הנשים הבדואיות בכפרים הבלתי מוכרים השיעור נמוך עוד יותר.
אחד המוקדים הבולטים לאי-שוויון מתמשך הוא מצבן של הנשים הבדואיות בנגב, שחיות תחת שילוב של הדרה חברתית, כלכלית ואפליה בשוק העבודה. בחברה הבדואית בנגב שיעורי העוני הם מהגבוהים בחברה
בשנת 2019 שיעור התעסוקה בקרב נשים בדואיות בנגב עמד על 21% בלבד. בשנת 2021 נרשמה עלייה קלה ל-25%. נתונים אלה עדיין נמוכים משמעותית ביחס לכלל הנשים הערביות (41%) ולנשים היהודיות (83%) באותה שנה.
על פי נתוני שירות התעסוקה לשנים 2023-2024, במהלך חודשי מלחמת חרבות ברזל (מנובמבר 2023 עד אפריל 2024), חלה עלייה חדה בשיעור דורשות העבודה מקרב הנשים הבדואיות, וזאת על אף שהן מהוות כ-22% מכלל הנשים בדרום, ובאפריל 2024 הן היוו למעלה מ-30% מדורשות העבודה במחוז.
נוסף על כך, שיעורי ההשתכרות של הנשים הבדואיות בשוק העבודה נמוכים מהממוצע. לפי דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2023 – השכר החודשי הממוצע לנשים בדואיות עמד על כ-4,800 ש"ח, כ-40% מהשכר הממוצע לנשים יהודיות בישראל (כ-12,000 ש"ח) וכ-60% מהשכר הממוצע לנשים ערביות בישראל (כ-8,000 ש"ח).
כך למעשה, רוב הנשים הבדואיות המועסקות משתכרות פחות משכר מינימום. זאת, לצד העובדה שמרבית הנשים הבדואיות מועסקות במשרות חלקיות או שעתיות, שבהן השכר נמוך אף יותר, לעיתים מתחת לשכר המינימום החוקי.
הפערים הללו אינם רק בעיה של החברה הבדואית – הם בעיה של כלל החברה. כאשר עשרות אלפי נשים נותרות מחוץ לשוק העבודה ורבות מהן מועסקות בתנאים לא הוגנים, זהו הפסד עצום לחברה הישראלית כולה: כלכלית, חברתית ומוסרית.
רוב הנשים הבדואיות המועסקות משתכרות פחות משכר מינימום. זאת, לצד העובדה שמרבית הנשים הבדואיות מועסקות במשרות חלקיות או שעתיות, שבהן השכר נמוך אף יותר, לעיתים מתחת לשכר המינימום החוקי
כארגון זכויות נשים (עמותת איתך מעכי-משפטניות למען צדק חברתי) אנו מקבלות פניות מנשים בדואיות רבות הפועלות בשוק העבודה במשרות שעתיות וללא חוזים מסודרים – דבר המותיר אותן מחוץ למסגרות ההגנה המשפטיות המוענקות לעובדות אחרות.
פער זה מצביע על צורך חיוני בעיגון זכויות באמצעות חקיקה המותאמת למציאות חייהן, לרבות הרחבת הזכאות לדמי אבטלה לעובדות שעתיות, ועיגון מודל חל"ת גמיש בחוק במצבי חירום, אשר קורים תדירות, לצערנו, בישראל.
יתרה מכך, נשים בדואיות רבות מתמודדות עם חסמים מבניים בנגישות לשירותים בסיסיים – בשל מחסור בידיעת השפה העברית, היעדר תשתיות אינטרנטיות בכפרים הבלתי מוכרים, והיעדר תשתית כלכלית תחבורתית ודיור בטוח.
במצב זה, ובמיוחד בתקופה מאתגרת זו, חובתה של מדינה הדוגלת בשוויון זכויות תעסוקה לכלל הנשים ובפרט לנשים הבדואיות בישראל, לעבור מהצהרות רשמיות לפעולה ממשית והולמת. חובה זו דורשת עיגון פורמלי של זכויות לצד מחויבות מעשית להסרת מחסומים מבניים, השקעה בתשתיות מתקדמות, תמריצים למעסיקים לשילוב נשים בדואיות בשוק העבודה, ומתן תמיכה מלאה באמצעות הכשרות והגנה משפטית.
לצד זה, על המדינה לשתף פעולה עם נציגות הנשים הבדואיות וארגוני חברה אזרחית הפועלים בשטח, על מנת להבטיח ייצוג הולם, חקיקה מותאמת למציאות חייהן ומדיניות שמקדמת שוויון מהותי בתחום התעסוקה לכלל הנשים הבדואיות בנגב.
נשים בדואיות רבות מתמודדות עם חסמים מבניים בנגישות לשירותים בסיסיים – בשל מחסור בידיעת השפה העברית, היעדר תשתיות אינטרנטיות בכפרים הלא מוכרים, והיעדר תשתית כלכלית תחבורתית ודיור בטוח
המדינה צריכה, ויכולה, לפעול. לא כמחווה של רצון טוב, אלא כמילוי חובה אזרחית, חוקית ומוסרית כלפי אזרחיות המדינה. הנשים הבדואיות ראויות לכך, החברה הישראלית זקוקה לכך ועל המדינה לפעול לשילובן בשוק התעסוקה כחובה משפטית וחברתית לטובתן ולטובת כלל החברה והכלכלה בישראל.
רשא אלעטאונה היא עורכת דין, מנהלת מרכז הסיוע המשפטי, בעמותת איתך מעכי - משפטניות למען צדק חברתי. רשא היא פעילה חברתית בקידום זכויות נשים בנושא תעסוקה, ביטוח לאומי. בשנת 2018 נבחרה כאחת מתוך 50 הגיבורים החברתיים בעיתון ידיעות אחרונות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם