העיתונאי אלישיב רייכנר פרסם בסוף השבוע בעיתון מקור ראשון, ביטאון המגזר הציוני דתי, מאמר תחת הכותרת "שתיקת הסרוגים", בו הוא מסביר את התמיכה של הפוליטיקאים הסרוגים בראש הממשלה.

"הפוליטיקאים הדתיים לאומיים בשלל מפלגות הימין הפכו לסרח עודף במפלגת הליכוד"' כותב רייכנר. "כולם הפכו לעוד איבר חיוור במפלגתו של ראש הממשלה". רייכנר, בוגר הישיבה לצעירים ואיש הבית היהודי, מתאר היטב את שאירע למנהיגות הפוליטית של הציונות הדתית.

צמודים צמודים לנתניהו

רייכנר מציג רק חלק מהסיפור. הוא יודע היטב שהפוליטיקאים במגזר לא מקבלים החלטות מהותיות על דעת עצמם. בדיוק כמו במפלגות החרדיות, גם למפלגות הציוניות דתיות יש הנהגה דתית המכתיבה את סדר היום הפוליטי.

במגזר הציוני דתי, לאורך שנים, נהגו הרבנים להוביל ולבסס עמדה הרואה במדינת ישראל יישות המגשימה הלכה למעשה שלב ראשון בגאולת ישראל. לכן אסור לפגוע בה, בכבודה ובכבוד מוסדותיה. בברכת המזון מברכים בני המגזר: "הַרָחֲמָן הוא יבָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ…"

"ממלכתיות" היא תפישה מבית מדרשו של הרב קוק, לפיה יש לנקוט ביחס של כבוד כלפי המדינה ויש להימנע מפגיעה בה. מדינת ישראל, כאמור, נתפסת כ"ראשית צמיחת גאולתנו". בפשטות, מדובר בתפישה משלימה לגישה דתית/משיחית השואפת לגאולת ישראל במובן השלם (כולל בית מקדש, קורבנות, משפט עברי ועוד נושאים טעוני עיון עמוק). בתוך הציונות הדתית יש גוונים רבים לדתיות/אמוניות/משיחיות ואין המגזר כולו מקשה אחת בדעותיו.

במציאות הפוליטית הנוכחית, אין הדבר מפתיע שראש ישיבת הר המור, הרב צבי ישראל טאו, הודיע לאנשיו שהוא יגיע להפגנת התמיכה בנתניהו (שהתקיימה ביום ג' שעבר בת"א). לדברי הרב טאו: "זו חובה מוסרית של כל אדם שנשאר עם שכל ישר וטובת המדינה עומדת לנגד עיניו". מבחינה פוליטית נראה כי הרב טאו ואיתו "רבני הקו" וקהילותיהם הבינו את השגיאה הפוליטית של הקמת "מפלגת נעם" והבינו שצריך לחזור הביתה לחיקו החם והמפנק של הבית היהודי או בעצם חזרה לנתניהו.

הרב צבי טאו אוחז בשלט "מצעד התועבה" בהפגנה נגד מצעד הגאווה בירושלים, אוגוסט 2017 (צילום מסך)

כזכור, הרב טאו הוביל ערב הבחירות לכנסת ה- 22 מהלך להקמת מפלגה הקוראת לחיזוק הקשר של עם ישראל ומדינת ישראל למסורת היהודית ולתורה. לטענה הרב טאו, המרחב הציבורי הישראלי (כולל משרד החינוך וצה"ל) עבר בשנים האחרונות השתלטות של ארגוני זכויות להט"ב וגורמי יהדות רפורמית, המפלגה מבקשת להיאבק בתופעות פסולות אלו.

מפלגת נעם תומכת בחיזוק השבת במרחב הציבורי, בחיזוק מעמדה של הרבנות הראשית ובהשארת תחום הגיור בסמכותה, וכן בעצמאותו של צה"ל מול ארגונים פמיניסטיים ופרו-להט"בים.

עמדתו הניצית ה"אנטי ממלכתית" של הרב טאו ביחס לכתבי האישום של נתניהו, מדגימה היטב את השחיקה במעמדה של התפישה הממלכתית כערך מוביל בשיח  הפנים מגזרי של הציונות הדתית. כהנגדה לאנטי-ממלכתיות של הרב טאו אזכיר דברים שאמר תלמידו שר החינוך תא"ל במיל', הרב רפי פרץ מי שעומד היום בראש רשימת הבית היהודי – כשנשאל "על המעשה הנכון בזמן התנתקות?" תשובתו של הרב פרץ הייתה חדה וברורה: "צה"ל היה לפני ואחרי ההתנתקות, צה"ל הוא מעל למשחק, וחזרתי אליו במיוחד כדי לשמור עליו מכל משמר".

רק לפני 8 שנים בזמן שהרב רפי "התנחל עמוק בלבבות" בתפקיד הרב הצבאי הראשי הוא ידע לנהוג כמקובל במגזר בשיא הממלכתיות – הגן על צה"ל ועל החלטות הדרג המדיני כיאה לבוגר ישיבת מרכז הרב.

דווקא בימי השבר הדתי/אמוני/פוליטי שעבר על המגזר בתקופה שקדמה לההתנתקות AKA "העקירה" – הקפידו (מרבית) רבני הציונות הדתית על עמדה ממלכתית מובהקת.

אשאל בקול רם: כיצד יתכן שבשאלת ויתור על שליטה ישראלית בחלקים משטחה של ארץ ישראל יכלו הרבנים להתגמש אמונית לטובת שמירת עקרון הממלכתיות וכאשר מדובר בשלושה כתבי אישום כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו הממלכתיות נעלמת?

גם הרב יואל בן נון, הנמנה עם המתונים שברבני הציונות הדתית פרסם דברי תמיכה בראש הממשלה ובגנות מערכות אכיפת החוק. מאמר שפרסם בשבוע שעבר מציב "שלוש שאלות לפרקליטות והיועמ"ש". השקפתו הייחודית של הרב יואל בן נון מבוססת על התבוננות היסטורית בתולדות עם ישראל, ומבקשת להדגיש את הצורך בקונצנזוס ובמניעת פיצול ומלחמת אחים בעם היהודי.

קריאת כתבי האישום כנגד ראש הממשלה מעלה אצל הרב יואל שאלות המקשות עליו לתת אמון בפרקליטות המדינה וביועמ"ש ומעלות להבנתו חשש ל'הרשעה מראש".  דווקא דמותו המתונה והממלכתית של הרב בן נון בתוך רשימת הרבנים התומכים בראש הממשלה נתניהו הנחשד בסעיפי שוחד, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים מעוררת תהיות.

אולי, לאחר ששר המשפטים אמיר אוחנה, תבע לפני מספר שבועות את המושג: "פרקליטות שבתוך הפרקליטות", הותר בעצם הרסן להשתלחויות חסרות מעצורים כלפי מערכות אכיפת החוק. רבני המגזר כאילו חיכו למוצא פיו  של "הרב אוחנה" (בתפקיד הרפורמטור מבטל עקרון הממלכתיות) – כאילו נפרץ הסכך וכל הכעס, התסכול והלעומתיות משפריצים לכל עבר מההנהגה הרבנית של המגזר.

התקפות חריפות לעבר המשטרה, פרקליטות המדינה, היועמ"ש ומערכת בתי המשפט. במילים אחרות, רבני הציונות הדתית נכנסים ל"זירת האיגרוף" הפוליטית המתכוננת ליום שאחרי בנימין נתניהו.

למי שאינו מצוי ברזי המגזר, הרב דרוקמן הוא הסמכות הפוליטית/דתית הגבוהה ביותר של המגזר הדתי לאומי – הוא מחזיק בתואר יו"ר מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא ומי שנחשב לדמות הרבנית הקובעת של מפלגת הבית היהודי. הרב הגדיל לעשות בהזמינו השבוע את הציבור לבוא ולהפגין נגד העוול שנעשה לנתניהו.

זקן רבני הציונות הדתית יצא בקריאה חריגה לבוא להפגין נגד "העוול" כהגדרתו שנעשה לראש הממשלה בנימין נתניהו: "עשו לו משפט שדה. צאו להפגין… מפרשים את החוק כפי השקפת עולם ואז זה משפיע על החלטות פוליטיות". דבריו של הרב דרוקמן ביחס לפרקליטות המדינה הזכירה לי עננה מוסרית כבדה בה נקשר שמו של הרב דרוקמן בצד הלא נכון של מערכת אכיפת החוק.

הרב דרוקמן לצידו של הרב אלון

להזכירכם, בשנת 2013 התפוצצה פרשת הרב מוטי אלון (אחד הרבנים הבולטים והמבטיחים בציונות הדתית) שנחשד בביצוע עבירות מין בתלמידיו. הרב דרוקמן נתן גיבוי מלא לרב. הוא חזר וטען כי "שופכים את דמו"  של הרב אלון כפי שטוען הרב דרוקמן היום "ששופים את דמו של נתניהו".

באופן בלתי נתפס, גם לאחר פרסום המלצות המשטרה על העמדתו של אלון לדין צוטט באומרו: "לא היה ולא כלום" וקבע שאפשר להמשיך להזמין את הרב אלון להעביר שיעורים. אלון המשיך להעביר שיעורים בישיבת "אור עציון" בראשה עמד הרב דרוקמן. הרב דרוקמן בא לתמוך ברב אלון באופן פומבי בשיעורים שהעביר גם לאחר הרשעתו בעבירות מין בקטין.

לא הייתה זו הפעם הראשונה בה שמו של הרב דרוקמן נקשר גם בשערוריה פדופילית שהושתקה במגזר הציוני דתי. בשנת -1997 החלו להופיע דיווחים על פרשת פגיעה מינית חמורה בישיבת נתיב מאיר שבירושלים. לאחר שנים, במהלך עסקת הטיעון בין פרקליטות המדינה לרב זאב קופולוביץ (ששימש כראש ישיבת נתיב מאיר ופגע מינית בתלמידיו), נבחן בין היתר אחריותו של הרב דרוקמן שידע על הפגיעות אך בחר שלא לדווח.

אותה פרקליטות שהרב דרוקמן מבזה היום, שקלה אז להעמידו לדין על כך שלא עמד בחובת הדיווח הקבועה בחוק ומחייבת מחנכים ואנשי טיפול לדווח למשטרה על עבירות מין המסכנות שלומם ומוגנותם של קטינים. לפרקליטות לא היה ספק שהרב ידע על הפגיעות ולא דיווח עליהן.

אליקים רובינשטיין, שהיה אז בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הבין שהגשת כתב אישום בעייתית מבחינה משפטית אך בצעד חריג כתב מכתב נזיפה לרבנים. במכתבו הוא ציין שלוּ דיווחו הרבנים על הידוע להם היו נמנעות הפגיעות הנוספות!

סלידתו של הרב דרוקמן ממערכת אכיפת החוק אינה מפתיעה. יחד עם זאת, אובדן היכולת של מנהיגי הציונות הדתית למתוח ביקורת על נתניהו, לא החלה בשבוע האחרון. מוקדם יותר השנה שלח הרב דרוקמן את ראש המל"ל כדי למנוע את התפטרותם של בנט ושקד ובכך להציל את עורו של נתניהו, ואחרי מס' חודשיים לצרף ל'איחוד מפלגות הימין' את מפלגת עוצמה יהודית הכהניסטית והאנטי ממלכתית, למרות התנגדות לא מבוטלת במגזר.

בחירתו של הרב דרוקמן להגן על מי שעומדים כנגדו 3 כתבי אישום תורמת לביזוי ושחיקת הרעיון הממלכתי ולערער על מעמדה של מערכת אכיפת החוק בישראל. כאשר בחר הרב דרוקמן להגן על הרב קופולוביץ ועל הרב אלון שהורשעו בעבירות מין בתלמידיהם ההסבר הנפוץ שעשה לי סדר היה רצונו למנוע "חילול השם" – מצב שבו מחולל שמו של האל עקב מעשיהם של מאמיניו, ומיוחד כשמדור ברבנים ידועים ובעבירות מין חמורות.

אולם, בכתבי האישום של נתניהו אין עניין של "קידוש השם" או רצון שלא להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת של המגזר. הרב דרוקמן, הר טאו והרב יואל נשכבים על הגדר למען ביבי כי בעיניהם  האינטרס הפוליטי/דתי המקודש של שמירה וחיזוק המפעל הציוני בכל שטחי א"י גובר על ערך הממלכתיות. במציאות הפוליטית שנוצרה – ביבי סחיט, הוא עוד יותר "פרה חולבת" למען הגשמת החזון הציוני בכל חבלי הארץ – AKA מפעל ה"כיבוש".

אל תשכחו שהחזון המשיחי מבית מדרשם של הר דרוקמן, הר טאו והרב יואל בן נון הביא כבר חצי מליון ישראלים לחיות בשטחי יהודה ושומרון (הכיבוש). למרות שתהליך ההתנחלות בלבבות חודר עמוק וחזק, אסור שנשכח את העובדות. הציונות הדתית  מונה כ- 10% מהציבוריות הישראלית בלבד, היא זוכה לפריוולגיה אוטונומית בחינוך, היא זוכה להסדר מקל בנוגע לשירות צבאי, ובני המגזר הם המובילים את מפעל ההתנחלויות.

אחוז ניכר מצעירי המגזר זוכים לפריוולגיה בדיור כחלק מהגשמת מפעל ההתיישבות בכל חלקי ארץ אבות. הם המגזר הפעיל ביותר ביצירת תנאים עובדתיים בשטח, כאלו שימנעו אפשרות עתידית לפתרון שתי המדינות. רבני המגזר, אלו המובילים את החזון המשיחי לחידוש הממלכה היהודית בארץ ישראל נשכבים על הגדר לטובת ביבי.

כל זאת ואובדן הממלכתיות בגלוי ובפרהסיה מסמלים בעיני שלב מעבר בחזון "הפרה הסחיטה החולבת" – שר התחבורה בצלאל סמוטריץ הגדיר היטב את הכיוון כשאמר בלהט משיחי שברצונו להפוך את ישראל למדינת הלכה.

הוא אף הוסיף והסביר: "אנחנו רוצים את תיק המשפטים כדי להשיב את משפט התורה למכונו". חזונו הברור של בצלאל סמוטריץ' נשען על המצע התורני של רבני המגזר. חזונה של התנועה הציונית דתית מתנגדת התנגדותו בוטה להומוסקסואליות ולתחבורה ציבורית בשבת כבר היום כאן ועכשיו. היא חולמת בלהט משיחי על הקמת בית המקדש השלישי.

ואולי אותו סכר שנפרץ לאחר נאום "הפרקליטות שבתוך הפרקליטות" חשף את הרצון המתפרץ של רבני המגזר לצאת כנגד  הממלכתיות, אותו נאום מבית מדרשו של שר המשפטים אמיר אוחנה, הומו מוצהר אשר מבחינתו של בצלאל סמוטריץ' ורבני המגזר (מארגן "מצעד הבהמות" ב–2006), בעולם מושלם היה חייב במוות בסקילה בכיכר העיר עלול אולי להיות שלב נוסף בדרך למימוש החזון המשיחי של הציונות הדתית.

ליכונדניקים ואנשי ימין יקרים, כאשר אתם מתענגים על תמיכתם הגלויה של רבנים בעלי שיעור קומה שכזה בחפותו של נתניהו אל תשכמו מה הם באמת רוצים – לא כל הנוצץ זהב.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות, מנהל קמפוס בקבוצת החינוך אנקורי.