בכנסת מנסים להוציא את הפלסטינים מחוץ לחוק

השבוע ועדת החוקה אישרה לקריאה שניה ושלישית את הצעת החוק​ לביטול השימוש במונח "הגדה המערבית" כמונח רשמי. במהלך הדיונים הוסיפה הוועדה בסעיף המטרה לחוק כי מטרתו "לקדם את השימוש במונח יהודה ושומרון כמונח רשמי".

רוטמן הצהיר כי מדובר בתשובה ציונית הולמת "לאור המתקפה הבזויה של סנקציות על נבחרי ציבור המיישמים בפועל את החלטת הכנסת להתנגד להקמת מדינה פלסטינית".

רוטמן הצהיר כי החוק​ לביטול השימוש במונח "הגדה המערבית" הוא "תשובה ציונית הולמת לאור המתקפה הבזויה של סנקציות על נבחרי ציבור המיישמים בפועל את החלטת הכנסת להתנגד להקמת מדינה פלסטינית"

אפשר (ואף ראוי) לגחך לגבי סדר יום של חברי הכנסת שמשחקים ברמיקוב במקום לעסוק במה שחשוב – החזרת החטופים, הפסקת המלחמה, שיקום הצפון והדרום ואיחוי הקרעים בחברה הישראלית. אך אסור לזלזל ביוזמות כאלה, כיוון שכידוע המילים יוצרות את המציאות.

האם אומרים כיבוש או שחרור? שבאב או צעירים? מחבלים או פורעים? שכונות או כפרים? פיגוע או קטטה? בזמנו, העיניים שלי נפתחו לניואנסים הללו כאשר הנחתי את ידי על "הזמן הצהוב" של דויד גרוסמן, כשלמדתי בשנות התשעים באוניברסיטה העברית.

יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן בישיבת הוועדה, 3 ביוני 2025 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

גם מחוץ לחוגים המתנחלים, הדיון על "הגדה" או "יו"ש" מתקיים מזה שנים רבות. כבר בשנות האינתיפאדה השנייה, כאשר שימשתי בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9, קיבלתי הערות מהצופים, ולפעמים גם מהאורחים או כתבים אחרים בנוגע למינוח המקובל, שהוא "הגדה המערבית".

תמיד חשבתי שאם אומר בחתימה שבאה בסוף הכתבה "קסניה סבטלובה, רמאללה, יהודה ושומרון", כמה מוזר והזוי זה יישמע. כי ברגע שמגדירים את כל המרחב הזה במונחים ההיסטוריים והאמוניים הללו, ברור לכל שאין במרחב הזה מקום לא לרמאללה, טובאס או ג'נין, ולא ליושביהם הפלסטינים.

ברגע שמגדירים את כל המרחב הזה במונחים ההיסטוריים והאמוניים הללו, ברור לכל שאין במרחב הזה מקום לא לרמאללה, טובאס או ג'נין, ולא ליושביהם הפלסטינים

ומי שהולך יותר רחוק ושולל את המילה פלסטין ופלסטינים, ואין ספק גם חקיקה כזאת בוא תבוא, הרי מעוניין למחוק כל זכר לאחר הזה, שמתקיים במקביל לעם היהודי במרחב המוזר הזה שנוצר בעקבות מלחמות וסכסוכים.

המציאות הדו-לאומית הזאת מפחידה רבים, אך במקום לנסות ולייצר פתרון הולם שימנע את מלחמות העתיד, רוטמן ודומיו מנסים פשוט למחוק את הפלסטינים מהמרחב הסמנטי-לשוני, הגאופוליטי והפיזי (באמצעות שריפת כפרים, מבצעים הגירוש וחלומות באספמיה על ריוויירה ברצועת עזה).

הרוטמנים עדיין לא קלטו (כמו שגם בחמאס עדיין לא קלטו), שאף אחד לא הולך לשום מקום. לא הישראלים, ולא הפלסטינים. אם לא נגיע לפתרון מוסכם ולא נפרד בטוב, נצטרך לחיות בתוך סימביוזה הזויה ומציאות מדממת בה המאבק האלים יימשך לעד, גם אם המונח "הגדה המערבית" יוצא מחוץ לחוק.

מבנים נטושים שהשתייכו לבדואים שעזבו את בתיהם בשניים האחרונות בגדה המערבית, 16 באפריל 2025 (צילום: נורית יוחנן)

האם לבנון תצליח לפרז את מחנות הפליטים?

בפעם הראשונה מאז הסכם קהיר, שנחתם בשנת 1969 בחסות הליגה הערבית ואפשר לפלסטינים לשאת נשק באופן חופשי במחנות הפליטים, הממשלה הלבנונית מתכוננת להתחיל ביישום תוכנית הפירוז של המחנות באמצע יוני, החל משלושה מחנות בביירות: שתילה, בורג' אל-בראג'נה ומאר אליאס.

האם תצליח ביירות במשימה זאת? לכאורה, ב-21 במאי נחתם בין לבנון למנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס הסכם שמתמקד בהסדרים הביטחוניים בהקשר של פירוז המחנות, אך בקרב הציבור הלבנוני והפלסטיני יש ספקות רבים בנוגע לתהליך עצמו ולתוצאותיו.

ב-21 במאי נחתם בין לבנון למנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס הסכם שמתמקד בהסדרים הביטחוניים בהקשר של פירוז המחנות, אך בקרב הציבור הלבנוני והפלסטיני יש ספקות רבים בנוגע לתהליך עצמו ולתוצאותיו

בלבנון פועלים שבעה ארגונים פלסטינים, שהגדולים שבהם הם פת"ח, החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. כל הקבוצות הללו מחזיקות בנשק קל עד בינוני, כולל ארסנל של רקטות וטילים נגד טנקים.

כוחות הביטחון הלבנוניים אינם נכנסים פיזית למחנות הפליטים, שמאז 1969 הפכו לאקס-טריטוריה, מובלעות פלסטיניות בשטח הלבנוני. במחנות הללו גם שורצים ארגונים קיצוניים אחרים, לרבות אל-קאעידה, חזבאללה ועוד.

בחמאס ובג'יהאד האסלאמי כבר אמרו שהם מתנגדים לפירוז של המחנות. החמאס הדגיש שההסכמים נעשו מאחורי גבו וללא תיאום עם כל הפלגים הפלסטינים, וכי פירוק הנשק אינו מקובל עליו כל עוד לא מובטחות הזכויות האזרחיות והחברתיות של הפליטים.

גם בתוך פת"ח עצמה רבים הופתעו מההסכם עליו חתם אבו מאזן. המבקרים טוענים שהעסקה נכשלת בהצעת גישה מאוזנת שתבטיח את הזכויות האזרחיות והחברתיות של הפלסטינים בלבנון בתמורה לפירוק הנשק. בין היתר, הפלסטינים במחנות הפליטים עדיין אינם מורשים לעבוד בעבודות רבות ולא נהנים מזכויות אזרחיות בסיסיות.

חמאס הדגיש שההסכמים נעשו מאחורי גבו וללא תיאום עם כל הפלגים הפלסטינים, וכי הפירוז אינו מקובל עליו כל עוד לא מובטחות הזכויות האזרחיות והחברתיות של הפליטים. גם בתוך פת"ח רבים הופתעו מההסכם

אך מה שעוד יותר משמעותי, זו ההתנגדות של חזבאללה. הארגון נחוש לחסום כל ניסיון לפרק את הנשק במחנות, כיוון שלאחר הצעד הזה הממשלה הלבנונית בהכרח תתחיל את הטיפול בארסנל הצבאי של חזבאללה עצמו.

אין ספק ששני הדברים קשורים יחדיו: אם לבנון תצליח לפרז את המחנות הפלסטיניים, יש סיכוי סביר שלאחר מכן היא באמת תתחיל לטפל בארסנל האימתני של חזבאללה, שלא הושמד בעת המלחמה. אך כישלון לגעת במובלעות הפלסטיניות השורצות טרור יקשה על הלבנונים להתמודד בעתיד עם הבעיה היותר גדולה: חזבאללה.

מכוניות חולפות על פני שלט חוצות בכביש הראשי המוביל לשדה התעופה בביירות. השלט קורא "לבנון – עידן חדש", במקום שבעבר היו תלויים שלטי חזבאללה. 28 במאי 2025 (צילום: AP/Hussein Malla)

החאג' יצא לדרך – רק בעוד רבע מאה יחול שוב בקיץ

יותר מ-1.4 מיליון מוסלמים החלו השנה בעלייה לרגל לחאג', שנה לאחר שמתו 1,300 אנשים, רובם בגלל החום הקיצוני.

נראה שהרשויות הסעודיות למדו מהאסון של 2024 והגבירו מאוד את אמצעי הבטיחות. הן שתלו אלפי עצים על מנת לקרר את האוויר, והתקינו מאות יחידות קירור כדי לעזור לצליינים להתמודד עם טמפרטורות שצפויות להגיע ל-44 מעלות. כמו כן, נאסר על ילדים מתחת לגיל 12 להשתתף בחאג'.

נראה שסעודיה למדה מהאסון של 2024 והגבירה מאוד את אמצעי הבטיחות. משתלו אלפי עצים על מנת לקרר את האוויר, והותקנו מאות יחידות קירור כדי לעזור לצליינים להתמודד עם טמפרטורה של 44 מעלות

הרשויות גם הזהירו צליינים שמנסים לבצע את החג' ללא היתר רשמי שהם עומדים בפני קנס של 5,000 דולר ואיסור כניסה למשך 10 שנים. נכון ליום ראשון, גורמים רשמיים אמרו שהם עצרו יותר מ-269 אלף אנשים מלהיכנס למכה.

עולי רגל מוסלמים סמוך לעיר הקדושה מכה, ערב הסעודית, 7 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

כאמור, למעלה מ-1,300 צליינים מוסלמים מתו במהלך החאג' בשנה הקודמת בסעודיה, כאשר החום הקיצוני נחשב לגורם המוות במרבית המקרים. רוב הקורבנות היו צליינים ללא רישום ואישור, שלא הייתה להם גישה למתקנים ציבוריים כמו אוהלים ממוזגים, מרכזי ריסוס, תחבורה או אזורי התייבשות.

סעודיה, שעוברת תהליך מואץ של בנייה ופיתוח, ומארחת משחקים בינלאומיים, מופעים גדולים ועוד, חייבת ללמוד כיצד להתמודד עם החום הקיצוני ולהגן על חיי הצליינים, המבקרים והעובדים הזרים בממלכה

כיוון שהחאג' נע בלוח השנה וזז כל פעם 11 ימים אחורה, בהתאם ללוח השנה המוסלמי, בפעם הבאה חאג' בקיץ יגיע רק בעוד 25 שנים.

למרות זאת, סעודיה, שעוברת תהליך מואץ של בנייה ופיתוח, ומארחת משחקים בינלאומיים, מופעים גדולים ועוד, חייבת ללמוד כיצד להתמודד עם החום הקיצוני ולהגן על החיים של הצליינים, המבקרים והעובדים הזרים הרבים הפועלים בממלכה. לאור המשך ההתחממות של המזרח התיכון, כל האזור צפוי ללמוד את השיעורים הללו מסעודיה.

מאווררי קירור מתיזים מים על עולי רגל מוסלמים סמוך לעיר הקדושה מכה, ערב הסעודית, 7 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

השבוע במזרח התיכון: חטיפת שלושת הנערים

ב-12 ביוני 2014 נחטפו שלושה נערים ישראלים – גיל-עד שער (16), נפתלי פרנקל (16) ואיל יפרח (19) – בזמן שהיו בדרכם הביתה מישיבת "מקור חיים" באלון שבות שבגוש עציון. הנערים עצרו להסעה ליד הצומת של אריאל, סמך לחלחול, שם הם נחטפו על ידי מחבלי חמאס והוברחו לאזור חברון.

החטיפה הובילה למבצע חיפושים נרחב של צה"ל ברחבי הגדה המערבית, שנמשך כ-18 יום. ב-30 ביוני נמצאו גופות שלושת הנערים בסמוך לחלחול. המעשה זעזע את הציבור הישראלי וגרר גל של מתיחות ברחובות.

חטיפת הנערים הובילה למבצע חיפושים נרחב של צה"ל ברחבי הגדה המערבית, שנמשך כ-18 יום. ב-30 ביוני נמצאו גופותיהם בסמוך לחלחול. המעשה זעזע את הציבור הישראלי וגרר גל של מתיחות ברחובות

כמה ימים לאחר מכן, ב-2 ביולי, נרצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו-חדיר (15) מירושלים על ידי מחבלים ישראלים שרצו לנקום את מותם של שלושת הנערים. אבו-חדיר נחטף סמוך לביתו במזרח ירושלים ונשרף ביער ירושלים.

רצח אבו-חדיר הוביל לשורה של הפגנות אלימות בירושלים וערים נוספות בגדה, ולגל של ירי רקטות מעזה לעבר ישראל. המתיחות המתגברת הובילה בסופו של דבר למלחמת "צוק איתן" שפרצה ב-8 ביולי 2014 ונמשכה 50 יום. המבצע הזה הסתיים ללא הכרעת חמאס.