מה בדיוק קרה ומה צפוי לקרות? הייתכן שאנו עומדים על סף התפתחות היסטורית? ניצחון מלחמת ששת הימים בוזבז והוביל למלחמת יום כיפור, ובהמשך הפך לאיום דמוגרפי על הפרוייקט הציוני.

המלחמה בעזה נמשכת כמו מסטיק, כנראה מחישובים פוליטיים של ראש ממשלה מופקר. ממשלת ישראל מתנהלת כבר שנתיים, מזווית מסויימת, באופן שנראה כמשרת אינטרסים זרים.

אז אני מציע כמה הערות על המצב – כיצד מעז יוצא מתוק.

המלחמה בעזה נמשכת כמו מסטיק, כנראה מחישובים פוליטיים של ראש ממשלה מופקר. ממשלת ישראל מתנהלת כבר שנתיים, מזווית מסוימת, כמי שמשרתת אינטרסים זרים. אז כיצד מעז יוצא מתוק?

האם ישראל מתואמת עם ארה"ב?

בכירי הממשל האמריקאי מכחישים בחצי פה, אבל קשה היה להאמין לכך גם אם הנשיא דונלד טראמפ לא היה ממהר לשבח את המתקפה כ"מצוינת" ומשוויץ שידע על "התאריך". ישראל תלויה בארצות הברית במידה רבה למערכות נשק, למטרייה דיפלומטית באו"ם, להגנה מפני בית הדין הבינלאומי בהאג, ובסיוע קריטי ליירוט טילים ותקיפות מל"טים איראניות.

תקיפה באיראן עלולה בקלות להתרחב למלחמה אזורית שתסכן נכסים, בסיסים וחיילים אמריקאים. לכן נדרשת תמימות רבה כדי להאמין שישראל פעלה ללא תיאום עם הבית הלבן, משרד החוץ והפנטגון – ועוד תוך כדי סיכול סבב שיחות גרעין חדש שתוכנן בין איראן לארה"ב בעומאן ממש היום (שני, 16 ביוני).

""אנחנו לא מצפים שישראל תבקש מאיתנו רשות", אמר מייק האקבי, שגריר ארה"ב בישראל. ובכן — אני לא מצפה מדיפלומטים לומר את האמת.

האם ארה"ב תתפתה להיכנס לעימות ממש, ולהפציץ את מתקן פורדו התת-קרקעי בפצצות חודרות בונקרים שלה יש ולישראל אין – דבר שבלעדיו העבודה נשארת חצי גמורה? אולי. זה אחד מהיעדים המרכזיים של בנימין נתניהו. הסיכוי לכך? אפשרי, אך לא גבוה.

מדוע ישראל תקפה עכשיו?

התשובה הפשוטה נעוצה באותו "אור ירוק" משוער מטראמפ. אבל היו גם שני גורמים חשובים נוספים.

האם ארה"ב תתפתה להיכנס לעימות ממש, ולהפציץ את מתקן פורדו התת-קרקעי בפצצות חודרות בונקרים שלה – דבר שבלעדיו העבודה נשארת חצי גמורה? אולי. הסיכוי לכך? אפשרי, אך לא גבוה

ראשית, מערך ההגנה האווירית של איראן נפגע קשות בסתיו האחרון בתגובה לירי הטילים הבליסטיים הראשון שלה – שהגיע לאחר שישראל חיסלה את חסן נסראללה, מנהיג חזבאללה. חוסר היכולת של איראן להגן על שמיה התגלה באופן מובהק. אילו מטוסים ישראליים היו מופלים וטייסים נופלים בשבי – המצב היה נראה שונה לחלוטין.

שנית, מיליציות הפרוקסי האיראני הושבתו במידה רבה. חזבאללה, שבשנה שעברה החזיק בארסנל הרקטות הלא-מדינתי הגדול בעולם, ספג תבוסה קשה אף הוא בסתיו – אלפי לוחמים הושבתו בפיצוצי מטענים והנהגתו חוסלה. זה היה ההישג הביטחוני החשוב ביותר של ישראל מאז טבח חמאס ב־7 באוקטובר.

התוצאה: ממשלת לבנון התחזקה, הכריזה על כוונה לפרק את המיליציה מנשקה, ואף הזהירה את חזבאללה בימים האחרונים לא להרים ראש. גם חמאס בעזה איבד את היכולת לנהל מתקפות משמעותיות. החות'ים בתימן הורתעו רק חלקית – אבל הם רחוקים וכרגע משניים.

הוסף לכך את התרעת סבא"א בימים האחרונים על כך שאיראן מפרה את התחייבויותיה – וקיבלת סערה מושלמת.

רבים גם משוכנעים שנתניהו, שמפגר קבוע בסקרים, זקוק לניצחונות לקראת הבחירות שצפויות עד סוף השנה הבאה. אולי זה יסיט את תשומת הלב מהכישלון המוחלט שלו ב־7 באוקטובר. הייתכן כדבר הזה? כל אחד יחליט עבור עצמו.

רבים גם משוכנעים שנתניהו, שמפגר קבוע בסקרים, זקוק לניצחונות לקראת הבחירות שצפויות עד סוף השנה הבאה. אולי זה יסיט את תשומת הלב מהכישלון המוחלט שלו ב־7 באוקטובר

איך מסיימים?

נתניהו הוכיח שהוא יודע לצאת למערכה – אבל יש לו לקונה רצינית, אפשר לומר מוחלטת, בלדעת מתי לסיים. בעזה הוא סירב לאשר תכנית ריאלית ל"יום שאחרי", בעיקר כי גורמים קיצוניים בקואליציה שלו מעדיפים כיבוש תמידי ומוכנים לחיות עם מלחמה אינסופית. זו הייתה ועודנה בכייה לדורות, כי ישראל ויתרה על הרבה מאוד בשביל שימור קואליציה גרועה להדהים.

אסור שזה יקרה עם איראן – מדינה חזקה בת 100 מיליון תושבים ששרדה מלחמה ממושכת מאוד עם עיראק בשנות השמונים; ישראל אינה רוצה להיגרר למשהו דומה למתרחש בעזה.

אסור גם שנהפוך את העם האיראני לאויב (הערה לכהניסטים ולביביסטים: הם לא כאלה, ואני יודע זאת מניסיון אישי כמי שניהל את משרד איי-פי בטהרן) . ממשלת ישראל חייבת להבין מתי וכיצד לסיים את המבצע – וזה גם חייב להיות מתואם עם ארצות הברית.

אחד התרחישים הוא שאיראן תעשה טעות אסטרטגית שתגרור את ארה"ב למלחמה: למשל חסימת מצר הורמוז – שתגרום למשבר נפט עולמי – או תקיפת בסיס אמריקאי כמו אל־עודייד בקטאר. התוצאה עלולה להיות מיתון עולמי – והמשטר האיראני כנראה לא ישרוד את זה, אבל גם כלכלת העולם תיפגע קשות. אני מעריך שיזהרו.

תרחיש טוב יותר הוא שארה"ב תתערב דיפלומטית כבר בשבוע הקרוב ותחדש את המו"מ – הפעם מעמדת כוח ועם רשימת דרישות מורחבת לחלוטין: עליה לדרוש סיום של התמיכה האיראנית בפרוקסים אזוריים – מחזבאללה, דרך החות'ים וחמאס, ועד המיליציות השיעיות בעיראק. כל הטירוף הזה חייב להיפסק. מה אפשר לתת לאיראנים? העשרה ברמת 3%; לא נעים להודות, אבל כמדינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), זו זכותם (תחת פיקוח).

שאלה חשובה נוספת היא, האם תוצאה דרמטית באיראן תוביל גם את שארית חמאס להניח את נשקו בעזה, לטובת הרשות הפלסטינית שנעזרת במדינות ערב. יתכן שממשלת ישראל טיפשה מדי בשביל להבין שזה רצוי – אך הציבור בישראל כנראה יתמוך.

אסור שחוסר היכולת לדעת מתי לסיים יקרה גם עם איראן – מדינה חזקה בת 100 מיליון תושבים ששרדה מלחמה ממושכת מאוד עם עיראק בשנות השמונים; ישראל אינה רוצה להיגרר למשהו דומה למתרחש בעזה

מה עם הנשק הגרעיני של ישראל?

בהופעותיי בסוף השבוע באל-ג'זירה נשאלתי באופן חד – מדוע זה בסדר שלישראל יש נשק גרעיני, והאם זה לא מצדיק, איכשהו, את השאיפות של איראן? אז אל דאגה: הסברתי (אחרי התזכורת המתבקשת שישראל אינה מודה בדבר) שאיראן מאיימת על שכנותיה ובעיקר על ישראל, שמדובר במשטר סורר שאיננו דמוקרטי, ושאיראן אינה מכבדת את ריבונות שכנותיה או את קדושת חיי האדם. לכן, במשתמע, אסור שיהיה לה גרעין.

אבל רק בינינו, חברים: כדי שהטיעון הזה יעבוד, ישראל חייבת להיות ההפך מכל זה. תסתכלו על ההרס בעזה, תקשיבו לאידיוטים הלא-מוסריים שטוענים שאין פלסטינים חפים מפשע, ותחשבו על המיליונים שאנחנו שולטים בהם בלי זכויות דמוקרטיות כבר 68 שנה – ותשאלו את עצמכם עד כמה משכנע נשמעתי שם.

האם שינוי משטר באיראן אפשרי?

למרות החששות המובנים מהבלתי נודע, קריסת הרפובליקה האסלאמית תתקבל בברכה לא רק בישראל אלא ברוב מדינות ערב ובוודאי במערב – במיוחד בארצות הברית. יש קונצנזוס עולמי שהמשטר בטהרן גרם סבל רב לעם האיראני ולאזור כולו.

עם זאת, המשטר האיראני הוכיח אכזריות ונחישות בדיכוי גלי מחאה. לאור כישלונות העבר באזור, ארה"ב כנראה לא תתערב ישירות. השינוי יצטרך לבוא מהעם האיראני – או אולי מתוך הממסד עצמו. אם יש תרחיש סביר, הוא עשוי לכלול הפיכת חצר – אולי מצד הצבא, ואולי מתוך משמרות המהפכה. זה אולי נשמע מופרך – אבל ההיסטוריה מלמדת שמשטרים סמכותניים נראים בלתי מנוצחים עד הרגע שהם קורסים בבת אחת.

אם יש תרחיש סביר לנפילת הרפובליקה, הוא עשוי לכלול הפיכת חצר – מצד הצבא או משמרות המהפכה. זה אולי נשמע מופרך – אך ההיסטוריה מלמדת שמשטרים סמכותניים נראים בלתי מנוצחים עד שהם קורסים באחת

תשאלו את בשאר אסד, אם תצליחו למצוא אותו במקום המסתור במוסקבה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com