מתקפת "עם כלביא" תפסה את כלל השחקנים באזור, ואיראן בראשם, בהפתעה. אמנם בשבועות האחרונים תופי המלחמה החלו להישמע, בעיקר מצד ישראל, אולם הקולות מוושינגטון והמשך המו"מ המתוכנן בין איראן וארה"ב, הצליחו להטעות את כולם.

כיצד נראית התמונה בשעה זו ומהן האפשרויות שאפשר ומסתמנות?

מבחינת איראן מדובר במכה אנושה, לנוכח ההשפלה הכרוכה במה שאירע, בנזק שככל הנראה נגרם למתקנים לא מעטים, כמו גם חיסול בכירים איראנים רבים. על רקע זה, היא לא יכלה להרשות לעצמה שלא להגיב כפי שעשתה.

מבחינת איראן מדובר במכה אנושה, לנוכח ההשפלה הכרוכה במה שאירע, בנזק שכנראה נגרם למתקנים לא מעטים, כמו גם חיסול בכירים איראנים רבים. על רקע זה, היא לא יכלה להרשות לעצמה שלא להגיב כפי שעשתה

חשוב לשים לב, שתגובתה של איראן מחושבת ומותאמת ליעדים שישראל תוקפת. לאחר ההתקפה על יעדי אנרגיה באיראן, ניסתה טהראן לפגוע ביעדי אנרגיה בישראל. המשטר האיראני ניצב כעת בצומת, שהשלכותיו עלולות להיות קיומיות מבחינתו. אין לדעת האם וכיצד לחץ פנימי מתגבר, אם אכן קיים ומתפתח, יעשה את שלו.

כדאי (מאוד) לשים לב לדבריו של שר החוץ האיראני בתדרוך שקיים לדיפלומטים זרים. הוא הבהיר שם שאיראן מוכנה להפסיק את הירי לעבר ישראל אם זו תעשה כן. ואז הוסיף אזהרה משתמעת, כי הסטת הסכסוך באזור לעבר המפרץ הפרסי כפי שעשתה ישראל, מסוכנת מאוד. רמז ברור לעבר מדינות המפרץ על מקורות האנרגיה החשובים בו.

העולם הערבי, רובו ככולו, שבע רצון מן התקיפה הישראלית, ועוטף את זה בגינויים פומביים, במידה רבה מן הפה ולחוץ. מדובר בתגובה חשובה, לא מובנת מאליה, אף אם לא בהכרח מפתיעה.

ארה"ב נותנת גיבוי ברור לישראל, אותה שיגרה לעשות את "העבודה השחורה", שישראל למען האמת ששה לעשות. ניכר, שהנשיא דונלד טראמפ מעדיף שהתקיפה תחזיר את האיראנים לשולחן המו"מ מעמדת חולשה ברורה.

העולם הערבי, רובו ככולו, שבע רצון מן התקיפה הישראלית, ועוטף את זה בגינויים פומביים, במידה רבה מן הפה ולחוץ. מדובר בתגובה חשובה, לא מובנת מאליה, אף אם לא בהכרח מפתיעה

תשומת לב למהלך בו החלו גרמניה, צרפת ובריטניה, עת שר החוץ הגרמני הבהיר, ששלוש המדינות מוכנות להיכנס/להצטרף למו"מ מיידי עם איראן סביב תכנית הגרעין על מנת למנוע התדרדרות נוספת. מדובר באמירה מעניינת במיוחד לנוכח התמיכה שהעניקו לישראל מייד עם התחלת המלחמה.

מה ישראל רוצה?

על פניו מובן, שישראל מבקשת לפגוע בתוכנית הגרעינית האיראנית באופן שישבית אותה לחלוטין, משימה שסיכוייה לא ברורים, ובוודאי לעכב אותה ככל שניתן.

בעינה עומדת השאלה האם היעד הישראלי כעת הינו להביא להפלת המשטר האיראני. מדובר כמובן ביעד שכולם (כמעט) בזירה הבינלאומית ישמחו אם יקרה, אולם ביעד יומרני ומסוכן. קשה עד מאוד, ואולי בלתי אפשרי, לחזות מתי וכיצד משטרים קורסים. סוריה היא הדוגמה המובהקת לכך רק לאחרונה.

במילים אחרות: בהינתן פגיעה משמעותית, אף אם לא מוחלטת, שאין כל ביטחון כי הינה אפשרית, במתקני הגרעין – עדיף לשאוף להחזרת איראן למו"מ ומעמדת חולשה. ניתן לזהות אולי נכונות איראנית לכך, בין השאר בדבריו של שר החוץ האיראני לעיל.

המפתח מצוי, כמו תמיד, בידי טראמפ. האם ידבוק ב"תכניתו המקורית" להשיב באמצעות ישראל את איראן המוחלשת לשולחן המו"מ. כדאי יהיה לשים לב למה שישמע מיורש העצר הסעודי (האם ניתן להיות זבוב על הקו?), לו יש משקל לא מבוטל בוושינגטון (ואליו הייתה מיועדת האזהרה במשתמע לעיל).

בהינתן פגיעה משמעותית, אף אם לא מוחלטת, במתקני הגרעין, שאין ביטחון כי אפשרית – עדיף לשאוף להחזרת איראן למו"מ מעמדת חולשה. ניתן לזהות אולי נכונות איראנית לכך בדברי שר החוץ האיראני

התקיפה באיראן המשיכה גל הדף אסטרטגי שהחל ב-7 באוקטובר.

ההתפתחויות המרתקות בחזית הצפון, בלבנון ובעיקר בסוריה, החלישו את איראן ואפשרו את המהלך האחרון. כדאי לנצל את ההצלחה, בנסיבות בהן ישראל יכולה לצאת מהן, ובצדק, כשידה על העליונה. וזאת בטרם המצב ישתנה, והוא עלול להשתנות. ואז לתת ללחצים הפנימיים באיראן והחיצוניים מארה"ב והקהילה הבינלאומית להשלים את המלאכה.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/