מבלי משים, ישראל שינתה את מטרות המלחמה עם איראן – מהשמדת הגרעין האיראני – להפלת משטר האייתוללות. אלה שתי מטרות ראויות. העולם יהיה טוב יותר ובטוח יותר אם יהיה חופשי מאיראן גרעינית, ובהסתלקות משטר האייתוללות מחיינו.

השאלה היא איך מתקבלות ההחלטות האלה, ומה מטרתם האמיתית של מקבלי ההחלטות בישראל, כלומר: משפחת נתניהו. על פי מה שפורסם, ההחלטה לתקוף את איראן התקבלה אחרי שמערכת הביטחון שכנעה את נתניהו כי איראן רצה לפצצה.

כל עוד המטרה היא לסכל את תכנית הגרעין של איראן – תוך שבועיים, כפי שפורסם – ההחלטה הייתה נכונה ונחוצה, והמטוסים יצאו לדרך. אבל מהר מאוד יעדי המלחמה השתנו תוך כדי תנועה, מסיכול תכנית הגרעין לסיכול המשטר.

איך מתקבלות ההחלטות? מה מטרת מקבלי ההחלטות בישראל, כלומר: משפחת נתניהו?  ההחלטה הייתה נכונה ונחוצה, אבל מהר מאוד השתנו יעדי המלחמה תוך כדי תנועה, מסיכול תכנית הגרעין לסיכול המשטר

לא ברור עד כמה היו דיונים אסטרטגיים על משמעות הדבר. מן הסתם לא היו, כי שינוי פני המערכה נעשה תוך כדי הפצת מסרים מתלהמים לבייס מטעם שרים, ובראשם שר הביטחון.

אולי סימן לבאות היה אפשר למצוא בדבריו של רופא ראש הממשלה, ד"ר צבי ברקוביץ', לכלי תקשורת ברומניה, על כך שערב המלחמה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה במצב רוח  מרומם.

היינו מצפים ממנהיג שעומד להכניס את עמו למלחמה שיהיה במצב רוח מוטרד, מהורהר, מחושב, ולא שמח וטוב לב, שורק לעצמו נעימות שמחות.

מן הדיווח הזה אנו יכולים לקבל אישור מחודש למה שאנחנו כבר יודעים, כשאנחנו מנסים להשלות את עצמנו שאולי הוא בכל זאת מנהיג שבני עמו מעניינים אותו ולא רק הוא עצמו.

נתניהו הבין כי הוא מקבל את המלחמה שתפטור אותו מבעיותיו, וכי המחירים שהמדינה תשלם שווים את הקורבן, בעיניו.

המעבר ממלחמה על תכנית הגרעין למלחמה על המשטר האיראני הוא רב משמעות ביותר, ומעמיד את ישראל בסיטואציות חדשות ומסוכנות, שספק אם חברי הממשלה הנוכחית הם ברמה כזו שמסוגלים להעריך נכון את השלכותיהן ואת מה שעומד על כף המאזנים.

המעבר ממלחמה על תכנית הגרעין למלחמה על המשטר האיראני משמעותי מאוד, ומעמיד את ישראל בסיטואציות חדשות ומסוכנות. ספק אם הממשלה הנוכחית מסוגלת להעריך נכון את מה שעומד על כף המאזנים

כל עוד מדובר בתוכנית הגרעין – הרי המלחמה קצובה בזמן ומתנהלת בפרמטרים של שיחות הגרעין, וישראל יכולה להיכנס לשגרה אחרי הצלחה צבאית. אבל מיטוט שלטון האייתוללות פוגע באינטרסים של מעצמות עולמיות אשר אנו לא צריכים להתנגש עמן, ובראשן סין ורוסיה.

כל כלכלת סין נשענת על הנפט האיראני, והיא לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים אם המשטר ייפול.  כך גם רוסיה – איראן היא עורף חשוב לרוסיה במלחמה באוקראינה. ואכן, מקורות רוסיים מדווחים כי סין כבר מעבירה ציוד צבאי לאיראן, ודיווחים אחרים מספרים על מטוסים סיניים שחולפים בדממה אלחוטית בטורקמניסטן.

על מנת שסין תשנה את מדיניותה לשלוף ציפורניים חדות בעולם, היא חייבת לקבל החלטה אסטרטגית, שהיא עדיין לא קיבלה. ישראל צריכה לחשוב טוב טוב אם זה אינטרס שלה שהחלטתה אסטרטגית סינית תתקבל בהקשר אלינו ולמלחמה באיראן.

הודות לחיל האוויר המופלא שלנו, ושאר זרועות הביטחון האליטיסטיות, במלחמה הקונקרטית באיראן עצמה – ידנו על העליונה ובאופן מעורר השתאות. הבעיה היא בסיומת המדינית, שהיא עקב אכילס שלנו.

כבר הייתה לנו ברית אזורית בסבבים הקודמים, שסייעה לנו להדוף את המתקפה האיראנית. על רקע תמונות ההרס בערי ישראל, אנו מחויבים להודות כי הברית הערבית הייתה חיונית כדי למנוע את תמונות החורבן הללו.

כבר הייתה לנו ברית אזורית בסבבים הקודמים, שסייעה בהדיפת המתקפה האיראנית. על רקע תמונות ההרס בערינו, יש להודות כי הברית הערבית הייתה חיונית כדי למנוע את תמונות החורבן הללו

כרגע אנו מבקשים את עזרת צרפת ובריטניה במקום זו של הברית האזורית. יש לקוות כי ייענו, אבל אל נשכח איך התייחסנו אליהם כאשר הם התחננו שנסיים את המלחמה בעזה. אנו מקווים כי תמורת הסיוע המערבי לנו, נסיים את המלחמה בעזה בעסקה גדולה, ואז זה יהיה WIN WIN לכולם.

בלי ארצות הברית לא נוכל לחסל את מפעלי ההעשרה בפורדו, ובלי סעודיה אין לנו טווח טיסה מספיק כדי לעשות עבודה טובה שם. יכולנו לקבל את סעודיה, אבל בעטנו בכד החלב שהונח לפתחנו.

יש לשים לב לירדן. היא מזגזגת. גם מפילה כטב"מים איראניים וגם מעלימה עין. היא רוצה לעזור לנו, אבל מודאגת מכך שתכלית המדיניות האמיתית של ישראל היא ליצור נכבה בגדה, שתשליך את הפלסטינים לירדן. כך מכל מקום העיתונות הערבית מדווחת על מגעי המלך עבדאללה עם הנשיא דונלד טראמפ.

הרופא של נתניהו שמצא אותו שמח וטוב לב לקראת המלחמה מחייב אותנו להיות מודאגים. אם אנו גוזרים מן המלחמה בעזה למלחמה באיראן – הרי שהאינטרס של "המנהיג" הוא מלחמה ממושכת ללא תאריך תפוגה, אשר תעסיק את העם בריצה לממ"דים במקום בחוקי ההשתמטות. אווירת מלחמה מתמשכת רק מחזקת את הרוח הכהניסטית הנושבת בעם, כפי שראינו במקרה של האסון בטמרה, שם השכנים היהודים צהלו למראה האסון בשירת "שיישרף לכם הכפר", הגרסה "היהודית" של איטבח אל-יהוד.

הערת אגב, למה האופוזיציה לא באה לביקור ניחומים בטמרה? ברגע שהאופוזיציה מקבלת את הנרטיב של נתניהו לגבי "ימין ושמאל" – נתניהו ניצח.

למי שעוקב אחת הבוטים הביביסטיים אין ספק, כי רוממות "ביחד ננצח" בגרונם, אבל חרב המהפכה המשפטית בידם. שלא תהיה אשליה לאף אחד בעניין – כי מייד אחרי המלחמה, אם תיגמר, המהפכה תחזור במשנה תוקף. עם הרכב השופטים הרופס הסכנה גדולה שגם המשפט ייסגר.

מדאיג שרופאו של נתניהו מצא אותו שמח וטוב לב לקראת המלחמה. אם נגזור ממלחמת עזה לזו שבאיראן – אינטרס "המנהיג" הוא מלחמה ללא תאריך תפוגה, שתעסיק את העם בריצה לממ"דים במקום בחוקי ההשתמטות

לסיכום: שינוי הגדרות המלחמה, תוך כדי תנועה, בלי דיונים אסטרטגיים, מעמיד את ישראל מול סכנות חדשות עם מעצמות כמו סין ורוסיה.

בית ראשון חרב בגלל טיפשות מדינית, בית שני בגלל משיחיות. יש להציל את הבית השלישי משתי הסכנות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.