זירת הבלוגים

מה מקורו של הזעם ומה הצורך בו?

עם התקדמות המחקר, נתגלו עוד ועוד ביטויי זעם שאינם מוסברים על ידי הישרדות מיידית בלבד

28/11/2019 19:18
חתולים זועמים (צילום: Tomwang112- iStock)

השעה היא חצות. בביקור בפח הזבל אתה מגלה כי אתה לא לבד. שני  חתולים קמורי גוו נעמדים אחד מול השני ומייללים יללות איום. האוזניים משוכות לאחור והשיניים חשופות. יעבור עוד הרבה זמן עד שאחד יעז לתקוף ראשון והחתול השני יגיב בתקיפה משלו או בהתרחקות. היללות ושריקות האיום מעידות על כך שאין כאן משחק כלל וכלל. זו התקפה, ומטרתה פגיעה באחר.

השעה היא חצות. בביקור בפח הזבל אתה מגלה כי אתה לא לבד. שני  חתולים קמורי גוו נעמדים אחד מול השני ומייללים יללות איום. האוזניים משוכות לאחור והשיניים חשופות

טיול אחר-הצהריים עם הכלב בשכונת מגורים, לרוב מזמן מפגש עם כלב אחר שנמצא מאחורי גדר. המעבר ליד הגדר מעורר מהומה, אצל הכלב שמאחורי הגדר ואצל כלבך. נהמות ונביחות בלתי מתפשרות הולכות וסוערות עד להתרחקותכם מהשטח. גם כאן השיניים חשופות, העמידה מכווצת בכוונה לזינוק, והאוזניים משוכות לאחור.

מה הצורך בהתנהגות הזו? מה מקורה?

המכנה המשותף לדוגמאות הללו ועוד אינסוף אחרות מראה כי דפוס ההתנהגות הזה קשור בהגנה. ניסיון פגיעה בחיה יביא להתנהגות בריחה או לחימה (fight or flight). בחירה בלחימה (fight) מצביעה על כניסה לפעולה של מערכת הזעם RAGE  גם ניסיון לקחת מהחיה משאבים יביא להתנהגות דומה.

ההתנהגות הזו התפתחה ושרדה בשל היתרון האבולוציוני שהעניקה לבעליה. יונק שפיתח את היכולת לכעוס ולהפגין זאת, הרחיק מעליו תחרות, מבלי לתקוף ולהסתכן במוות ובאי-הישארות הגנים

אלו הן התנהגויות עם סיבה אבולוציונית ברורה. כלב שבאים לקחת ממנו חלק מנתח הבשר שהוא נועץ בו את שיניו, חייב להגן על השלל שלו, אחרת זה יילקח ממנו והוא יפסיד את האנרגיה הדרושה לו לקיום.

ההתנהגות הזו התפתחה ושרדה בשל היתרון האבולוציוני שהיא העניקה לבעליה. יונק שפיתח את היכולת לכעוס ולהפגין זאת, הרחיק מעליו תחרות מבלי לתקוף ולהסתכן במוות ובאי-הישארות הגנים.

אם כן, אנו צופים בלידתה של השפה. על ידי אקט סימבולי זה של חשיפת שינים, נהמה, משיכת אוזניים לאחור, עיניים ממוקדות, שיער סמור, ועוד מאפייני זעם בחיות ובני אדם, הבהירו לגורם התחרותי שלא כדאי להתחרות, אלא אם כן הוא בטוח שינצח. ההתנהגות הזו, יחד עם הרגש שגורם לה, עברו בתורשה לכל בעלי החיים, וביניהם בני האדם.

אם כן, אנו צופים בלידתה של השפה. על ידי אקט סימבולי זה של חשיפת שינים, נהמה, משיכת אוזניים לאחור, עיניים ממוקדות, שיער סמור, ועוד מאפייני זעם בחיות ובני אדם, הבהירו לגורם התחרותי שלא כדאי לו להתחרות, אלא אם הוא בטוח שינצח

בניסיונות להבדיל בין בני אדם לבעלי חיים, הרבה הסברים נתלו ברגש הזעם. תוקפנות חייתית הוסברה כהישרדותית ומיידית, ואילו היכולת לנטור טינה, לחוש זעם על יצור שאינו נוכח בסביבה, ואף לבטא זעם כלפי גורם חלופי, נדמו כפעולות נפשיות, האפשריות אצל בני אנוש בלבד.

אך עם התקדמות המחקר והצטברות הידע, נתגלו עוד ועוד ביטויי זעם שאינם מוסברים על ידי הישרדות מיידית בלבד.

חוקרת השימפנזים ג'יין גודול גילתה שקבוצות עוינות של שימפנזים אשר חיו בשכנות פעלו באופן המזכיר פעולות גרילה של בני אדם.

תוקפנות חייתית הוסברה כהישרדותית ומיידית, ואילו היכולת לנטור טינה ולחוש זעם על יצור שאינו נוכח, נדמו כפעולות נפשיות, האפשריות אצל בני אנוש בלבד

שתי הקבוצות ידעו ימים טובים יותר עד להתפצלותן, ומשהתפצלו ותפסו כל אחת טריטוריה משל עצמה, החלו במתקפות הדדיות והשגות גבול ועימן קמו פטרולים לשמירת הגבולות.

עד אירוע מתוכנן על ידי קבוצה אחת, בו בהתקפה חסרת תקדים הושמדה אוכלוסיית הזכרים בקבוצת השימפנזים השנייה במשהו שמזכיר רצח מתוכנן בדם קר. תיאורי הרצח וההתעללות לאחר המוות נדמו כתיאורים מזירות רצח אנושיות המעידות על אכזריות רבה מכפי שהיה נהוג לייחס לבעלי חיים.

גילויי רגש הזעם (המתווך על ידי מערכת הRAGE) יכולים להיות גם בביטוי שעבר העברה או התקה (Displacement) אל אובייקט אחר. בבונים במהלך מתקפה נוהגים לתפוס לשם הגנה את צאצאיו של התוקף כבני ערובה ומושא לנקמה ואף עלולים לפגוע בהם זמן רב לאחר ההתקפה.

הזכרים בקבוצת השימפנזים השנייה הושמדו במשהו שמזכיר רצח מתוכנן בדם קר. תיאורי הרצח וההתעללות לאחר המוות נדמו כתיאורים מזירות רצח אנושיות, באכזריות רבה מכפי שהיה נהוג לייחס לבע"ח

גילויי התוקפנות בבעלי החיים מפתיעים אותנו, כאשר אינם משמשים לתחרות ישירה. אך בבני אדם הם מובנים ומוכרים. הדוגמאות שלעיל העלו בוודאי הקבלות אוטומטיות לדוגמאות אנושיות בשפע.

החל מאלימות בתחרות על משאבים, פיזיים כמו חניה, רכוש וכו' ומנטליים כגון תשומת ליבה של נערה, ושליטה חברתית, כאשר הדברים עלולים להגיע גם לאלימות קשה ואף לרצח בדומה לנקמת הדם של הבבונים.

תוקפנות כלפי צאצאים כפי שראינו בדוגמת הבבונים עשויה להתקיים גם ללא התגרות. מקרה קיצוני כזה מתקיים בהמתת גורים של זכר שליט על ידי זכר חדש, מתחרה – או זכר שזכה במעמד השליט זה מכבר.

תוקפנות כלפי צאצאים כפי שראינו בדוגמת הבבונים עשויה להתקיים גם ללא התגרות. מקרה קיצוני כזה מתקיים בהמתת גורים של זכר שליט על ידי זכר חדש, מתחרה – או זכר שזכה במעמד השליט זה מכבר

ההסברים לכך רבים – החל מרצון למחות את זכרו של המתחרה וכלה בניסיון להאיץ את חידוש הפוריות של הנקבות המניקות את הגורים. תהא הסיבה אשר תהא, פעולת ההרג יש בה מן התוקפנות.

אולם יאק פאנקספ המוזכר פה רבות בבלוג בזכות מערכות הרגש שניסח, סייג את התוקפנות-אגרסיביות לאגרסיביות קרה ואגרסיביות חמה. האחרונה נובעת בבירור ממערכת הRAGE בה עוסק פוסט זה.

לעומתה אגרסיביות קרה משויכת להתנהגויות טריפה בעיקר, בה יש אפשרות להמתין לטרף שעות עד להפעלת האגרסיביות, וזו משויכת ומערכת הSEEKING עליה נדבר בהמשך. התנהגויות הנמצאות בטווח בין שני הקטבים הללו עדיין לא מאופיינות כראוי במחקר ויש עוד להמשיך ולסווג את שלל ההתנהגויות הללו.

תנועה נפשית מעניינת מתקיימת בנפשם של אלו המעכבים את מערכת הRAGE. בלהקות בהם יש גורים, ניכר מאוד כי השלווה הפוקדת את הלהקה מאותגרת קשות עם נוכחותם של גורים אלו.

רצון הגורים ללמוד על העולם, לשחק, ליהנות מתשומת הלב של מבוגרים אחרים מלבד אימם, מביא אותם להיצמד אליהם, לגעת, למשוך, להכות ואף לנשוך. בתגובות המבוגרים ניכר איפוק רב כשההטרדות מגיעות מהגורים הסקרנים

רצונם של הגורים ללמוד על העולם, לשחק, ליהנות מתשומת הלב של מבוגרים אחרים מלבד אימם, מביא אותם לפנות אל האחרים, להיצמד אליהם, לגעת, למשוך, להכות ואף לנשוך את הפרטים המבוגרים יותר בלהקה. אצל אלו ניכר איפוק רב כאשר ההטרדות מגיעות מהגורים הסקרנים.

אילו התנהגות כזו הייתה מגיעה מכיוון של פרט בוגר יותר, הרי שהדבר היה מסתיים במהלומה או גערה עוינת. אך הגורים הללו זוכים למרחב משחק נדיב מצדם של הבוגרים. בשפת מדע התנהגות בעלי החיים הדבר נקרא 'רישיון גורים'. עד גיל מסוים מקבלים גורים כאלו 'רישיון' המאפשר להם להתנהג בצורה משולחת רסן, טורדנית, ומעיקה במידה רבה כלפי בוגרים בלהקה.

צעירים יותר מגיבים בדרך כלל במשחק. הבוגרים עשויים לבחור אם להצטרף למשחק אך לרוב יגיבו באדישות או – במקרה הגרוע ביותר יתרחקו מן העולל השובב.

בגיל מסוים, המהלומות של הגורים הופכות חזקות יותר ונוכחותם הולכת ותופסת מקום, ולאט לאט הבוגרים מאבדים סבלנות לטרדות הללו ומתחילים להגיב ברצינות הולכת וגוברת להצקות עד לכדי תגובה אלימה.

מנגנון הקפאת התגובה, ההכלה, והשתתפות ההורה במשחק אינו זר לבני אדם. ביטויי הסקרנות החברתית של ילדים, חוצפה בקרב זרים, הפיכת המרחב המשפחתי לזירת קרבות בין אחים משותפת לבני אדם ולחיות

המנגנון הזה, של הקפאת התגובה, הכלה, והשתתפות ההורה במשחק אינו זר לבני אדם. ביטויי הסקרנות החברתית של ילדים, חוצפה בקרב זרים, הפיכת המרחב המשפחתי לזירת קרבות בינם ובין אחיהם, וכן אלימות ישירה כלפי ההורים הינם מנת חלקם של בני אדם לא פחות משל חיות.

ההסבר האנושי הוא לרוב – הוא רק ילד, הוא לא מבין (את גבולות החברה) וצריך להסביר לו, הוא ילמד וכו'. אך מתי מרגישים שזה מספיק? שרישיון הגורים או רישיון הילדים פג תוקפו?

עקרון ההומולוגיה (הדמיון) הנפשית מנחה אותנו להסתכל באותה משקפת על ההתנהגויות הדומות. ואם בוגרים בקרב בעלי החיים עוצרים באופן פעיל גור אשר עבר את הגבול, הרי שבקלות נניח כך לגבי פעולתו של בוגר אנושי המגיב כך כלפי ילד בסביבתו. הסביבה המידית בעידננו היא המשפחה.

אם בוגרים בקרב בעלי החיים עוצרים באופן פעיל גור אשר עבר את הגבול, הרי שבקלות נניח כך לגבי פעולתו של בוגר אנושי המגיב כך כלפי ילד בסביבתו. הסביבה המידית בעידננו היא המשפחה

אבל רגע – כל מי שיש לו ילדים וקרא עד לפה שואל את עצמו – על מה הוא מדבר? איזה רישיון? ילדים יכולים לדחוף אדם אל קצוות השפיות שלו תוך שבת אחת, שלא לדבר על חופש גדול שלם.

ובכן אל תוך המערכת הזו נכנס מושג חשוב והוא החינוך. חינוך הוא מה שקורה כאשר אנחנו מסמנים לילדים שהתנהגותם טעונה שינוי. הדגש פה הוא על סימון, זו שפה שדרכה אנו מנסים להביא לשינוי. כאשר הילדים מרעישים ואנו מסמנים להם להיות בשקט, או כאשר שני ילדים רבים בהגזמה ועומדים לפגוע אחד בשני אך אנו מפרידים ביניהם, אנו מסמנים להם כיצד עליהם לנהוג בחברה.

הזעם אמור להיות מעוכב כאן, אך גם לזאת יש גבול. לכל רישיון גורים יש תוקף אשר פג כאשר התוקפנות עוברת גבול מסוים ואז מגיע הכעס. כך גם עם ילדים – מידת היכולת של הורה להכיל את התוקפנות מוגבלת וטוב שכך.

הורה המכיל ללא גבול מסמן לילדו שלחברה אין גבולות וכי הוא יכול לנהוג בחברה כפי שהוא נוהג בביתו. ילד שחווה מחסור כזה בגבולות מגיב בהשתלחות רסן או בחרדה, מכיוון שאין לו גבולות ברורים להתיירא מפניהם ואין מה שיעצור את התוקפנות הנובעת מתוכו, ואז התוקפנות עשויה להיות מושלכת פנימה.

ילד שחווה מחסור כזה בגבולות מגיב בהשתלחות רסן או בחרדה, מכיוון שאין לו גבולות ברורים להתיירא מפניהם ואין מה שיעצור את התוקפנות הנובעת מתוכו, ואז התוקפנות עשויה להיות מושלכת פנימה

אך גם לכעס יש דרכי ביטוי. אנו נוהגים במנגנון הידוע של התקה על מנת לתעל את הכעס להסבר הגיוני עבור הילד: 'אני לא מרשה לך לנהוג כך, ואם תנהג כך אני אכעס'. זהו.

משפט זה מכיל בתוכו את הגבול הברור המסמן לילד את גבולות התנהגותו, אשר מעבר להם הוא נכנס לאיזור המפעיל כלפיו את כעסו של הורה. אין צורך בהמחשה נוספת, כעס הוא רגש ברור דיו המסמן את האיום שעשוי להיות מושת כלפי הילד.

מתי מגיעה האלימות? הורה פגוע הוא הורה אשר חווה אלימות או חש פגוע בדרך אחרת. הוא תובע את עלבונו דרך אותו מנגנון של התקה, אשר פועל כנגד הילד כעת.

מתי מגיעה האלימות? כאשר החינוך משמש תירוץ לפגיעה מוקדמת אצל ההורה. הורה פגוע הוא הורה אשר חווה אלימות או חש פגוע בדרך אחרת. הוא תובע את עלבונו דרך אותו מנגנון של התקה, אשר פועל כנגד הילד כעת

בעת חווית התסכול מהתנהגותו של הילד, המבוגר הנוהג באלימות חווה את התסכול כתוקפנות המופעלת כלפיו. הוא לא חווה את הילד כמי שזקוק למרחב ורישיון אלא חש מותקף ויוצא להגנה באמצעות תוקפנות. כך משחק ילדים פשוט עשוי לגרור אחריו מכות ואלימות מילולית בידיו של הורה אלים.

כיצד עוצרים את מעגל האלימות? כאן נכנסת החברה לפעולה. מרכזים למניעת אלימות במשפחה מזהים את הצורך בהתערבות, ומפעילים עו"סים לחוק נוער המעריכים את הסיכון לילדים, תוך הערכת רמת האלימות מצד ההורה/ים הפוגעים.

לפי הצורך מפעילים פיקוח והגבלות שונות, על ידי ביקורי בית, ליווי תומך, דיווח שוטף ועוד כאשר הוצאת הילדים להשמה חוץ ביתית היא המפלט האחרון. תכניות טיפול נקבעות עם ההורה, בשילוב טיפול פרטני וקבוצתי עובדים על אמצעים לשליטה בכעסים, ובעיקר על עבודה ממוקדת על תחושות הפגיעה שלהם, והדרכים היעילות להרגיע אותה ולטפל בה.

בימים אלה נאבק איגוד העובדים הסוציאליים בתופעת האלימות כלפי מטפלים. במיוחד במקרי אלימות במשפחה, כשיש צורך להגן על הילדים – האלימות עוברת התקה אל המטפלים, שנתפשים כמי שפוגע ומחריף את הפגיעה המוקדמת של ההורה

בימים אלה נאבק איגוד העובדים הסוציאליים בתופעה של אלימות כלפי מטפלים. במיוחד במקרים של אלימות במשפחה כאשר יש צורך להגן על הילדים- האלימות עוברת התקה אל המטפלים שנתפשים כמי שפוגע ומחריף את הפגיעה המוקדמת של ההורה. בניסיון להגן על עצמם פונה האיגוד אל משרד הרווחה בדרישה להבטיח את שלומם ומעמדם של העובדים. בינתיים אין עונה.