ממשלת ישראל לא הטילה איסור פורמלי על אזרחי המדינה לצאת משטחה. מי שבוחר לצאת רשאי לעשות זאת, אם ימצא את הדרך – באמצעות יאכטות פרטיות המוכרות לעיתים כרטיסים באופן פיראטי לקפריסין; או דרך היבשה, לירדן או למצרים ומשם לשאר העולם.
עם זאת, סגירת המרחב האווירי של ישראל לטיסות מסחריות מיומה הראשון של המלחמה עם איראן, והאיסור שהוטל על חברות התעופה להוציא ישראלים לחו"ל במטוסים שינחיתו כאן החל מהיום (רביעי) את הישראלים השוהים בחו"ל – כמוהו כאיסור דה פקטו לצאת מישראל, בהיותו שולל מרוב תושבי המדינה את האפשרות המעשית לעשות זאת.
אולם, גם אם מקבלים את המסקנה שפעולת הממשלה שוללת באופן מעשי את האפשרות לצאת מישראל, אין בכך בהכרח פגיעה אסורה בזכות החוקתית לחופש התנועה. סעיף 6(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע באופן מפורש, "כל אדם חופשי לצאת מישראל". זה עניין בסיסי, ישראל איננה כלא אחד גדול. היא מדינה חופשית ופתוחה, והיא אינה מחזיקה כאן איש בכוח.
גם לכנסת וגם לממשלה מותר לפגוע בזכויות היסוד, כל עוד הדבר נעשה בהתאם להוראות פסקת ההגבלה שבחוק היסוד – דהיינו לתכלית ראויה, באופן ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, ובאופן מידתי
זה היה הבסיס לטענה שהעלתה ח"כ אפרת רייטן מהעבודה במכתבה ביום שני למזכיר הממשלה יוסי פוקס וליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, בעקבות האיסור שהוטל על הטסת ישראלים המבקשים לצאת מהארץ באותן טיסות חילוץ שאמורות להנחית כאן ישראלים מחו"ל.
"חופש התנועה היא זכות בעלת חשיבות רבה", כתבה רייטן, "ולא בכדי היא מעוגנת בחוק היסוד. על הממשלה להימנע מקבלת ההחלטה האמורה, שאינה חוקתית ואסור שתתקבל".
אלא שזכויות היסוד החוקתיות בישראל אינן מוחלטות. גם לכנסת וגם לממשלה מותר לפגוע בזכויות היסוד, כל עוד הדבר נעשה בהתאם להוראות פסקת ההגבלה שבחוק היסוד – דהיינו לתכלית ראויה, באופן ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, ובאופן מידתי.
התכלית באיסור, ככל שניתן להבין מהדברים שאמרה שרת התחבורה מירי רגב, היא ביטחונית: הממשלה מבקשת להימנע מהתקהלות מיותרת של אלפי ישראלים בנתב"ג הממתינים לעלות לטיסותיהם.
מניעת האפשרות של אזרחי ישראל לעלות על טיסות יוצאות נראית עוד פחות מוצדקת נוכח הודעת משרד התיירות כי הוא יסייע ל־38 אלף התיירים הנמצאים בישראל לצאת ממנה
שאלת המידתיות היא עניין לשיקול דעת, האם הנזק לזכות היסוד בדבר חופש היציאה מישראל מוצדק נוכח התכלית הביטחונית, ואם לא ניתן היה להשיגה בדרכים אחרות, או באמצעות צמצום הסיכון, במקום באיסור מוחלט לטוס מישראל.
מניעת האפשרות של אזרחי ישראל לעלות על טיסות יוצאות נראית עוד פחות מוצדקת נוכח הודעת משרד התיירות כי הוא יסייע ל־38 אלף התיירים הנמצאים בישראל לצאת ממנה בטיסות יוצאות.
אף שאין עדיין תוכנית אופרטיבית בעניין זה, הסטנדרט הכפול שנוקטת הממשלה כלפי אזרחי ישראל מצד אחד וכלפי תיירים מצד שני, ביחס לאפשרות המעשית לצאת מישראל בדרך אווירית, מעורר תהייה האם התכלית הביטחונית היא אומנם התכלית האמיתית שבבסיס האיסור.
עוד בשנת 1951, שנים רבות לפני חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כתב בית המשפט העליון ש"חופש האדם לצאת ולבוא בתחום המדינה כאוות נפשו" הוא "אחד מיסודות החיים הקונסטיטוציוניים". חופש התנועה, שנקבע בפסק דין בשנת 1992, נובע "מהיותו של אדם בן חורין ומאופייה של המדינה כמדינה דמוקרטית, ומהיותנו חלק מהקהילייה הבינלאומית".
"אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של הזכות הנתונה לאזרח לצאת ממדינתו, ולא פחות – הזכות לשוב אליה. זכויות אלו נמנות עם זכויות היסוד בכל משטר דמוקרטי"
בשנת 2021 דן בג"ץ בעתירה נגד ההגבלה שננקטה בתקופת הקורונה על מספר הטיסות הנכנסות לישראל, כך שרק 3,000 איש יכלו להיכנס בכל יום. נשיאת בית המשפט העליון באותה עת, אסתר חיות, כתבה: "אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של הזכות הנתונה לאזרח לצאת ממדינתו, ולא פחות – הזכות לשוב אליה. זכויות אלו נמנות עם זכויות היסוד המרכזיות בכל משטר דמוקרטי".
המבחנים שנקבעו בפסיקה באשר לסוגיית המידתיות כוללים גם את מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. במבחן זה נראה שההגבלה שהטיל משרד התחבורה אינה עומדת.
ניתן להעלות על הדעת אמצעים אחרים, מלבד איסור גורף על טיסות יוצאות של ישראלים, שימלאו אחר התכלית הביטחונית של מניעת סיכון לציבור הנוסעים או צמצומו במידת האפשר, ושיאפשרו בכל זאת קיומן של טיסות, גם אם בהיקף מצומצם מהרגיל. אולם, נראה שמבחינה פרקטית עד שהשאלה תונח להכרעה שיפוטית, כבר ישתנו הנסיבות בשטח.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם