המלחמה הבלתי פוסקת של ישראל באיראן צפויה לשנות באופן יסודי את מסלול ההיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית. אבל זה לא צפוי להוביל למהפך שלטוני במובן הרגיל – החלפה מהירה של שיטת המשטר לדמוקרטיה. סביר יותר שהמלחמה תזרז תהליך שכבר היה בעיצומו זמן רב לפני שמטוסי הקרב הישראלים המריאו ב-13 ביוני להפציץ באיראן.
במהלך השינוי הזה, תהפוך איראן משחקן אידיאולוגי למדינה סמכותנית הממוקדת באינטרסים. זהות המדינה תוגדר לא לפי האסלאם, אלא לפי הציוויליזציה האיראנית.
השלטון יחדל מלהתמקד במידת האדיקות הדתית של אזרחיו, ויתחיל לנסות לספק להם שירותים בסיסיים. הוא יחתור לפיתוח כלכלי – לא לייצוא המהפכה. הוא יבקש לסחור עם המערב – לא להילחם בו. המדינה תנוהל בידי אוליגרכים וגנרלים – לא בידי אנשי דת ואידיאולוגים. במילים אחרות, איראן תדמה לרוב שכנותיה בעולם הערבי.
השלטון יחדל מלהתמקד במידת האדיקות הדתית של אזרחיו, ויתחיל לנסות לספק להם שירותים בסיסיים. הוא יחתור לפיתוח כלכלי – לא לייצוא המהפכה. הוא יבקש לסחור עם המערב – לא להילחם בו
איראן הגיעה לנקודה הזו בשל כישלונותיו המוחלטים של האיש שהוביל אותה מאז 1989 – המנהיג העליון האייתוללה עלי חמינאי.
חמינאי, מהפכן אדוק מאז ימיו כמשורר בוהמייני ופעיל בשנות ה-60, חלם במשך שנים לשנות את העולם. בניגוד לוותיקים אחרים של מהפכת 1979, הוא מעולם לא התמתן או הסתגל לרוח הזמן, אלא המשיך לרתום מדינה שלמה למען מטרה אבודה.
העימות הנוכחי עם ישראל הוא רק השלב האחרון בשרשרת ארוכה של כישלונות. מטרתו של חמינאי הייתה מאז ומתמיד לממש את השאיפות הכפולות של קודמו, האייתוללה רוחאללה חומייני: בתוך איראן – להקים חברה אסלאמית טהורה, שבה גברים ונשים בוחרים מרצון באורח חיים מוסלמי; בזירה הבינלאומית – להוביל מסע חסר פשרות נגד ארצות הברית וישראל, לחמש בני ברית אידיאולוגיים ברחבי האזור, ולחתור לעצמאות כלכלית גם במחיר של בידוד.
שני החלומות הללו קרסו בצורה בולטת ומוחלטת. איראן כיום היא אחת החברות הפחות דתיות בעולם המוסלמי. אזרחיה צורכים בהתלהבות תרבות פופ מערבית, ואינם מגלים עניין רב ברגישויות אסלאמיות. אף שהחוק עדיין מחייב כיסוי ראש לנשים, השלטון כבר אינו אוכף את החובה באותה רצינות בכל רחבי המדינה – ומיליוני נשים מסתובבות ברחובות בגילוי ראש. אפילו טהרן אינה נראית יותר כמו מודל לעיר אסלאמית.
בזירה המדינית, יכול היה חמינאי להתהדר בעבר בכמה הישגים, גם אם באו במחיר של בידוד בינלאומי. כוחות פרו-איראניים שלטו בארבע בירות ערביות, וישראל הייתה מוקפת ב"ציר ההתנגדות" – רשת מיליציות שמומנה, חומשה והושפעה מאיראן. אך יוזמות הדיפלומטיה הערבית, המהלומות של ישראל לציר, ונפילת משטר אסד בסוריה – מוטטו את מה שבנה חמינאי.
נפילת הציר מוטטה לא רק את ההישג האידיאולוגי של חמינאי, אלא גם את דוקטרינת ההגנה של איראן מול ישראל. חמינאי ייזכר כעת כמנהיג שהביא לעמו דיכוי פנימי, עוני כלכלי ומלחמה רצחנית
נפילת הציר מוטטה לא רק את ההישג האידיאולוגי של חמינאי, אלא גם את דוקטרינת ההגנה של איראן מול ישראל. בלי ציר ההתנגדות, ישראל יכלה להביא את המלחמה אל תוך איראן. חמינאי ייזכר כעת כמנהיג שהביא לעמו דיכוי פנימי, עוני כלכלי ומלחמה רצחנית.
כישלונותיו של חמינאי היו ברורים כבר זמן רב לרבים בצמרת הכלכלית, הצבאית והפוליטית של איראן. הוא נצמד לשלטון, אך בגיל 86 סופו קרב, והמאבק על הירושה כבר החל.
בקרב המחנות המתחרים על השלטון ביום שאחרי חמינאי, ברובם עומדים בראש גורמים פרגמטיים שאינם שותפים להשקפת העולם המהפכנית של האייתוללה. אם יש להם אידיאולוגיה – זוהי תערובת של לאומיות איראנית וטכנוקרטיה. הם מביטים בקנאה על שכנותיה של איראן, שסוגרות חשבונות מהעבר ושואפות לצמיחה כלכלית.
האליטות הפרגמטיות הללו היו חלק מהמערכת הפנימית המפולגת של הרפובליקה האסלאמית במשך עשורים. המנטור שלהן היה אכבר האשמי רפסנג'אני – נשיא חזק בשנות ה-90 – שהודר בהדרגה על ידי חמינאי, ונפטר ב-2017 בנסיבות מחשידות.
תלמידו הבולט של רפסנג'אני, הנשיא חסן רוחאני, הוביל את המו"מ עם ממשלו של נשיא ארה"ב ברק אובמה שהביא להסכם הגרעין ב-2015 – הסכם שנועד להסיר את הסנקציות מהמשק האיראני ולפתוח אותו למערב. רפסנג'אני ורוחאני נמנו עם דור המייסדים של מהפכת 1979, אך עברו שינוי יסודי והסיקו שהדרך הנכונה לקדם את רעיונות המהפכה היא באמצעות ממשל תקין ושגשוג כלכלי.
אילו טראמפ לא היה פורש מההסכם ב-2018, ייתכן שהדבר היה מסתיים בניצחון היסטורי של האליטות הפרגמטיות. נטישת ההסכם מצד טראמפ הייתה מכה קשה שהחלישה את המחנה הפרגמטי לשנים ארוכות
אילו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא היה פורש מההסכם ב-2018, ייתכן שהדבר היה מסתיים בניצחון היסטורי של האליטות הפרגמטיות על פני הקו האסלאמיסטי השמרני. נטישת ההסכם מצד טראמפ הייתה מכה קשה שהחלישה את המחנה הפרגמטי לשנים ארוכות.
אך גם השמרנים לא הצליחו לנצח בקרב הפנימי. חמינאי עצמו יודע שהוא מבודד בצמרת. בנאום מכונן שנשא ב-2019 לציון 40 שנה למהפכה, אמר כי עתידה של איראן צריך להיות בידיהם של "צעירים אדוקים ומהפכניים" – כשהוא יודע היטב שהאליטות הקיימות אינן עונות על ההגדרה הזו.
בשנים האחרונות, המשך כישלונותיו של חמינאי העניק רוח גבית לפרגמטיסטים. רעיונותיהם גם קרובים יותר לרחשי הציבור האיראני. מאז 1997, בכל פעם שניתנה לאיראנים בחירה ממשית בקלפי – הם הצביעו נגד הקו השמרני ובעד הפרגמטיסטים. בקיץ שעבר הם בחרו בנשיא הרפורמיסט מסעוד פזשכיאן ודחו את השמרן המובהק סעיד ג'לילי.
אנשי הקו השמרני נדחקו לשוליים כמעט בכל רמות השלטון. בנוסף לפזשכיאן, גם יושבי ראש הרשות המחוקקת והרשות השופטת אינם מזוהים עם הקו השמרני. גם במשמרות המהפכה – הגוף החזק ביותר במדינה – יש מעט מאוד אהדה לשמרנים, הנתפסים כספרנים דוגמטיים שמערערים את האיזון החברתי באיראן בהתעקשותם לכפות טוהר חברתי בכוח הזרוע.
חברי המחנה הפרגמטי מביטים בהערכה בערב הסעודית ובמנהיגה בפועל, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, בזכות הקצב המהיר של השינויים החברתיים שהנהיג ובזכות יכולתו למנף את קשריו עם טראמפ
שינויים אזוריים תרמו לתנופה של המחנה הפרגמטי. חבריו מביטים בהערכה בערב הסעודית ובמנהיגה בפועל, יורש העצר מוחמד בן סלמאן, בזכות הקצב המהיר של השינויים החברתיים שהנהיג ובזכות יכולתו למנף את קשריו עם טראמפ.
תהליך הפיוס בין איראן לסעודיה החל ב-2023 והלך והתחזק. באפריל ביקרה משלחת צבאית סעודית גדולה בטהרן. הממסד בטהרן שומר כיום בקנאות על קשריו עם ריאד, ומנסה גם לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם מצרים ובחריין, בעלות בריתה של סעודיה.
העימות עם ישראל רק יאיץ תהליך שכבר היה בעיצומו. האליטות האיראניות עסוקות כעת בהגנה על המדינה מול תקיפות חיצוניות, אך ככל הנראה זועמות על חמינאי שהביא אותן לנקודה הזו בשל העדר מדיניותו והמערכה ארוכת השנים שלו נגד ישראל.
פאיזה האשמי, חברת פרלמנט לשעבר ובתו של רפסנג'אני, ביטאה את התחושות האלה כשאמרה שבתגובה למתקפות הישראליות, איראן רק "קוצרת את אשר זרעו ידיה".
פאיזה האשמי, חברת פרלמנט לשעבר ובתו של רפסנג'אני, ביטאה את התחושות האלה כשאמרה שבתגובה למתקפות הישראליות, איראן רק "קוצרת את אשר זרעו ידיה"
כאשר המחנה הפרגמטי יתעשת, הוא ינסה לקחת את המושכות ולהביא להפסקת אש, בין היתר באמצעות הבטחות למערב ולישראל לוותר על עוינות מתמשכת כלפיהם. הם יספקו את הוויתורים הדרושים בתוכנית הגרעין כדי לשמור על מעמדם ולמנוע חורבן נוסף של איראן והתשתיות שלה.
הדבר עשוי לקרות בכמה תצורות שונות. רוחאני עשוי לחזור לתמונה ולקבל פיקוד בלתי רשמי על המדינה – אולי ימונה ל"סגן מפקד העליון", תואר שאותו נשא רפסנג'אני בזמן מלחמת איראן-עיראק (1980–1988), כאשר ניהל בפועל את הלחימה בשל גילו ומצבו של חומייני.
לחלופין, ייתכן שקבוצת מפקדים צבאיים תדיח את חמינאי ותשתלט על השלטון בעצמה. מועמדים אפשריים לכך הם יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, או עלי שמחאני, יועץ לביטחון לאומי לשעבר שכמעט נהרג בתקיפות ישראל.
אבל בכל תצורה שתלבש, קווי המתאר של התרחיש ברורים: מהפכת 1979 תגיע לקיצה. איראן תוותר על עוינותה ארוכת השנים כלפי המערב.
ההיסטוריה הארוכה של איראן רוויה בגיבורים צבאיים, אך דווקא בעת שהיא מוצאת את עצמה באחת המלחמות הקשות בתולדותיה – האזרחים מחפשים גיבור דיפלומטי.
ההיסטוריה הארוכה של איראן רוויה בגיבורים צבאיים, אך דווקא בעת שהיא מוצאת את עצמה באחת המלחמות הקשות בתולדותיה – האזרחים מחפשים גיבור דיפלומטי
רבים תוהים האם ייתכן שתהיה לאיראן דמות חדשה בדמות עבאס מירזא – נסיך הכתר מתקופת השושלת הקאג'ארית בראשית המאה ה-19.
מירזא נחשב במשך שנים רבות לדמות שנויה במחלוקת בשל ההסכמים שחתם עם רוסיה, שכללו ויתורים טריטוריאליים בקווקז. אך כיום רבים מהללים אותו כאיש שהצליח לשמור על ריבונותה של איראן. כן, איראן איבדה שטחים – אך שרדה אז כמדינה משגשגת. זו תהיה המשימה של הפרגמטיסטים של היום.
ארש אזיזי הוא עמית מחקר במרכז פרדריק ס. פארדי ללימוד עתידים ארוכי טווח באוניברסיטת בוסטון. ספרו "מה האיראנים רוצים: נשים, חיים, חירות" ראה אור בינואר 2024.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם