זירת הבלוגים

כדאי לשקול בחירה ישירה של ראש הממשלה

המצב הפוליטי בישראל בלתי נסבל. כנראה שהגיע הזמן לתיקון

28/11/2019 13:27
גנץ ונתניהו (צילום: פלאש90)

לאחרונה הופרחו שוב בלוני ניסוי בעניין שינוי שיטת הבחירות, וזה התקבל בקרירות רבה. אפשר להבין את ההנחה, שכל מה שבא מהליכוד זה ספינים ושטיקים וטריקים. למרות זאת למרכז-שמאל יש סיבה מצויינת לשקול תמיכה בבחירה ישירה של ראש הממשלה.

אפשר להבין את ההנחה, שכל מה שבא מהליכוד זה ספינים ושטיקים וטריקים. למרות זאת למרכז-שמאל יש סיבה מצויינת לשקול תמיכה בבחירה ישירה של ראש הממשלה

בשיטה הקיימת לשמאל יש בעיה מבנית בהרכבת והובלת ממשלה שהיא באמת שלה, מכיוון שבכל תרחיש שניתן לעלות על הדעת הדבר ידרוש קואליציה כלשהי עם המפלגות הערביות. ואף שרבים בישראל כמהים לדבר כזה, אין להכחיש שממשלה כזאת תעמוד בפני אתגרים קשים.

ללא ספק היא תתקשה לתפקד בחופשיות מול פרובוקציות מעזה, או מלבנון, או אפילו מאיראן. לא קשה לדמיין את החמאס בוחן את גנץ מיד עם השבעתו ומקווה שתגובתו תגרום מיד לקרע עם המפלגות הערביות.

אמנם הפלת ממשלה לפי השיטה הקיימת אינה דבר שקל לעשות, אבל היא תתקשה להאריך ימים אם הערבים יפרשו. אפשר לקוות שגנץ ובני בריתו הערבים (קשה אפילו לכתוב את המילים!) יהיו חכמים יותר מאשר ליפול למלכודת כזו, וייצרו ברית חזקה שמכוונת למהלכים לעבר שלום ולא מלחמה. בהצלחה עם זה.

גם אם יעשו זאת, כל צעד שינקטו לקראת חלוקת הארץ (שכל כך מתבקשת, ממש כאויר לנשימה) יושמץ על ידי הימין כבלתי לגיטימי מכיוון שאינו מבוסס על "רוב יהודי"

גם אם יעשו זאת, כל צעד שינקטו לקראת חלוקת הארץ (שכל כך מתבקשת, ממש כאויר לנשימה) יושמץ על ידי הימין כבלתי לגיטימי מכיוון שאינו מבוסס על "רוב יהודי". זה כמובן גזעני ולא דמוקרטי, אבל כמה אנשים חושבים שה"מחנה הלאומי" של ימינו יבחר בדרך תרבותית יותר? ספק אם יש מניין. והאם חסרים חמומי מח שיישמעו להסתה לאלימות? ההפגנה ההיסטרית בשבת במוזיאון ת"א מספקת מענה עגום לשאלה.

יתרה מזאת, לשמאל בישראל (ובעצם ברחבי תבל) חסר אותו דחף לשלטון שאנו רואים בימין. שם כמעט כל אמצעי הוא לגיטימי – כפי שאנו רואים בימים מטורללים אלה ממש – גם במחיר נזק הרסני למדינה.

לעומת זאת השמאל מתקשה אפילו למצוא נרטיב שייקל על חיבור לערבים, למרות שברור שללא הערבים לשמאל לא יהיה רוב בעתיד שאפשר להעלות על הדעת. לשמאל יש יותר מדי פיינשמעקרים בכדי לבצע את הפשרות היצירתיות הנחוצות.

השמאל מתקשה אפילו למצוא נרטיב שייקל על חיבור לערבים, למרות שברור שללא הערבים לשמאל לא יהיה רוב בעתיד שאפשר להעלות על הדעת. לשמאל יש יותר מדי פיינשמעקרים בכדי לבצע פשרות יצירתיות

מי שזקוק לתזכורת קיבל אותה היום מחבר הכנסת צבי האוזר מכחול לבן, שבראיון לרדיו פסל ממשלה עם הרשימה המשותפת מכיוון שאין היא מקבלת את הגדרתה של ישראל כיהודית ודמוקרטית. אפשר לומר שהאוזר הוא סתם אחד מקומץ עלי תאנה ימנים בכחול לבן, אך אצבעותיהם יכולות להיות קריטיות והם למעשה מדברים בשם קבוצה רחבה בהרבה.

זו לא בושה שלשמאל אין רוב בלי הערבים. לימין אין רוב ללא החרדים, והם מחזיקים כיום ביותר מושבים מהרשימה המאוחדת. המפלגות החרדיות אינן ציוניות ואינן דמוקרטיות. כמו כן אין לימין רוב בלי פשיסטים בימין הקיצוני

זו לא בושה שלשמאל אין רוב בלי הערבים. לימין אין רוב ללא החרדים, והם מחזיקים כיום ביותר מושבים מהרשימה המאוחדת. המפלגות החרדיות אינן ציוניות ואינן דמוקרטיות. כמו כן אין לימין רוב בלי פשיסטים בימין הקיצוני שבבירור אינם דמוקרטים ולבטח לא הומניים.

לימין ה"נורמלי" יש כיום תמיכה בשיעור של כ-35 מנדטים ביום טוב (לא כולל את הקהל של ליברמן), והוא תלוי בכל מיני שותפים לא קלים. האם מישהו יכול לדמיין בכירים בליכוד שוללים אותם על אף שהדבר משול להתאבדות? ברור שלא.

יש לימין את מה שניטשה עשוי היה לכנות את ה"רצון לעוצמה" (מונח שהגדרתו סבוכה ונתונה לויכוח, אך הוא מתיישב היטב על הימין). לשמאל יש את הרצון לכליל השלמות. זה נחמד כאידאה, אבל נדיר למדי בעולמינו הגשמי.

יש לימין את מה שניטשה עשוי היה לכנות את ה"רצון לעוצמה" (מונח שהגדרתו סבוכה ונתונה לויכוח, אך הוא מתיישב היטב על הימין). לשמאל יש את הרצון לשלמות. זה נחמד כאידאה, אבל נדיר למדי בעולמינו הגשמי

תמונה עצובה זו היא הסיבה שהשמאל כמהה לממשלת "אחדות" עם הליכוד (אך כזו שהוא מוביל איכשהו). כחול לבן הביאה את זה לשיאים חדשים – היא ממש מתעקשת על "אחדות". אפשר להבין ג'סטה, הושטת יד במידה סבירה למתונים מהמחנה השני, אבל איזו מן מפלגת שלטון מתחננת ליריבתה (ועוד כזו שממש הורסת את המדינה) לתמיכה ושותפות, "פריטטית"?  זה ייחודי בעולם כשיטה; המוח היהודי המציא פטנט משונה, מקומם ומעוות.

הליכוד, שמבחין בחולשה זו, לא נוטה להיכנע, גם אם יש לו מושב אחד פחות במניין המפלגתי.

ובכלל, ישראל מתקשה ביצירת רוב כללי שיוכל להסכים בינו לבין עצמו בכל הנושאים: השטחים, הכלכלה, הדת והמדינה, והעניינים התרבותיים והחברתיים. לדוגמא: לאומנים (וגזענים) שרוצים להיות בימין צריכים להתיישר עם קנאים דתיים שמתנגדים ללימודי מדע ולא מסכימים לאפשר סופשבוע נורמלי בישראל. זה לא נראה יציב אף פעם, ולבסוף זה הוביל לתופעת ליברמן 2019 – ולאפשרות של שלוש מערכות בחירות בשנה.

ממשלות לא נהנות מלגיטימיות ציבורית מספקת בנסיבות כאלה. זה מסוכן יותר לשמאל מאשר לימין: הימין מקבל הנחה בכך שהשמאל בימינו נוטה פחות לשרוף את המועדון כאשר המצב לא נראה לו.

אבל על אף התנהלותו התרבותית והכנועה, השמאל מתקשה לקבל באמת את ההזויים שהשיטה המליכה עליו, וגם זה לא בריא במיוחד. בהחלט יש משבר של לגיטימציה מהסוג שבמהלך ההיסטוריה הוביל להפיכות, מלחמות אחים והתפוררות של אימפריות.

האוכלוסייה מפוצלת מדי. צריך לבחור נושא אחד עיקרי. הנושא הזה יכול להיות שאלת מי המנהיג.

איך מביאים לכך שראש הממשלה הנבחר ישירות יוכל למשול באופן סביר, אם החלוקה המפלגתית בכנסת תשאר כפי שהיא כיום (כי הרי ההצבעה לכנסת היא יותר מפקד מאשר בחירות)?

בחירה ישירה של ראש הממשלה תיצור רוב ברור ומתמטי סביב שאלת המנהיג. זה עניין עקרוני ודי ברור.

אפשר להתווכח על הפרוצדורה – מה נדרש מהפרלמנט וכיצד להגדיר ולהגביל סמכויות המנהיג.

איך מביאים לכך שראש הממשלה הנבחר ישירות יוכל למשול באופן סביר, אם החלוקה המפלגתית בכנסת תשאר כפי שהיא כיום (כי הרי ההצבעה לכנסת היא יותר מפקד מאשר בחירות)? זה מה שהפיל את הבחירה הישירה בגלגול הקודם: ראשי ממשלות נבחרו, ואז התקשו לייצר ולשמר רוב פרלמנטרי וכך איבדו בהדרגה את הלגיטימיות שלהם.

זו שאלה טובה. אפשרות אחת היא לא לחייב את רוה"מ ברוב – ואולי לאפשר עם זאת לרוב מיוחס להפילו ולפזר את הכנסת. אפשרות נוספת הוא להעניק לראש הממשלה הנבחר גוש מושבים גדול באופן אוטומטי, כך שיווצר רוב. אפשר גם להנהיג חובת הצבעה (כלומר קנס על אי-הצבעה); זה עשוי לעזור דווקא לשמאל, הסובל כיום בגלל שיעורי ההצבעה הנמוכים בקרב הערבים (בעיה שלא מבחינים בה אצל החרדים).

אפשר גם להנהיג חובת הצבעה (כלומר קנס על אי-הצבעה); זה עשוי לעזור דווקא לשמאל, הסובל כיום בגלל שיעורי ההצבעה הנמוכים בקרב הערבים (בעיה שלא מבחינים בה אצל החרדים)

בבחירה ישירה יש הבטחה לתוצאה ברורה ללא הבלאגן שאנו חווים כעת. ואין לשמאל מה לחשוש. יתכבד השמאל ויעמיד מועמד שועלי, משכנע, מפוקס, חסר מעצורים וכריזמטי ברמה של בנימין נתניהו. אולי זה יהיה בני גנץ, ואולי לא. יש המוני טיפשים כמו בכל מדינה, אבל יש גם אנשים חושבים. יום אחד הצדק ינצח, ונצא מרוב הגדה המערבית, ונשתחרר מלפיתת הקנאים הדתיים.

המצב הפוליטי בישראל בלתי נסבל. כנראה שהגיע הזמן לתיקון.