ב־9 ביוני התקיימה ישיבת סיעת המחנה הממלכתי בכנסת, בעקבות הודעת יו"ר המפלגה בני גנץ על הכוונה לפתוח את המפלגה להליך של דמוקרטיזציה. הימים היו ימי טרום המלחמה עם איראן, ולכן, אף שחלפו רק שלושה שבועות מאז, נדמה כי האירוע התרחש בעשור הקודם. גם הנושא עצמו – פתיחת המפלגה הקטנה להליך רישום כלשהו – נדמה אז כאירוע שולי מבחינה פוליטית.
באותו היום נכנס ח"כ גדי איזנקוט לחדר הסיעה והתיישב סביב שולחן הדיונים, בעוד עיתונאים החלו לטפטף פנימה. כנהוג (גם בסיעות אחרות), יו"ר המפלגה גנץ המתין מאחורי דלת בחדר מנהלתי קטן, הסמוך לחדרי הסיעות בכנסת.
רק כאשר כל העיתונאים הצטופפו והמצלמות נדלקו, נכנס פנימה – הישר אל כתפיו הרחבות של איזנקוט שישב במקומו – ובחיבה מופגנת חיבק אותו מאחור. איזנקוט הישיר מבט וחייך.
רק כאשר כל העיתונאים הצטופפו והמצלמות נדלקו, נכנס גנץ פנימה – הישר אל כתפיו הרחבות של איזנקוט שישב במקומו – ובחיבה מופגנת חיבק אותו מאחור
המגע החם בין השניים נועד להעביר מסר לעיתונאים: הם חברים, הם אוהבים – בוודאי. אלא שעיתונאים, שמרבים לשוטט בין הזירות השונות בכנסת, חסינים למופעי חיבה מן הסוג הזה.
בהמשך ישיבת הסיעה נשאל איזנקוט על כוונתו להתמודד על ראשות המחנה הממלכתי, והשיב בתשובה מתחמקת – לא לפני שזכר לאחל יום הולדת שמח לגנץ.
ח"כ גדי איזנקוט מברך את ח"כ בני גנץ לכבוד יום הולדתו בישיבת סיעת המחנה ממלכתי, 9 ביוני 2025 (צילום: טל שניידר)
אם בישיבות סיעה לעיתים מוצגות הצגות למצלמות, הרי שאני נכחתי אישית בפגישה אחרת בין השניים – הפעם בנסיבות פרטיות יותר. לפני כמה שבועות הגעתי לבניין מפלגת המחנה הממלכתי בתל אביב, לראיין את איזנקוט בנושא שאינו קשור לרצף החדשותי היומי.
במהלך השיחה נכנס לחדר גנץ כדי לברך את איזנקוט לשלום. השניים שוחחו בניחותא, מול עיניי, על תוכניות לחג, על דא ועל הא. ככל שניתן להתרשם מהרגעים הקצרים האלה, בשיחת החולין הזו לא ניכרה כל מתיחות.
ההערכות הן כי הודעתו של איזנקוט אתמול נועדה לבלום את זליגת הקולות מהמרכז הפוליטי לעבר ראש הממשלה לשעבר בנט
אף על פי כן, החל מהיום דרכיהם הפוליטיות מתפצלות. גנץ, שצירף את איזנקוט למפלגתו באוגוסט 2022, מאבד אותו כעבור פחות משלוש שנים. בהודעתו על עזיבת המחנה הממלכתי הודיע איזנקוט גם כי יתפטר מהכנסת, כדי לא להחזיק במנדט השייך למפלגה. את מקומו ימלא איתן גינזבורג, מזכ"ל המפלגה, שהיה אמון על תכנון הליך הדמוקרטיזציה של הגוף.
ההערכות הן כי הודעתו של איזנקוט אתמול נועדה לבלום את זליגת הקולות מהמרכז הפוליטי לעבר ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. בחודשים האחרונים, מאז הודיע בנט על הקמת מפלגה חדשה והיערכות לבחירות במהלך 2026, מצביעים כל הסקרים על כך שעיקר עבודתו הפוליטית מתמקדת בשמאל–מרכז.
גם ללא קשר לסקרים, בנט מקיף עצמו באנשי הייטק, בעלי מקצועות חופשיים, אנשים מהמעמד הבינוני־גבוה, חילונים ודתיים לייט ממרכז הארץ. הוא התרחק מימי מועצת יש"ע, ואף ששאריות הציונות הדתית – המפלגה, לא הציבור – עדיין עימו, הוא בונה על המרכז הביטחוניסטי.
כניסתו של בנט לזירה הפוליטית הורידה מטה את הפוליטיקאים הוותיקים, אלה שפועלים בזירה הציבורית זה יותר מעשור. איש מהם לא ניצל משתיית המנדטים: אביגדור ליברמן, יאיר לפיד, בני גנץ ואפילו יאיר גולן – כולם צנחו למספרים חד־ספרתיים מאז שבנט נכנס לתמונה.
איזנקוט קרא את המפה והבין שיש צורך בשינוי. מבחינתו, רצוי לאחד כוחות בין כמה סיעות – כדי למנוע את התפזרות המחנה
מפלגתו החדשה של בנט, שעדיין אינה נושאת שם ממותג וללא רשימת פעילים או מועמדים מוצהרת, פוגעת לא רק בליכוד ובציונות הדתית – אלא גורפת את רוב קולותיה מהמרכז האבוד של ישראל.
עם זאת, הציבור במרכז הפוליטי אינו נאמן למנהיג מסוים. לאורך השנים הציבור הוכיח כי הוא נוטה לשייט ממפלגה למפלגה, ולעיתים קרובות נוהה אחר מנהיגים בעלי רקע ביטחוני מוכח. האותנטיות של איזנקוט, היותו ה"חדש" בחבורה, והדרגות שלו – עושים את העבודה.
מעבר לכך, לא מדובר רק בהליך הדמוקרטיזציה של המחנה הממלכתי. איזנקוט קרא את המפה והבין שיש צורך בשינוי. מבחינתו, רצוי לאחד כוחות בין כמה סיעות – כדי למנוע את התפזרות המחנה. להערכתו, הנהגה שלו על פני הגוש כולו יכולה לספק קונטרה לבנימין נתניהו, או לפחות לבלום את זליגת הקולות מהמרכז לעבר הימין.
יאיר לפיד, שנמצא בזירה הפוליטית זה 15 שנים סיזיפיות, הקים במו ידיו מפלגה עם אחיזה משמעותית בשטח, וכבר הוכיח בעבר כי הוא יודע לשים את האגו בצד כאשר מדובר בהרכבים פוליטיים גמישים. הוא ויתר על הבכורה לגנץ, ולאחר מכן הסכים להעביר את ראשות הממשלה לבנט – אף שהיה יו"ר המפלגה הגדולה בגוש שהרכיב את ממשלת השינוי.
ח"כ מתן כהנא עשוי לנצל את פרישתו של איזנקוט כדי לפזול חזרה לעבר בנט, חברו הוותיק. ממילא, עמדותיו הפוליטיות מציבות אותו בימין של המפה
גנץ, כך נראה, לא היה מוכן להפגין גמישות דומה מול איזנקוט. "בשבועות האחרונים התגלו פערים אידיאולוגיים משמעותיים בתפיסות בינינו, בנוגע לדרך הנכונה לשרת את מדינת ישראל", כתב גנץ בהודעת הפרידה מאיזנקוט. למה הכוונה? גנץ ממשיך לראות עצמו כשותף פוטנציאלי של נתניהו בעתיד. איזנקוט – הרבה פחות.
ומה יעשה איזנקוט? לא ברור. חיי ח"כ לשעבר הם מטבעם עמומים. העניין התקשורתי דועך, ואם הבחירות יתקיימו ביוני 2026 או באוקטובר אותה שנה, פרק הזמן הארוך שנותר עד אז עלול לפעול לרעתו.
נתניהו, בינתיים, עשוי להספיק לסגור הסכמים עם סוריה וערב הסעודית, לסיים את המלחמה בעזה ולנוח על זרי ההישגים באיראן. עד שהמערכת הפוליטית תתכנס לקראת בחירות, ספק אם מישהו יזכור מי ישב עם מי באיזו מפלגה באופוזיציה.
למהלך של איזנקוט יש גם כמה השלכות משניות: ראשית, גנץ הצהיר במשך שנים כי נכנס לפוליטיקה לעשור בלבד – אמירה שנאמרה בשנת 2018. כעת נותרו לו שלוש שנים עד תום התקופה שהציב לעצמו. האם יעמוד בכוונותיו המקוריות ויפרוש בעוד שלוש שנים? אם כן, הדבר מציב סימן שאלה על כל הקדנציה הבאה שלו כח"כ – או כשר.
האם מישהו באמת מאמין שגנץ ימשיך לקדם כעת את תהליך הדמוקרטיזציה שתכנן למפלגה? אם בכלל, זה יקרה בקצב איטי ותחת שליטה הדוקה במנגנון המפלגתי
שנית, ח"כ מתן כהנא עשוי לנצל את פרישתו של איזנקוט כדי לפזול חזרה לעבר בנט, חברו הוותיק. ממילא, עמדותיו הפוליטיות מציבות אותו בימין של המפה – הרחק מהמחנה הממלכתי.
ושלישית – האם מישהו באמת מאמין שגנץ ימשיך לקדם כעת את תהליך הדמוקרטיזציה שתכנן למפלגה? אם בכלל, זה יקרה בקצב איטי ותחת שליטה הדוקה במנגנון המפלגתי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם