שום דבר לא מכין אותך לנוף הזה. על המראות האלה נכתבו שירים, סופרו סיפורי קרבות ונבנו מורשות קרב.
המראה עוצר נשימה: ממזרח – דמשק פרוסה מתחת, כמעט במרחק נגיעה; ממערב – אגם קרעון מבצבץ באור הכתום של אחר־הצוהריים. ברגע שאתה עומד בנקודה הגבוהה ביותר בחרמון, כל שצריך הוא להפנות את המבט.
רכס החרמון משנה בימים אלה את פניו. כלים הנדסיים פורצים דרכים חדשות, וצה"ל מרחיב את שליטתו על ההר. אין כאן סורים, אין כאן לבנונים – רק גדוד נפאלי של האו"ם, שמסתגר בשלושה בסיסים לאורך הרכס. כל כוח חדש של צה"ל שמגיע לכאן עובר תהליך היכרות וחפיפה עימם.
עיקר הפעילות של צה"ל ברכס החרמון היא מיפוי וניקוי קו המוצבים הסורי. כשנכנסנו לאחד מהם, היה אפשר להבין מייד מדוע קרס צבאו של אסד כמגדל קלפים
הרושם הוא של אנשים חביבים, שכנראה מורגלים לחיים בסביבה דלילת חמצן, שלא נזקקו לאכיפה דורסנית בעשורים האחרונים. המצב החדש תופס אותם מסתגלים לשיח אחר – עם צבא מערבי, שלא ברור כמה זמן יישאר כאן.
עיקר הפעילות של צה"ל ברכס החרמון היא מיפוי וניקוי קו המוצבים הסורי. כשנכנסנו לאחד מהם, היה אפשר להבין מייד מדוע קרס צבאו של אסד כמגדל קלפים: עמדות תצפית מאולתרות מסלעים שהונחו כדי לשמש מחסום – בעיקר מהרוח, שמיכות צבאיות ישנות ותנורי עצים פרימיטיביים.
אחד המוצבים הצפוניים ביותר, על שיא ההר, היה מבנה בטון עבה – ללא תשתית חימום, מוזנח, מלוכלך, עם גנרטור דיזל שידע ימים טובים יותר. "חיילי צבא אסד דאגו גם לשרוף אותו לפני שעזבו בחופזה", מספר לנו סא"ל במילואים מ', מפקד הגדוד שמחזיק בימים אלה את הרכס.
סביב כל מוצב כזה בנו הסורים כמה עשרות עמדות מבוטנות בתוך ההר. לא ברור מתי חשב משטר אסד שמישהו – ישראל או אחר – ינסה לכבוש מחדש את האזור. בפועל, זה קרה מהר וללא קרב: הצבא הסורי השאיר את הנשק והמדים, וברח מזרחה. לא ברור ממי פחד יותר – מישראל, או מאנשיו של אבו מוחמד אל־ג'ולאני.
סביב כל מוצב בנו הסורים כמה עשרות עמדות מבוטנות בתוך ההר. לא ברור מתי חשב משטר אסד שמישהו – ישראל או אחר – ינסה לכבוש מחדש את האזור. בפועל, זה קרה ללא קרב
רכס החרמון בצדו הסורי הוא למעשה אקס־טריטוריה. פעילות ההברחות הענפה שהייתה כאן פסקה לחלוטין. כל מי ששירת במילואים בגזרת החרמון הכיר את שיירות המבריחים – מראה סוריאליסטי של שיירות פרדות המובילות סחורות בין סוריה ללבנון. בעבר היה זה ענף משגשג: סיגריות, סמים, ואפילו מכשירי חשמל עברו מצד לצד. במשך עשרות שנים הפעילות הזו לא השתנתה.
נכון להיום, התנועה הזו פסקה לחלוטין. אף אחד לא מעז להתקרב לכוחות צה"ל. בצד הלבנוני יש לעיתים "רועים" שמנסים לעלות לכיוון שיא ההר, אך הם מורחקים בירי – חלקם אף נעצרים לחקירה.
בצד הסורי התמונה שונה לחלוטין. במורדות המזרחיים, מתחת לשיא הגובה של ההר, שוכנת מובלעת דרוזית קטנה הכוללת ארבעה כפרים: ג'נדל, בוקאסם, ראמיה וארנה. כחלק מהתחייבותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לערוב לביטחונם של הדרוזים בסוריה, צה"ל פרש עליהם את חסותו.
פעמיים בשבוע מגיעות משאיות ישראליות ופורקות ציוד, מזון ותרופות בכפרים הללו. עד להקמת המרפאה החדשה בכפר הדרוזי חאדר, שמול מג'דל שמס – מרפאה שהוקמה בציוד ישראלי מתקדם – תאג"ד צבאי של צה"ל היה מגיע מדי כמה ימים כדי להעניק סיוע רפואי מיידי לתושבים. חלק מהמטופלים הגיעו כשהם פצועי ירי, בעקבות המאבק שניהלו מול אנשיו של ג'ולאני, שניסו להשתלט על המובלעת מייד לאחר נפילת אסד.
"ראינו כאן פציעות משונות שהצוות הרפואי נדהם מהן. אחד הפצועים הגיע עם פצעי ירי של כמה שבועות, תוך דימום קבוע, כי לא היה יכול לקבל טיפול בשום מקום אחר"
"ראינו כאן פציעות משונות שהצוות הרפואי נדהם מהן. אחד הפצועים הגיע עם פצעי ירי של כמה שבועות, תוך דימום קבוע, כי לא היה יכול לקבל טיפול בשום מקום אחר", סיפר אחד הקצינים הישראלים בגזרה.
כיום מנותקים ארבעת הכפרים הללו לחלוטין מסוריה. לא ניתן להגיע מהם לדמשק, שנמצאת במרחק של כחצי שעת נסיעה. כל הדרכים אליה במורדות ההר נחסמו, והן מאובטחות על ידי תושבים מקומיים שצוידו בנשק. התנועה האפשרית היחידה היא דרומה – לכיוון חאדר.
מאוחר יותר, כשירדנו מההר, סיפרו לנו אנשי בוקעאתא כי בצוק העיתים נשים דרוזיות שרוצות לצאת מהרובע הדרוזי שבמורדות החרמון לעבר דמשק עושות זאת בדרכים עוקפות – כשהן מחופשות לנשים סוניות, עם רעלות.
בכלל, התמונה שמציירים הדרוזים הישראלים שונה בתכלית מהאווירה החיובית שמצטיירת בימים האחרונים בישראל בנוגע למגעים השקטים עם אחמד א־אשרע, הידוע בכינוי ג'ולאני.
לוחם מילואים דרוזי־ישראלי מספר שבפעם הראשונה שהגיע למובלעת הדרוזית, הוא התקבל בכבוד רב על ידי השייח'ים המקומיים, ואף הצליח לאתר עבור אחד מהם את דודתו המתגוררת בישראל
"אדם שהוציא לב לאדם אחר בעודו בחיים – לא משתנה", מספר לי אזרח דרוזי־ישראלי שמבקש להישאר בעילום שם. הרושם הוא שלא מדובר כאן בחשדנות – אלא בשנאה הדדית. כמובן שאי אפשר לנטרל גם את המרכיב הדתי, שהתעצם מאוד בשנים האחרונות עם עליית דאעש באזור.
בחזרה להר. "הכפרים הדרוזיים הללו נראים כמו בשנות ה־20 של המאה הקודמת", מתאר ס', לוחם מילואים דרוזי־ישראלי המשרת ברכס.
הוא מספר שבפעם הראשונה שהגיע למובלעת הדרוזית, הוא התקבל בכבוד רב על ידי השייח'ים המקומיים, ואף הצליח לאתר עבור אחד מהם את דודתו המתגוררת בישראל. בביקור הבא, הביא עימו תמונות של בני המשפחה בישראל לקרוביהם בסוריה – לראשונה אחרי יותר מ־50 שנות נתק.
בישראל מודעים היטב למצב העדין באזורים הללו ולממשק הנפיץ בין אנשיו של ג'ולאני לעדה הדרוזית. ברבים מהמקרים מדובר במיליציות סוניות חמושות, שלא ברור למי הן שייכות, מספרים הדרוזים הישראלים, שמאשימים את א־שרע במשחק כפול. לדבריהם, הוא מעלים עין לעיתים קרובות מהפעילות של המיליציות הללו לטיהור אתני – ומתנער מאחריות.
"בשונה מתקופת משפחת אסד החילונית, דמשק בתקופה הקצרה שבה ג'ולאני שולט בה הפכה לאסלאמיסטית קיצונית", אומרים בבוקעאתא.
המתח הזה מקרין על כל האזור – גם באזורים שבאחריות ישראלית. לפני כמה שבועות זוהתה שיירת טנדרים בסגנון דעאש מגיעה מאזור דמשק לאחד מהכפרים הדרוזיים. מדובר היה באירוע סולחה בין יריבים על רקע פלילי.
בינתיים, הגזרה הזו שקטה יחסית – גם מכיוון לבנון וגם מכיוון סוריה. בשונה מהמעורבות הישראלית בתוך סוריה, בלבנון מתקיים רק מעקב מרחוק
בישראל נדרכו ולא לקחו סיכונים: קצין ישראלי שנכח באירוע סיפר כי כוחות צה"ל הוקפצו לאזור למקרה שהסולחה תתדרדר לחילופי אש. בסופו של דבר האירוע הסתיים ללא אלימות וללא צורך בהתערבות ישראלית. זו רק דוגמה אחת לפסיפס הסורי הרותח, שישראל נאלצת לקחת בו חלק בחודשים האחרונים.
בינתיים, הגזרה הזו שקטה יחסית – גם מכיוון לבנון וגם מכיוון סוריה. בשונה מהמעורבות הישראלית בתוך סוריה, בלבנון מתקיים רק מעקב מרחוק. לאורך השנים, חזבאללה כמעט לא פעל באזורי הרכס הסורי – פשוט משום שלא היה צריך. הוא הסתפק בהברחות, שלעיתים כללו גם אמצעי לחימה.
בצד הישראלי של החרמון פרס חזבאללה מספר יכולות מצומצם, בעיקר בתחום התצפית וטילי נ"ט. את עיקר מאמציו הוא ריכז בהר דב – אזור שנוח לו יותר, טופוגרפית ומדינית.
בתחילת השבוע פרסם הפרשן לענייני ערבים של חדשות 12, אהוד יערי, כי חלק מהשיח המתהווה בין ישראל לסוריה של א־שרע כולל גם ניסיון לקבוע סופית את קו הגבול הבינלאומי בין סוריה ללבנון.
בישראל לא מדברים בינתיים על נסיגה מהחרמון הסורי. המציאות בשטח מצביעה על מגמה הפוכה: הישארות תוך ביסוס שליטה מקסימלית על שיא הרכס
אם קו הגבול הזה יסוכם, הדבר עשוי לשמוט את השטיח מתחת לטיעון הקבוע של חזבאללה, לפיו הנוכחות הישראלית בהר דב ובחלקים מסוימים ברכס החרמון מהווה "כיבוש של שטח לבנוני".
היסטורית, הסורים טוענים כי מדובר בשטח סורי שנקבע בהסכם סייקס–פיקו בשנת 1916 – אך ברבות השנים הקו טושטש, עד כדי תביעות לריבונות לבנונית. ההבנה היא שלמרות השקט – גם חזבאללה עורך כאן חישוב מסלול מחדש, ובוחן את המציאות החדשה שמתהווה.
בישראל לא מדברים בינתיים על נסיגה מהחרמון הסורי. המציאות בשטח מצביעה על מגמה הפוכה: הישארות תוך ביסוס שליטה מקסימלית על שיא הרכס. זה מאפשר שליטה דו־כיוונית – על לבנון ממערב וסוריה ממזרח. מבחינה צבאית, זהו ללא ספק יתרון עצום, במיוחד לנוכח העובדה ששתי המדינות הללו מצויות בתהליך שינוי עמוק, שטרם ברור מתי וכיצד יסתיים.
הבעיה היא בפן המדיני. א־שרע כבר הצהיר כי בכל הסכם עתידי ידרוש נסיגה ישראלית מלאה מכל אזורי החיץ – כולל רכס החרמון.
צעד מקדים לכך עשוי להיות הכרזה שלו על הכרה בהסכם שביתת הנשק מ־1974 – ההסכם שיצר את רצועת החיץ ודחק את ישראל משיא החרמון. מהלך כזה יעמיד את ישראל בפני דילמה מדינית, שכן דה פקטו תהיה זו הכרה סורית בהסכם חתום, שמאשרר הבנות מן העבר שקיבלו תוקף בינלאומי.
בינתיים ישראל קובעת עובדות בשטח – באמצעות פתיחת צירים והקמת מוצבים – אולי בתקווה לאוזן אמריקאית קשבת לאורך זמן, בדומה לזו שקיבלה בהסכם עם לבנון
בינתיים זה לא קורה, וישראל קובעת עובדות בשטח – באמצעות פתיחת צירים והקמת מוצבים – אולי בתקווה לאוזן אמריקאית קשבת לאורך זמן, בדומה לזו שקיבלה בהסכם עם לבנון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם