משתחררת מהשבי

מרבית הכהונה של חדוה בר כמפקחת על הבנקים התאפיינה בחוסר שקיפות, במלחמה על שימור שכר הבנקאים ובאהדת יתר למגזר העסקי ● הכנסת אף קבעה כי היא "רגולטור שבוי" של הבנקים ● בשנה האחרונה בר ניסתה ליישר קו עם האינטרס הציבורי, אבל זה כבר היה מעט מדי ומאוחר מדי ● ההודעה על פרישתה היא ההזדמנות של המוסד החשוב הזה לשקם את תדמיתו ● פרשנות

02/12/2019 10:54
חדווה בר, המפקחת על הבנקים (צילום: Noam Revkin Fenton/Flsah90)

רק שש שנים חלפו מאז שסיים סטנלי פישר את כהונתו כנגיד, ואולם עבור בנק ישראל זה נראה כמו נצח. היוקרה וההילה שאפפו את הבנק תחת פישר התחלפו בשיח ציבורי ביקורתי, עם עזיבתו ועם כניסתה של קרנית פלוג ללשכת הנגיד.

חוסר האמון כלפי מערכות השלטון בישראל לא פסח אז על בנק ישראל, ותהליך מינויה המבזה של פלוג – שהוצג אז כברירת מחדל על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל ידי שר האוצר יאיר לפיד – לא תרם להגברת האמון בבנק המרכזי.

עם זאת, פלוג לא הפנימה את גודל משבר האמון בין הפיקוח על הבנקים לבין הציבור. וכך, ולאחר קדנציה שנויה במחלוקת של דודו זקן כמפקח על הבנקים, בחרה פלוג לתפקיד דווקא את חדוה בר, שזוהתה עם המגזר הבנקאי הפרטי.

קרנית פלוג וחדווה בר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

קרנית פלוג וחדווה בר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

מתן הלוואות מסוכנות לטייקונים

חדוה בר נכנסה לתפקיד לאחר שכיהנה כסמנכ"לית בנק לאומי. בתור מי שהייתה ממונה על הסיכונים בלאומי, כשלה בר בעצירת מתן הלוואות מסוכנות לטייקונים כמו אליעזר פישמן ונוחי דנקנר, ופרשת העלמות המס של לאומי בארה"ב – הנחשבת לפרשת השחיתות הגדולה ביותר בבנק – נחשפה במשמרת שלה.

בתחילת דרכה כמפקחת, בר לא היססה לעמוד שוב ושוב לצד הבנקים בבתי המשפט ולהתעמת עם ארגונים חברתיים כדי למנוע פגיעה במנהלי הבנקים.

בר סירבה לפרסם את הדוח על קשרי אי.די.בי של נוחי דנקנר עם הבנקים, ואישררה לקולגה שלה מימיה בלאומי, משה וידמן, להמשיך ולכהן כיו"ר בנק מזרחי. בשני המקרים הוגשו עתירות לבג"ץ

כך, למשל, סירבה לפרסם את הדוח על קשרי אי.די.בי של נוחי דנקנר עם הבנקים, ואישררה לקולגה שלה מימיה בלאומי, משה וידמן, להמשיך ולכהן כיו"ר בנק מזרחי. זאת, למרות שוידמן כשל בתפקידו הקודם בלאומי, כאשר כחבר ועדת הביקורת של הבנק לא הצליח למנוע את הקמת תשתית הסיוע להעלמות המס שיצר לאומי עבור לקוחות אמריקאים. בשני המקרים הוגשו עתירות לבג"ץ.

אף שבעתירות האלה בג״ץ קיבל את עמדת בר והפיקוח על הבנקים, שבין השאר טענו כי חשיפת הדוחות תפגע בהוראת "סודיות" שבפקודת הבנקאות, העמדה הזו גבתה מהפיקוח מחיר תדמיתי משמעותי.

כאשר היא משתמשת באותם נימוקים של פגיעה בסודיות ובפרטיות, סירבה בר למסור לוועדת חקירה פרלמנטרית, שבדקה את האשראי שנתנו הבנקים ללווים הגדולים, את המסמכים הרלוונטיים מהמערכת הבנקאית. בכך פגעה קשות ביכולת הוועדה לחקור ולהבין את הכשלים שהתרחשו בשנים האחרונות בבנקים.

במהלך חקירתה בוועדה גילתה בר, לראשונה, שהפיקוח על הבנקים העביר 15 בכירים מתפקידם בבנקים, וחסם מינויים של 80 עובדים.

עם זאת, גם הפעם סירבה בר להיענות לבקשתם של חברי הוועדה ולחשוף את שמותיהם של עובדי הבנק שסולקו או נחסמו, או את שמות הבנקים שניסו למנות את אותם מנהלים בעייתיים. לגישתה של בר, גם במקרה הזה גברה הזכות לסודיות על זכות הציבור לדעת מה קורה בבנקים שבהם הוא מפקיד את כספו.

התנגדה להגבלת שכר הבכירים

עוד מהלך תמוה של בר, שלא הוסיף לה נקודות בקרב הציבור, היה ההחלטה לאמץ את עמדת הבנקים ולהתנגד להגבלת שכר הבכירים במשק. בר איימה ש-215 בכירים בבנקים עלולים לנטוש את המערכת הבנקאית בעקבות ההגבלה.

לאחר ששכר הבכירים הוגבל לבסוף, והאיום בעזיבת בכירים לא התממש, נפגעה האמינות של בר והיא תויגה על ידי אנשי ציבור כמי שמשרתת את המגזר הבנקאי.

גם האמון שרכשו פוליטיקאים לפיקוח על הבנקים הידרדר בתקופת בר לשפל חסר תקדים, שבא לידי ביטוי בישיבות ועדת הרפורמות בדיונים על החוק להגברת התחרות בבנקים. היחס שקיבלו בר ונציגי הפיקוח הרפורמות היה כזה ששמור ללוביסטים מטעם הבנקים, ולא לשליחי ציבור שבאים לייצג את המדינה.

סעיף אחר סעיף שעליהם המליצה בוועדה הפיקוח על הבנקים, נדחו בחשדנות על ידי החברים בוועדה. אלה העדיפו את העמדות שהציגו ארגונים חברתיים, כמו לובי 99 וצדק פיננסי, ושל ועדת שטרום, שעל פי המלצותיה נכתב לבסוף החוק.

באחד מרגעי השיא בוועדה, ניהלה בר דיון ענייני מול דרור שטרום על סעיף מסוים בחוק. בתגובה הטיח בה הח"כ לשעבר אראל מרגלית, האשמות על כך שהיא משמשת כלוביסטית של הבנקים, ובר יצאה בזעם מהאולם במחאה.

אין ספק שאילו דברים אלה היו נאמרים בתקופת כהונתו של סטנלי פישר, מרגלית היה ננזף על ידי התקשורת על התנהלותו הגסה והלא ראויה כלפי עובד ציבור. ואולם הפעם, מול חדווה בר, הפך מרגלית לגיבור היום ברשתות החברתיות.

אראל מרגלית (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אראל מרגלית (צילום: Hadas Parush/Flash90)

הנחת תשתית לבנק אינטרנטי

באיחור רב נראה כי בר הפנימה את הביקורת שהוטחה בה ושינתה כיוון, ואולם נראה שזה קרה לאט מדי ומאוחר מדי. השנה היא החלה לקדם סעיפים מרכזיים מהחוק להגברת התחרות בבנקים, שלחלקים ממנו התנגדה בעבר.

השנה הניחה בר את התשתית להקמת בנק אינטרנטי חדש, בראשות היזמים מריוס נכט ואמנון שעשוע. עם זאת, היא עשתה זאת רק לאחר שאפשרה לבנק לאומי להשתלט באגרסיביות על עולם הבנקאות האינטרנטי הישראלי, באמצעות פפר, במהלך שמטיל בספק את עצם ההיתכנות של הקמת הבנק החדש.

בר דחפה להכנסת כלים חשובים להגברת התחרות בין הבנקים, בהם ממשק להשוואת מחירים, ניוד חשבונות, ותשתית תקשורת בנקאית, אך בידה השנייה פעלה לאישור המיזוג בין מזרחי לבנק איגוד

בר גם דחפה להכנסת כלים חשובים להגברת התחרות בין הבנקים מתוך מתווה הרפורמה הבנקאית, בהם ממשק להשוואת מחירים, ניוד חשבונות ותשתית תקשורת בנקאית. עם זאת, בידה השנייה היא פעלה לאישור המיזוג בין מזרחי לבנק איגוד, ובכך לא הותירה בנקים תחרותיים שגם יוכלו להיעזר בכלים אלו.

היא פעלה להפריד את כרטיסי האשראי מהבנקים, אך היה צריך להמתין עד כניסתו של הנגיד החדש לתפקידו השנה, כדי שיורה על הגבלת היכולת של הבנקים להשתמש באמצעי תשלום מתקדמים, ובכך ימנע את האיום על יכולתן של חברות כרטיסי האשראי הצעירות להתחרות כשוות מול הבנקים.

להגנתה של בר יש לומר, שהיא אינה מושחתת או קרובה לעולם הזה. עם זאת, ההתנהלות הפסיבית שלה, חוסר השקיפות והפיקוח הרופף על הלוואות העתק שהועברו בתקופתה לטייקונים פושטי רגל, כמו גם החולשה שהפגינה אל מול עוצמתם הדורסנית של הבנקים, תרמו משמעותית להשחתת המערכת.

לא בכדי, ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות הבנקים קבעה באופן חסר תקדים במסקנותיה כי הפיקוח על הבנקים בהובלתה של בר הוא "רגולטור שבוי" של הבנקים.

אתמול הודיעה בר כי באפריל תעזוב את בניין הפיקוח על הבנקים בפעם האחרונה. היא תיזכר בעיקר כמי שמצד אחד שמרה על מערכת בנקאות יציבה, אבל גם ככזו שגילתה בשלב מאוחר מדי שאת שכרה משלם הציבור, ולא איגוד הבנקים. בר תשאיר ליורשה אתגר גדול של השבת אמון הציבור לבנק ישראל.