חיילים מאבטחים יהודים בסיור בחברון, ארכיון, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90)
צאצאיהם של אנשי היישוב היהודי הוותיק בחברון:

"המתנחלים בחברון בזזו את רכושנו"

שכונת המריבה

צאצאיהם של ותיקי היישוב היהודי בחברון הופתעו לשמוע על בניית שכונה חדשה למתנחלים - על הקרקעות ששייכות למשפחותיהם ● "זה מרתיח, אני מעדיפה לקבל את רכושי ולהשכיר אותו לפלסטינים", אומרת אחת מהיורשות ● יורש אחר: "אין לי כוח לתבוע את רכושי, ואני שמח אם מתנחלים גרים בו" ● נציג המתנחלים: נשקול להחזיר את הבתים למי שיתמוך באג'נדה שלנו

שר הביטחון הזמני נפתלי בנט הורה ביום ראשון למינהל האזרחי ביו"ש לתכנן הקמת שכונה חדשה למתנחלים ישראלים, בתוך השוק הסיטונאי בחברון.

ההודעה עוררה זעם ברשות וברחוב הפלסטיני, והביאה לגינוי המהלך ברחבי העולם ולתגובות סוערות – בעד ונגד – במערכת הפוליטית הישראלית.

בנט ומקורביו, וכן מנהיגי המתנחלים, מרבים להזכיר את אנשי היישוב היהודי הישן, שהתגוררו בעיר עד טבח חברון ב-1929.

חלקים מהשוק הסיטונאי, וכמה מבתי הישראלים בחברון, שוכנים על חורבות רכושם של אנשי היישוב הישן. ראשי המתנחלים תומכים בפיתוח מתחם השוק בחברון ומצהירים כי: "מדובר בצדק היסטורי והחזרה של רכוש שנגזל מאתנו".

אלא שהרכוש לא נגזל מהמתנחלים עצמם, ומתברר שלא כל צאצאיהם של בעלי הרכוש המקוריים מזדהים עם "הצדק ההסטורי" שנעשה בשמם.

עד 1929 גרו בחברון כ-800 יהודים מתוך כ-20 אלף תושבים בעיר. בטבח שביצעו פלסטינים באוגוסט באותה שנה נרצחו 67 יהודים, 65 נפצעו וכ-300 נאלצו להסתתר בחצרות בתיהן של משפחות פלסטיניות.

בעקבות הטבח גירשו הבריטים את היהודים מהעיר. חלק מהמגורשים היהודים חזרו ליישוב בחברון ב-1930, אך הם גורשו שוב ב-1936 ולא חזרו יותר.

ממלכת ירדן החרימה את הבתים והחנויות של היהודים בחברון, ואלה חולקו לשכניהם הפלסטינים, במסגרת חוק נכסי נפקדים הירדני, שמקביל לחוק הישראלי שבו הוחרמו נכסי הפלסטינים ב-1948.

המינהל האזרחי הישראלי המשיך לקיים את רוח החוק הירדני החל מ-1967, וכך קרה שהיורשים היהודים של המבנים בחברון אינם יכולים לקבל את הרכוש שלהם, והוא מחולק על ידי הממשלה ליהודים אחרים.

מסמך שמעיד על בעלות פרטית של משפחת חסון על בתים בחברון (צילום: יונה רוכלין)
מסמך צה"לי שמעיד על בעלות פרטית של משפחת חסון על בתים בחברון (צילום: יונה רוכלין)

"מעדיפה להוריש את הבית לנינים שלי"

"זה מרתיח, אני זועמת זעם בלתי רגיל", אומרת לזמן ישראל הסוציולוגית ד"ר יונה רוכלין שאביה, משה חסון, נולד וחי בחברון עד 1929, "למשפחה שלי יש נכסים פרטיים ממוסמכים שירשנו בחברון. מדובר בהתנחלות חברון, שיושבת על חלק מהנכסים שלנו, ועל חלק מהשוק שבו רוצים להקים עכשיו עוד התנחלות.

"בנט והמתנחלים מדברים בשמנו ואומרים שהם עושים צדק היסטורי ומחזירים לעצמם את הנדל"ן 'שלהם'. איזה שקר בוטה ומחוצף!

"מרתיחה אותי הטענה של המתנחלים שכל הקהילה היהודית ביישוב הישן בחברון הושמדה, ולפיכך הם מחזיקים בנכסיה", אומרת רוכלין. "הם חוזרים על השקר הזה כל כך הרבה פעמים שאנשים מאמינים בו".

למה את או המשפחה שלך לא פונים לבית משפט ומבקשים את הנכסים לעצמכם?

"בשנות ה-90 פניתי לצה"ל וקיבלתי רשימה של נכסי המשפחה שלי. הקמתי קבוצה יחד עם יורשים אחרים, בהם חיים הנגבי ז"ל, אך כשפנינו לעורך דין הוא הבהיר לנו די מהר שחבל לנו על הזמן ועל הכסף, בגלל חוק נכסי נפקדים".

"אולי אם יהיה פעם שלום נהפוך את הרכוש לבתי נופש למשפחה, או שנשכיר אותו לפלסטינים, או ליהודים שוחרי שלום, לא למתנחלים. זה בכל אופן מה שרציתי לעשות פעם, כשהיה סיכוי שיהיה שלום"

מה היית רוצה שיעשו ברכוש הנטוש שלכם?

"פשוט שיחזירו לנו אותו. בזמנו, ג'יבריל רג'וב ממש התחנן שאנחנו נבוא לחברון במקום המתנחלים".

ואם פתאום תקבלי את הרכוש, מה תעשי בו?

"זה היפותטי לגמרי. מן הסתם, אשמור אותו לנכדים ולנינים שלי. אולי אם יהיה פעם שלום נהפוך את הרכוש לבתי נופש למשפחה, או שנשכיר אותו לפלסטינים, או ליהודים שוחרי שלום, לא למתנחלים. זה בכל אופן מה שרציתי לעשות פעם, כשהיה סיכוי שיהיה שלום, וכשחשבתי שנקבל את הנכס לידינו. ככה או ככה, לדעתי צריך פשוט לפנות את כל ההתנחלות מלב חברון".

יונה רוכלין (צילום: באדיבות המרואיינת)
יונה רוכלין (צילום: באדיבות המרואיינת)

רוכלין היא אקטיביסטית ותיקה, שהייתה מפעילות "ארבע אמהות". לקראת הסכמי חברון פרסמה רוכלין מודעה שתמכה בהסכם והתנגדה להמשך ההתנחלות בעיר האבות, מטעמם של כ-20 מצאצאי היישוב הישן בחברון, בהם אנשי ציבור ידועים, כמו חיים הנגבי.

רוכלין היא נצר למשפחת חסון, שנחשבה לאחת המשפחות המכובדות ביישוב היהודי בחברון. דודה של רוכלין, חנוך חסון, היה רב העיר חברון שנרצח בטבח תרפ"ט. המשפחה הייתה רוויזיוניסטית והצמיחה פעילים בולטים באצ"ל ובליכוד, בהם אביה של רוכלין, משה חסון, שהיה מפקד בכיר באצ"ל.

מיכל חסון (צילום: באדיבות המרואיינת)
מיכל חסון (צילום: באדיבות המרואיינת)

רוכלין אינה היחידה במשפחה שלא מזדהה עם ההתיישבות שמתבצעת בחברון בשמה.

"אני לא יודעת אם יש לי חזקה כלכלית על נכס בחברון, ואין לי זמן ואנרגיה לעשות את הבדיקה הזאת", אומרת מיכל חסון, פסיכולוגית מתל אביב שהיא נינה של הרב חסון.

"מה שבטוח הוא, שיש לי חזקה רגשית לחברון שממנה בהחלט הייתי רוצה להיפרד", אומרת חסון. "הייתי שמחה מאוד אם מדינת ישראל הייתה נפרדת מחברון כדי שנזכה לשלום, וכדי שהפלסטינים יוכלו לחיות בעיר שהם גרים בה כמו בני אדם, ולנוע בה בחופשיות בלי שיטרטרו אותם, ישפילו אותם וימררו את חייהם. ולמיטב ידיעתי זאת הגישה בכל המשפחה שלי".

אם היית יורשת פתאום נכס בחברון, מה היית עושה בו?

"הייתי תורמת אותו למוסד כלשהו שיפעל למען השלום".

מודעת תמיכה בהסכם חברון מטעם יורשי נכסים יהודים בחברון
מודעת תמיכה בהסכם חברון מטעם יורשי נכסים יהודים בחברון, 1996

"חשוב שתהיה נוכחות יהודית בחברון"

מנגד, יש צאצאים של אנשי היישוב הישן שדווקא מזדהים עם מפעל ההתנחלות בעיר. בין אלה בולטים צאצאי משפחת קסטל (כיום קסטיאל), שכמו משפחת חסון הייתה אחת המשפחות המיוחסות בין יהודי העיר, וכללה גם את נשיא הקהילה, שמואל קסטל. כאשר בני משפחת קסטל הבינו שלא יקבלו את הרכוש הנטוש לידיהם – הקימו עמותה בשם "קסטל" שמסייעת לעמותות המתנחלים.

איתן ששון, גמלאי אגד מירושלים ובנה של מרים קסטל, בת משפחת קסטל שהתגוררה בחברון עד לטבח תרפ"ט שממנו ניצלה, אומר: "המשפחה שלי גרה בחברון מהמאה ה-17. אני יודע שלאמי היה שם רכוש, ואני משלים עם העובדה שאני לא יכול לקבל אותו, כמו שאני משלים עם העובדה שלא אקבל את הרכוש שנבזז ממשפחת אבי בעיראק. צריך כוחות נפש וסבלנות לתביעות כאלה ואין לי אותם.

איתן ששון (צילום: ארז רפאלי)
איתן ששון (צילום: ארז רפאלי)

"אבל אני מצדד לגמרי במתנחלים", מדגיש ששון, "הרכוש הזה שייך לעם ישראל, ולכן אין לי בעיה שהם ולא אני נמצאים שם. להפך, אני בעד".

גם בן דודו של ששון, עדי קסטיאל, אומר: "אני לא יודע אם יש לי רכוש ספציפי בחברון, וזה לא ממש משנה לי. אין לי קשר עם המתיישבים בחברון, אבל חשוב שתהיה נוכחות יהודית בחברון, כי זאת עיר האבות שלנו, האבות של המשפחה שלי ואבות האומה כאחד. חברון היא חלק מארץ ישראל בדיוק כמו רחובות או חדרה ועם ישראל לא צריך לוותר על מה ששייך לו".

אתה בעצם מוותר בשמחה על מה ששייך למשפחה שלך בשביל מה ששייך לעם?

"לא בשמחה, אבל זה פשוט לא נראה לי סותר. המתנחלים לא גוזלים את הרכוש מאתנו, אלא מחזירים לחזקת עם ישראל רכוש שממילא לא יגיע למשפחה שלי".

איך אתה מתייחס ליחסים הקשים בין צה"ל והמתנחלים בחברון לתושבים הפלסטינים?

"אני לא אוהב להיכנס לשאלות פוליטיות מהסוג הזה, ואענה על כך בזהירות. מצד אחד, יש לי חשבון עם האוכלוסייה הפלסטינית שרצחה את הקרובים שלי. מצד שני, חלק מהם גם הצילו את סבתא שלי.

"אני מאוד רוצה שיימצא פתרון של שלום ושגם היהודים וגם הפלסטינים יחיו בחברון, כל אחד בחלק שלו, מבלי שהזכויות של אף אחד ייפגעו. מה בדיוק הפתרון, מדינה אחת? שתי מדינות? תשאל אחרים".

"פתאום הם נזכרים ברכוש שלהם?"

נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, אמר בתגובה לדבריה של רוכלין: "ההתקפות האלה של רוכלין וחבריה הן דבר והיפוכו.

"מצד אחד הם נגד נוכחות יהודית בחברון, הם בעד שחברון תהיה של הערבים. ומצד שני, הם טוענים לבעלות על רכוש שנמצא שם. אלמלא אנחנו והפעילות שלנו, לא היו יהודים בחברון בכלל".

רוכלין טוענת שאתם עושים ספין ציבורי כאילו כל הקהילה היהודית בחברון הושמדה ולכן אתם היורשים שלה, כשבפועל פחות מ-10% נרצחו ולרוב הגדול יש יורשים חיים שאתם, לטענתה, גוזלים את הרכוש שלהם.

"אף פעם לא אמרתי דבר כזה. תבדוק אותי. לא רק שאני מכיר בקיומם של צאצאי התושבים בחברון, אני 100% בעדם. הממסד הציוני עשה להם עוול, ובמקום להחזיר להם את הבתים שנגזלו מהם עם הכיבוש הירדני, הוא לקח מהם".

נועם ארנון (צילום: גרשון אלינסון)
נועם ארנון (צילום: גרשון אלינסון)

אתה לא חלק מ"הממסד הציוני", כדבריך, שעושה להם את העוול שאתה כביכול יוצא נגדו?

"קודם כל חלק מהם תומכים בפעילות שלנו, אתה מדבר עם קומץ אנשים עם עמדות מאוד מסוימות שמדברים נגדנו. אנחנו התחלנו את כל הפעילות שלנו בחברון אחרי שקיבלנו פנייה מ'עדת הספרדים' שמייצגת את צאצאי הניצולים מהיישוב היהודי ותומכת בפעילות שלנו".

אם יתברר שהבית שלך בחברון שייך למשפחה יהודית שחיה בחברון עד 1929 תחזיר לה אותו? תהיה מוכן, נניח, להעביר את הבעלות לידיה ולגור שם כשוכר שלה?

"אנחנו פועלים על פי חוק. כל משפחה שתבוא ותצליח להוכיח שהבית הזה שלה, כמובן שהוא יעבור לידיה. נכבד כל בעלות שקיימת על הבתים. אם יהודי כלשהו יוכיח בעלות על הבית שאני גר בו אשקול להכיר בו, כן. אבל כמובן, רק בתנאי שהוא יפעל ויראה מוטיבציה לתמוך בפעילות שלנו".

למה זה מותנה? למה בעלים של נכס צריך לתמוך במשהו כדי לקבל אותו?

"כי בחברון יש אנשים שחיים בה כבר 50 שנה, מקריבים קרבנות ברכוש ובנפש ומוסרים את נפשם למען היישוב בעיר. אז עכשיו פתאום הם נזכרים ברכוש שלהם? אם ככה, לפחות שיתמכו בנו".

חברון (צילום: וישאם השלמון, פלאש 90)
חברון (צילום: וישאם השלמון, פלאש 90)

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
המדינה משחקת באש. יש הרבה מאוד שטחים בתוך מדינת ישראל שניתן להראות לגביהם קיום של שטרי בעלות ערבית ... ציוני מבחן pisa היו אמורים להביא לסיום הקריירה הפוליטית של בנט. כמה שהוא יעזוב יות... המשך קריאה

המדינה משחקת באש. יש הרבה מאוד שטחים בתוך מדינת ישראל שניתן להראות לגביהם קיום של שטרי בעלות ערבית … ציוני מבחן pisa היו אמורים להביא לסיום הקריירה הפוליטית של בנט. כמה שהוא יעזוב יותר מוקדם פחות נזק, אני לא אופטימי

עוד 1,261 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // שבת, 25 בינואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשביל זה יש "חברים": המשמר האזרחי החרדי במונסי, ניו יורק, התמחה עד כה בתיקון פנצ'רים ובהשבת תשמישי קדושה אבודים ● אחרי הפיגוע הרצחני בבית הרב שם, הם מתמקדים בניסיונות להציל חיים של יהודים

עוד 982 מילים

"אדם הוא תבנית נוף מולדתו"

בכל פעם שאני מטייל בארצנו הקטנטונת, אני נדהם מהגיוון הגאוגרפי הבלתי יאמן. אמנם היא לא גדולה בכלל, אבל הארץ שלנו מהווה גשר בין שתי יבשות וגבולותינו משתרעים מהמדבר הצחיח בדרום עד להרים המושלגים בצפון.

אך כמה שגיוון השטח מרתק, הגיוון היפה ביותר שלנו נמצא בין הגבולות. בין ההרים ומישורים ישנו גיוון של חיים יהודיים כפי שלא היה בהיסטוריה. כל עיר וכל כפר מציעים דרך אחר להיות יהודי.

כשאני הגעתי עם חבריי לארץ הזאת כעולה חדש לפני שנתיים וחצי, התברכנו למצוא בית בקיבוץ אורים שבעוטף עזה. אורים, אשר הוקם ב-1946 כאחת מאחת עשרה נקודות הנגב, נברא, ככל קיבוץ, על מנת להחזיר את עמנו לאדמה.

על פי חזון מנהיגי הזרם הסוציאליסטי של הציונות, אשר שנאו את החולשה וחוסר ההגנה של יהודי הגטו, הקיבוצים נועדו להפוך את תושביהם ליהודים חדשים, חזקים, ובריאים דרך חיים של צניעות ועבודה חקלאית.

אף כי רוב הזמן שביליתי בקיבוץ אורים היה בשבתות בין זמן השירות הצבאי שלי בבסיס, אורח החיים היפה שם מצא חן רב בעיניי.

הקיבוץ העיר בתוכי, בן אדם אשר נולד וגדל בפרוור חומרני בטקסס, אהבה עמוקה לפשטות. כשהלכתי הביתה כל שבוע, עם השמש השוקעת על השדות בנוף, ראיתי ילדים יהודיים רצים על הדשא הרחב ללא דאגה בעולם, ראיתי תיכוניסטים מתאספים במועדון שלהם, ומבוגרים חוזרים אל משפחותיהם מעבודה. לקיבוץ יש את היכולת לקשר בין ילדיו ופועליו לטבע אשר סביבם ולאיכרים היהודיים אשר עמלו גם הם על אותה אדמה לפני דורות רבים.

אחרי שנה וחצי בקיבוץ האהוב שלי, עברתי לתל אביב, הפריז המזרח תיכוני שלנו. בשעות צהריים האביכות אשר אפיינו את זמני בעיר הזאת עד עכשיו, ראיתי את התושבים הצעירים והשזופים של תל אביב נוהרים אל השדרות הרחבות ומתהלכים בין האוסף העצום של הבניינים הטמפלריים, האקלקטיים, הבאוהאוסיים, והברוטליסטיים בעיר.

תל אביב, עם מגדליה הגבוהים, החיי לילה הבלתי פוסקים, ומצעדי הגאווה הראוותנים, הביאה את המדינה כולה לתוך המאה ה-21. במדינה של היסטוריה ואידאולוגיה, אמונה ומאבק, תל אביב מתריסה בנהנתנות שלה.

כי העיר הזאת, החלון שלנו למערב, מציעה למדינה היהודית אורח חיים אוניברסלי, קוסמופוליטי, וליברלי. היא מקשרת אותנו לעולם אשר מעבר לגבולותינו ומחיה אותנו עם תקווה לעתיד שלפנינו. זה מה שתל אביב מציעה לתושביה, חיים אשר מוגדרים פחות על פי העבר היהודי, מאשר העתיד היהודי.

אך עם כל האהבה שלי לקיבוץ ולתל אביב, רק עיר אחת חרוטה לנצח בלבבי. כשאני הולך בסמטאותיה הצרות, בין ההריסות ואתרי בנייה, בין ארמונות עות'מאניים לשכונות חצר, נשמתי עפה לשמיים.

בעיר הזאת, הכל כך מבוקשת והכל כך אהובה, שלושים מאות של היסטוריה מוטלות על כל אחד מאתנו, ודורשות כבוד. כל נשימה בירושלים היא קרב וברכה.

כל שבוע כאשר אני עולה ברכבת דרך הגבעות המיוערות של יהודה אל עירנו הזהובה, הדאגות היומיומיות שלי נעלמות ואני מכושף מהסיפור של המקום הזה, סיפור של ארץ ועם משוחרר וכבוש ומשוחרר שוב פעם. לחיות בירושלים, בעדות החיה לקשר הקדוש בין עם, ארץ, ואלוקים, זה לחוות את הציביליזציה היהודית בכל תפארתה.

הגיוון הזה של אורחות החיים היהודיים, בין אלה של הקיבוצים, תל אביב, וירושלים בין היתר, הוא לא רק תוצר של התפתחות אקראית של מדינתנו. כל חלק של ישראל הוא פרי של תנועה אידאולוגית שונה: ציונות סוציאליסטית, תרבותית, דתית, ועוד רבות המציעות דרכים שונות להיות יהודים במולדתנו, חזונות אשר משקפים את כל חלקי הנשמה היהודית אשר הומיה בנו.

העבודה נותרה לנו, לבנות ולהיבנות, לעצב ולהתעצב על ידי הארץ אשר אליה שבנו.

מתן הוא עולה חדש מטקסס ומשרת כחייל בודד. הוא ציוני, מסורתי, ואוהב קרמבו בכל ליבו

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 508 מילים

העולם הערבי מתחיל להכיר בהתרחשות השואה ● בישראל מדברים על סיפוח - בירדן מאיימים בביטול השלום ● שש שרות חדשות מככבות בממשלת לבנון, כולל שרת ביטחון ● ובלוב מצאו דרך מקורית להילחם בהטרדות המיניות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 828 מילים

לא דברי המנהיגים בפסגה לרגל יום השואה הבינלאומי הם העיקר

מחנה אושוויץ הוקם בדרום פולין כבר באפריל-מאי 1940.

תאי הגאזים החלו לפעול באושוויץ-בירקנאו במרס 1942.

ההערכה היא שנרצחו במחנה עצום הממדים 1.2 מיליון נשים וגברים וילדות וילדים. 90 אחוז מהם יהודים.

כמיליון ומאה אלף נרצחים יהודים. נשים וגברים וילדות וילדים.

ההערכה היא שנרצחו במחנה עצום הממדים 1.2 מיליון נשים וגברים וילדות וילדים. 90 אחוז מהם יהודים. כמיליון ומאה אלף נרצחים יהודים. נשים וגברים וילדות וילדים

וכן 100 אלף נרצחים מקרב הפולנים, השבויים הסובייטים, הצוענים, שבויי מלחמה נוספים, מתמודדי נפש ועוד.

הנאצים הפסיקו את פעילות המחנה ב-18 בינואר 1945 והחלו את צעדות המוות.

הצבא האדום נכנס לאושוויץ ב-27 בינואר 1945. במקום היו 7500 יהודים שנותרו חיים. ביניהם מעט ילדות וילדים.

כל מי שקורא מעט על הרצח ההמוני ועבודות הכפייה והמסדרים האינסופיים והעונשים המזוויעים והעינויים הסדיסטיים ותנאי הקיום המחרידים והרעב והשוד העצום של הקורבנות וסימונם של עובדי הכפייה באמצעות חריטת מספר ביד ועל הפרדת הילדים והפעוטות והתינוקות מהוריהם ושליחתם לתאי הגאזים במחיצת זקנים וחולים וחלשים;

כל מי שחושב על בניית תא גזים שניתן להמית בו 800 בני אנוש בבת אחת, ועוד אחד שניתן להמית בו 1200 בבת אחת – כל מי שקורא או צופה או מקשיב לניצולים המתמעטים, יודע שלא דברי המנהיגים ביום השואה הבינלאומי הם העיקר

וכל מי שחושב לרגע על החומר ששימש לביעור כינים ואשר הפך להיות גז המוות של היהודים באושוויץ (ציקלון B); וכל מי שחושב על האימה של המסדרים הארוכים והנוקשים והמבעתים בבוקר ובערב ובשיא הקור ובבגדים דקים;

וכל מי שחושב על הרעב הנורא ועל הפיכת בני אנוש למוזלמנים ועל העובדה שפרק הזמן הממוצע של ההישרדות של אסיר בתקופות רבות באושוויץ היה 3 חודשים;

וכל מי שחושב על בניית תא גזים שניתן להמית בו 800 בני אנוש בבת אחת ועל בניית תא גזים נוסף וגדול יותר שניתן להמית בו 1200 בני ובנות אנוש בבת אחת

ובכן, כל מי שקורא את הדברים או צופה בתיעוד ויזואלי שלהם או מקשיב לניצולים המתמעטים מאד וחושב מעט על הדברים, יודע שלא דברי המנהיגים מפסגת המנהיגים לרגל יום השואה הבינלאומי הם העיקר.

העיקר הוא צבי בן ה-94 שאמא שלו ואבא שלו ו-9 אחיו ואחיותיו נרצחו באושוויץ והוא הקים משפחה חדשה וברא חיים חדשים וביקש להיות נוכח בכנס הזיכרון של פורום השואה הבינלאומי, אך בקשתו לא נענתה

העיקר הוא צבי בן ה-94 שאמא שלו ואבא שלו ו-9 אחיו ואחיותיו נרצחו באושוויץ והוא הקים משפחה חדשה וברא חיים חדשים וביקש להיות נוכח בכנס הזיכרון של פורום השואה הבינלאומי, אך בקשתו לא נענתה.

ובכן, בליבנו הוא יהיה נוכח כל הזמן.

*  *  *

ולסיום, כמה מילים על שולמית אלוני ז"ל. שולמית אלוני הייתה מאד לא מושלמת. היו לה נקודות עיוורון מסוימות. אבל שולמית אלוני סייעה להבין שאם ניתן להפיק לקח מהשואה (אם ניתן בכלל), זהו הלקח בדבר החשיבות העצומה של ביצור המשטר הדמוקרטי ושריון זכויות האדם מתוך הכרה בערך האדם ובזכותו לחיים, לחירות ולכבוד.

שולמית אלוני הייתה מאד לא מושלמת. היו לה נקודות עיוורון מסוימות. אבל שולמית אלוני סייעה להבין שאם ניתן להפיק לקח מהשואה, זהו הלקח בדבר חשיבות ביצור המשטר הדמוקרטי ושריון זכויות האדם

לכן היא נאבקה בכיבוש (ולא מתוך שנאה למתנחלים חלילה), ולכן היא נאבקה בממסד הרבני (ולא מתוך שנאה לחרדים חלילה), ולכן פעלה להפרדת הדת מהמדינה, ולכן נאבקה למען שוויון זכויות לנשים ולמען שוויון זכויות לאזרחים הערבים ולמען זכויות האדם והאזרח הליברל-דמוקרטיות והסוציאל-דמוקרטיות של כולנו.

וחוץ מזה, שולמית אלוני הבהירה לנו שמנהיגים שמשוכנעים שאין להם תחליף, הם הגרועים שבמנהיגים.

היא הבינה היטב את פוטנציאל הדיקטטורה שטמון בנרקיסיסטים שמשוכנעים שאין להם תחליף. את פוטנציאל השחיתות, הניתוק ממצוקות הציבור, ההאדרה העצמית, היכולת של המנהיג המגלומן להקיף עצמו בחבורת חנפנים חדלי אישים ואת הסכנה העצומה שטומן שלטון היחיד שמתבצר על כיסאו לעצם המשטר הדמוקרטי.

היא הבינה היטב את פוטנציאל הדיקטטורה שטמון בנרקיסיסטים שמשוכנעים שאין להם תחליף. את פוטנציאל השחיתות, הניתוק ממצוקות הציבור, ואת הסכנה העצומה שטומן שלטון היחיד שמתבצר על כיסאו לעצם המשטר הדמוקרטי

סוג של נביאה חכמה:

היא ידעה שהכיבוש, השליטה הצבאית על מיליוני נתינים משוללי זכויות, יצירת 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה בגדה ולאומנות וגזענות מעמיקות – יחריבו את המשטר הדמוקרטי הישראלי השברירי. והיא ידעה היטב שמנהיגים מגלומנים שמתעקשים לא לפנות את מקומם, עלולים לנסות להפוך את מדינת ישראל למדינה בלתי דמוקרטית. לאוטוקרטיה.

היזכרות בדבריה, מאמריה ומעשיה של האישה הנבונה הזו, מחייבת אותנו לפעולה: נגד הכיבוש הממאיר. נגד שלטון השחיתות. נגד הסכנות שאורבות לדמוקרטיה הישראלית. לזכויות האדם של הישראלים והפלסטינים. למדינת ישראל. לנו ולילדינו.

6 שנים למותה של המשפטנית, חברת הכנסת והשרה שולמית אלוני. היום.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 677 מילים
עודכן עכשיו

סוגרים עשור

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סודות האפיפיור שלא פצה פה בשואה נחשפים

רגע לפני שהוותיקן יחשוף 17 מיליון מסמכים הנוגעים להתנהגותו בתקופת השואה, סרט תיעודי חדש שופך אור על האפיפיור פיוס ה-12, שלא עשה דבר כדי למנוע את השמדת יהודי אירופה ● לדברי המומחים, לאפיפיור לא הייתה השפעה על מנהיגי הנאצים - אך הוא בהחלט יכול היה לנסות לפנות ללבם של אזרחי אירופה הקתולית ● במקום זאת, הוא דאג יותר לגורלן של יצירות האמנות

עוד 1,354 מילים

למקרה שפיספסת

כמה זה עולה לנו כינוס פורום השואה בירושלים עלה לציבור 20 מיליון ש״ח

בדיקת זמן ישראל: אירוע 75 שנה לשחרור אושוויץ ביד ושם מומן מכספי ציבור בעלות של כ-20 מיליון שקלים ● ממשלת ישראל לא מימנה את אירוח המנהיגים הזרים ● התרומה של משה קנטור לא עברה דרך גופים ציבוריים ישראליים, אך גורם המעורה בפרטים טוען כי היא סייעה באירוח המנהיגים הזרים

אירוע 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, שהתקיים אתמול (חמישי) ביד ושם בירושלים, מומן כולו מכספים של גופים ציבוריים ישראליים בעלות כוללת של 20 מיליון שקלים. כך עולה מבדיקת זמן ישראל.

מדובר בעלות צנועה יחסית להפקת ענק מושקעת, בהשתתפות עשרות אישים בכירים מישראל והעולם – כולל מספר חסר תקדים של ראשי מדינות בישראל.

בבית הנשיא מבהירים כי המימון לאירוע התקבל מבית הנשיא, משרד החוץ, השב"כ, רשות שדות התעופה, המשטרה ועיריית ירושלים.

עוד עולה מבדיקת זמן ישראל כי קרן פורום השואה הבינלאומי, בראשותו של יוזם האירוע, איש העסקים היהודי-רוסי משה קנטור, לא השתתפה במימון האירוע. גורם בבית הנשיא מבהיר כי "לא ניתנה תרומה או מעורבות של כסף שלא קשור להוצאות תקינות ממשרד האוצר".

אירוח המנהיגים הזרים בבית הנשיא, לעומת זאת, לא נעשה, ברובו הגדול, על חשבון ממשלת ישראל, מאחר שלא מדובר בביקורים ממלכתיים. משרד החוץ והשב"כ השתתפו בחלק קטן מהעלויות, בעיקר עלויות האבטחה, כמקובל בביקורים בלתי-ממלכתיים של מנהיגים זרים. הנוהל בביקורים כאלה הוא שממשלות המדינות המתארחות מממנות את הביקור של עצמן.

גורם המעורה בפרטים טוען כי התרומה של קרן פורום השואה הבינלאומי בראשות קנטור "סייעה בחלק ממימון האירוח של המנהיגים הזרים". אותו גורם לא ידע, או לא רצה למסור, איזה מנהיגים זרים התארחו במימונו של קנטור ובאיזו עלות.

מקרן פורום השואה הבינלאומי לא נמסרה תגובה ובקרן סירבו למסור פרטים ולענות לשאלות בנושא.

מיד ושם נמסר כי נושא המימון לא נמצא באחריות המוזיאון.

מבית הנשיא נמסר כי האירוע ביד ושם מומן כולו על ידי ממשלת ישראל בהתאם להקצאות תקינות ושקופות של משרד האוצר, וכי אירוח המנהיגים הזרים לא התבצע במימון ממשלת ישראל.

עוד 242 מילים

מפעלי ים המלח משנים את הטבע

הדיווח המדובר על ״הנהר הסודי״ בים המלח חידד: ספק אם יש עוד מקום בעולם שבו הטבע נכנע כה מהר להתנהלות אנושית ברוטלית ● לפנטזיות על תיירות בולענים הצטרף עכשיו הגרנד קניון החדש שלנו, שהוא בעצם תעלה תפעולית של מפעלי ים המלח ● הגאולוגים כבר נתנו לזה שם: עידן ה״אנתרופוקן״, שבו האדם משנה את פני הפלנטה

עוד 744 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חֲסִינוּת

אל מול מנהיגי אומות העולם אשר הגיעו לירושלים, בירת הנצח של ישראל, על מנת לציין את זכר השואה, לשחרר את נעמה ולחשוף את עסקת המאה, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת חסינות בארץ ישראל, היא מדינת בנימין

ברחוב בלפור קמה משפחת נתניהו, שם עוצבה דמותה הרוחנית, הכוחנית והמלוכנית, שם חיה חיי נוחות מרבית, יצרה סרטוני רשת ויראליים והורישה לעולם כולו את דף המסרים הנצחי.

לאחר שהוגלתה המשפחה מביתה בכוח הזרוע, שמרה לו אמונים גם מן הווילה שבקיסריה, ולא חדלה מתפילה ומתקווה לשוב אל בית ראש הממשלה ולחדש שם ימיה כקדם.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרה המשפחה לשוב ולהיאחז בביתה העתיק, ובעשור האחרון שבה אל מעון ראש הממשלה עם פטרונים, טייקונים, מממנים ובני דודים, שהביאו את ברכת הקידמה לכל יושבי הבית שנושאים נפשם לעצמאות כלכלית.

השואה המשפטית שנתחוללה על המשפחה בזמן האחרון, במהלכה הוגשו כנגדה כתבי אישום מזעזעים, הוכיחה מחדש את ההכרח בפתרון בעיית המשפחה המלכותית, על ידי חידוש מוסד החסינות בארץ ישראל, אשר תעניק לאבי המשפחה מעמד של מנהיג נשגב בתוך משפחת העמים.

בכ"א בנובמבר 2019 קיבל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט ימ"ש, החלטה המחייבת הגשת כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים. הכרזה זו של היועץ המשפטי לממשלה כנגד המשפחה המלכותית – אינה ניתנת לביצוע.

זוהי זכותה הטבעית של משפחת נתניהו להיות מורמת מעם ופטורה מהטרדות משפטיות במולדתה.

לפיכך נתכנסנו אנו חברי מועצת הביביסטים, נציגי הליכוד והימין, בדיון מליאת הכנסת על בקשת החסינות, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית על השלטון בישראל ועל יסוד הבוז שלנו לשמאל, לכחול לבן, לערבים, לפרקליטות, לתקשורת, לג'ורג' סורוס, לקרן לישראל חדשה, למערכת המשפט ולכל מי שביבי אומר לנו, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת חסינות בארץ ישראל, היא מדינת בנימין.

אנו קובעים שהחל מרגע זה ועד להקמת הממשלה בתום הבחירות שייערכו ב-2 במרץ 2020 ועד בכלל – ינהיג בנימין נתניהו את עם ישראל כראש ממשלה קבוע ונצחי, ויהיה פטור מכל ניג'וס, הטרדה, הצקה, ביקורת וחקירה כראש מדינת בנימין.

מדינת בנימין תהיה סגורה לחקירה משטרתית ולבדיקה משפטית.

מדינת בנימין תשקוד על פיתוח ההון המשפחתי לטובת כל ילדיה.

מדינת בנימין תהא מושתתת על יסודות התיחמון, הספין והמניפולציה, לאור חזונם של מלכי ישראל. תנהיג שיטת הפרד ומשול בין אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש שימוש ברגשות דת, העדר מצפון, לשון פוגענית וחינוך קלוקל; תשמור על הנכסים הקדושים לכל בני המשפחה; ותהיה נאמנה לזלזול בעקרונות האומות המאוחדות.

מדינת בנימין לא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של הפרקליטות, המשטרה, העיתונות והחברה האזרחית ותפעל להרחבת השפעתה החברתית והכלכלית על ארץ ישראל בשלמותה.

מתוך ביטחון בנתניהו בנימין הננו חותמים בחתימת ידנו על הכרזה זו, במושב מועצת החסינות הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר הקודש ירושלים, ערב שבת,
כ"ז בטבת תש"פ, 24 בינואר 2020.

רגב מירי / ביטן דוד / אמסלם דודו / אוחנה אמיר / זוהר מיקי / ריקלין שמעון / סג"ל אראל / מגל ינון / ציפר בני / טאוב גדי, ד"ר / ברדוגו יעקב / ביסמוט בועז / הביביסטית רונית / נתניהו יאיר / נתניהו אבנר / נתניהו שרה

עוד 452 מילים

גנץ נוטה שלא להיענות להזמנת טראמפ להגיע לבית הלבן בשבוע הבא

היועמ"ש מנדלבליט צפוי להודיע על העמדה לדין של ח"כ ביטן ● יושב ראש כחול לבן ימסור מחר בערב הצהרה לתקשורת ● הקרמלין: שחרור נעמה יששכר מתעכב כי טרם הוגשה בקשת חנינה רשמית ● הפרקליטות ערערה על ההחלטה שלא לאפשר חיפוש בטלפונים של שלושה מיועצי נתניהו

עוד 21 עדכונים

עוד לא ירד המסך על אירועי פורום השואה הבינלאומי ופרשת נעמה יששכר, וכבר עולה מסך חדש, על תכנית מדינית דרמטית שתהפוך לנושא מרכזי בבחירות הקרבות ● זו לכאורה ההצגה של נתניהו, אך ראש הממשלה יצטרך לגייס את כל הכוחות השיווקיים שלו כדי למכור את תוכנית טראמפ למחנה הימין, בעוד שראשי כחול-לבן, שעבדו בתיאום עם הבית הלבן בחודשים האחרונים, יתמכו בה כאיש אחד ● פרשנות

עוד 895 מילים

צינור הגז לא יסופח

סיבוב התעמולה שעשה ראש הממשלה על הפיכת ישראל למעצמת אנרגיה צפוי להסתיים כמו מסעות תעמולה שערך בעבר: בכלום ● ישראל מחזיקה בפחות מחצי אחוז מעתודות הגז הטבעי בעולם, וסיכויי ההקמה של צינור הגז לאירופה קלושים ● היה עדיף בהרבה אם נתניהו היה יכול להתגאות בהישגים בתחום האנרגיה המתחדשת

עוד 943 מילים

ישראל יודעת כיצד להתמודד עם ההצפות, אך לא עושה דבר

ד"ר סיניה נתניהו הובילה דוח בין-משרדי לממשלה על היערכות ישראל להסתגלות לשינויי אקלים, ובו המלצות לתכנית פעולה אסטרטגית לאומית ● הדוח אושר על ידי השרים כבר ב-2018, אך ההחלטות האופרטיביות לא יושמו עד היום ● החודש היא הביטה בכאב בתוצאות השיטפונות, וידעה שניתן היה למנוע חלק ניכר מהנזקים ● טור מיוחד

עוד 721 מילים

העירייה קונסת בעלי כלבים שכבר חוסנו או עזבו את העיר

עיריית רחובות שיגרה יותר מ-3,000 דוחות, בטענה כי כלבים לא חוסנו ● בין מקבלי הקנסות: בעלי כלבים שחוסנו, וגם תושבים שעזבו את העיר ושינו את כתובתם בתעודת הזהות ● בשירות הווטרינרי מסבירים שמערכת רישום הכלבים "ישנה ולוקה בחסר" ולא מעדכנת שינויי כתובת מהארנונה ● אבל בעירייה מטילים את האחריות דווקא על המתלוננים: "לא מדובר ב'תקלה׳, אלא בחוסר עדכון של בעלי הכלב״

עוד 1,141 מילים ו-1 תגובות

נתניהו וגנץ יגיעו בשבוע הבא לבית הלבן לדון על השלום באזור

נשיא גרמניה שטיינמאייר בפורום השואה העולמי ביד ושם: הלוואי שהייתי יכול לומר שהגרמנים למדו מהעבר, אבל שנאה מוסיפה להתפשט בארצי ● נשיא אוקראינה זלנסקי ביטל את הגעתו לאירוע, לדבריו, לטובת שורדי שואה; יד ושם: החלטה תמוהה ● נעמה יששכר התראיינה לטלוויזיה הרוסית, לאחר שצפתה באמה נפגשת עם נשיא רוסיה: אם פוטין אומר שהכל יהיה בסדר, אני מאמינה לו

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה