זירת הבלוגים

אל תסתכל בקנקן המשטרי

כי החלטת הפרט על מי ינהיג את החברה שהוא חי בה היא קריטית לשלום החברה כולה

12/12/2019 06:45
קנקן (צילום: SafakOguz- iStock)

אחד הפתגמים המפורסמים של המשנה היא של מי שפרסם וקבע את המשנה לתורת ישראל, רבי יהודה הנשיא:

"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" [משנה אבות ד:כ]. פירוש הדבר שרק אדם שאין לו שכל יבחר את היין לפי מראה הבקבוק ולא על פי טעימה של היין. אחד המפרשים אפילו אומר שרבי מדבר על אדם שאין לו ראוי שייקרא אדם! [תפארת ישראל – יכין אבות פרק ד].

רבי יהודה מעלה את השאלה העמוקה והמורכבת איך אנו מחליטים החלטות. מהם הגורמים שמשפיעים על אדם לבחור ברע או בטוב. ואחת מהסוגיות המרכזיות בעניין האם האדם מושפע מהמראה החיצוני יותר מאשר מחקר וידע על התוכן שבתוך הקליפה החיצונית?

שאלה זאת מכרעת בדרך כלל בהחלטות של בני אדם, אבל במשטר דמוקרטי היא בין שלושת הדברים הראשונים בחשיבותם. כי החלטת הפרט על מי ינהיג את כל החברה שהוא חי בה היא ממש קריטית לשלומה של החברה כולה.

שאלה הקנקן ותוכנו היא מכרעת בהחלטות של בני אדם, אבל במשטר דמוקרטי היא בין 3 הדברים הראשונים בחשיבותם, כי החלטת הפרט על מי ינהיג את החברה שהוא חי בה היא קריטית לשלום החברה כולה

האחריות של הפרט לאופי המשטר שלו היא כבדה, ולא מעריכים מספיק את החובות שחלות על כל אדם בחברה. מורינו הרב אברהם יהושע השל בנאום ב1963 קבע:

"כשבודקים את מצב הבריאות המוסרית של החברה שלנו ביושר ומגלים [שקיים ירידה ביחסי בני אדם] "שאחדים אשמים אבל כולם אחראיים".

אבל, תשאלו איך הפרט אמור לדעת "אופי המשטר" שהוא חי בו? לפי השל, היחיד מודע לאקלים של הדעות בציבור שהוא חי בו. הוא מרגיש איזו דעה יותר "מקובלת" ואיזו פחות. במצבים מסוימים אפילו אולי ימנע מלהגיד דעתו האמיתית כאשר הוא מבחין שרוב הנוכחים חולקים עליו.

הוא ער לעובדה שפשעים של יחידים בשלטון מגלים את השחיתות המקובלת בחברה. במילים של השל "בקהילה שלא אדישה לסבל של כל אזרח, שלא סובלת אכזריות או שקר, גזענות הייתה נדירה ולא תדירה."

היחיד בחברה ער לעובדה שפשעי השליטים מגלים את השחיתות המקובלת על החברה. במילים של השל "בקהילה שלא אדישה לסבל של כל אזרח, שלא סובלת אכזריות או שקר, גזענות הייתה נדירה ולא תדירה"

באופן טבעי בני אדם לא רוצים לריב עם הסובבים אותם, והם חורקים שיניים כאשר הם נמצאים בסביבה בעייתית. כמה פעמים אנשים רואים זוג ומרגישים שקיימת בעיה בין בעל ואישה, אבל לא מתערבים? אנו אפילו עדים לתופעה שכיחה יותר משהדעת סובלת, של דווחים על בעיות כאלו למשטרה, וסיום של יחסים כאלה ברצח או חבלה חמורה.

אנו עדים לעוד תופעה, לפיה נהגים שמקבלים דוחות חמורים על תאונות או נהיגה פראית, ואפילו שלילת רישיון רשמית, ממשיכים בשלהם עד שזה נגמר בהרג או בחבלה חמורה.

אפשר, לדאבוני העצום, אפשר להמשיך ולמנות רשימה כזאת של חוליים מערכתיים בחברה שלנו. בחלק גדול מהם כבר קיימת מסורת של מתיחות חברתית, כמו המסורת של הדרת נשים, או של יהודים נגד ערבים, או של חילונים נגד דתיים, או אשכנזים נגד מזרחים, וגם כאן הרשימה ארוכה.

אבל, האמת היא שקיימים קנקנים אחרים, קנקנים שקופים, שניתן לראות את תוכנם. הם קנקנים בריאים, כאלה שמושקע בהם מאמץ רב כדי לשפר את היחסים בין הפלגים ולהנהיג התייחסות שקולה יותר, צודקת יותר, מוסרית יותר, ובונה יותר.

מה שמאפיין את היוזמות הברוכות האלו הוא, שבראש ובראשונה הן מביטות היטב אל האנשים וצרתם. לא על איך שהן נראות מבחוץ, אלא על איך שזה מרגיש בפנים. התייחסות כזאת קיימת בגדול בחברה שלנו, רק לא כל כך בתחום הפוליטי.

והנה החולשה שלנו, האזרחים, שיותר מדי מקבלים את הנרטיב הפוליטי של המציאות. נרטיב זה בדרך כלל חיצוני לגמרי ולא טורח לרדת לעומק הדברים מבפנים.

והנה החולשה שלנו, האזרחים, שיותר מדי מקבלים את הנרטיב הפוליטי של המציאות. נרטיב זה בדרך כלל חיצוני לגמרי ולא טורח לרדת לעומק הדברים מבפנים

אולי כי הפוליטיקאים חושבים שאם הם יסתכלו רק בקנקן ולא רק במה שיש בו, הם יוכלו להתעלם גם ממה שאין בו. אנו האזרחים חייבים להיות יותר רציניים כלפי החובה שלנו להסתכל יותר פנימה. חובה הכוללת אי היסחפות אחרי מראה חיצוני, אלא בדיקה יסודית של התוכן והתוצאות הסבירות של דבקות בתוכן כזה. כדי להתחיל תהליך בכוון הנכון כדאי לקבל את הגישה של פרקי אבות.

הטקסט המלא של נאום הרב השל (באנגלית)