זירת הבלוגים

אלפרוביץ' אולי חלאה, אבל הוא משלנו

אף אחד לא ממש הופתע מהסקנדל האחרון שנקשר לשמו של הסנאטור הארגנטינאי חוזה אלפרוביץ'

10/12/2019 12:36
חוזה אלפרוביץ׳ (צילום: CC By La Gaceta / Wikipedia)

אף אחד לא ממש הופתע מהסקנדל האחרון שנקשר לשמו של הסנאטור הארגנטינאי חוזה אלפרוביץ׳, לפחות לא מי שעוקב אחרי מעלליו של האיש ששלט ביד ברזל בפרובינציית טוקומן העניה והמרוחקת לאורך 12 שנה, שלוש קדנציות תמימות במקום בו החוקה מאפשרת רק שתי קדנציות רצופות.

הכל התחיל כרגיל במכתב שפורסם בעילום שם, ואשר גובה בשתי תלונות רשמיות, האחת בטוקומן והשניה בבואנוס איירס, ואשר פירט מסכת התעללויות ומעשי אונס של אלפרוביץ׳ בלא אחרת מאשר אחייניתו, אשר שימשה כעובדת לשכתו במשך למעלה משנה וחצי.

הכל התחיל כרגיל במכתב שפורסם בעילום שם, ואשר גובה בשתי תלונות רשמיות, האחת בטוקומן והשניה בבואנוס איירס, ואשר פירט מסכת התעללויות ומעשי אונס של אלפרוביץ׳ בלא אחרת מאשר אחיניתו אשר שימשה כעובדת לשכתו במשך למעלה משנה וחצי

כשאני אומר שאלפרוביץ׳ הוא ״משלנו״ אני לא מתיחס דווקא להיותו יהודי, ולמרות שכשנזכרים בהארווי ויינשטיין, ג׳פרי אפשטיין, וודי אלן ורומן פולנסקי נראה לפעמים ששיעור היהודים המעורבים בשערוריות המין עולה אף על שיעורם בין זוכי פרסי הנובל, כוונתי ל״משלנו״ מסוג אחר.

אלפרוביץ׳, שועל פוליטי עם כישורים מוכחים, הצליח לתמרן את בית המשפט העליון לא רק כדי לאפשר לו לכהן במשך שלוש קדנציות, אלא גם כדי להניח את ידו כמושל על ספר התנ״ך בניגוד לדרישת החוקה בטוקומן שקובעת במפורש שיש להשבע על כתבי הקודש הנוצריים.

רואה חשבון, בן לסוחר מכוניות מהגר יהודי מליטוואניה, הסנאטור בן ה 64 התחיל את הקריירה הפוליטית שלו במפלגה הרדיקלית, יריבתה המסורתית של המפלגה הפרוניסטית, אך משהבין לאן נושבת הרוח הצטרף לצד המנצח ובשנת 2003 כשהוא בן 48 נבחר למושל טוקומן, משרה בה כיהן עד שנת 2015.

שנות שלטונו בטוקומן דמו יותר מכל לשלטון של בעל אחוזה פיאודלית באריסיו. על מנת שלא יהיו אי הבנות, אין זה דבר יוצא דופן במיוחד בפרובינציות המרוחקות והעניות בארגנטינה.
גם המושלים הפרוניסטים וגם אלה מהמפלגה הרדיקלית, מבססים את שלטונם על העסקת אחוזים עצומים של האוכלוסיה במשרות ממשלתיות על חשבון הקופה הציבורית אותה הם מנהלים כרצונם, נפוטיזם חסר גבולות וריקון מוחלט מתוכן של עקרון הפרדת הרשויות.

אין מוקד כח בטוקומן שלא מרושת באנשיו של אלפרוביץ׳, גם לאחר שהפסיד בבחירות האחרונות. כל השופטים בכל הערכאות מונו על ידו או בברכתו, כוחות הבטחון הם מנאמניו, הרשות המחוקקת עושה את דברו, וגם העיתונות המקומית חפה מכל ביקורת כלפיו וכלפי משפחתו.

אין מוקד כח בטוקומן שלא מרושת באנשיו של אלפרוביץ׳, גם לאחר שהפסיד בבחירות האחרונות. כל השופטים בכל הערכאות מונו על ידו או בברכתו, כוחות הבטחון הם מנאמניו, הרשות המחוקקת עושה את דברו, וגם העיתונות המקומית חפה מכל ביקורת כלפיו

במצב העינינים הזה, אין פלא שאת התלונה נגדו, בחרה אחיניתו להגיש בבואנוס איירס בנוסף לטוקומן. קשה מאד להאמין באפשרות לזכות במשפט הוגן מול חוזה אלפרוביץ׳ באחוזתו הפאודלית.
 בשני מקרי רצח נשים בהם היו מעורבים חשודים המקורבים ל״משפחות החזקות״ בטוקומן בתקופת שלטונו הסתיימו ההליכים בזיכויים תמוהים, ואביה של אחת הנרצחות ספג איומי מוות בתוך בית המחוקקים ממש, בבואו למחות על עינוי הדין שנגרם לו.

ההתנהגות של אלפרוביץ׳ עם נשים לא היתה סוד, אבל בטוקומן אף אחד לא פתח את הפה. עובדות ממשל, עיתונאיות ואפילו קרובות משפחה מסתבר לא היו חסינות מהטרדותיו, אבל הוא היה ״משלנו״. יחסיו הקרובים עם נסטור קירשנר ולאחר מכן עם אלמנתו הנשיאה לשעבר קריסטינה קירשנר, העניקו לו שיריון מפני כל ביקורת.

עשרות תלונות על שחיתות, כמו ארבע תביעות להסרת חסינות מעלות אבק במערכת המשפט, אבל המושל נראה היה כחסין מפני העמדה לדין. לא רק שלטון הקירשנרים סיפק לו הגנה, אלא גם שלטונו של מקרי, ומסיבות דומות. כל נשיא מעוניין בתמיכת הקולות השבויים של האחוזה הפאודלית.

כשהתפוצץ הסקנדל האחרון, אלפרוביץ׳ התנהג כמי שרגיל להיות מעל החוק. הוא הגיב בציוץ תוקפני בטוויטר בו הגדיר כמובן את ההאשמות כעלילה, חשף את שמה של המתלוננת והודיע שאין בכוונתו להשעות את עצמו מן הסנאט.

כשהתפוצץ הסקנדל האחרון, אלפרוביץ׳ התנהג כמי שרגיל להיות מעל החוק. הוא הגיב בציוץ תוקפני בו הגדיר כמובן את ההאשמות כעלילה, חשף את שמה של המתלוננת והודיע שאין בכוונתו להשעות את עצמו מן הסנאט

המערכת הפוליטית הגיבה לאט. קריסטינה קירשנר לא מיהרה לגנות או להתייחס לשערוריה. למרות שהיא נחשבת לאבירת זכויות האדם ונהנית מתמיכה מסיבית של ארגוני השמאל, פמיניסטיות ופרוגרסיבים, התמיכה שלה באידיאולוגיה פרוגרסיבית היא ככל הנראה שיקול אלקטורלי קר יותר ממחויבות אמיתית, והפמיניזם מעולם לא היה הצד החזק שלה.

גם ארגוני הנשים הגיבו בתחילה בקול ענות חלושה, קשה יותר להוקיע את אנשי שלומנו מסתבר, גם אם הם מואשמים באונס אכזרי. פתאום נעלם הלהט הפמיניסטי ונשמעות קריאות שקולות להמתין ולראות מה יפסוק בית המשפט.

אלא שבית המשפט בארגנטינה פוסק לאט מאד, והסנאט נמנע בדרך כלל מלהסיר את החסינות הרחבה של חבריו עד מתן פסק דין חלוט על ידי בית המשפט העליון, דבר שעלול לקחת 15-20 שנה.

מסתבר שהזמנים משתנים אפילו בארגנטינה כנראה, ואפילו בטוקומן. כמה ימים לאחר השוק הראשוני החלו להשמע גינויים פה ושם, והסנאטור הודיע שהוא משעה את עצמו לשישה חודשים לצורך הגנה על חפותו והכבוד שלו כמובן. אבל אף מילה על ויתור על החסינות חס וחלילה.

המושל לשעבר עדיין משתייך ״לתאגיד הפוליטי״, הוא עדיין משלנו, אבל כבר נראים סדקים בחומה אשר הקיפה אותו, אולי בגלל שהוא בכל זאת ״לשעבר״.

בכלל לא בטוח שדבר מזה היה יכול לקרות אם הוא עדיין היה השליט הבלתי מעורער של טוקומן, ואם בראש המדינה היתה עומדת קריסטינה ולא אלברטו פרננדז, שחלקנו עדיין נוטים לייחס לו קצת פחות ציניות פוליטית מאשר לנשיאה לשעבר.