השבוע התקיימה ועידת ארגון IAC ("המועצה הישראלית-אמריקאית") בארצות הברית. אם התוודענו לוועידה הזאת, סביר שזה קרה בגלל להקת שלווה ודונלד טראמפ, שהתקשורת הרבתה לספר על המפגש ביניהם במסגרת הוועידה. מה סביר פחות שהתוודענו אליו?
למשל, שאיילה חסון ועמית סגל לוקחים בה חלק כדוברים. כמוהם בועז ביסמוט, יאיר שרקי ואורלי ברוך (ערוץ 7). איתם, כחומרי הלבנה ומכשירי סימטריה, רזי ברקאי, עומרי אסנהיים והילה קורח. כל אלה, במסגרת פאנל שכותרתו "Meet the Press" ("פגוש את העיתונות"). כשם שההטעיה-בפרסום מתחילה כבר בשם תוכנית הטלוויזיה הישראלית "פגוש את העיתונות", ככה גם כאן.
איילה חסון ועמית סגל לוקחים בוועידה חלק כדוברים. כמוהם בועז ביסמוט, יאיר שרקי ואורלי ברוך (ערוץ 7). איתם, כחומרי הלבנה ומכשירי סימטריה, רזי ברקאי, עומרי אסנהיים והילה קורח
מי הוא הארגון שב"מקור ראשון" כתבו שהמטרה המוצהרת לשמה הוקם היא "סיוע בבניית קהילה ישראלית־אמריקנית, וחיזוק הזהות הישראלית והיהודית של הדור הבא", העומד מאחורי הוועידה והפאנל במסגרתה?
"המועצה הישראלית-אמריקאית" הוקם במהלך מלחמת לבנון השנייה. "הצורך" מאחורי היוזמה התעורר כדי לאחד ולרכז בין הקהילות היהודיות בישראל וארצות-הברית. באותם ימים הוא נקרא עדיין ארגון "מנהיגות ישראלית" וההתנהלות שלו היתה מקומית יותר (בארצות-הברית). מועצת הארגון הוקמה כמה חודשים מאוחר יותר, בשנת 2007. כעבור חמש שנים, שונה שמו ל"המועצה הישראלית-אמריקאית". איתו גם השתנה אופי הפעילות.
מטרתו הרשמית של הארגון היא בניית קהילה ישראלית-אמריקאית מאוחדת ואקטיבית, שמתמקדת בעיקרה בחיזוק זהות ישראלית ויהודית אצל הדור הצעיר, חיזוק הקהילה היהודית בארצות-הברית ותמיכה במדינת ישראל.
אחד מהתורמים לארגון הוא – איך לא – שלדון אדלסון. חודשים אחדים לאחר הקמת הארגון ובשנה בה נוסדה המועצה שלו, הקים אדלסון את "ישראל היום". המהלכים להקמת התעמולתון נרקמו, מן הסתם, לפני שנת 2007.
אחד מהתורמים לארגון הוא – איך לא – שלדון אדלסון. חודשים אחדים לאחר הקמת הארגון ובשנה בה נוסדה המועצה שלו, הקים אדלסון את "ישראל היום". המהלכים להקמת התעמולתון נרקמו, מן הסתם, לפני שנת 2007
מי שעמד מאחורי היוזמה הוא קונסול ישראל באותה תקופה בלוס-אנג'לס, אהוד דנוך. האמת? מופרע. דנוך פנה למספר אנשי עסקים ופילנתרופים וגייס אותם לטובת רעיון הקמת "מועדון" אשר יחבר בין הישראלים-אמריקאים המתגוררים באזור ויתמוך בקהילה המקומית. הרקע ליוזמה, לאחר ש"אובחן הצורך לגוף מאחד ומרכז לקהילה הישראלית בארצות-הברית".
מי אבחן? הקונסול. ממתי קונסול של מדינה אמור להתערב בעניינים פנימיים של מדינה זרה? מה הקשר בין יהודים אזרחי ארצות-הברית לאזרחי ישראל? מי קבע שאכן קיים בכלל צורך? על בסיס אותו היגיון שאובחן "צורך" לייסד "עיתון" כמו "ישראל היום".
בניגוד לתפיסה הימנית הרווחת, ישראל ויהדות העולם, בכלל זה ארצות-הברית, הם מושגים נפרדים, שלא פחות משהם נפגשים – לא אחת הם מתנגשים כדי חתירה.
מי אבחן? הקונסול. ממתי קונסול מדינה אמור להתערב בעניינים פנימיים של מדינה זרה? מה הקשר בין יהודים אזרחי ארה"ב לאזרחי ישראל? מי קבע שקיים צורך? על בסיס אותו היגיון שאובחן "צורך" לייסד "עיתון" כמו "ישראל היום"
האירוע הגדול הראשון של "המועצה הישראלית-אמריקאית" נערך בשנת 2008 לחיזוק תושבי שדרות. איך נראה מצבה של שדרות מאז – כולנו יודעים. חיזוק קיבוצי ומושבי הסביבה לא הוזכר, משום מה.
כמה שנים מאוחר יותר, כאמור, שינה הארגון את שמו ואיתו את הזיקה שלו: ב"ג'ואיש ג'ורנל" דיווחו שהשינוי שיקף את העובדה שמהגרים מישראל הם חלק בלתי נפרד מהאומה האמריקאית ומהמועצה היהודית-אמריקאית, ולכן גם קיימת חשיבות בבניית תשתית קהילתית עם מבט אסטרטגי לעתיד.
מה זה אומר, בעצם? אם יהודים בארצות-הברית הם חלק בלתי-נפרד מהאומה האמריקאית, מדוע קיימת חשיבות בבניית תשתית קהילתית עבורם? ובכלל, מי אמור להחליט מהי האסטרטגיה הנכונה לישראל? כדי לנסות להשיב על השאלות האלה, צריך לרגע לחזור לרקע שמאחורי הקמת הארגון; לאותם דאגה לזהות הישראלית-יהודית של הדור השני והשלישי של ישראלים שהיגרו לארצות-הברית, חיזוק מדינת ישראל וחיבור משמעותי לקהילה היהודית-אמריקאית.
מה זה אומר, בעצם? אם יהודים בארצות-הברית הם חלק בלתי-נפרד מהאומה האמריקאית, מדוע קיימת חשיבות בבניית תשתית קהילתית עבורם? ובכלל, מי אמור להחליט מהי האסטרטגיה הנכונה לישראל?
ברור שאם אדלסון, שכזכור לא מוטרד אם ישראל תהיה דמוקרטית, תורם לארגון, הרי שהחזון של "קהילה ישראלית-אמריקאית" אמור להטריד כל מי שמעוניין בישראל דמוקרטית, סולידרית וחילונית. למעשה, החזון של הארגון עומד בסתירה לא מבוטלת לחזון הקמת המדינה.
יתרה מזאת, אדלסון הפך לתורם משמעותי לארגון רק לאחר שינוי שמו ויעדיו; למעשה, בני-הזוג מרים ושלדון אדלסון, התחייבו לתמוך בו היה ויהיה ארגון ארצי המאחד תחתיו את כל הארגונים היהודים-אמריקאיים אחרים הפועלים בארצות-הברית.
מנכ"ל "המועצה הישראלית-אמריקאית" בשנים 2015-2011 היה שגיא בלשה. תפקידו הבא של בלשה היה מנכ"ל חברת "קלע שלמה", שעליה הורחב כאן בשבוע שעבר. "קלע שלמה" נוסדה בשנת 2016 בידי יוסי קופרווסר, ראש-חטיבת המחקר באמ"ן בעברו ומי שבשנים 2016-2011 שימש כמנכ"ל המשרד הממשלתי לנושאים אסטרטגיים והסברה.
אם אדלסון, שלא מוטרד אם ישראל לא תהיה דמוקרטית, תורם לארגון, הרי שחזון ה"קהילה ישראלית-אמריקאית" אמור להטריד כל מי שמעוניין בישראל דמוקרטית
"קלע שלמה" מוגדרת כ"חברה פרטית לתועלת הציבור". בהתאם להחלטת הממשלה, התקשר בשנת 2018 המשרד לנושאים אסטרטגיים בחוזה עם חברת "קלע שלמה" לטובת "מיזם ללא כוונת רווח…על-מנת שזו תפעל למען המאבק בדה-לגיטימציה". ההסכם עם "קלע שלמה" קובע גם, כי היא ש"תהיה אחראית להעמיד את המימון לכך מגופים חוץ-ממשלתיים". הסכום הכולל שהקצתה המדינה להתקשרות זאת עומד על עד 128 מיליוני שקלים בשלוש שנים.
ככה מתקצבת המדינה פעילות בהיקף של למעלה מ-40 מיליוני שקלים בשנה עבור משרד ממשלתי שתפקידו לגייס מימון זר לפעילות שהיא עצמה מבקשת ליזום.
במילים אחרות, מי שהיה מנכ"ל משרד ממשלתי מקים, מייד לאחר שסיים את תפקידו, חברה שמתקשרת בחוזה עם אותו משרד ממשלתי לצורך מתן שירותים שאותו משרד ממשלתי אמור לספק. התוצאה בפועל היא שהחברה, לכאורה, מייתרת את המשרד הממשלתי. ציונות בהפרטה.
מי שהיה מנכ"ל משרד ממשלתי מקים, מיד לאחר שסיים את תפקידו, חברה שמתקשרת בחוזה עם אותו משרד ממשלתי לצורך מתן שירותים, שאותו משרד ממשלתי אמור לספק. ציונות בהפרטה
דוח הכספים של "קלע שלמה" לשנת 2017 גילה כי מאחורי התקציב שלה עומדות תרומות משני ארגונים בלבד. האחד, "הקרן המרכזית לישראל", תרם בשנת 2016 מיליון-ורבע שקלים לארגון "אם תרצו". השני, one Israeli fund, תרם אף הוא ל"אם תרצו" (כ-23 אלף שקל בשנת 2015). הנה, לאט-לאט, המושגים "אובחן הצורך" "תועלת הציבור" מתחילים ללבוש צורה וזהות.
המשרד לנושאים אסטרטגיים, אגב, הוקם באותה שנה בה נוסד "המועצה הישראלית-אמריקאית". מקרי זה לא נראה; זה אותו אקלים ואותם אנשים בעלי אותה תפיסת עולם שאחראים לצמיחת הפטריות האלה. לראייה, בשנת 2016 הרחיבה פתאום "המועצה הישראלית-אמריקאית" את תחומי פעילותה, כשהקימה שדולה פוליטית.
המשרד לנושאים אסטרטגיים, אגב, הוקם באותה שנה בה נוסד "המועצה הישראלית-אמריקאית". מקרי זה לא נראה; זה אותו אקלים ואותם אנשים בעלי אותה תפיסת עולם שאחראים לצמיחת הפטריות האלה
לפני שנים אחדות, מצא סקר מקיף שנערך בארצות-הברית, כי 77 אחוזים מהאמריקאים סבורים שהדתות המונותיאיסטיות מאבדות את ההשפעה שלהן בארצות-הברית. המגמה המבורכת הזאת, מקבילה לנעשה בישראל, היא תמונת המראה למלחמת הקיום שמנהלות היהדות והנצרות בשתי המדינות. זהו גם הרקע לאקלים המתואר, המשקף אובדן אחיזה שמראשיתה היתה תלושה ומומצאת.
תפקידה של השדולה הפוליטית היה ועודנו הגברת הייצוג וההשפעה הפוליטיים בארצות-הברית, וזאת בנפרד מפעילות הארגון בקהילה היהודית – ייעודו המקורי של הארגון.
מטרת הקמת השדולה להוביל חקיקה לבלימת השפעת תנועת החרם (BDS) בארצות-הברית, מאבק במי שנתפסות על-ידה כתנועות החרם, מאבק באנטישמיות, תמיכה בחקיקה שמקדמת אינטרסים משותפים לארצות-הברית וישראל, קידום הקשרים ושיתופי-הפעולה בין המדינות בתחום המסחר והמחקר וקידום לימוד עברית בבתי-ספר ציבוריים בארצות-הברית.
מטרות השדולה מזכירות מאד את ייעודו של המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, בראשות השר גלעד ארדן. אתר משרד ראש-הממשלה מציין שבאוקטובר 2015 "החליט הקבינט המדיני-ביטחוני להטיל על המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה את האחריות העליונה לפעול כנגד מסע הדה-לגיטימציה למדינת ישראל וכנגד תנועת החרמות, ה- BDS… מערכה זו כוללת מהלכים ופעולות כנגד ישראל בהיבטי כלכלה, אקדמיה, תרבות, ובהיבט התודעתי באשר למיצובה הלגיטימי של ישראל כבית לאומי לעם היהודי".
"המשרד", מספר אתר משרד ראש-הממשלה, "פועל כגורם הממשלתי המוביל לכלל המשרדים והגופים הממשלתיים הרלוונטיים ועומד בקשר עם ארגונים הנאבקים למען ישראל במערכה זו. במסגרת זו הוקם במשרד כוח משימה לאומי הנקרא המערכה כנגד הדה-לגיטימציה (להלן: 'המערכה')".
אותו בלשה שהיה מנכ"ל "המועצה הישראלית-אמריקאית" עד 2015, מונה אחר-כך לתפקיד מנכ"ל עמותת "עוגן", תפקיד בו הוא משמש עד היום. "עוגן" הוא ארגון חברתי-כלכלי, עמותה שעיסוקה המקורי במתן הלוואות לציבור בדגש על "שכבות מוחלשות" ומי שמועמדת להיות הבנק החברתי הראשון בישראל (בנק ללא כוונות רווח). את עיקר התרומות שלה, מגייסת "עוגן" מתורמים יהודים בארצות-הברית.
עד היום, נתנה "עוגן" הלוואות בהיקף של כ-1.2 מיליארד שקל לכ-68 אלף לווים בישראל, רובם אזרחים, ששכרם החודשי עומד על 15,000-3,000 שקל, ולעסקים קטנים. כיום נמצא הארגון בהליכים מתקדמים לקבלת הרישיון שבעתיד יאפשר להם גם הרחבת הפעילות לפיקדונות בכלל, כשגם פעילות עו"ש במסגרת ארסנל הפעילויות של הארגון, נבחנת. ב"עוגן" העריכו בתחילת השנה, כי בשנת 2020 צפוי להינתן הרישיון.
עקרון הפעילות בגיוס תרומות למימון ההלוואות של "עוגן", דומה מאד לזה של "המועצה הישראלית-אמריקאית". ל"עוגן" יש כאלפיים תורמים, כמחציתם מארצות-הברית, מתוכם 450 שתרמו בין 10,000 דולר ל-20 מיליון דולר. כל אלה הפכו את "עוגן" לקרן ההלוואות "היהודית" הגדולה בעולם.
עקרון גיוס התרומות למימון ההלוואות ב"עוגן" דומה לזה של "המועצה הישראלית-אמריקאית". ל"עוגן" יש כ-2000 תורמים, מתוכם 450 תרמו בין 10,000 דולר ל-20 מיליון דולר, והפכו את "עוגן" לקרן ההלוואות "היהודית" הגדולה בעולם
"לפני כשנה שאלנו את עצמנו שאלה פילוסופית – מה טוב יותר למדינת ישראל? נכון שמאתיים מיליון שקל לעמותה זה המון כסף, אבל כדי לענות על הצורך לאשראי חברתי זה טיפה בים. שאלנו את עצמנו האם נכון יותר להישאר עמותה שנותנת הלוואות ללא ריבית ולגדול לאט-לאט או שנכון יותר להפסיק להיות תלוי אך ורק בתרומות, ולגדול להיקפים של מיליארדים שיאפשרו מתן הלוואות בהיקפים גדולים בהרבה, אבל עם ריבית קטנה. מה נדרש יותר בחברה הישראלית? יותר אשראי? או יותר הלוואות ללא ריבית. היה קונצנזוס בדירקטוריון שלנו שנגישות לאשראי יותר חשובה מריבית, כל עוד היא לא ריבית נשכנית", סיפר בלשה לאחרונה בראיונות לתקשורת הישראלית.
אם באמת טובת מדינת ישראל בכלל והשכבות המוחלשות בפרט מול עיניהם של בלשה והתורמים ל"עוגן", אז מתן הלוואות הוא בפירוש לא הדרך. שינוי המדיניות הכלכלית-חברתית, עדכון סדר העדיפויות בחלוקת תקציבים וצמצום פערים כלכליים ופערי הכנסה הם הדרך. מתן הלוואות מהסוג הזה הוא לא יותר מהבטחת השארת הלווים – ודאי רובם – באותו המצב.
אם באמת טובת המדינה והשכבות המוחלשות בפרט מול עיני "עוגן", אז מתן הלוואות הוא בפירוש לא הדרך. שינוי המדיניות הכלכלית-חברתית, סדר העדיפויות בתיקצוב וצמצום פערים הם הדרך
ככה אפשר להבין טוב יותר את המושג "ללא כוונות רווח" שמאחורי "עוגן": הרווח לא יגיע באופן ישיר ממתן ההלוואות, אלא משימור המבנה הכלכלי והעצמתו. אנחנו נעשה מיליארדים, אבל מכמה מיליונים שנתרום לכם – לא נחתוך קופון.
ובהקשר ישראלי, האלימות הבנקאית התגברה משמעותית, הבנקים מכבידים ידם יותר ויותר על האזרחים הקטנים בריביות מטורפות ובסירוב למתן הלוואות הודות למדיניות הממשלתית – הנה לכם, במקום הלוואה בשוק האפור, פנו אלינו.
אי-אפשר לחשוד בכוונות הכנות של רבים מהתורמים, כמו גם המעורבים מאחורי היוזמה הזאת וכמוה "המועצה הישראלית-אמריקאית". השאלה היא ההתערבות הבוטה של גורמים זרים במדיניות הישראלית. לא מדובר בהתערבות בעלת השפעה זניחה; מאחורי הקלעים ומתחת לפני השטח מדובר בהשפעה מכרעת על עתידה ואופייה של המדינה, שכבר מזמן מבצבצת מעל לפני השטח. יהודית יותר, דמוקרטית פחות. הזרועות נשלחות לפוליטיקה, לפרופיל האוכלוסייה, לדיפלומטיה ולכלכלה.
מדובר בהתערבות בוטה של גורמים זרים במדיניות הישראלית, שמשפיעה השפעה מכרעת על עתידה ואופיה של המדינה. יהודית יותר, דמוקרטית פחות
"המועצה הישראלית-אמריקאית" ו"עוגן" מצטרפות לשורה של פעילויות אחרות, אחת הבולטות שבהן היא פרויקט "תגלית", שאדלסון הוא אחד מתומכיו. אדם מילשטיין, ישראלי לשעבר ואמריקאי בהווה, איש עסקים ומיליונר כבד, הוא יושב-ראש הוועד המנהל של "המועצה הישראלית-אמריקאית". הוא גם חבר דירקטוריון ב"תגלית", איפא"ק, STAND WITH US ועוד כמה ארגונים שמיוחסת להם בתודעה הציבורית נטייה פרו-ישראלית.
בשנת 2000 הקימו מילשטיין ואשתו, גילה, קרן משפחתית לתרומות. כשנכנסים לאתר הקרן, תוקפת אותך תמונה של הר-הבית ומייד לאחריה היא מתחלפת בתמונת דגל ישראלי מתנופף בנקודת תצפית במדבר. "המטרה שלנו היא לצקת גאווה ואומץ בקרב יהודים…", מספר אתר הקרן, "אנו מאמינים בחיזוק ישראל, ביתם של יהודי העולם. המטרה שלנו לחנך סטודנטים ומנהיגים צעירים אודות האתגרים הניצבים בפני העולם המערבי, ישראל והיהודים כיום". כולנו, כל העולם כולו, הרי, באותה סירה.
כפעילות ראשונה הזוכה לתמיכת קרן מילשטיין מצוינת "מאבק באנטישמיות ופעילות אנטי-ישראלית באוניברסיטאות". גם "לגיטימציה לישראל ותמיכה בה" היא מפעולות הקרן. זה לא רק נשמע דומה מאד למשרד לנושאים אסטרטגיים או ל"מועצה הישראלית-אמריקאית"; זה עוד מאותו דבר. על הדרך, אנטישמיות ו"אנטי-ישראליות" הן כבר היינו הך. את הלגיטימציה לקיומה מהעולם, אגב, קיבלה ישראל מזמן, לפני 71 שנים, והיא איננה ניתנת לערעור גם אם ישנם קולות בודדים וסהרוריים הסבורים אחרת.
זה לא רק נשמע דומה מאד למשרד לנושאים אסטרטגיים או ל"מועצה הישראלית-אמריקאית"; זה עוד מאותו דבר. על הדרך, אנטישמיות ו"אנטי-ישראליות" הן היינו הך
כך למשל, תומכת הקרן בארגון "הברית הישראלית", שפועל, על-פי אתר קרן מילשטיין, לקדם בארצות-הברית ובשלושים מוסדות-פרלמנט ברחבי העולם את רעיון "זכותה של ישראל להתקיים בשלווה כדמוקרטיה יהודית" (כך במקור); לארגון היהודי-אמריקאי EMET הפועל מוושינגטון "למען קידום האמת המזרח-התיכון". אתר הקרן מספר, כי "EMET קנה לעצמו שם של (מי ש)'מגיע אל אנשי קונגרס' בגבעת הקפיטול הידועים בהבנתם את חשיבות הזיקה והברית האמריקאית-ישראלית החזקה נגד האיסלאם הרדיקלי והטרור". קרן מילשטיין תומכת גם בתנועת "סטודנטים למען ישראל". לצד אלה, תומכת הקרן גם במרכז פרס לשלום, המכון למחקרי ביטחון-לאומי ועוד.
"הקהילה הישראלית בארצות־הברית – נכס שטרם נוצל", נכתב במאמר מאת אבנר גולוב בפברואר 2017 מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי, ש"המועצה הישראלית-האמריקאית" היא כאמור אחד המממנים שלו. המאמר מפרט שורת המלצות כיצד לנצל את הנכס. שנה מאוחר יותר, באפריל 2018, פרסם גולוב מאמר אחר מטעם המרכז למחקרי ביטחון לאומי שכותרתו: "הקהילה הישראלית בארצות-הברית – נכס לדיפלומטיה הציבורית של ישראל".
"השחיקה בתמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקאי הליברלי ומיצובה של ישראל בלב המחלוקת הפוליטית בין הרפובליקנים לדמוקרטים עלולים לסכן את המשך קיומם של היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות־הברית בטווח הבינוני והארוך", הסביר גולוב במאמר ופירט למעשה את מדיניות הבת-יענה המשקפת את כל הארגונים והגופים המתוארים כאן. זו היא גם המחשה נפלאה כיצד כל הגופים האלה מזינים את עצמם בכסף ובתודעה, מתוך יומרה לעצב מדיניות ומציאות.
"השחיקה בתמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקאי הליברלי ומיצוב ישראל בלב המחלוקת הפוליטית בין הרפובליקנים לדמוקרטים, עלולים לסכן את המשך היחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב בטווח הבינוני והארוך"
הארגונים האלה, בפועל, מטפחים את פסיכוזת הרדיפה היהודית בכלל והישראלית בפרט, ואולי חשוב מכך, ממרקים את המצפון ומעניקים פוליסת ביטוח ליהודים-אמריקאיים עשירים, ביניהם ישראלים לשעבר. כשאתה מולטי-מיליונר, מושך בחוטים, שלא חי כאן בקביעות או בכלל – זה הרי באמת לא משנה אם ישראל תהיה דמוקרטית יותר או פחות. ברור גם למה עבורך נכון לראות באנטישמיות ו"אנטי-ישראל" אותו הדבר.
אבל כל אלה לא אמורים לעניין אותך, אם אתה אזרח ישראלי, או את מדינת ישראל. כל המתואר כאן, לצד פעילויות רבות אחרות, מעקרים מתוכן את משמעות המדינה העצמאית מישראל. הן משמרות אותה כמדינת שנור, שרואה באזרחיה נתינים וחומרי גלם להגשמת רעיון זר והבטחת המשך המלכוד. על הדרך, גם ממחישה שלא תמיד אמירות על כסף יהודי שמנהל את העולם הן אנטישמיות. לפעמים, האנטישמיות הכי גדולה מופנית דווקא כלפי יהודים חילוניים, אוניברסאליים בתפיסת עולמם; כלומר, אלה שמאחורי רעיון הקמת המדינה, שבלעדיהם לא היתה מדינה לשנורר עבורה.
הארגונים האלה, בפועל, מטפחים את פסיכוזת הרדיפה היהודית בכלל והישראלית בפרט, ואולי חשוב מכך, ממרקים את המצפון ומעניקים פוליסת ביטוח ליהודים-אמריקאיים עשירים, ביניהם ישראלים לשעבר.
הישראלים באוברדראפט קבוע? משקי-הבית בסכנה של אי-יכולת להחזיר הלוואות ומשכנתאות? המורה הכי טובה שלהם היא המדינה.
חמור מכל אלה, הוא המושג "ישראל כבית ליהודי-העולם"; מושג אמורפי שמעולם לא התקיים עליו דיון אמיתי בחברה הישראלית, ושכרגע מסתכם בחוק השבות ובמפעל ההגירה היזומה לישראל, המוכר בשם "העלייה", הנכפה על אזרחי המדינה.
אלה מדגישים בעיקר את האלמנט הכמותי, אבל לא נותנים במכוון דגש לאלמנט הערכי: איזו מדינה אנחנו רוצים, איזה משטר וצביון אנו מבקשים שיהיה לה?
המושג "ישראל כבית ליהודי-העולם"; מושג אמורפי שמעולם לא התקיים עליו דיון אמיתי בחברה הישראלית, ושכרגע מסתכם בחוק השבות ובמפעל ההגירה היזומה לישראל, "העלייה", שנכפה על אזרחי המדינה
יהדות ארצות-הברית היא גורם מימון מרכזי בהבאת יהדות אתיופיה וברית-המועצות לישראל, שבלעדיה לא היתה מתאפשרים גלי הגירה אלה. גם כאן לדיפלומטיה הבינלאומית היה תפקיד חשוב: הסכמת ממשלת שמיר לקחת חלק בוועידת מדריד הותנתה בהגבלת הגירת יהודים מברית-המועצות לישראל (תנאי שהתקבל). את הבאת יהודי אתיופיה צריך לראות גם בהקשר הכולל של החלטת האו"ם משנת 1975 שהכירה בציונות כ"צורה של גזענות", החלטה שבוטלה בדצמבר 1991, החודש בו כונסה ועידת מדריד. אזרח אמריקאי מחליט איפה יחיה אזרח סובייטי-לשעבר או אתיופי; רק את האזרח הישראלי לא שואלים.
כל הסיפור הזה מסתכם בפרט קטן, כמעט טריוויאלי במופרעות שבו מרוב שהתעוורנו. אחד המשתתפים בוועידת IAC השבוע, היה יצחק הרצוג, יושב-ראש הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית תפקדה למעשה כמעיין ממשלה-מייצגת של התנועה הציונית עד הקמת המדינה. המדינה קמה, מה עוד עושה כאן הסוכנות היהודית?
"יש יהודים בארצות-הברית שאינם אוהדים מספיק את ישראל", אמר טראמפ בנאומו בפני ועידת IAC לפני כמה ימים.
חיים שדמי עושה סרטים, כותב ספרים והרבה שנים שהוא עיתונאי (לרוב בפרינט או בכתובה, אבל גם בטלוויזיה). הוא פיראט ממייסדי חבורת הקריים-מיניסטר גאנג ובסוף יפליג בנחת אל האופק, אבל עד אז – יש לו כמה עניינים לסדר
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם