הניסיונות של של צה"ל ושל ממשלת ישראל לגייס יותר חיילים חרדים בעשור האחרון היו כרוכים ביצירת מערכי שירות, שחיילות אינן יכולות לשרת בהם, להיכנס אליהם או אפילו לדבר עם החיילים המשרתים בהם.  זאת, תוך הדרה של החיילות ופגיעה בכבודן, ולפעמים אף חשש לסיכון ביטחוני.

ברור לכל כי הקמת מערך השירות הנפרד הזה, בשביל מספר חיילים קטן יחסית, עלתה גם לא מעט כסף. אבל בכמה כסף בדיוק מדובר, מתוך תקציב משרד הביטחון, שעמד השנה על 72.9 מיליארד שקלים, שהם 11.5% מתקציב המדינה?

קשה לדעת, וגם קשה לקבל תשובות, למרות שמדובר בכספי ציבור, ושלא מדובר בסוד ביטחוני רגיש שיש להסתיר מהאזרחים. ועדיין, שורת שאלות שהגשנו בנושא לצה"ל ולמשרד הביטחון לא נענו, תוך שכל גוף מפנה אותנו לגוף השני.

וכך התנהל הפינג-פונג המוזר בין זמן ישראל לצה"ל ולמשרד הביטחון:

• הפנייה הראשונה שלנו בנושא נעשתה למשרד הביטחון. בדוברות משרד הביטחון אמרו לנו: "בכדי לקבל מענה לפנייתך אנא פנה לדובר צה"ל".
• אז פנינו לדובר צה"ל, ושם אמרו לנו שנושאים כספיים נמצאים בטיפול משרד הביטחון, וביקשו שנפנה אליהם.
• כשציינו בפני החיילים בדובר צה"ל מה שענו לנו במשרד הביטחון, הם ניסו לעזור, ובדקו את הדברים מול משרד הביטחון.
• לאחר הבדיקה, הודיעו לנו שבמשרד הביטחון הבטיחו לתת לנו תשובה, וביקשו שנשלח את השאילתה שוב למשרד הביטחון.
• אבל, במשרד הביטחון התעקשו וענו שוב: "אנא פנה לדובר צה"ל".
• חזרנו לדובר צה"ל, ושם בדקו את הדברים מול משרד הביטחון שוב.
• לבסוף הודיעו לנו ביחידת דובר צה"ל שהם יכינו תשובה יחד עם אנשי משרד הביטחון, ויענו לפנייתנו בשם שני הגופים יחד.
• לבסוף התשובה אכן הגיעה, אבל לא כללה מענה אמיתי לשאלות שלנו.

מדובר צה"ל נמסר לנו בתגובה:

"צה"ל כצבא העם מכיל מגוון רב של חיילים מכלל החברה הישראלית הפועלים זה לצד זה לטובת משימת צה"ל שהינה שמירת ביטחון מדינת ישראל. צה"ל מספק את המענה הנדרש לכלל חייליו על פי מידת הצורך. בין היתר, חיילים המשרתים תחת מסלולי שירות החרדים זכאים לתנאים המאפשרים להם לקיים את אורח חייהם, כגון שירות בסביבה מגדרית, אוכל בכשרות מהדרין וכו', בהתאם למדיניות השירות. צה"ל אינו מפרט עלויות של פעילויותיו עבור המשרתים".

בשל החשיבות הציבורית של הנושא, זמן ישראל לא הסתפק בכך, וחבר לתנועה למען חופש המידע להגשת בקשה למידע בנושא – במסגרת חוק חופש המידע.

כל אזרח זכאי לבקש מידע

חוק חופש המידע קובע, כי לכל אזרח ותושב יש זכות לפנות לכל רשות ציבורית עליה חל החוק (כגון משרד ממשלתי או רשות מקומית) ולבקש מידע (הכוונה לכל מידע שנמצא אצל הרשות ויש לו עותק "פיזי" – כתוב, מודפס, מצולם וכדומה), מבלי שהוא חייב להסביר מדוע מבוקש המידע.

הכלל בחוק הוא שהרשות צריכה למסור את המידע, אבל החוק גם קובע חריגים לכלל כמו שאלות שמסכנות את ביטחון המדינה או פוגעות בפרטיות. אם החריגים הללו מתקיימים, הרשות איננה חייבת למסור את המידע.

עו"ד אור סדן: "נושא גיוס החרדים בצה"ל מעסיק את הציבור הישראלי מאז הקמת המדינה. הנושא הפך לרלוונטי עוד יותר מפאת הפרסומים האחרונים ויש הכרח שיפורסם מה שיותר מידע מהימן לציבור"

למרות שהגופים שאוחזים במידע הם גופים ביטחוניים, בתנועה למען חופש המידע מעריכים כי המידע אודות ההשקעה הכספית בגיוס החרדים אינה נושא ביטחוני, ולכן הצטרפו אלינו בהגשת הבקשה.

אור סדן (צילום: באדיבות המצולם)

לדברי עורך הדין אור סדן, מהתנועה לחופש המידע: "נושא גיוס החרדים בצה"ל מעסיק את הציבור הישראלי מאז הקמת המדינה. הנושא הפך לרלוונטי עוד יותר מפאת הפרסומים האחרונים ויש הכרח שיפורסם מה שיותר מידע מהימן לציבור.

"מובן כי גם להשלכות הכלכליות של גיוס חרדים יש עניין ציבורי רב, וטוב יעשו הגורמים הרלוונטיים אם יפרסמו את המידע המדובר בהקדם".

בהתאם לכך, אלה הסעיפים שביקשנו לחשוף בבקשה שהגשנו:

1. עלות הקמת ותפעול מערך הלחימה המיוחד והנפרד של החרדים (נצח ישראל) וכן מערך שח"ר (שילוב חרדים).
2. עלות הקמת בסיסים נפרדים שבהם לא נמצאות חיילות בכלל, והעברת חיילות לבסיסים נפרדים מבסיסים שאליהם צורפו חרדים.
3. ההפרש שבין הפעלתם השנתית בסיסים אלה לכל בסיס רגיל.
4. עלויות סידורי הסעה שבהם חיילים נוסעים בנפרד כדי לא לנסוע עם חיילות.
5. עלויות שנתיות של סידורי כשרות מיוחדים (בד"צ).
6. עלות הקמת מקומות מיוחדים שהוקצו ללימוד תורה תוך כדי השירות.
7. עלות סידורים נוספים לצורך החמרה הלכתית בבסיסי ויחידות החרדים או בצה"ל כולו, אם היו כאלה.

בנוסף, ביקשנו לקבל לידינו "כל מסמך הנוגע לחישובי העלות הצפויים בנוגע להקמת המערך האמור בשלב התכנון, כל דוח הנוגע לתשלומים בפועל ובחינת הפערים בין התכנון לביצוע בהיבט זה".

יודגש כי דובר צה"ל ומשרד הביטחון לא נשאלו על העלויות הרגילות של גיוס החיילים החרדים עצמו, שאמורות להיות זהות לעלות גיוסם של חיילים רגילים, אלא רק על העלויות המיוחדות שהופכות את גיוס החרדים ליקר יותר.

לפי חוק חופש המידע, בכל מקרה של סירוב למסור את המידע, הרשות (במקרה זה – צה"ל ומשרד הביטחון) חייבת להסביר ולנמק בכתב את הסיבה לסירוב, ואנו ממתינים לתשובותיהם. 

האם גיוס החרדים משתלם כלכלית?

אחד הנימוקים לטובת גיוס החרדים בשיח הציבור הוא שגיוס ליניב פירות כלכליים ניכרים למשק ולחברה הישראלית. תומכי הגיוס מסבירים כי פטור לצה"ל יוצר מצב שבו צעיר חרדי מקבל פטור מגיוס רק אם הוא לומד בישיבה או בכולל, מה שמעודד אלפי אנשים בריאים במרכז הארץ ללמוד במשך כל חייהם, במקום לעבוד או לחפש עבודה, כדי לא להתגייס.

בדוח ועדת הכנסת לבחינת ההסדר לגיוס בני הישיבות נכתב כי "חלקם של תלמידי הישיבה… אינם עובדים… התוצאה הינה הפרת חוק נמשכת, דלות אישית, ופגיעה בשוק העבודה".

לפי גישה זו, העלות של גיוס החרדים מוצדקת מבחינה כלכלית כיוון שהיא "תחסוך" את הנזק הכלכלי והחברתי המתמשך של הימנעותם מעבודה.

ואולם, בשנים האחרונות עולה יותר ויותר הטענה שדווקא פטור גורף לצעירים חרדים מגיוס הוא זה שיאפשר להם לצאת לשוק העבודה בלא "חשש גיוס".

לפי הגישה הזאת, הניסיונות לגייס את החרדים ממילא אינם מצדיקים את עלותם הכלכלית, כיוון שדווקא הם מנציחים את הימנעותם מעבודה.

"אני תומך בגיוס חרדים בגלל עיקרון השוויון, אבל כלכלית זה לא חשוב ולא רלוונטי, זה נייס טו האב, ואם זה עולה הרבה כסף זה בזבוז כסף", אומר הכלכלן ד"ר דן בן דוד מאוניברסיטת תל אביב, נשיא מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי.

ד"ר דן בן דוד: "צה"ל מסתדר בלי החרדים, אבל הכלכלה הישראלית לא תסתדר בלעדיהם, אם הם ימשיכו לא ללמוד לימודים רלוונטיים בבתי הספר ולא לעבוד. כיצד המשק שלנו יתמודד בתחרות הגלובלית בלי השכלה וכוח עבודה?"

לדבריו, "צה"ל מסתדר בלי החרדים, אבל בטווח הארוך הכלכלה הישראלית לא תסתדר בלעדיהם, אם הם ימשיכו לא ללמוד לימודים רלוונטיים בבתי הספר ולא לעבוד. הרי בעוד כמה עשרות שנים הם לא יהיו 7% מהמבוגרים בגיל העבודה אלא 20% ואחר כך 30%. מהיכן יבואו הרופאים, המהנדסים, האדריכלים? כיצד המשק שלנו יתמודד בתחרות הגלובלית בלי השכלה וכוח עבודה?

ד"ר דן בן דוד (צילום: מור ברנשטיין)

"השאלה היא לא אם החרדים יתגייסו או לא, אלא אם הם יהפכו לחלק מהחברה הישראלית ויאפשרו לה להישאר משק מודרני וחברה מודרנית", מוסיף בן דוד.

לדבריו, "העובדה שגם בצה"ל נאלצו ליצור להם חממה סגורה משלהם ממחישה את הבעיה האמיתית שלהם ושלנו: כרגע אין להם דרך להיכנס למשק מודרני. ובלי משק מודרני אין צבא מודרני ובטווח הארוך פשוט לא תהיה מדינה".

"תועלת לא ברורה"

גם העיתונאי יעקב אייזנטל, סגן עורך המגזין החרדי "זמן", סבור שגיוס החרדים לא יתרום לכניסה שלהם לשוק העבודה, ולכן לא ברור מה התועלת בו.

לדבריו, "אם המטרה של גיוס החרדים היא שחרדים יצאו לעבוד, זה ממש בזבוז כסף, בנוסף לאיבה ההדדית שכל הנושא הזה מייצר בחברה החילונית והחרדית.

"במיינסטרים של החברה החרדית יש שינוי מטורף בנושא תעסוקה. אתה רואה המון אנשים רוכשים מקצוע ומשתלבים במקומות עבודה", מוסיף אייזנטל.

"הגישה המעוותת הזאת של לא לעבוד, שתמיד הייתה זרה ליהדות, הולכת ונחלשת כי אנשים קולטים, שמי שנפגע מזה זה קודם כל הם.

יעקב אייזנטל: "הציבור החרדי מרגיש שהצבא לא צריך אותו, ומסתדר בלעדיו, ושהוא לא ממש יכול לשרת בגלל אורח החיים שלו, ואם אני מבין נכון את העובדות זה לא שיש מחסור בכוח אדם בצבא, אז למה כל המאמץ?"

"הגישה לגבי גיוס שונה. אם פעם נהיה 20% או 50% או 70% מן הסתם הגישה תהיה שזאת המדינה שלנו, ושאנחנו צריכים להתגייס כדי להגן על עצמנו.

"בינתיים הציבור החרדי לא מרגיש ככה, הוא מרגיש שהצבא לא צריך אותו, ומסתדר בלעדיו, ושהוא לא ממש יכול לשרת בגלל אורח החיים שלו, ואם אני מבין נכון את העובדות זה לא שיש מחסור בכוח אדם בצבא, אז למה כל המאמץ?

"אני חושב כל הדיבורים על זה ש'החרדים מתגייסים בהמוניהם' הם ספין, משני הצדדים – ספין של אנשים בצד החילוני, וספין של חרדים קיצוניים מה'עדה החרדית', שמנפחים משני הצדדים גיוס בקנה מידה מאוד קטן".

למה שחרדים ינפחו את היקף הגיוס?
אייזנטל: "כי הם נמצאים בתחושת בהלה וההנהגה שלהם מנסה ללבות אותה. אנשי העדה החרדית לא מגיעים ללשכת הגיוס לבקש פטור, כי מבחינתם עצם ההגעה ללשכה היא הכרה בקיומו של צה"ל, ולכן הם נחשבים לעריקים והמשטרה הצבאית מחפשת אותם. ואז נוצרת הם חשים שיש מסע רדיפה ושמנסים לגייס את כולם.

"מי שבא כמו ילד טוב ומבקש פטור מקבל, ולכן במיינסטרים של החברה החרדית הגיוס הוא בכלל לא אישיו. תהליך ההשתלבות בחברה הישראלית נמשך דרך הלימודים והעבודה, בקצב שלנו ובצורה שמתאימה למנטליות שלנו, ודווקא התופעה השולית של הגיוס מלבה יצרים ומעכבת את ההשתלבות הזאת".