לא אני. אנחנו

Bernie Sanders (צילום: AP Photo/Charlie Neibergall)
AP Photo/Charlie Neibergall
Bernie Sanders

ברני סנדרס נהנה מתמיכה ברוב מוחלט (מעל 50%) בקרב מצביעים בגילאים 35 ומטה. ההפרש, פי שלושה יותר מאליזבת' וורן שבמקום השני. באופן כללי, שמונה מתוך עשרה צעירים בסקר תומכים במועמדים הקרובים יותר להשקפת העולם הסוציאל דמוקרטית של סנדרס – מהפכה פוליטית שתשנה את חוקי המשחק, כך שעושרה של ארה"ב יגיע לכל שכבות האוכלוסיה.

8 מתוך 10 צעירים בסקר תומכים במועמדים הקרובים יותר להשקפת העולם הסוציאל-דמוקרטית של סנדרס – מהפכה פוליטית שתשנה את חוקי המשחק, כך שעושרה של ארה"ב יגיע לכל שכבות האוכלוסיה

המהפכה הזו מבקשת להחזיר את תחושת המשפחתיות, שהתחלפה בתחושה שהמדינה היא עסק. במשפחה, לא מביטים על העולם דרך החור שבגרוש. במשפחה כשיש למישהו קשיים, המשפחה עושה כל שצריך לעזור. בעסק מפטרים.

כשליותר מ-40% מאזרחי ארה"ב אין מספיק כסף לעמוד ב-400$ הוצאה חד פעמית פתאומית

העלאת שכר המינימום לשכר מחיה בכבוד

ביטוח בריאות לאומי חינם לכולם

השכלה גבוהה חינם לכולם

אלו דברים שמשפחה היתה עושה עבורם. כשחולים מטפלים. בשביל השכלה לוקחים הלוואה.

המהפכה הזו מבקשת להחזיר את תחושת המשפחתיות, שהתחלפה בתחושה שהמדינה היא עסק. במשפחה, כשיש למישהו קשיים, המשפחה עושה כל שצריך לעזור. בעסק מפטרים

אבל ארה"ב מנוהלת כמו עסק קר, והבעלים של העסק הזה הם קבוצה נורא קטנה של אזרחים. כמה קטנה? לשלושה אזרחים בארה"ב, יש הון פרטי גדול מזה של מחצית אוכלוסית ארה"ב ביחד. לאדם אחד, ג'ף בזוס מאמזון, יש לבדו הון פרטי של 170 מיליארד דולר.

אולי כדאי שניה לסדר את האוזן, כי למוח האנושי קצת קשה עם מספרים גדולים.
לו מלאך המוות היה בא אלינו בהפתעה, אומר לנו שזמננו תם, ומורה לנו להצטרף אליו, אבל מציע לנו קודם הצעה לקנות ממנו עוד זמן חיים בתעריף: שניה אחת = שקל אחד.

לו היינו מיליונרים, והיינו נותנים לו באותו רגע מזוודה עם מיליון ₪, מלאך המוות היה מעניק לנו 11 ימים עד שהיה חוזר לקחת אותנו.

לו היינו מיליארדרים, והיינו מעבירים לו לחשבון בבנק אוצר השטן מיליארד ש"ח, לא היינו שומעים ממנו 31 שנה. 11 ימים, לעומת 31 שנה. זה ההבדל בין מיליון למיליארד (וזה בשקלים. המיליארדים של בזוס בדולרים).

בשביל להחזיר מיליארד ש"ח לציבור, מיליארדר יכול לעשות קניות ב-50 אלף ש"ח בכל יום ללא יוצא מהכלל, ורק אחרי 55 שנה יגמר לו הכסף.

אבל ארה"ב מנוהלת כעסק קר, שבעליו הם קבוצת אזרחים קטנטנה. כמה קטנה? ל-3 אזרחים בארה"ב יש הון פרטי גדול מזה של מחצית אוכלוסית ארה"ב ביחד. לאדם אחד, ג'ף בזוס מאמזון, יש לבדו הון פרטי של 170 מיליארד דולר

במדינה סוציאליסטית, מונופול מפלצתי כמו אמזון – שהוביל לסגירת כמחצית מהעסקים הקטנים במדינה כי הכסף הזה היה צריך להגיע מאיפה שהוא – לא היה יכול לקום מלכתחילה. סכום העתק הזה היה מתחלק בין עשרות מיליוני אנשים. מדינה שמאפשרת למפלצת כזו לקום איננה משפחה. במשפחה, מתחלקים בכסף.

ממקום זה נולדה השאלה – "אוקיי בומר?"

הפער הבין-דורי שני רק לפערים החברתיים-כלכליים, והם הסיפור של בחירות 2020. הפערים עומדים על שתי רגליים: לדור הצעיר אין בכלל ביטחון פיננסי. הדור הצעיר צורך את המידע ממקורות אחרים מהדור המבוגר. מקורות אנטי-ממסדיים.

הפער הבין-דורי שני רק לפערים החברתיים-כלכליים, והם הסיפור של בחירות 2020. הפערים עומדים על 2 רגליים: לדור הצעיר אין בכלל ביטחון פיננסי. והוא צורך את המידע ממקורות אחרים מהדור המבוגר. מקורות אנטי-ממסדיים

זה לא מקרה שדונלד דראמפ האנטי ממסדי שבא מחוץ למפלגה הרפובליקנית, ניצח בפריימריז את המועמדים שבאו מתוך הרפובליקנים (טד קרוז וג'ורג' בוש הבן). זה לא מקרה שאותו הדבר קורה כעת במפלגה הדמוקרטית, ברני סנדרס הוא פוליטיקאי עצמאי, שבא מחוץ למפלגה.

סנדרס וטראמפ היו צריכים להתמודד אחד מול השני כבר ב-2016, אנטי-ממסדי מול אנטי-ממסדי. זה לא קרה כי לשליטי ההון היה אז מספיק כוח לדחוף את הילרי קלינטון כנגד הרוח הציבורית, ובכך הדמוקרטים כרתו לעצמם את הענף.

הרפובליקנים ניצחו, כי הקבוצה משרתת-ההון במפלגה הדמוקרטית הפנתה גב לרחשי ליבם של הצעירים, וכפתה בבריונות, קלינטון ניאוליברלית משרתת-הון כמועמדת לנשיאות, במקום סנדרס סוציאל-דמוקרט משרת פרולטריון.

סנדרס וטראמפ היו צריכים להתמודד זה מול זה כבר ב-2016, אנטי-ממסדי מול אנטי-ממסדי. אבל לשליטי ההון היה אז מספיק כוח לדחוף את הילרי קלינטון כנגד הרוח הציבורית, וכרתו לעצמם את הענף

ההשלכות היו תשעה מיליון איש, בעיקר צעירים שכן הצביעו ב-2012 לברק אובמה, שכלל לא יצאו להצביע ב 2016, והמועמד הגרוע יותר ניצח. זה שבא מההון למען עצמו (האמת שלמרות אחוזי ההצבעה הנמוכים טראמפ לא באמת ניצח. הדמוקרטים קיבלו שלושה מיליון קולות יותר מהרפובליקאים, אבל כאמור המשחק הרי מכור לטובת בעלי ההון. לא רק המציאות הכלכלית, העשירים דאגו שגם שיטת הבחירות).

בבחירות בארה"ב, צעירים מצביעים באחוזים נמוכים בהרבה ממבוגרים. צעירים, גם אם לא מבינים, בהחלט חשים שהמשחק מכור נגדם – שהבחירות הן הצגה, כשהאפשרויות העומדות בפניהם הן תמיד בין מועמד משרת הון ממפלגה אחת, למועמד משרת הון ממפלגה אחרת.

רובם מרגישים את חוסר התוחלת – איתם בקלפי או בלעדיהם השיטה הקפיטליסטית תנצח. תוצאתה בלתי נמנעת תהיה ממסד שיאפשר לחזקים המעטים עם תאוות הבצע שלא יודעת שובע, להמשיך לעשוק מהם המוחלשים, את עתידם ורווחתם. הסטטוס קוו מדכא, לא להצביע זו מחאה שהיא בגדר נחמה פורתא.

בבחירות בארה"ב, צעירים מצביעים באחוזים נמוכים בהרבה ממבוגרים. הם חשים שהמשחק מכור נגדם. רובם מרגישים את חוסר התוחלת – איתם בקלפי או בלעדיהם השיטה הקפיטליסטית תנצח

ההיסטוריה האנושית מלמדת שפעם בפרק זמן של לפחות שני דורות (לשם התכנות פער בין-דורי), מגיע המועמד/ת הקיחוטי. המהפכן הישר, החומל, האידאולוג, שמונע מהסיבות הנכונות, עם דאגה כנה ועמוקה כשל הורה.

ב-2020 דאגה מתבטאת בזעם על ניצול וסחיטה, והמועמד הנכון הוא זה שיתעל את התסכול של מעמד הביניים המנוצל, שקומץ האוליגרכים רואים בהם ארנקים מהלכים חסרי נשמה, ויאחד אותם.

היום בארה"ב הסיפור אחר לגמרי. ברני אמנם לא ניצח בקרב נגד ההון ב-2016, אבל בלי שהעולם עוד ידע, הוא כן ניצח במלחמה. צדקת הדרך של ברני זרעה אמון בין שליח-ציבור לאזרחים כמוהו הם לא חוו מעולם. תקווה ניצתה בלבבות צעירים, ש-"מצא אותם הזמן", וביחד החלו להאמין שאין גזירת גורל, ושבכוחם לשנות לחלוטין את הכללים.

ההיסטוריה האנושית מלמדת שפעם בפרק זמן של לפחות שני דורות (לשם התכנות פער בין-דורי), מגיע המועמד/ת הקיחוטי. המהפכן הישר, החומל, האידאולוג, שמונע מהסיבות הנכונות, עם דאגה כנה ועמוקה כשל הורה

תנועות שורש של מתנדבים אידאולוגים חדורי אמונה ומטרה, התארגנו מאחורי המועמד שאת כל חייו הקדיש להם ושירת באומץ רק אותם (בכל סרטון ישן של סנדרס הוא בלי שום ניגודים, חוזר ואומר את אותם הדברים שאומר גם היום. את חוק הבריאות הממלכתי הוא הציע כמחוקק כבר ב-1991; כראש עיר דרש והעניק שוויון לקהילת הלהט"ב עוד ב-1983; כסטודנט הוביל תנועת מחאה נגד ההפרדה הגזעית עוד ב-1962). מאותו מעין של תחושת השליחות העמוקה, נבעה גם סיסמת הבחירות שלו – "לא אני. אנחנו."

לא להאמין לסקרים שמתפרסמים בערוצים הממסדיים בהם ביידן מוביל. הסקרים משקפים את השאיפה של דיירי מגדל השן, לא את האנשים שבשטח, ואינם לוקחים בחשבון את האזרחים שלא הצביעו בבחירות האחרונות, אבל כן יצאו להצביע בבחירות האלו.

הנה ההוכחה – המחיר שערוץ CNN משלם על תוכניות שלמות על המועמדים המובילים לנשיאות מטעם הדמוקרטים מבלי להזכיר את סנדרס בכלל, הוא הרייטינג הנמוך ביותר בחמש השנים האחרונות מצופים בגילאים צעירים (25-50). כשלערוצי אקטואליה ביוטיוב שעוסקים בברני, יש רייטינג גבוה יותר משל CNN, הדבר מצביע שברני סנדרס הוא נשיא ארה"ב הבא.

המחיר שערוץ CNN משלם על תוכניות שלמות על המועמדים המובילים לנשיאות מטעם הדמוקרטים מבלי להזכיר את סנדרס בכלל, הוא הרייטינג הנמוך ביותר בחמש השנים האחרונות מצופים בגילאים צעירים

אגב, גוגל כמענה שינו את האלגוריתם של יוטיוב כך שינתב את הגולשים למקורות "הרשמיים", כמו CNN, כדי שפחות אמריקאים יחשפו למועמד שעלול לפרק להם את המונופול.

ומה אצלנו?

כמו ארה"ב, גם ישראל בשנות ה-70 שינתה את כיוון הספינה. מאז עלו הרוויזיוניסטים לשלטון ב-1977 ועד היום, למעט פרקי זמן קצרים של שלטון מפלגת העבודה, הליכוד הוליך את ישראל מסוציאליזם דואג ברוחם של הוגי ובוני המדינה הרצל ובן-גוריון, לניאוליברליות מנכרת ברוחם של רונלד רייגן ומרגרט טאצ'ר.

במו ידינו ריכזנו את עושרה של ישראל בידיים מעטות, בראנו שליטי הון ובעלי מונופולים שאט אט גם חדרו לפוליטיקה, לרשויות, וחוקקו באמצעות בובותיהם חוקי מילצ'ן, תספורות, הקלות מס, ועולם נטול הגבלים עסקיים. ישראל היום היא יותר עסק, ופחות משפחה, כמו בארה"ב.

במו ידינו ריכזנו את עושרה של ישראל בידיים מעטות, בראנו שליטי הון ובעלי מונופולים שאט אט גם חדרו לפוליטיקה, לרשויות, וחוקקו באמצעות בובותיהם חוקי מילצ'ן, תספורות, הקלות מס, ועולם נטול הגבלים עסקיים

עם כל עשור המציאות החברתית-כלכלית עבור מעמד הביניים הפכה יותר בלתי נסבלת, וב-2011 נתן לכך מעמד הביניים באופן ספונטני ביטוי, הפגנה של חצי מיליון אזרחים, הגדולה בתולדות המדינה. לאחריה היינו אמורים לחולל את המהפכה הכלכלית-חברתית שלנו, ולהקדים בכמעט עשור את זו שמתחוללת כעת ארה"ב.

לאחר המחאה החברתית היתה לישראלים סנדרס משלהם, שהציעה הזדמנות לשינוי השיטה. אני כמובן מתכוון לשלי יחימוביץ', שכתבה ספר בשם "אנחנו", אותו "אנחנו" מהסלוגן של סנדרס.

אבל אנחנו אמנם היינו הראשונים לזהות, אבל האחרונים לבצע, ופספסנו ההזדמנות. אולי כי הרשתות החברתיות עדין לא נגסו מספיק בכוחה של התקשורת הממסדית בה שלטה ללא עוררין קומץ האוליגרכיה – בדירקטוריון ערוץ 2 שלטו תשובה, אריסון, ורטהיימר, משפ' עופר. בעיתונות הכתובה שלטו דנקנר, מוזס, אדלסון. כל אלו הם הג'ף בזוסים ומשפ' קוך שלנו. שלי יחימוביץ' היתה "שרופה" אצלם. זה אותו דפוס שחוזר על עצמו בדיוק כמו עם ברני.

בתקשורת הממסדית אצלנו שלט ללא עוררין קומץ האוליגרכיה – בדירקטוריון ערוץ 2 שלטו תשובה, אריסון, ורטהיימר, משפ' עופר. בעיתונות הכתובה שלטו דנקנר, מוזס, אדלסון. כל אלו הם הג'ף בזוסים ומשפ' קוך שלנו

אז בעוד בארה"ב ההתלהבות האזרחית מהבחירות הקרובות בשיאה, עם התוודעותו של העם האמריקאי לרוזוולט המודרני, סנדרס, אצלנו הדכדוך שולט כשמנהיגות התנועה החברתית שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון בכלל פרשו מהכנסת.

מי שמבינים שהמאבק הקיומי האמיתי של האזרח הישראלי הוא רק בינו ל-1% העשירים ביותר, כבר מצביעים למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות העבודה/מרץ. אבל מכיוון שאנחנו כעת בפיגור של כחמש שנים אחרי ארה"ב אותה אנו מחקים, גם תוצאת הבחירות הקרובות לא יביאו להרכבת ממשלה שתפרק את האוליגרכיה מאמצעי העשיקה המונופליסטים שלרשותם, ומעורבותם ברשויות המדינה ובתקשורת תמשך.

בין הפוליטיקאים משרתי הון של הליכוד, לפוליטיקאים משרתי ההון של כחול-לבן, יש רק הבדל אחד, יחס פומבי כלפי שחיתות. יחסן כלפי המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות העבודה ומרץ, זהה ועוין, כי מאחורי שתיהן עומדת אותה האוליגרכיה.

רעיונות נוגדי אי-שוויון העומדים להתמסד בארה"ב כמו העלאת שכר המינימום, יאלצו לחכות לבחירות 2024. נראה אם נוכל אנחנו לשליטי-ההון אצלנו, אחרי שסנדרס יעניק לנו ולעולם השראה.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,550 מילים
סגירה