אתו ללבנון: ספר חדש על מלחמה שבחרנו (ואסור) לשכוח

לוחמי יחידת אגוז בפעילות מבצעית בדרום לבנון. (צילום: צילום: דובר צה"ל.)
צילום: דובר צה"ל.
לוחמי יחידת אגוז בפעילות מבצעית בדרום לבנון.

העיתונאי חיים הר-זהב כתב ספר על ארבע השנים האחרונות שבהן לחם צה"ל בלבנון, 2000-1996. זו מלחמה שצה"ל שכח, והציבור הדחיק. אבל אם לא נזכור את לקחיה, אנו עלולים לחזור על שגיאותיה.

מדינת ישראל הדחיקה, שלא לומר שכחה, את 18 שנות השהייה בלבנון. זו המסקנה שאליה הגיע חיים הר-זהב, שחקר לעומק את התקופה, בדגש על השנים 2000-1996, השנים האחרונות להחזקת צה"ל את רצועת הביטחון בלבנון. ספרו, "לבנון: המלחמה האבודה" (הוצאה עצמית, 2019), הוא ניסיון נוסף להציף בתודעה הציבורית את התקופה ההיא ולהזכיר שרגע לפני האינתיפאדה השנייה, וכמעט מיד לאחר שצה"ל נסוג מביירות ב-1983, ניהל צה"ל מלחמה יומיומית כנגד ארגוני המחבלים בדרום לבנון.

"לבנון: המלחמה האבודה" הוא ניסיון נוסף להציף לתודעה הציבורית את התקופה ההיא ולהזכיר, שרגע לפני האינתיפאדה השנייה, וכמעט מיד לאחר נסיגת צה"ל מביירות, ניהל צה"ל מלחמה יומיומית נגד ארגוני המחבלים בדרום לבנון

הספר מצטרף לרשימה קצרה מדי של ספרים על התקופה, ובהם "דלעת" שכתב מתי פרידמן, "אם יש גן עדן" (רומן על בסיס אירועים אמיתיים) שכתב רון לשם, "סוף סוף ירו על הפלוגה שלנו" מאת סטלה ויחיעם מרט. הספר הבולט ביותר על התקופה הוא "מלחמה ללא אות" מאת תא"ל (מיל.) משה "צ'יקו" תמיר, שעשה בלבנון את כל שנות שירותו מסגן מפקד פלוגה בגולני ועד למפקד חטיבה מרחבית.

הר-זהב, שהתגייס בנובמבר 1995, שירת כלוחם ומפקד בגדוד 931 של הנח"ל. השירות שם היה עבורו, כפי שהיה עבור האנשים אותם בחר לראיין לספר, משמעותי במיוחד.

באחד הלילות, כתב, יצא כוח מהפלוגה המסייעת בגדוד להשכיב מארב מצפון למוצב כרכום בגזרה המערבית. על הכוח פיקד מפקד מחלקה, יוצא היחידה המובחרת מגלן, והר-זהב היה סגנו. הכוח כמעט צעד היישר לתוך זירת מטענים "שבה חמישה מטעני כלימגור, ובגלל שהמ"מ התעקש לשנות נתיב הליכה באמצע לבנון רק בשל תחושת בטן" (עמוד 294), נמנע האסון.

מלחמה לכל דבר ועניין

בתחילה הגדיר צה"ל את הלחימה בלבנון כפעולת ביטחון שוטף, אבל בראשית 1995 חל שינוי מהותי. אז "החליטו הרמטכ"ל רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק ואלוף פיקוד הצפון עמירם לוין להגדיר את שהות צה"ל ברצועת הביטחון מלחמה לכל דבר ועניין" (עמוד 22). לוין, יוצא סיירת מטכ"ל, הוביל בפיקוד הצפון קו לוחמני שכלל פשיטות, מארבים ומבצעים מיוחדים. במקביל הוקמו בית הספר ללוחמת גרילה ויחידת אגוז בחטיבת גולני שהתמחתה בלחימה בשטח הלבנוני.

בתחילה הגדיר צה"ל את הלחימה בלבנון כפעולת ביטחון שוטף, אבל בראשית 1995 חל שינוי מהותי. אז "החליטו הרמטכ"ל רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק ואלוף פיקוד הצפון עמירם לוין להגדיר את שהות צה"ל ברצועת הביטחון מלחמה לכל דבר ועניין"

מפקדה הראשון של יחידת אגוז היה ארז צוקרמן, "איש הקומנדו הימי" (עמוד 39), קצין נועז וחותר למגע. הקמתה התגלתה כמהלך יעיל מאוד, ועד לנסיגה בשנת 2000 הרגו לוחמיה עשרות מחבלים.

באחד הקרבות הקשים שניהלה היחידה, ב-19 בספטמבר 1996, סרק כוח גדול בפיקוד צוקרמן את ג'בל סוג'וד ונתקל מטווחים קרובים בפעילי חיזבאללה. "לפחות עשרה אנשי חיזבאללה נהרגו בשורה של היתקלויות באותו בוקר בסבך ליד סוג'וד ופרט לשני ההרוגים של צה"ל – ההרוגים הראשונים של יחידת אגוז – נפצעו שמונה לוחמים אחרים" (עמוד 46).

בספטמבר 1997, כשבוע לאחר שכוח שייטת 13 נתקל במארב חיזבאללה וספג אחד-עשר הרוגים (והרוג נוסף מכוח החילוץ), הרגו לוחמי היחידה, עליה פיקד אז משה תמיר, את בנו של חסן נצראללה, מזכ"ל הארגון.

בספטמבר 1997, כשבוע לאחר שכוח שייטת 13 נתקל במארב חיזבאללה וספג אחד-עשר הרוגים (והרוג נוסף מכוח החילוץ), הרגו לוחמי היחידה, עליה פיקד אז משה תמיר, את בנו של חסן נצראללה, מזכ"ל הארגון

"הכוח של אגוז נע ליד מוצב צד"ל בסוג'וד, על מורדות ג'בל רפיע, ופגע בכמה אנשי חיזבאללה בתום קרב שבו השתתפו גם כוחות של צבא לבנון שירו לעבר מסוקי קרב של צה"ל. לאור מעורבותו של צבא לבנון, העריכו בפיקוד צפון כי אפשר שבכיר בחיזבאללה היה בין הנפגעים בקרב" (עמוד 149). תמיר הורה ללוחמי אגוז להביא עמם את גופות פעילי החיזבאללה שנותרו בשטח.

אחת הגופות היתה זו של האדי נצראללה, וישראל ניצלה את קלף המיקוח הזה בכדי במשא ומתן להשבת גופתו של לוחם הקומנדו הימי שנהרג באסון השייטת, איתמר איליה, שהוחזקה בידי חיזבאללה.

לחימה מתמדת, סיזיפית

אבל עם כל הכבוד ליחידות המובחרות (שחוו, כפי שאמר לי חבר ששירת כקצין בסיירת נח"ל בתקופה המדוברת, עומס יוצא דופן, עם דרישה כמעט בלתי-אפשרית לאפס תקלות ולמאה אחוז הצלחות), מן הספר עולה שלבנון האמיתית היתה שייכת לגדודי השריון והחי"ר, לתצפיתנים, לכוחות ההנדסה והתותחנים, ש"טחנו" קווים במוצבים, והשכיבו מארבים בוואדיות בצורה סיזיפית, מייאשת ושוחקת.

מן הספר עולה שלבנון האמיתית היתה שייכת לגדודי השריון והחי"ר, לתצפיתנים, לכוחות ההנדסה והתותחנים, ש"טחנו" קווים במוצבים, והשכיבו מארבים בוואדיות בצורה סיזיפית, מייאשת ושוחקת

אחד האירועים המשמעותיים בספר התרחש בשעות הערב ב-9 באוגוסט 1998. פעיל חיזבאללה חדר למוצב סוג'וד של צד"ל, בעת שאויש על-ידי מחלקה מגדוד הצנחנים 101, והפתיע את הלוחמים. סמל המחלקה נאבק עמו, ירה לעברו ופצע אותו, אך המחבל נמלט לסבך.

כל שרשרת הפיקוד שמעל למפקד המחלקה התייחסה בסלחנות מה ללוחמים אבל זה עתיד היה להשתנות במהירות. "עם כניסתו לתפקיד הדגיש הרמטכ"ל שאול מופז את חשיבות הניצחון בעת מגע עם האויב" (עמוד 203). מופז, שאחד מפקודיו בחטיבת הצנחנים תיאר את סגנון הפיקוד שלו כ"יחס מחמיר לתקלות קלות ערך", ניצל את האירוע בכדי לבסס נורמה והחליט להדיח את מפקד המחלקה, הסמל ולוחם נוסף מחטיבת הצנחנים. "עוד החליט לרשום הערה פיקודית למפקד יק"ל תת-אלוף ארז גרשטיין, למח"ט הגזרה המזרחית של יק"ל אלוף-משנה אביב כוכבי ולמפקד גדוד 101 סגן-אלוף איתי וירוב" (עמוד 160). כיום, כרמטכ"ל, כוכבי מדגיש גם הוא את ערך הניצחון, ולא מן הנמנע שהשיעור של מופז נשאר אתו מאז.

כל שרשרת הפיקוד שמעל למפקד המחלקה התייחסה בסלחנות מה ללוחמים אבל זה עתיד היה להשתנות במהירות. "עם כניסתו לתפקיד הדגיש הרמטכ"ל שאול מופז את חשיבות הניצחון בעת מגע עם האויב"

הטיפול בגדוד המוכה היה לקוי, אבל למרות שנוח לאמץ את הגישה לפיה מופז החמיר מדי עם הלוחמים והמפקדים, הרי שבסוף קשה להתווכח עם העובדה שמאז ואילך חתרו כוחות צה"ל למגע, ועשו כן גם בהמשך כהונתו של מופז בראשית האינתיפאדה השנייה. בהובלת וירוב הצליח גדוד 101 להתאושש מן האירוע. בקו הבא, ב-12 ביוני 1999, כוח מהגדוד "נתקל בחוליית חיזבאללה, ליד מוצב ריחן" (עמוד 219). למרות שהופתע והמ"מ נפצע, התעשת הכוח, אליו חבר גם המג"ד, והרג ארבעה מחבלים.

אירוע משמעותי אחר הוא מבצע "שבר ענן", כמעט שנה לפני הנסיגה, באוגוסט 1999. כוחות מהפלוגה המסייעת בגדוד 51 של גולני, בפיקוד יואב ירום, ארבו למחבלים בסמוך למבצר הצלבני קלעת דובאי. ירום, שהתגייס "לפלס"ר גולני" (עמוד 224) ולאחר שובו מקורס הקצינים איבד את כף רגלו בפיצוץ מטען בלבנון, שכנע את מפקדיו, מח"ט הגזרה, משה תמיר, ומח"ט גולני, גדי איזנקוט, להוציא פעילות התקפית.

אחד הכוחות, שהתמקם במבצר, הופתע על-ידי שלושה מחבלי חיזבאללה, וספג פצועים והרוג. בהמשך נתקל כוח התגבורת שהוביל מג"ד 51, אילן אטיאס, במחבלים הנסוגים. בחילופי האש נפצע המג"ד ונהרג לוחם נוסף. לבסוף, "צמצם ירום את הטווח שבין הכוח שלו לבין חוליית החיזבאללה בתחתית הוואדי. כוח המ"פ הסתער על החולייה והרג את שלושת אנשיה" (עמוד 230).

ספר מרתק אבל חד-ממדי

חסרונו העיקרי של הספר הוא התיאור החד-ממדי שלו את המציאות. כמעט כל הספר מלא בתיאורים אודות אנשים, שהתגייסו לצה"ל מלאי מוטיבציה ורצון לתרום, ונהרגו במלחמה שמוצגת כחסרת תכלית. המציאות היתה מורכבת יותר.

חסרונו העיקרי של הספר הוא התיאור החד-ממדי שלו את המציאות. כמעט כל הספר מלא בתיאורים אודות אנשים, שהתגייסו לצה"ל מלאי מוטיבציה ורצון לתרום, ונהרגו במלחמה שמוצגת כחסרת תכלית. המציאות היתה מורכבת יותר

אכן, כמעט לאורך כל התקופה לא נבחנה כדאיותה של רצועת הביטחון ביחס למטרה שלשמה הוקמה. הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט (שלחם בלבנון שנים ארוכות), טען בשעתו כי החיזבאללה מתמקד בפגיעה בכוחות צה"ל וצד"ל ברצועת הביטחון ולא בניסיונות לחדור לישראל במטרה לבצע פיגועים נוסח משגב עם וכפר יובל. רק כאשר נכשל בכך, ירה הארגון על יישובי הצפון.

תא"ל (מיל.) גיורא ענבר, שפיקד על יחידת הקישור ללבנון, הסביר פעם את מעגל הקסמים השלילי בו היתה ישראל נתונה באמצעות מבצע של סיירת צנחנים, במאי 1995. הכוח, בפיקוד רס"ן יוסי בכר (לימים אלוף), הרג חמישה פעילי חיזבאללה, במארב סמוך למוצב סוג'וד, וחזר בלי נפגעים. בתגובה ירה הארגון קטיושות על קריית שמונה. בעצם, אמר ענבר, שכמפקד סיירת גולני נחשב לאחד מקבלני הביצועים הבולטים והלוחמניים של פיקוד הצפון, הישיבה בלבנון לא הוסיפה לישראל דבר.

נדמה, כתב המחבר, שכמעט הכול הפך מעגלי בלבנון. "כמו המארבים שהציב צה"ל נגד כוחות חיזבאללה, שהיו בדרכם לארוב לכוחות צה"ל שיוצאים למארבים, כך גם בתחום המדיני: ישראל נכנסה ללבנון ב-1982 ולמעשה יצרה את חיזבאללה" (עמודים 133-132).

הטענה האחרונה אינה מדויקת, בלשון המעטה, ומבטאת ראייה צרה וחסרה של העימות. החיזבאללה הוקם על-ידי איראן כשלוחה שלה, במסגרת ייצוא המהפכה האסלאמית, והוא מנהל כנגד ישראל מלחמת קודש.

הטענה האחרונה אינה מדויקת, בלשון המעטה, ומבטאת ראייה צרה וחסרה של העימות. החיזבאללה הוקם על-ידי איראן כשלוחה שלה, במסגרת ייצוא המהפכה האסלאמית, והוא מנהל כנגד ישראל מלחמת קודש

בתקופתו של מופז כרמטכ"ל נבחנה סוף סוף המטרה שלשמה שהה צה"ל בדרום לבנון. במקום הגנה על יישובי הצפון נקבעה מטרה חדשה: "הגנה על גבולה הצפוני של ישראל" (עמוד 165). את המטרה הזו, כפי שטענו קבוצות כמו "ארבע אימהות", ניתן לממש בלי להחזיק כוחות בשטח לבנון. אבל כפי שהתברר לאחר הנסיגה מלבנון, האיום ששמו חיזבאללה לא נמוג כשעזב צה"ל את לבנון.

ביטוי לראייה החד-ממדית המוצגת בספר ישנו בעובדה שכמעט ואינו כולל הצלחות מבצעיות של צה"ל, וכאשר הוא עושה כן, אז הן מסתכמות במשפט לאקוני. ביולי 1997 למשל, "בהיתקלויות של אגוז, פלנ"ט צנחנים, וגדוד 101 של החטיבה" (עמוד 93), נהרגו חמישה מחבלים והכוחות חזרו בלי שריטה. במבצע "מהלך מבריק" ב-1998, שאינו מוזכר בספר, פשט כוח מיחידת אגוז בפיקוד משה תמיר על הכפר ע'נדוריה והרג שמונה מחברי כוח האבטחה של חיזבאללה בכפר.

ביטוי לראייה החד-ממדית המוצגת בספר ישנו בעובדה שכמעט ואינו כולל הצלחות מבצעיות של צה"ל, וכאשר הוא עושה כן, אז הן מסתכמות במשפט לאקוני

זוהי הצלחה מבצעית די מרשימה, ומוזר שהיא ודומות לה אינן מוזכרות בספר. אין בכך, כאמור, מלערער את הקביעה שההצלחות המבצעיות לא שירתו שום תכלית מדינית ולא תורגמו לאחת כזו, אבל בלעדיהן הסיפור חסר.

גם העובדה שהיו בצה"ל קולות שקראו בזמן אמיתי לצאת מלבנון לא מוזכרת. אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין וקציניו, ובהם יאיר גולן, קצין צנחנים שהיה מח"ט בלבנון (אז גם נפצע בהיתקלות עם מחבלים, והוסיף לפקד על הכוח עד גמר הלחימה), חשבו שהמשך השהייה של ישראל ברצועת הביטחון מיותר ועליה לצאת משם, רצוי לאחר שתכה מכה קשה את חיזבאללה. ליפקין-שחק, כרמטכ"ל, אפשר ללוין להציג את משנתו בפני הדרג המדיני שדגל בקו שמרני, ולמעשה החליט להשאיר את צה"ל בלבנון עוד כארבע שנים.

לקחים שאסור לשכוח

מלבנון נסוג לבסוף צה"ל כתוצאה מהחלטה שכפה על המערכת ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, אהוד ברק. היתה זו החלטה שראש אגף מבצעים דאז, אלוף (מיל') גיורא איילנד, תיאר בדיעבד כ"חכמה וגם אמיצה".

זהו ספר חשוב בשל העובדה שהתקופה כמו נשכחה מהלב. מה גם שהר-זהב יודע לספר סיפור והקורא כמו נשאב לספר וללבנון. אבל כוחו האמיתי של הספר הוא בשלושה לקחים שמופיעים בסופו, שאסור לשכוח.

הראשון שבהם, כתב, הוא שהלחימה המחישה "עד כמה חשוב החינוך של מפקדים זוטרים בצה"ל לפעול ולקבל על עצמם אחריות – "להגדיל ראש" כפי שהדבר נקרא בעגה הצה"לית – אך הדבר נראה טבעי כמעט, שכן הלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון הייתה כמעט כולה של הפיקוד הזוטר: כזו שבה המ"מ השפיע על התוצאה יותר ממפקד האוגדה, וסמל המחלקה השפיע יותר מהמח"ט. במלחמה הזו לא היו קרבות חטיבתיים ואפילו לא קרבות גדודיים. בפעמים שבהן כוחות לוחמים פגשו אלה את אלה בשדה הקרב הם היו בסדרי גודל של כיתה מול חולייה" (עמוד 282). הלקח הזה, חייב לעמוד לעיני צה"ל בהכשרת הפיקוד הזוטר.

הלקח הראשון מהמלחמה, כתב, הוא שהלחימה המחישה "עד כמה חשוב החינוך של מפקדים זוטרים בצה"ל לפעול ולקבל על עצמם אחריות – "להגדיל ראש" כפי שהדבר נקרא בעגה הצה"לית

הלקח השני, נוגע לשאלה מדוע נדחקה המלחמה מהתודעה הציבורית בישראל. אחת התשובות שמספק הספר היא שישראל "לא ניצחה במלחמה בדרום לבנון, ואיש לא נהנה לזכור הפסדים" (עמוד 286). ומדוע הפסדנו, או לפחות לא ניצחנו? משום שהמטרה שהוגדרה לצה"ל היתה אמורפית ולא הוגדרו יעדים מדידים וברי השגה. כשאין הגדרה ברורה מה יחשב לניצחון, לא ניתן לנצח.

ישראל, כתב הר-זהב, יצאה מלבנון משום "שנמצאו אזרחים, ובעיקר אזרחיות, שיצביעו על הכישלון המחשבתי של הממשלה ושל צה"ל ויזעקו שאין בכך כל היגיון" (עמוד 289). זהו הלקח השלישי. הלוואי שתמיד יהיו כאלו שיעשו כן.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,857 מילים
כל הזמן // שבת, 22 בפברואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גנץ: אם יוגש נגדי כתב אישום בעת כהונה - אתפטר מתפקידי

עוד הוסיף גנץ: "אני רגוע לחלוטין וסומך על המערכת" ● מ"מ פרקליט המדינה אלדד: "היועמ"ש ואני פועלים תוך אמון והערכה זה לזה" ● יועץ המשפטי לממשלה מצדד בעמדת העותרים ותומך בהוצאה של צווי ביניים, שימנעו את המשך יישום החלטת הממשלה עד להכרעה בעתירות

עוד 23 עדכונים

כלוא וחנוק בעולם מוכמן

גדלתי בירושלים למשפחה מיוחסת. מצד אבא, הרב סולימן אוחנה, שהיה מגורי הארי ז״ל וסופר סת״ם ועד היום קוראים מספר התורה שכתב לפני כ-400 שנה. מצד אמא, הרב דניאל טולדנו, שהיה רבה הראשי של קסטיליה עד גירוש ספרד.

יצחק הראל כילד חרדי
יצחק הראל כילד חרדי

הסבים שלי היו יצחק אוחנה ממקנס, מרוקו, רבה הראשי של קרית שמונה, וד"ר שמואל טולדנו מג׳יברלטר, שכתב ל״ט ספרי קבלה עיונית ותמיד היה אומר לי כי הכתיבה היא ״תיקון הברית״: אותן אצבעות שמקלקלות את הברית (ובעברית: מאוננות), מחזיקות את העט (פאלי) ששופך את הדיו על הכתב ויוצר עולמות חדשים. אז הנה, אני כותב, במקלדת, לא יודע אם ליצור עולמות חדשים, בוודאי לתקן עולמות כאובים.

הורי התחנכו בעולם הליטאי בבני ברק ושפת הסתרים שלהם היתה יידיש, אבא שלי עוסק מבוקר עד ערב רק בלימוד תורה והוא בוגר ישיבת פוניבז׳ והיום יש לו תלמידים רבים (לעיתים כשאני פוגש מי מהם, התגובה למראה בנו היא: ״אוי, רחמונס״).

סבא היה אומר לי שהכתיבה היא "תיקון הברית". האצבעות שמקלקלות את הברית (ובעברית: מאוננות), מחזיקות בעט (פאלי) ששופך את הדיו על הכתב ויוצר עולמות חדשים. אז הנה, אני כותב, לא יודע אם ליצור עולמות חדשים, בוודאי לתקן עולמות כאובים

יצחק הראל כנער חרדי
יצחק הראל כנער חרדי

גדלתי על ברכי הרב שך תרתי משמע, כשהייתי קטן ומגיע לבקרו היה מושיב אותי על ברכיו, פותח את המגרה ונותן לי סוכריות ואז בוחן אותי מה למדתי. הכרתי והסתובבתי בחצרות ובבתיהם של רבנים, אדמורי״ם ובאבות, למדתי בישיבות עילית של החברה הליטאית.

בבית נעדר כל סממן מזרחי ספרדי. דברתי יידיש, התפללתי במבטאם, ואם חלילה היינו שרים בבית זמירות עם סלסולי המזרח, סבא טולדנו שהיה, בנוסף לרב מקובל, מתמטיקאי וכנר, בוגר מכללת סורבון, היה צועק עלינו ומבקש שלא נשיר ברבעי טון כי זה ממש צורם.

אצל הליטאים למדתי ללמוד, לרדת לעומקם של הדברים השכלתניים, להבין את הפשט ולהבין כי הפשט הוא פשט ולעיתים פשט מלשון טפש.

גדלתי על ברכי הרב שך, תרתי משמע. כשהייתי קטן ומגיע לבקרו היה מושיב אותי על ברכיו, פותח את המגרה ונותן לי סוכריות ואז בוחן אותי מה למדתי. הכרתי והסתובבתי בחצרות ובבתיהם של רבנים, אדמורי״ם ובאבות, למדתי בישיבות עילית של החברה הליטאית

להתפלפל בגיל 15 האם ״ביאה שלא כדרכה הוי ביאה אם לאו״ (האם מין אנאלי נחשב מין, לענייני נידה או גילוי עריות) מבלי להבין מהו האקט בכלל. ללמוד לשם למידה, בחשיבה קרה ושכלתנית, בלי לשאול איך מרגישה אותה אחת שבאים עליה שלא כדרכה או מה היא אמורה להרגיש.

ואף על פי כן, כשאני רואה את ילדיי במערכת החינוך שמקדשת את המבחנים וההכתבה, אני מנסה ככל יכולתי להנחיל להם את תפיסת ״ללמוד איך ללמוד״. כשלמדתי משפטים וקראתי את פסקיו של גאון הדור ה״ה כב׳ השופט אהרון ברק שהיה ליטאי בתפיסתו, חזרתי באחת לפלפול הישיבתי ולבניית בניינים שעומדים על קצה של הנחה אישית ורעיונית. אקטיביזם משפטי בדיוק כמו ההלכה כיום, שאינה דומה ולו במעט לימי בית המקדש וליהדות בכלל.

בישיבות בהן למדתי הייתי ה״זר״ והשונה. שם משפחתי אוחנה, הסגיר אותי, פרענק קראו לי השכם והערב, ואף בישיבה בה למדתי, היו רק עוד 3 פרענקים כמוני מתוך 130 בחורים, פרענק איז א קרענק.

להתפלפל בגיל 15 אם ״ביאה שלא כדרכה הוי ביאה אם לאו״ (האם מין אנאלי נחשב מין, לענייני נידה או גילוי עריות) מבלי להבין מהו האקט. ללמוד לשם למידה, בחשיבה קרה ושכלתנית, בלי לשאול איך מרגישה האחת שבאים עליה שלא כדרכה

הזרות לא עזבה אותי שנים רבות, גם כשעזבתי את החברה החרדית. כשגרושתי היתה בהריון עם בנותינו התאומות, שינינו את שם משפחתי ל״הראל״. וכי למה שיסבלו מסטיגמות ודעות קדומות.

לפני כשנה הייתי במרוקו, לשם נסעתי בכלל לפסטיבל מוזיקה אלקטרונית. המסע טלטל אותי בעצמותי ובנפשי. הדבר הראשון שעשיתי היה להחזיר לעצמי את שם משפחתי – אוחנה. אז הנה אני, איציק הראל אוחנה. נעים מאוד.

נפשי השתוקקה לחופש מילדות. רציתי לדבר את עצמי, על רגשות, אבל לא ידעתי איך. גדלתי בעולם רציונאלי, שכלתני ולוגי. עולם של ביטול עצמי רדיקלי, כששיננתי כל יום שאני צריך ״לבטל רצוני מפני רצונו״.

נפשי השתוקקה לחופש מילדות, רציתי לדבר את עצמי, על רגשות, אבל לא ידעתי איך. גדלתי בעולם רציונאלי, שכלתני ולוגי. עולם של ביטול עצמי רדיקלי, כששיננתי כל יום שאני צריך ״לבטל רצוני מפני רצונו״

עברתי מהעולם הליטאי הקר והקפוא לעולם החם והשמח של החסידות, שם במקום ללמוד ולהתפלפל שרים, רוקדים ושותים לחיים, ועדיין הרגשתי כלוא וחנוק מבלי יכולת לבטא עצמי.

יצחק הראל (שני מימין) עם משפחתו
יצחק הראל (שני מימין) עם משפחתו

שלא לדבר על העולם המיני שעבר תלאות ומסעות, מילדותי הקטנה, דרך הישיבות ולאחריהן. עולם מוכמן, מנותק ולא מדובר, אפוף במשולש ה״אשמה, בושה ופחד״, דבר שגרם לי להיות בעולם של ריצוי וסבל פנימי מתמשך.

עברתי מסע מייסר בעולם הנפש, מנותק רגשית, וחייתי ממש תחת שני איציקים. איציק השכלי כלפי חוץ – הכל רציונאלי עם אפס יכולת הכלה, ואיציק הרגשי שבער אך מוסתר תחת הררי הגנות.

לא אהבתי את עצמי, כך שלא ידעתי אהבה התלויה בדבר מהי (להבדיל מילדיי שבפעם הראשונה שנפגשנו, הבנתי מהי אהבה שאינה תלויה בדבר), העולם המיני בתוכי סער וצרח ללא קול וללא כתובת, המיניות היתה מנותקת. לא ידעתי מה זו מיניות מחוברת. עולם ללא מילים. רק מעשים.

ועדיין הרגשתי כלוא וחנוק בתוך עצמי. העולם המיני עבר תלאות ומסעות, מילדותי הקטנה, דרך הישיבות ולאחריהן. עולם מוכמן, מנותק ולא מדובר, אפוף במשולש ה״אשמה, בושה ופחד״, שגרמו לי להיות בעולם של ריצוי וסבל פנימי מתמשך

הציונות בילדותי היתה הרוע בהתגלמותו. הנה שיר שהיה שגור בפינו: ״בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים, בדרך התורה נלך באש ובמים, בדרך התורה נלך לקדש שם שמים״, ואז היינו מסיימים במילים ״נשבור לציונים את השיניים״!! שיר שכולו התרסה לשלטון החילוני הציוני.

הייתי יוצא להפגנות שהיו אז. הנושאים היו חילולי שבת, חילולי בית קברות, או ניתוחי מתים. מאידך, מכיוון שגדלתי בשכונת בית וגן הצמודה להר הרצל, אותו הר הרצל שהיה משמש לנו מוקד לבילוי משפחתי. היינו עושים שם פיקניק ומתגלגלים על הדשא, ולא היה נתפס בעינינו כבית קברות כלל, למרות הקבר של הרצל שתמיד אמרו לנו שהוא שחור כי הוא נשרף בגיהנם.

אחת לשנה סוגרים את ההר מפסח עד לאחר יום העצמאות, והיו עורכים חזרות לטקס הממלכתי. כמה נהניתי להתפלח להר הרצל ולהביט בחיילים צועדים בסך, לשמוע שירים עבריים שמעולם לא הכרתי, את שיר התקווה. זה הקסים אותי. רציתי להיות כמותם, הרגשתי גאווה בהיותי ישראלי, זה ממש היה מבלבל.

הר הרצל היה משמש לנו מוקד לבילוי משפחתי. היינו עושים שם פיקניק ומתגלגלים על הדשא, ולא היה נתפס בעיננו כבית קברות כלל, למרות הקבר של הרצל שתמיד אמרו לנו שהוא שחור כי הוא נשרף בגיהנם

לא היה פשוט להכנס להר הרצל, החיילים שמרו שאף אחד לא יוכל להסתנן, והייתי עושה ממש מבצע צבאי שכלל זחילות ביער ירושלים, מעבר בין קוצים ומה לא. לא מזמן פגשתי ידיד שהוא אחד המפיקים של הטקס בהר הרצל, הלה מספר לי על הילדים הדוסים מבית וגן שמשגעים אותם ורוצים להכנס, ואני אומר לו, ״תכניס אותם, זו שליחות״ אם אתה רוצה להראות לילדים חרדיים מהו העולם ה״אחר״ – זה המקום, כאן אפשר לפקוח להם את העינים וגרום להם להבין שלא הכל שחור לבן.

האיום הגדול על בחור ישיבה הוא, שחלילה לא ״יתקלקל״ וילך לצבא. שנה חיכיתי עד שאחותי תתארס כדי לא להרוס לה את השידוך, בזמן הזה נבחנתי והוסמכתי לרבנות. ביום שהתארסה פניתי ללשכת גיוס.

התגייסתי לצה״ל בגיל 22 כי רציתי לתרום ולהרגיש שייך. לא היה אז נח״ל חרדי ולישיבת ההסדר לא רציתי ללכת, כי אצלנו כיפה סרוגה נחשבה גרועה מחילוני. הייתי בהלם תרבות, שירתתי 3 שנים מלאות כשריונר בחטיבה 7 וזמן מה, כמש״ק דת. במלחמת לבנון השניה בשירות מילואים, הטנק שלי נקלע ל״כרוניקה של מארב ידוע מראש״, חטף כמה טילים ועלה בלהבות. יצאתי חי, ומצולק נפשית, אך לא חבר שהיה בטנק לידי.

האיום הגדול על בחור ישיבה הוא, שחלילה לא ״יתקלקל״ וילך לצבא. שנה חיכיתי עד שאחותי תתארס כדי לא להרוס לה את השידוך, בזמן הזה נבחנתי והוסמכתי לרבנות. ביום שהתארסה פניתי ללשכת גיוס

את הכיפה הורדתי מראשי בגיל 25, אולם רק בגיל 44 התחברתי לעולם הפנימי המוכמן ולאחר מסע עמוק בנבכי נפשי באמצעות פסיכואנליזה, הצלחתי להתחבר לחופש העמוק ביותר – להיות מאוחד עם הנפש. ועל כך בפוסט הבא.

יהודי, בוגר החינוך החרדי ליטאי / חסידי, תלמיד חכם בהווה, עורך דין ויועץ לחיים, חופר עמוק, תשוקה לחיים, מוזיקה, אוכל טעים, לאלוהים ולמורכבות האנושית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,219 מילים

עד לאחרונה התמקדה פעולת המשטרה הגרמנית בטיפול בקיצונים אסלאמיים ● אבל כמה מאירועי הטרור האחרונים, שהמניע להם היה אידיאולוגיה ימנית קיצונית ואנטישמית, גרמו לה לאמץ אסטרטגיה חדשה

עוד 938 מילים

טיול לשבת הדרום לובש אדום

נוסעים דרומה לטייל בזול, ליהנות מניחוח הפרחים ולגלות הנאות נוספות ● נצלו את סוף השבוע כדי לבקר בפסטיבל "דרום אדום", לספוג קצת שמש וליהנות מעוד כמה פעילויות (כמעט) ללא תשלום

עוד 853 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
וִירוּס

אם מתנגדי החיסונים הרפואיים נמצאים בשולי החברה ונתפסים כתמהונים, הרי שמתנגדי החיסונים התרבותיים, הכלכליים, המשפטיים והפוליטיים נמצאים בעמדות מפתח ושולטים במוקדי הכוח ● בשנים האחרונות, נדמה לא פעם שידם על העליונה ושהקרב הוכרע

עוד 1,013 מילים

למקרה שפיספסת

מעגל של שבי, כאב ותקווה

כשהמשטרה הרחיקה את בעלי מהבית אחרי שהיה אלים, העזתי לבקש גט. כשהוא סירב, מצאתי תמיכה

מעגל של אושר

אני זוכרת שעמדתי על הבמה בשנה שעברה ב'אשת המדבר', טיול בן יומיים במדבר שאורגן על ידי מרכז הסיוע המשפטי לנשים 'יד לאישה', התומך בנשים עגונות שבעליהן מסרבים לתת להן גט. ביקשתי את המיקרופון וקראתי בקול 'ברוך מתיר אסורות'. זה היה יום אחרי שסוף סוף קיבלתי את הגט שלי, והייתי מאושרת עד הגג!

עמדתי על הבמה ב'אשת המדבר', טיול בן יומיים במדבר, שאורגן על ידי מרכז הסיוע המשפטי לנשים 'יד לאישה', התומך בנשים עגונות שבעליהן מסרבים לתת להן גט. ביקשתי את המיקרופון וקראתי בקול 'ברוך מתיר אסורות'

הרגשתי ששוחררתי מכלא והייתי עכשיו חופשיה כמו ציפור דרור. הרגשתי מוקפת במעגלים של אושר. צעדנו 18 קילומטרים דרך מדבר הערבה באותו יום, כשבמהלך הטיול הרגשתי בבירור את התמיכה הפיזית והרוחנית של הנשים האחרות שיצאו למסלול. היה לי כל כך הרבה כוח. רקדנו באושר והיה קשה להאמין שבדיוק עזבתי סוג שונה לחלוטין של מעגל.

מעגל של כאב ופחד

הייתי כלואה במעגל אכזרי ללא דרך מוצא. מעגל של אלימות, איומים, 'הרצאות', על צדקת הדרך, והשפלה. היה לי רצון עז לתקן דברים, להחיות את האהבה שפעם חלקנו.

היינו נשואים במשך 21 שנים. בהתחלה לא היתה אלימות. היא הזדחלה לחיים שלנו כל-כך באיטיות – באופן נדיר בהתחלה, ובסופו של דבר על בסיס יומי. עכשיו אני יודעת שהיו סימני אזהרה, אבל לא ראיתי אותם מהבהבים.

היינו נשואים במשך 21 שנים. בהתחלה לא היתה אלימות. היא הזדחלה לחיים שלנו כל-כך באיטיות – באופן נדיר בהתחלה, ובסופו של דבר על בסיס יומי. עכשיו אני יודעת שהיו סימני אזהרה, אבל לא ראיתי אותם מהבהבים

הייתי במעגל של כאב, כאב פיזי, אובדן שליטה או כעס שלא היה קשור אליי אבל כוון אליי. שריפה בגרון שלי על אובדן מערכת יחסים, הכאב והסימנים שלו נותרו והזכירו לי את הכאב גם מספר ימים לאחר מכן. ושוב הסתרתי ו'שכחתי', משום שצריך להמשיך.

לפני שקיבלתי את הגט שלי כתבתי את הדברים הבאים:
"אני כלואה במעגל של פחד. אני מפחדת להרגיש כך שלא אפול, מפחדת להרגיש משום שזה כואב. אני מפחדת לדמיין משום שזה מאיים, ואם אעז… אם אנסה… לא! האם יכולה להיות תקווה למרות הכל?"

אני רוצה לחבק את האישה שכתבה את המילים האלו, אישה שהיתה לה מעט מאוד תקווה, ואני רוצה להגיד לה שבקרוב היא תהיה חופשיה; יש תקווה. התקווה החלה ביום בו המעגל נשבר. הוא היה אלים שוב והורחק מהבית שלנו. אני הייתי שבורה. ועדיין, הצלחתי לגעת בפצעים, להקשיב, לכאוב. קמתי והעזתי להתחיל בהליכי הגירושין.

הייתי במעגל של כאב, כאב פיזי, אובדן שליטה או כעס שלא היה קשור אליי אבל כוון אליי. שריפה בגרון שלי על אובדן מערכת יחסים, הכאב והסימנים שלו נותרו והזכירו לי את הכאב גם מספר ימים לאחר מכן. ושוב הסתרתי ו'שכחתי'

מעגל של שבי

הוא לא רצה לתת לי גט. "את שלי; את לא עוזבת, אני לא אתן לך לעזוב". נלחמתי כדי לשרוד. הייתי צריכה לכלכל חמישה ילדים עם משכורת של גננת. עד היום, הוא לא משלם מזונות.

תוך כדי הבלגן הבנתי פתאום שהוא מיוצג על ידי עורך דין ממולח שמונה על ידי המדינה, בעוד שאני עומדת מול המערכת בעצמי, מייצגת את עצמי. המדינה לא סיפקה לי ייצוג משום שלא אני נעצרתי על אלימות; הייתי רק גננת שמקבלת משכורת 'מדהימה' ולכן הייתי יכולה להרשות לעצמי את הייצוג.

רעדתי מפחד לפני ההופעה בבית המשפט, משום שהרגשתי שאין לי את עוצמה לעמוד מול המערכת לבד.

תוך כדי הבלגן הבנתי שהוא מיוצג על ידי עו"ד ממולח שמונה ע"י המדינה, בעוד שאני עומדת מול המערכת בעצמי. המדינה לא סיפקה לי ייצוג משום שלא אני נעצרתי על אלימות; הייתי רק גננת שמקבלת משכורת 'מדהימה' ולכן הייתי יכולה להרשות לעצמי את הייצוג

מעגל של תקווה

שוב הרגשתי כלואה במעגל. הפעם מעגל של עגינות, כבולה לנישואים בלתי קיימים. שוב הרגשתי פצועה וכואבת כשעמדתי מול המערכת המשפטית. כל הפחדים שלי מומשו והכבוד שלי נרמס. אני זו שצריכה להצדיק את עצמה?

שמעתי שמועה על מעגל נוסף, מעגל של תקווה – ארגון התומך בנשים בכאב, המכותרות על ידי פחדים וחרדה, כפי שאני הייתי. ארגון המספק ייצוג משפטי, תמיכה רגשית וחברות. בעזרת הארגון הזה, הצלחתי סוף סוף לשבור את מעגל העגינות; יד לאישה היה מעגל התקווה עבורי ועבור קרוב לאלף נשים אחרות אותן עזר לשחרר.

והשנה, כשאני ממשיכה לטיול המדברי 'אשת המדבר', אני אהיה לאה שונה מאותה לאה שהייתי כשהשתתפתי בשנה שעברה.

שוב הרגשתי כלואה במעגל. הפעם מעגל עגינות, כבולה לנישואים בלתי קיימים. שוב הרגשתי פצועה וכואבת כשעמדתי מול המערכת המשפטית. כל פחדיי מומשו וכבודי נרמס. אני זו שצריכה להצדיק את עצמה?

טיול אשת המדבר, המופק על ידי מרתון ישראל, מתרחש במדבר הערבה ב-20-21 בפברואר, 2020. הוא כולל מסלול מאתגר בן 24 ק"מ הכולל נקודות התרעננות, לינה בחוות האנטילופות, ארוחות מפוארות, הופעה של הזמרת רונית שחר, מעגלי שיח בערבים, אחווה ועוד.

כל ההכנסות האירוע מועברות ל'יד לאישה' של אור תורה סטון להמשך העבודה שלהן לקראת שחרור והעצמה של עגונות. הרישום סגור, אבל אתם יכולים עדיין לעזור להם להגיע ליעד שלהם.

משתתפת במרתון אשת המדבר שמתקיים בערבה בפברואר 20-21.,2020, יכלול 24 ק"מ הליכה במדבר מטעם 'יד לאשה' למען נשים עגונות ומסורבות גט.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 760 מילים

תגובות אחרונות

עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ההחלטה לפתוח בחקירה נגד יונתן פולק היא לא פחות משערורייה

החלטת משרד המשפטים לפתוח בחקירה פלילית נגד פעיל השמאל יונתן פולק בגין מאמר דעה שפרסם ב"הארץ", היא החלטה בלתי סבירה וכה קיצונית בחומרתה, עד שהיא נראית כנגועה בשיקולים זרים ● פרשנות

עוד 905 מילים

הספין החמישי נתניהו חוגג על החקירה הפלילית אבל לכחול-לבן יש דילמה גדולה יותר

הודעת מ״מ פרקליט המדינה אמש, בפריים טיים, על פתיחה בחקירה פלילית בנושא הממד החמישי, שבראשה עמד בני גנץ, נפלה כמו ספין משמיים לידי נתניהו ● לא משנה שגנץ עצמו כלל לא חשוד בפרשה, זה יהיה הקמפיין עד ל-2 במרץ ● אלא שהמרוויחים העיקריים מהספין הזה לא יהיו הליכוד ● ובינתיים, בכחול-לבן, מחשבים מסלול מחדש ועומדים בפני דילמה חשובה בהרבה מענייני הממד החמישי ● פרשנות

ממלא מקום פרקליט המדינה, דן אלדד, הודיע אתמול כי החליט לפתוח בחקירה פלילית בנושא הממד החמישי, החברה של בני גנץ ורם בן-ברק מכחול-לבן, שפשטה מזמן את הרגל. ההחלטה שודרה בפריים טיים, בחדשות של ערוץ 12. בליכוד שמחו וצהלו, ויש כבר מי שמציע, ברוח ימי החקירות הללו, להקים ועדה שתחקור למה עיכבו את החקירה הזו עד היום, ולמה רצו לדחות אותה עד לאחר הבחירות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין שיש לו כאן ספין מהשמיים. הוא לקח את הודעת הפרקליטות וניפח אותה. לא משנה שהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כבר הבהיר כי גנץ כלל עצמו לא חשוד בפרשה, זה יהיה הקמפיין מעכשיו ועד הבחירות ב-2 במרץ: הממד החמישי, האכיפה הבררנית, ההדלפות הסלקטיביות, התיקים שתפרו בפרקליטות רק לימין, עד שאמיר אוחנה תפס שם פיקוד.

זה יהיה הקמפיין מעכשיו ועד הבחירות: הממד החמישי, האכיפה הבררנית, ההדלפות הסלקטיביות, התיקים שתפרו בפרקליטות רק לימין, עד שאמיר אוחנה תפס שם פיקוד

נתניהו ינצל את חוסר ההתמצאות וחוסר האבחנה של הציבור וינסה כמובן להחמיר עם התיק של גנץ, ולהקל עם התיקים שלו במקביל. אתמול כבר ניסה נתניהו להדביק לגנץ רמזים על פגיעה בביטחון המדינה.

"בפרשת הממד החמישי", הודיע אשף התעמולה נתניהו בכינוס באשקלון, "נפתחה הערב חקירה פלילית ובחקירה פלילית הכול פתוח: 50 מיליון שקל מכספי הציבור – ארבעה מיליון שקל מתוכם לא חזרו לציבור – וגנץ קיבל משכורת עתק. עד היום זה לא נחקר ולא חקרו את המשמעות הביטחונית של המידע שהממד החמישי הוציאה לחו"ל".

הפרס האלקטורלי שקיבל נתניהו יסייע לו להסיט את סדר היום מצרותיו הפליליות ומהמשפט שעומד להיפתח נגדו, זה ברור. האם האירוע החדש יפגע בגנץ ובכחול-לבן? ייתכן, אבל נתניהו והליכוד לא ייצאו נשכרים ברמת המנדטים. אנשים שחושבים שגנץ וגבי אשכנזי (עוד פרויקט חיסול של נתניהו והליכוד בימים האלה) מושחתים, לא יערקו למושחתים מהליכוד. הם לא יעברו מ"רק לא ביבי" ל"רק ביבי". הנדידה יכולה להיות רק בתוך הגוש, מכחול-לבן לעבודה-גשר-מרצ. זה כן.

אנשים שחושבים שגנץ ואשכנזי (עוד פרויקט חיסול של נתניהו והליכוד בימים האלה) מושחתים, לא יערקו למושחתים מהליכוד. הם לא יעברו מ"רק לא ביבי" ל"רק ביבי". הנדידה יכולה להיות רק בתוך הגוש: מכחול-לבן לעבודה-גשר-מרצ

גנץ ואנשי כחול-לבן נשאלים עכשיו בכל מקום על הממד החמישי ועל ההקלטות המרשיעות לכאורה של אשכנזי מפרשת הרפז. זה לא יירגע בסוף השבוע הזה ובכלל.

הקמפיין החדש שתכננו בכחול-לבן על ענייני הבריאות ("במחיר מיטה אחת במטוס של נתניהו אפשר לקנות 1,000 מיטות בבתי חולים", אמר לפיד בכנסת) יורד למדרון אחורי. נגיף הקורונה וחדרי הבידוד בשיבא תופסים את הכותרות הראשיות ומסייעים דווקא לנתניהו ושר הבריאות יעקב ליצמן, שמנהלים את כל העסק מול המצלמות.

אלה לא ימים טובים לכחול-לבן, אבל צריך לשים לב: בתוך כל ההמולה נדחק משפט מפתח של גנץ, בראיון אתמול לגלי צה"ל. "אני לא צריך 61 חברי כנסת. אני צריך שהגוש שלנו יהיה גדול יותר משלהם", כך אמר. הופה. זה בדיוק המתכון לממשלת מיעוט עם רוב יהודי שאפשר להקים רק בסיוע הרשימה המשותפת. זו בדיוק ההתלבטות הגדולה בקוקפיט של כחול-לבן בשבועות ובימים האחרונים.

השאלה היא מהי מידת הנזק הפוטנציאלי למפלגה. הנחת העבודה היא שממשלת מיעוט כזו לא תחזיק מעמד, ובבחירות הקרובות הבאות, אולי כבר בספטמבר 2020, כחול-לבן תהפוך למותג שלילי, מפלגה שהסתייעה בתומכי הטרור של בל"ד. זו בדיוק הדילמה, והיא נראית יותר מסובכת מהחקירה נגד הממד החמישי של גנץ.

עוד 499 מילים

דעה וירוס הבחירות הנצחי

תיאוריית הכאוס של הבחירות עשויה להתאים לחלק מהשחקנים, אך עבור ישראל בתור ישות כוללת, היא מכילה שינוי מבני עם השלכות שאי אפשר למדוד אותן ● מסיבה זו - ולו רק מסיבה זו בלבד - סינדרום הבחירות הנצחיות ללא סגירת מעגל חייב להסתיים ● רק קהל הבוחרים הישראלי, המנוכר עד לעמקי נשמתו, יכול לגרום לזה לקרות

עוד 1,158 מילים

דעה באיזו זכות המדינה כופה על ילד ישראלי, יהודי, יליד הארץ, לבחור בין אבא לבית?

מדינת ישראל החליטה השבוע לגרש תושב אתיופי שחי בישראל מזה 17 שנה, ואיתו את יואל, בנו בן ה-12, שנולד בישראל לאמא יהודיה והוא אזרח ישראלי לכל דבר ● "באפשרותו של יואל להסתגל לחיים במדינת מוצאו של אביו או במדינה אחרת", נימק את ההחלטה פרופ' שלמה מור-יוסף, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, באחד הרגעים הבעייתים של הכהונה שלו ● לשר הפנים אריה דרעי יש עוד כמה ימים להפוך את ההחלטה

עוד 813 מילים

בניגוד לטענת נתניהו, דימוי ישראל בעולם התדרדר בשנים האחרונות

נתניהו מרבה להתהדר בכך שישראל הפכה תחת הנהגתו "למעצמה השמינית בעולם" ● אלא שעיון בסקר עליו הוא מתבסס, חושף כי דימויה הבינלאומי של ישראל התדרדר בשנים האחרונות כמעט בכל תחום

עוד 660 מילים

מ"מ פרקליט המדינה אלדד הודיע על פתיחת חקירה פלילית

מנדלבליט: אתערב אם יועלו חשדות שונים מאלו הקיימים היום ● נתניהו הודיע על הקמת שתי שכונות מעבר לקו הירוק ● הח"כים זוהר וטיבי תקפו זה את זה בראיון משותף ● ביקורת במערכת הפוליטית על פרסום דו"ח נומה הנוגע לזיוף נתוני גיוס החרדים

עוד 37 עדכונים

הפערים בחברה הישראלית - הנמוכים מזה 20 שנה

דו"ח מרכז אדוה מצביע על ירידה קלה אך עקבית בפערים הכלכליים-חברתיים עקב העלאת שכר המינימום, תוכנית "מס הכנסה שלילי", ירידה באבטלה וכניסת חרדים ונשים ערביות לשוק העבודה ● ועדיין מדובר בפערים גדולים בכל תחומי החיים - הכנסה, דיור, חינוך ובריאות ● רבע מהאוכלוסייה חיה בעוני ● ולא פחות מ-70% מהכנסות שכר הדירה מועברות לשלושת העשירונים העליונים

עוד 963 מילים

״מבחינתנו יש רק דבר אחד: שהרשימה המשותפת תגיע ל-16 מנדטים״

קהל ביתי אוהד נדחס אתמול לבית קפה בתל אביב כדי לשמוע את מנהיג הרשימה המשותפת ● איימן עודה יודע שמנדט נוסף מקולות היהודים, נמצא בהישג יד, אבל בדרך צריך לעקוף את הפיל שבחדר: בל״ד

עוד 1,555 מילים ו-1 תגובות

יהודה גליק מציג: חשד להעלמת מסמכי חקירה ותלונות על צווי החיפוש

רצף של דיווחים קבע שהמשטרה ערכה חיפוש לילי בביתו של יהודה גליק משום ש״הלך לאט מדי״ כשנעצר בשעות הבוקר במהלך סיור בהר הבית ● כמו בתסריט ידוע מראש מייד עלו קריאות בדרישה לבחון את התנהלות המשטרה וסוגיית צווי החיפוש בכללותה ● איכשהו, הדרישות האלה תמיד מגיעות כשהחשודים הם נבחרי ציבור או מיוחסים אחרים, גם אם המשטרה פשוט עושה את עבודתה

עוד 693 מילים

תוכנית לשיקום נערי הגבעות רואה בהם נוער בסיכון, לא פושעים

בית ספר "אתגר בית אל" מנסה להגיע לבני נוער שהחליטו לנטוש את בתיהם לטובת הגבעות בגדה המערבית ● בבית הספר מתייחסים לנוער הגבעות בראש ובראשונה כאל נער בסיכון ומנסים לתת להם הזדמנות לעבור את מבחני הבגרות ולהשיב את חייהם אל מסלולם ● "כמו שיש נוער נושר שמגיע לליפתא או לכיכר החתולות בירושלים, יש כאלה שמגיעים לגבעות, וצריך להתייחס אליהם באותו האופן", אומר מנחם לב, העומד בראש מחלקת החינוך של המועצה המקומית בית אל

עוד 2,230 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה