התכופפות מערכת המשפט מול הממשלה תהווה תחילתה של הידרדרות, שסופה עלול להיות ביטול האיזונים והבלמים והענקת כוח כמעט בלתי מוגבל לממשלה.
ומכיוון שהכוח משחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט, זהו חלום בלהות לדמוקרטיה – ולעתים אף תחילתה של דיקטטורה.
לכן, המאבק בין היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לשר המשפטים אמיר אוחנה, הוא על הרבה יותר מהשאלה מי ימלא את מקום פרקליט המדינה.
החלטת הממשלה על הליך מינוי פרקליט מדינה קובעת כי בוועדה הממליצה יהיו שישה חברים, בהם היועץ המשפטי – שיכהן כיו"ר – וכן נציב שירות המדינה.
ההחלטה קובעת עוד כי רק מועמד המתאים לכהונת שופט בית המשפט העליון, שזכה לתמיכת לפחות ארבעה מבין חברי הוועדה, יכול להתמנות לתפקיד.
לאור זאת ששניים מחברי הוועדה הקבועים – מנדלבליט ונציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ – מתנגדים למינוי הזמני, קרוב לוודאי שמינויה לתפקיד של אורלי בן ארי גינזנברג לא היה מאושרת בוועדה.
במכתבו של מנדלבליט לאוחנה הוא מדגיש שאינו כופר בסמכותו למנות ממלא מקום לפרקליט המדינה, וכי היה יכול למנות מועמד שאינו מומי למברגר (עליו המליץ) ובלבד שהמינוי היה מלווה בנימוקים משכנעים שלא הוצגו ביחס לבן ארי.
בן ארי, מזכיר מנדלבליט, ניסתה פעמיים בעבר להתקדם לתפקיד פרקליטת מחוז, אך לא נבחרה. לאור זאת, מתחזקת הטענה שהיא אינה מתאימה לנהל אלפיים עובדים – מהם 1,100 פרקליטים – ומגוון תיקים מורכבים בתקופה רגישה במיוחד, בהם תיק ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"לעמדתי", הוסיף מנדלבליט, "מינוי זה חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות ולפיכך קיימת מניעה משפטית באישורו".
קשה להניח שבן ארי אסירת התודה – והמאוכזבת מכישלונה להתקדם בעבר – תשמור על העצמאות הנדרשת מול ממניה, בכל הקשור לתיקי נתניהו ולתיקים אחרים
דווקא במינוי ממלא מקום יש צורך מובהק יותר במינוי אדם בכיר ובעל ניסיון, טוען מנדלבליט, כזה שהיה פרקליט מחוז או משנה לפרקליט המדינה, שניהל עשרות עובדים או יותר, ושיכול "להבטיח רציפות מקצועית, ניהולית ומנהיגותית בתקופה הלא קצרה שיכולה לחלוף על מינוי פרקליט מדינה".
מנדלבליט מדגיש את החשיבות שבעצמאות שומרי הסף הבכירים ביותר, המבוטאת בהליכי הבחירה המסודרים שלהם. "עקרונות המשפט המנהלי", קובע מנדלבליט, "מחייבים מתן משקל כבד מאוד לעמדת הגורם המקצועי והעצמאי הבכיר הנוגע לעניין, במקרה זה – היועץ המשפטי לממשלה".
היועץ המשפטי לממשלה מזכיר כי על בסיס אותם עקרונות קבעה הממשלה שמינוי הפרקליט הצבאי הראשי ייעשה "בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה".
קשה להניח שבן ארי אסירת התודה – והמאוכזבת מכישלונה להתקדם בעבר – תשמור על העצמאות הנדרשת מול ממניה, בכל הקשור לתיקי נתניהו ולתיקים חשובים אחרים.
העובדה שבשונה מרז נזרי היא נמנעה מלהסיר את מועמדותה, מלמדת על קולגיאליות חלשה ומדאיגה ביחס לעמיתיה, שצדה השני עשוי להיות נאמנות לשלטון.
מנדלבליט מדגיש כי הכהונות הקצובות של שומרי הסף גם הן כלי בשימור עצמאותם, וכי במקרה זה, שבו בן ארי תלויה בשלטון לצורך הארכת כהונה לאחר שלושת החודשים הראשונים, היא לא תיהנה מהעצמאות הזאת.
מדברי מנדלבליט והתנהלות אוחנה לא קשה להסיק כי מינוי בן ארי הוא צעד נוסף ומשלים לזה של מינוי מבקר המדינה הצייתן מתניהו אנגלמן, בדרך להחלשת מנגנוני החיסון הדמוקרטיים.
תקדימים מרחבי העולם
תקדימים מהעולם למאבקים בין רשויות המשפט לממשלות מלמדים שהפיתוי להיכנע לממשלה, כדי להימנע מקמפיין ארסי נגד שומרי הסף, עלול להתברר כתחילתה של הידרדרות במדרון חלקלק ומסוכן.
אם בג"ץ, שידון ודאי בעתירות נגד מינוי בן ארי, יסבור כמנדלבליט וכהרשקוביץ שמדובר במינוי פסול, אסור לו להירתע מההסתה שתתנהל נגדו, משום שהחלופה גרועה יותר.
בראיון לזמן ישראל לפני כחצי שנה, תיאר ד"ר יניב רוזנאי, מומחה למשפט חוקתי שמחקריו צוטטו בפסיקות בית המשפט העליון, שורה של מקרים שבהם הפופוליזם הממשלתי הידרדר למאבק גלוי בין ממשלות למערכת המשפט.
במקרים שבהם בתי המשפט ברחבי העולם התקפלו נגרם נזק לדמוקרטיה, בעוד שעמידה איתנה הביאה להתגברות על המשבר.
לדברי רוזנאי, ב-1980 פסל בית המשפט העליון בהודו תיקון לחוקה, שנועד להעניק לפרלמנט חסינות מפני ביקורת שיפוטית חוקתית.
השופטים קבעו כי אחד מעקרונות הבסיס בחוקת הודו הוא הגבלת סמכות הפרלמנט כאסיפה מכוננת, וכי התיקון החדש מתנגש עם העיקרון הזה.
באותו מקרה, דעת הקהל ההודית תמכה בפסיקה, וראשת הממשלה אינדירה גנדי התקפלה.
ההיגיון בהגבלת תיקוני חוקה הוא החשש מניצול רוב מזדמן לפגיעה ביסודות המשטר הדמוקרטי. דוגמה לחוקה שמונעת אפשרות כזאת, מכוח "פסקאות נצחיות", היא בגרמניה שאחרי הנאציזם.
החוקה הגרמנית הנוכחית אינה אפשרת בשום מקרה לפגוע בזכויות האדם או לבטל את העקרונות הדמוקרטיים. הדוגמה הזאת ממחישה מדוע יש היגיון בהגבלת כוחם של נבחרי הציבור, למרות שהם לכאורה בעלי מנדט לעשות ככל העולה על רוחם.
"עוד דוגמה היא טייוואן", סיפר רוזנאי. "בספטמבר 1999 הפרלמנט האריך שם את הכהונה שלו בכמה שנים ללא בחירות, באמצעות תיקון לחוקה. כמה חודשים אחר כך בית המשפט החוקתי ביטל את ההחלטה ללא סמכות מפורשת, בטענה לסתירה של עקרונות חוקתיים בסיסיים, והפסיקה התקבלה.
"היו מאז אמצע העשור הקודם מקרים גם בהונדורס ובקולומביה, שבהם נשיאים ביקשו להתגבר על הגבלת הכהונה בחוקה לקדנציה אחת, שנקבעה כלקח מההיסטוריה של שליטים מושחתים. ביחס למנואל זלאיה מהונדורס ואלוורו אוריבה הקולומביאני בתי המשפט גברו".
"לעומת זאת", הוסיף רוזנאי, "כשקרה משהו דומה בהונגריה, וב-2013 עבר תיקון חוקתי שמגביל את בית המשפט, השופטים, שב-2012 התערבו בתוכן חוקתי, התקפלו ודחו עתירה נגד התיקון החדש".
תקדימים מהעולם מלמדים שהפיתוי להיכנע לממשלה, כדי להימנע מקמפיין ארסי נגד שומרי הסף, עלולה להתברר כתחילתה של הידרדרות במדרון חלקלק ומסוכן
מקרה דומה לזה ההונגרי התרחש בהונדורס: "הנשיא הנוכחי חואן הרננדס כבר דאג להדיח שופטים ולמנות שופטים מטעם. הוא עשה זאת ללא סמכות חוקתית, ותיקן בדיעבד את החוקה. כשעתרו בשמו נגד הסעיף החוקתי להגבלת כהונה, בית המשפט כבר היה שבוי וקבע שהסעיף אינו חוקתי ואין ליישם אותו".
דוגמה שלישית לסכנה היא פולין. החל מסוף 2015, במהלך השנה הראשונה לשלטון מפלגת החוק והצדק הפופוליסטית, נוהל קרב פוליטי-חוקתי בין הממשלה החדשה לבית המשפט לחוקה, שבסופו הצליחה הממשלה להשיג רוב בקרב השופטים ולעקר את בית המשפט מכוחו. במהלך השנה הזאת פסל בית המשפט החלטות לא חוקתיות של הממשלה אך היא התעלמה מהפסיקות, עד שניצחה במלחמת ההתשה.
"רוב השופטים בבית המשפט, כולל הנשיאה, הם משרתים נרצעים של השלטון", סיכם את המאבק ווייצ'ץ' סדורסקי, פרופ' למשפטים באוניברסיטת סידני ובאוניברסיטת ורשה, שכתב ספר על התמוטטות החוקה הפולנית.
"הפרלמנט מינה אנשים ברמה נמוכה במיוחד, העיקר שיהיה נאמנים. המיעוט, שכולל את השופטים הוותיקים, איבד את כוחו".
בחזרה אלינו
המאבק הנוכחי בישראל אינו נוגע לסמכויות בית המשפט העליון, אך התקפלות בפני השלטון תייצר תקדים שיקל בעתיד לכבוש נתחים הולכים וגדלים של מערכות האיזונים והבלמים, ולדרדר את הדמוקרטיה הישראלית.
פסילה של המינוי בבג"ץ תגרום גם היא נזק, ותשמש את הממשלה לשלהוב תומכיה נגד מערכת המשפט, אך זהו נזק מוגבל בהרבה מחורבן שלטון החוק.
בהשאלה מהשיח הביטחוני, על בג"ץ לשקם את ההרתעה מול הממשלה הפופוליסטית והמופקרת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם