זהו סיפור על איש דתי מאוד, שמאמין בשמירה ובבטחון שמעניק ה' לחסידיו. יום אחד מציף מבול את הכפר, והאיש עולה על ראש הגג כדי להימלט מן המים הגועשים, ומתפלל לה' שיציל אותו.

פתאום מופיע שכן שלו בסירת משוטים ואומר לו להיכנס כי הוא שט למקום בטוח, אבל האיש עונה "אין צורך, ה' יציל אותי". המים עולים עוד בכוון האיש ומיד מופיע עוד שכן בזודיאק עם מנוע, ואומר לו להיכנס. ושוב הוא עונה "אין צורך, ה' יציל אותי".

ואז המים כמעט מגיעים אליו לגג, ופתאום מסוק מופיע מעליו ומוריד סולם ואומר לו להיכנס, ושוב הוא עונה "אין צורך, ה' יציל אותי".

ואז המים כמעט מגיעים אליו לגג, ופתאום מסוק מופיע מעליו ומוריד סולם ואומר לו להיכנס, ושוב הוא עונה "אין צורך, ה' יציל אותי". ואז כל הבית שוקע במי המבול והאיש נפטר

ואז כל הבית שוקע במי המבול והאיש נפטר, ומיד נכנס לגן עדן ובא לפני ה', והוא פונה לה' ושואל "האמנתי בך, כל חיי, ידעתי שאתה צורי ומבטחי, קיימתי את כל המצוות, למה לא הצלת אותי מן המבול?". וה' עונה לו "אבל שלחתי לך כלי חתירה, זודיאק ומסוק, מה עוד יכולתי לעשות?".

סיפור זה מדגים את הבעייתיות של אמונה בכח עוזר, תומך ומציל, כמו שבני אדם משיגים את הכח האלוהי. מצד שני כולנו רואים מקרים רבים שבהם הכוח האלוהי "אינו פועל", והאדם, אפילו צדיק גדול, חווה רוע אמיתי.

סיפור זה מציע, שמעבר לתקווה או לערגה לכח האלוהי הזה שישמור אותנו, יש גם לנו אחריות ומחויבות לפעול להתמודד עם הרוע בכוחות אנושיים.

סיפור זה מדגים את הבעייתיות של אמונה בכח עוזר, תומך ומציל, כמו שבני אדם משיגים את הכח האלוהי. מצד שני כולנו רואים מקרים רבים שבהם הכוח האלוהי "אינו פועל", והאדם, אפילו צדיק גדול, חווה רוע אמיתי

אמנם, השגה זאת מובנת להרבה אנשים בעולם, ועדיין יש מקום לשאול האם קיימת מודעות לנושא זה במקורות של היהדות?

נקח לדוגמה את האמור במשנה ברכות פרק ט:ג

"הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהיו אלו בני ביתי הרי זו תפלת שוא".

כאן יש התייחסות ישירה ליחס בין התקווה והערגה שלנו לבין המציאות. לפי המשנה אין ערך, אפילו לא ערך דתי גרידה, לתפילת שווא. והדוגמה שמגדירה את הקטיגוריה של תפילת שווא היא תפילה לשנות סדרי עולם. כלומר, שאירוע שכבר קיים או התרחש – ישתנה למשהו אחר!

לפי המשנה אין ערך, אפילו לא ערך דתי גרידה, לתפילת שווא. והדוגמה שמגדירה את הקטיגוריה של תפילת שווא היא תפילה לשנות סדרי עולם. כלומר, שאירוע שכבר קיים או התרחש – ישתנה למשהו אחר!

אפשר להבין ממשנה זאת שקיימת אזהרה, לפיה תמיד יש לקחת את המציאות בחשבון כשמחליטים מה לעשות. הנטייה של בני אדם להתעלם מן המציאות רווחת בחברה שלנו, בין אם זה בגלל תאווה זו או אחרת ברגע מסוים, ובין אם פשוט לא לוקחים בחשבון את התוצאות הרעות האפשריות מן ההחלטה שלהם. התעלמות מן המציאות הוא סימן היכר מיוחד של "אמונה טפלה", היא גורם מרכזי בחיי בני אדם.

אבל איך יודעים אם עניין מסוים הוא אמונה טפלה? וכאן הפלונטר, כי זה תלוי בהבנה נבונה ומעמיקה של המציאות. למשל, האם לקחנו בחשבון כל הגורמים שמשפיעים על מצב זה?

האם בגלל דעות קדומות או לחץ חברתי אנו מתעלמים או מצמצמים גורמים חשובים. למשל, האם אנו ממעיטים בחשיבות של שחיתות מידות מוסר או הגינות כלכלית ביחס שלנו אל הפוליטיקאים המקובלים עלינו?

האם, למשל, בגלל דעות קדומות או לחץ חברתי אנו מתעלמים או ממעיטים בחשיבות של שחיתות מידות מוסר, או הגינות כלכלית ביחס שלנו אל הפוליטיקאים המקובלים עלינו?

כי לקחת את זה בחשבון באמת היה מכריח אותנו לשנות דעה. האם אנו מתעלמים מסבל של בני אדם שאינם אשמים בדבר, במגזר הערבי, רק כי קיימים בתוכם כאלה שהם אויבים לנו?

כדי להתחיל להיות ראויים לתואר מדינה יהודית ודמוקרטית אנו צריכים לעשות התמודדות עם עצמנו, וכן, זה אומר התמודדות עם "מוסכמות ברורות שלא ניתן לשנות אותן", ולהגיע למסקנה שבשם יצירת מציאות ראויה יותר לרווחת כל אזרחי המדינה, חייבים לחשוב שאולי אפשר לשנות אותם. וכמו שחז"ל אמרו לנו "אין סומכין על הנס."

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.