זירת הבלוגים

מתנגדי החיסונים של ילדי תימן

התחקיר של רביב דרוקר בתוכנית "המקור" בערוץ 13, בעניין פרשת ילדי תימן, הצית אש ברשתות החברתיות. אש שנועדה לבעור עוד זמן רב ככל הנראה, מתודלקת ברגשות עזים של קיפוח ועוול מצד אחד, ועלבון והשתוממות מצד שני

21/12/2019 14:00
חיסון (צילום: ערוץ 13 רשת, המקור, עונה 17, פרק 7: חטיפת ילדי תימן)

התחקיר של רביב דרוקר בתוכנית "המקור" בערוץ 13, בעניין פרשת ילדי תימן, הצית אש ברשתות החברתיות. אש שנועדה לבעור עוד זמן רב ככל הנראה, מתודלקת ברגשות עזים של קיפוח ועוול מצד אחד, ועלבון והשתוממות מצד שני.

אודה ואתוודה, מעולם לא האמנתי בתיאוריית החטיפה, והתחקיר של דרוקר לא חידש לי הרבה בנושא. לא ניתן לצפות להרבה יותר מתחקיר טלוויזיוני באורך של שעה, אבל חסרו בו פרטים חשובים על הדרך בו הפכה תאוריה הזויה ושולית לקונצנזוס רחב בחברה הישראלית.

לא ניתן לצפות להרבה יותר מתחקיר טלוויזיוני באורך של שעה, אבל חסרו בו בתשדיר פרטים חשובים על הדרך בו הפכה תאוריה הזויה ושולית לקונצנזוס רחב בחברה הישראלית

למי שרוצה להתעמק בגלגוליה של התיאוריה שהפכה מצוקה קשה של משפחות אשר נגרם להם עוול אמיתי, לקונספירציה הזויה על חטיפות, כספים וניסויים רפואיים, אני ממליץ על המאמר "חטיפתה של היסטוריה" מאת שריאל בירנבוים, וכמובן על עבודת המחקר העצומה של נונה דולברג, א.א. קונספירציות ועוד רבים אחרים.

אבל אם בעבר התייחסתי לתיאוריית החטיפה כלעלילת דם המזכירה עלילות שהפיצו נוצרים על יהודים באירופה, היום – ובעיקר לאחר קריאת התגובות לתחקיר של דרוקר – נפקחו עיני לדימיון המפתיע בין התמיכה בתיאוריה המופרכת הזו לבין החברים בכת מתנגדי החיסונים.

בדומה לעדויות קורעות הלב של המשפחות הכואבות את אובדן ילדיהן – ואני אומר זאת בלי שמץ של ציניות – הרשתות החברתיות מלאות בעדויות של הורים (בעיקר אמהות) המעידות בכאב ובאמונה יוקדת, על ילדיהן שנפטרו, חלו, או הפכו לאוטיסטים בעקבות החיסון שניתן להם.

הרשתות החברתיות מלאות בעדויות של הורים (בעיקר אמהות) המעידות בכאב ובאמונה יוקדת, על ילדיהן שנפטרו, חלו, או הפכו לאוטיסטים בעקבות החיסון שניתן להם

מאות מחקרים, סטטיסטיקות וניסיונות הרגעה מטעם הממסד הרפואי, חברות התרופות, גופי הפיקוח ומדענים בכירים לא עוצרים את התפשטות ההיסטריה ההמונית של התנועה העולמית נגד החיסונים. עובדות אינן משחקות תפקיד בוויכוח הזה. מול כל עובדה מוצגת ״עובדה אלטרנטיבית״. על כל מדען חולק שרלטן וכל חוקר מואשם מיידית בהיותו שכיר חרב של ״הביג פארמה״: חברות התרופות האימתניות שמונעות משיקולים כלכליים וזוממות לפגוע בבריאות ילדינו.

אלפי רופאים ואחיות ברחבי העולם, אשר עושים את מלאכתם נאמנה מואשמים יום יום בהיותם סוכנים של ה״ביג פארמה״, חלק ממזימה שטנית לדילול אוכלוסיה והרעלת תינוקות. כך גם אותם אנשים שהקדישו את חייהם לקליטת עליית התימנים, אשר היום מואשמים בשיתוף פעולה לחטיפת ילדים עבור כסף וביצוע ניסויים רפואיים ״בנוסח ד״ר מנגלה״.

מתנגדי החיסונים, כמו מאמיני תיאוריית חטיפת ילדי תימן, היו קבוצה שולית ומינורית עד אמצע שנות התשעים. צירוף מקרים מבהיל של מחקר רפואי מזויף, התגייסות של ידוענית כריזמטית וכמובן האינטרנט והרשתות החברתיות, הפכה את קבוצת ההורים המודאגים לכת הזויה שבאגפיה הקיצוניים אפשר למצוא תיאוריות בדבר ניסיון של הממשלה לדילול אוכלוסין באמצעות חיסונים, הזרקת רעלים, השתלת מכשירי ציתות, מעקב ושליטה ועוד כיד הדימיון הקונספירטיבי הפורה.

את השנאה והכעס שראיתי בתגובות לתחקיר של דרוקר, לא ניתן היה למצוא אצל המשפחות התימניות בשנות החמישים והשישים. מי שהפך את הכאב והעצב לשנאה, הם מפיצי התיאוריה ההזויה של החטיפות.

מקורה של התיאוריה אמנם בכתבה סנסציונית בעיתון "העולם הזה", אבל מי שפיתח, הרחיב וליבה את האש היו חרדים אנטי-ציונים בתחילה, הרב כהנא בהמשך, ולקינוח הצטרפו גורמים מן השמאל הרדיקלי.

כל אויבי השמאל הציוני התחברו להסתת התימנים, ואחריהם חלק גדול מעדות המזרח כנגד הממסד הציוני של ימי הקמת המדינה.

כל אויבי השמאל הציוני התחברו להסתת התימנים, ואחריהם חלק גדול מעדות המזרח כנגד הממסד הציוני של ימי הקמת המדינה

אבל כדי שההסתה הזו תשגשג היה עליה ליפול על קרקע פוריה, ובמקרה של עולי תימן, כמו גם במקרה של ״נפגעי החיסונים״ ההסתה, התיאוריות ההזויות, הכעס והשנאה, ידעו לפרוט כנראה על הנימים הנכונים.

ממסד מתנשא, אטום וקר אשר מדבר בשפה לא מובנת, מתעלם מחששות, פחדים ושאלות ולוקח החלטות בנוגע לחיים של אנשים בפטרנליסטיות (וגם בלא מעט גזענות במקרה של עולי תימן) הוא בהחלט קרקע פוריה לצמיחה של תיאוריות מהסוג הזה.

פוליטיקאים שוחרי טוב קוראים ״להאמין לאמהות״, ובאמת איך אפשר שלא להאמין לעדויות האלה, המשקפות כאב אמיתי? איך אפשר שלא להאמין, כאשר מהצד השני נושבת רוח קרה של הכחשה, מגובה במסמכים, עובדות ושפה טכנית מתנשאת?

פוליטיקאים שוחרי טוב קוראים ״להאמין לאמהות״, ובאמת איך אפשר שלא להאמין לעדויות האלה, המשקפות כאב אמיתי?

אז זהו, שגם במקרה של האמהות של ״נפגעי החיסונים״ וגם במקרה של אמהות ״החטופים״ אפשר להקשיב, לקבל, להכיל ולהבין את הטראומה שעברו האמהות, מבלי לקבל את המסקנות השגויות שנתפרו מסביב לטראומה הזו מבלי שתהיה להן ולו בדל הוכחה.

גם לתנועה הציונית וגם ל״ביג פארמה״ יש לא מעט שלדים בארון, את משככי הכאבים הממכרים הם הרי דחפו לאנשים ללא צורך, את הבעיות בתלידומיד הם הסתירו, אז למה שלא נאמין שהם מבצעים דילול אוכלוסין באמצעות חיסונים?

במדינה שאסור בחוק להזכיר בה את הנכבה, ואשר קיים בה ״מפעל טקסטיל סודי״ בדימונה, קל ומפתה להאמין שהממסד הציוני מסתיר עוד סודות אפלים.

במדינה שאסור בחוק להזכיר את הנכבה, ואשר קיים בה ״מפעל טקסטיל סודי״ בדימונה, קל ומפתה להאמין שהממסד הציוני מסתיר עוד סודות אפלים

מסביב לאמהות המאמינות באמת ובתמים שילדיהן נפגעו מחיסונים, קמה תעשיה שלמה של שרלטנים ומוכרי תרופות אליל מסוכנות  אשר הפכו את התנועה לסיכון אמיתי לבריאות הציבור. פוליטיקאים מימין ומשמאל, חלקם מבורות תמימה וחלקם מאופורטוניזם ציני תורמים את חלקם לחזרתן של מחלות שעד לא מכבר חשבנו שנפטרנו מהן לתמיד.

גם מסביב לאמהות ילדי תימן צצו שרלטנים אשר משיקולי אמביציה פוליטית או תקציבית, רתמו את הסבל והכאב למטרות זרות. הם סילפו, שיקרו, ניפחו והמציאו עלילות, לא כדי להקל על סבלן של המשפחות אלא כדי להשתמש בו למטרותיהם.  כת מאמיני תיאוריית החטיפה מחזירה אלינו אף היא מחלה קשה שקיווינו להיפטר ממנה, מחלת השנאה העדתית והקיטוב.

ומכיוון שבלי נאצים אי אפשר, שתי התנועות מאשימות את האויב שלהן בדימיון לארכי-נבל האולטימטיבי. אודה ולא אכחש, כאשר אני שומע האשמות באחריות ל״שואה תימנית״ או בניסויים ״בנוסח ד״ר מנגלה״, האשמות שאין להן שמץ ראיה, קשה מאד להתייחס באהדה או בהבנה לטענות אחרות, צודקות ככל אשר יהיו.

זה בדיוק הנזק שגורמת תאוריית החטיפה. יתכן מאד שהחברה הישראלית זקוקה לחשבון נפש אמיתי לגבי עוולות העבר, הכרה בגזענות, באפליה לא רק כלפי תימנים אלא כלפי כל מי שלא תאם את הסטנדרט הכפוי שניסתה התנועה הציונית האשכנזית להטמיע. אבל כל עוד הדרישה היא להכיר באחריות לשואה שלא היתה, בפשעים נגד האנושות שאין להם הוכחות, חשבון הנפש לא יגיע, וגם פיוס אמיתי איננו אפשרי.

כל עוד הדרישה היא להכיר באחריות לשואה שלא היתה, בפשעים נגד האנושות שאין להם הוכחות, חשבון הנפש לא יגיע, וגם פיוס אמיתי איננו אפשרי.

בכל העולם מתחולל כרגע משבר אמון של רבים באוכלוסיה כלפי האליטה הכלכלית, המדעית, התקשורתית, המשפטית ובעיקר השלטונית. קשה במצב כזה לחשוב על דרך שבה יכולה המדינה לשכנע את קורבנות האפליה, ההתעלמות והגזענות שהם לא היו קורבנות חטיפה.

שלוש ועדות חקירה לא הצליחו, ספק אם דרוקר אחד יצליח. תיאוריית החטיפה, כמו ההתנגדות לחיסונים, היא סממן למשבר גדול הרבה יותר.

משבר אמון בין העם לאליטות, משבר שאיננו מיוחד לעדה התימנית ואפילו לא למדינת ישראל. הלוואי והייתי יודע אם ומתי נצא מהמשבר הזה.