צריך ללכת הלאה

חנוכיה (צילום: iStock-YekoPhotoStudio)
iStock-YekoPhotoStudio
חנוכיה

סבא שלי ז"ל היה נוהג להפטיר רבות תמה קבועה בשפת היידיש. "מ'דארף גיין וויטער" הוא היה אומר. או בתרגום חופשי: "צריך ללכת הלאה", לצעוד קדימה ולא להביט לאחור. והוא לא רק אמר, אלא גם חי כך כדרך חיים.

ומעשה שהיה כך היה:
לסבא היה מפעל גדול ומשגשג לייצור יין. יום אחד, ספק יין שבא לצורך מסויים למפעל, גרם שלא במתכוון לחבלה באחד הדודים הגדולים של אחסון היין. אלפי הליטרים שהיו מאוחסנים בדוד הענק נשפכו לארץ ברגעים אחדים.

לסבא היה מפעל גדול ומשגשג לייצור יין. יום אחד, ספק יין שבא לצורך מסויים למפעל, גרם שלא במתכוון לחבלה באחד הדודים הגדולים של אחסון היין. אלפי הליטרים שהיו מאוחסנים בדוד הענק נשפכו לארץ ברגעים אחדים

הספק שלא ידע את נפשו הגיע לבן ורועד כולו לסבא לבשר לו את אשר קרה, כשהוא מוכן מן הסתם לקבל עליו את הדין. כאשר שמע סבא את מה שקרה, קם על רגליו אחז את ידיו של אותו יהודי והחל רוקד עימו. ככה פשוט.

אילו רצה סבא להרגיע את הספק החרד, הוא יכול היה הרי להסתפק בביטול חשיבות הנזק ולשלוח את האיש לדרכו. אך סבא לא הסתפק בכך, באקט האצילי הזה, הוא הוא גם היה זה שבידיו החמות ומלאות האהבה אמר לו במנגינה שמחה "לך הלאה, צעד קדימה".

הוא זה שהרים אותו מעפר והעלה אותו מעלה מעלה.

הספק שלא ידע את נפשו הגיע לבן ורועד כולו לסבא לבשר לו את אשר קרה, כשהוא מוכן, מן הסתם, לקבל עליו את הדין. כאשר שמע סבא את מה שקרה, קם על רגליו אחז את ידיו של אותו יהודי והחל רוקד עימו

יש גם ימים אפורים, ימים שאתה נשטף בתהומות של צער עמוק. שכל מה שאתה מכיר ויודע על עצמך, נשטף תחת גלי הצונאמי של המציאות הכואבת, עד שאתה הופך לשבר כלי בעיני עצמך.

כשקולות אחרים וזרים, משדרים לך מסרים של דה-הומניזציה, או של פקפוק עמוק במהות שלך עד שאתה נוטה אולי להאמין להם ולאמץ אותם.

דווקא בימים מעין אלו, שהשבר פוער בור עמוק בנפש העייפה והלאה שלך, אתה מחפש וגם מוצא את הנקודה ההיולית העמוקה ביותר שלך. זאת שממנה נפסד החומר האנושי שמקנן בתוכך. את העצם המזוקק שלך, שלעולם לא השתנה ולא זז ממקומו כמלוא נימה.

יש גם ימים אפורים, ימים שאתה נשטף בתהומות של צער עמוק. שכל מה שאתה מכיר ויודע על עצמך, נשטף תחת גלי הצונאמי של המציאות הכואבת, עד שאתה הופך לשבר כלי בעיני עצמך

הכוחות הללו שעמדו לך עוד כשהיית ילד, שהפך לנער שהפך למבוגר רב מעללים ועמוס בתלאות הדרך, נאמנים לך תמיד.

כך שגם אם לא מצאת את האדם הנכון שיושיט לך זוג ידיים חמות ויחלץ אותך מעפר, מובטח לך שבתוך תוכך יש את אותו זוג ידיים אוהבות וחמות שיאמצו אותך לחיקם וירימו אותך מעפר.

גרעין האמת והטוב שבך לעולם לא יאכזב. הוא ימשיך להכות בך ולצוות עליך לגדול ולפרוח. גם כשהעננים קודרים בשמים והחושך יכסה את הארץ, המשיכו להאמין.

גם אם לא מצאת את האדם הנכון שיושיט לך זוג ידיים חמות ויחלץ אותך מעפר, מובטח לך שבתוך תוכך יש את אותו זוג ידיים אוהבות וחמות שיאמצו אותך לחיקם וירימו אותך מעפר

אל תוותרו לעצמכם, אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. אתם מה זה יכולים.

חג החנוכה מסמל יותר מהכל את האמונה.

האמונה שהפיחה עוז בליבם של המכבים המעטים, שבחוצפה יהודית אופיינית יצאו למלחמה מול צבא אדיר מימדים שכבש חצי עולם. דווקא הם עמדו לצבא הבלתי מנוצח מנגד, ובכוח אמנותם גם יכלו לו.

האמונה, היא גם זו שבעטיה חיפשו במאמצים מרובים שמן טהור להדלקה, וכשמצאו פך שמן קטן ובודד שהיה זך וטהור, האמונה שוב הוכיחה את עצמה ופך השמן הקטן הספיק להאיר באור יקרות למשך שמונה ימים מלאים.

צביקי פליישמן הוא פסיכולוג בשירות הציבורי. ממייסדי "לא תשתוק" ומנהל שותף ב"ברית אמונים"

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 553 מילים
סגירה