טריוויה לאספנים המדריך המלא של כל עונות "הנתניהוז"

אחרי כל כך הרבה עונות ופרקים, מי יכול לזכור כל דמות, כל לוקיישן, כל קו עלילה וכל התפתחות שעברו בסדרה במהלך השנים? ● ובכן, יש מי שזוכרים הכל ● המדריך המלא מוקדש לצופים שמשננים בעל פה כל פרט - וגם עבור אלו ששכחו את מה שחשוב לזכור

שרה נתניהו (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
יונתן סינדל פלאש 90
שרה נתניהו

דרייפוס בן זמננו – כל ההשוואות וההתקרבנויות

עם העונות והצורך להעלות את סף הריגוש, דומה שהכותבים איבדו כל רסן בהקצנת הדמויות. האם שכחו את הפרקים שבהם ממשלתו של בנימין נתניהו עצמו ניסתה להעביר חוק (ביזארי) האוסר להשוות לשואה, או שזה מכוון? כי נתניהו כבר הושווה לקורבנות כל אסון אפשרי, ויריביו, לכל צורר בשטח.

אוהדיו כבר השוו את נתניהו לדרייפוס, שרה הגיבה בהתלהבות כשסבלם הושווה לזה של קורבנות האינקוויזיציה, יאיר השווה (והעלה) את התקשורת לבימאית הנאצית לני ריפנשטאל, המיליארדר תומך זכויות האדם ג'ורג' סורוס הושווה בקריקטורות אנטישמיות לדמות נכלולית מהפרוטוקולים של זקני ציון, ושרה אמרה באחת מחקירותיה, רק כדי לשים דברים בפרופורציה: "גם את היהודים בשואה שחטו".

הלוקיישנים – כל נכסי הנדל"ן

השואו-אוף הפזרני של ההפקה ניכר גם בבחירת הלוקיישנים. בדרמות ערב כמו "שושלת" ו"דאלאס" היו לנו אחוזות רחבות ידיים של אילי נפט טקסניים לוגמי בורבון. בניגוד להפגנת עושרם המופלג ועוצמתם הכלכלית של אותם גיבורים, ב"נתניהוז" היאכטות המפוארות ואחוזות הענק באתרי הסקי שייכות למיליארדרים שמתפקדים כשוגר-דדיז של בני המשפחה, ואילו נכסי הנדל"ן של המשפחה מנסים תמיד לשדר עליבות. אולי כמטאפורה למצב הנפשי של דייריהם.

במעון ראש הממשלה היוקרתי והמפואר, ששופץ בתקציבי ענק, אנחנו נחשפים דווקא לחור הקטן בשטיח, לקירות המתקלפים שנצבעו במיוחד לקראת ביקור נשיא ארצות הברית ולארונות המטבח המתפרקים. והייתה גם הבריכה בווילה המפוארת בקיסריה, שמימיה קרים כי "חימום עולה יותר מדי" ולכן נתניהו מעדיף לטבול בבריכה של ג'יימס פאקר.

הרכוש הנדל"ני הרב שנצבר על ידי בני המשפחה רק נרמז בסדרה. מלבד מעון ראש הממשלה בבלפור, יש גם, כאמור, את הווילה הענקית בקיסריה עם הבריכה, שהוצאותיה ממומנות על ידי המדינה; הבית ברחוב עזה בשכונת רחביה בירושלים; וכמובן הבית הערבי העתיק והיקר בשכונת קטמון בירושלים, שנתניהו ירש מהוריו, וחבר מיליארדר רכש עבורו את חלקו של האח.

ישנו גם חלקה של שרה בבית שנותר בעזבונם של הוריה, וישנה דירה בגבעתיים שצצה פתאום בעדותו של אחד מעדי המדינה, ניר חפץ, כדירה שנתן אשל, איש סודה של שרה, נשלח לתווך במכירתה.

במה שנראה כטעות של התסריטאים, דירת השרד היוקרתית של המדינה בשדרה החמישית במנהטן, בשווי עשרות מיליוני דולרים, מופיעה כשהיא רשומה באופן לא ברור על שמו של נתניהו.

והגילוי של אחד הפרקים האחרונים: ההשתלטות על "וילה שוקן" הסמוכה למעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים, אשר נמצאת בבעלות פרטית אך "סופחה" איכשהו לבלפור, גודרה ונוכסה לצרכי של פמליית ראש הממשלה.

הפרשות – תמהיל יצירתי של שוחד, שחיתות, בגידה במדינה והומור שחור

לפני כשלוש שנים ציינה הסדרה עשרים שנה בדיוק לפרשת השחיתות הראשונה של "הנתניהוז": פרשת "בר-און חברון" הנשכחת, שהשיקה אינספור פרשות שחיתות נוספות.

הפרשה הראשונה שסידרו הכותבים לנתניהו הייתה ככל הנראה מעט מסובכת מדי למעקב. קנוניה פוליטית-מדינית-צבאית-משפטית מורכבת, בה נחשדו בה נתניהו ומפלגת החרדים המזרחית ש"ס במעורבות בתכנית למינוי יועץ משפטי לממשלה. ש"ס תתמוך בהסגת צה"ל מחברון ותקבל בתמורה יועמ"ש נוח, רוני בר-און, שיסדר לדמות היו"ר, אריה דרעי שמה, עסקת טיעון מקלה במשפט.

המשטרה המליצה להעמיד את נתניהו לדין, אבל היועמ"ש ופרקליטת המדינה קבעו, כי אמנם מדובר ב"קשר פלילי להשתלט על משרת היועץ המשפטי לממשלה מתוך אינטרסים אישיים של גורמים פלילי", אבל נתניהו לא היה מודע (קריצה קריצה) לקשר ביניהם. אז מהתנהגותו אולי "עלו תמיהות", שנקברו בפרקים הבאים.

"פרשת ההובלות" או "פרשת עמדי" הופיעה בפרקי ספטמבר 1999. הזוג נתניהו נחשד בניסיון להוציא במרמה סכומי כסף עצומים ממשרד רה"מ לטובת הקבלן אבנר עמדי, בגין עבודות, חלקן פרטיות, שביצע עבורם.

צופיה הסדרה הוותיקים אולי זוכרים את עדותו הקומית של הקבלן, עם המוטיבים שחזרו בהמשך והתחבבו על הצופים: נתניהו רצה עבודות ניקיון בדירתו הפרטית, עמדי עשה שם פוליש ארבע פעמים בחודש. כשנתניהו רצה לתקן את ההליכון הפרטי שלו, עמדי שלח חשמלאי, וכשהתחשק לבני הזוג נתניהו להעביר את המיטה שלהם עם מנוף באמצע הלילה, עמדי העביר.

רגע אחרי ההפסד של נתניהו בבחירות, שלח עמדי ללשכת ראש הממשלה את חשבון ההילולה הזו – לא פחות מ-440 אלף שקל. הפרקליטות המליצה להעמיד את הזוג לדין, אבל היועמ"ש דאז החליט אחרת.

בפרקי אוקטובר 1999 פרצה "פרשת המתנות", כשהמשטרה פשטה על ביתם הפרטי של הזוג נתניהו והחרימה ארגזים עם כ-700 מתנות שנתניהו קיבל מגורמים רשמיים במהלך כהונתו כרה"מ, בחשד שלקח אותן לעצמו. המתנות יקרות הערך כללו מגשים מכסף וזהב, ציורים, פסלים, פמוטים, וכתר מזהב.

המשטרה המליצה להעמיד לדין את נתניהו בשורת עבירות, ואת אשתו שרה בחשד לגניבת מתנות ולהוצאת כספים במרמה, אך היועמ"ש דילג על ההעמדה לדין והסתפק בדו"ח ציבורי חריף שנגמר בלא כלום.

או אז הגיע קו העלילה "פרשת ביביטורס" שחשף נמסיס בולט של נתניהו ומי שהפך לימים לאחד מייצוגי "התקשורת" המובילים בסדרה, רביב דרוקר. הפרשה עסקה בקשריו של נתניהו עם בעלי הון ובמימון נסיעותיו ונסיעות בני משפחתו לחו"ל, במאות אלפי דולרים, על חשבון גופים פרטיים, בין השנים 1999 ועד 2008. במקרים מסוימים המימון היה כפול, כששני גופים שונים שילמו לכאורה על אותו כרטיס טיסה.

הפתרון המאולץ של הכותבים כדי למשוך את קו העלילה המותח, היה מריחה של היועמ"ש למשך שנתיים, העברת התיק למבקר המדינה עם המלצה לסגירתו, בין השאר בנימוק המשעשע הבא: "אין סיכוי של ממש שהמשך הבדיקה, ואף חקירה פלילית, יובילו לממצאים ברמה הנדרשת להעמדה לדין, בין היתר, בשל חלוף הזמן הרב מאז התרחשות האירועים". נראה שהכותבים ביקשו לבדוק את ערנות הצופים כשנתנו ליועמ"ש למרוח את הזמן ואז לסגור בגלל הזמן שנמרח.

ואז, פרצה "פרשת המעונות" שכללה בתוכה כמה פרשיות משנה. שם המשטרה המליצה על העמדתה לדין של שרה בשלוש פרשות בגין קבלת דבר במרמה.

על פי "פרשת ריהוט הגן" לקחה משפחת נתניהו לביתה הפרטי בקיסריה ריהוט שנרכש מכספי המדינה עבור מעונו הרשמי של ראש הממשלה בירושלים, אשר במקומו נרכש ריהוט חדש, העתק זהה לריהוט מווילה הפרטית בקיסריה, ובוצעה ההחלפה. הריהוט החדש הועבר לקיסריה, והריהוט הישן הועבר למעון ראש הממשלה בירושלים. בכך חסכה משפחת נתניהו את העלויות של רכישת ריהוט חדש והוא מומן מכספי המדינה.

ב"פרשת החשמלאי", פרסם מבקר המדינה דו"ח שעניינו ההוצאות הכספיות של בני הזוג נתניהו במעונות ראש הממשלה בקיסריה ובירושלים. שם נחשפה, בין היתר, העסקת החשמלאי אבי פחימה בביצוע עבודות בבית משפחת נתניהו בקיסריה בניגוד לנהלים, ואף שהדבר נאסר במפורש בשל קרבתו למשפחה והיותו חבר מרכז הליכוד.

"פרשת הארוחות" נחשפה בעקבות עדותו של הדמות "אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה", המכונה מני נפתלי, כחלק מתביעה שהגיש באחד הפרקים נגד משרד רה"מ, בטענה שאורחים מקומיים במעון רה"מ נרשמו כאורחים מחו"ל, שתקציבם גבוה במאות שקלים נוספים לכל מנה.

והייתה גם "פרשת המטפלת הסיעודית", לפיה שכרה שרה נתניהו מטפלת סיעודית פרטית לאביה, והשיתה את ההוצאות על תקציב מעון ראש הממשלה.

אבל פסגת הפרשות, וללא ספק פרץ גאונות של התסריטאים, היתה "פרשת הבקבוקים", בה נטען כי עובדי בית ראש הממשלה נדרשו להחזיר למרכולים בקבוקים ממעון ראש הממשלה ולהעביר את שווי הפדיון לשרה נתניהו, ששילשלה אותו לכיסה. במשך שנתיים, סופר בסדרה, הוציא בית ראש הממשלה כ־100 אלף שקל על בקבוקי שתייה אלכוהוליים, ורק בשלושת החודשים האחרונים של 2010 נרכשו בקבוקי שתיה ב-50 אלף שקל.

והיה גם פרק "ההוצאות המופרזות במעונות ראש הממשלה". דו"ח מבקר המדינה שעסק בהן העלה כי נקנה ריהוט ב-370 אלף שקלים והוצאו מיליונים על ניקיון. למרות העסקת מבשלת קבועה, נרכשו ארוחות במאות אלפי שקלים. כמו כן, התגלתה תופעה של אי-החזרת כסף לעובדים ששילמו על דברים מכיסם. דו"ח המבקר טען שמדובר ב"התנהלות לא תקינה והוצאות ראוותניות", אך לא מצא בכל המקרים הללו ממצאים פליליים. שוב, פתרון קלוש, אבל איפשר לנו להמשיך ליהנות מעונות נוספות של "הנתנהיוז".

בעונת ינואר 2016, נחשף כי היועץ המשפטי החל בבדיקת חשד לפלילים בקשרים שניהל נתניהו עם אנשי עסקים במהלך נסיעותיו. המשטרה בדקה אם הועברו כספים מאנשי עסקים בחו"ל לאשתו ולבנו של נתניהו, ששימשו לכאורה לצורכיהם האישיים, בין השאר לבילוי במסעדות יוקרה.

בעונת יוני 2016 כבר באה עלינו לטובה "פרשת ארנו מימרן". היועמ"ש נאלץ לבחון עדות במשפטו של מימרן, ידידו הקרוב של נתניהו – דמות של איש עסקים אשר הורשע בבית משפט בפריז ב"פרשת העוקץ של המאה", בפרק מיוחד שצולם כולו בבירה הצרפתית, כולל פלאשבקים של מימרן עם נתניהו ביאכטה בריווירה – בחשד שהעביר לנתניהו סכום של מיליון אירו במהלך מסע הבחירות שלו ב-2009.

בעונת נובמבר השנה נחשפה "פרשת המיליארדר האוסטרלי" ג'יימס פאקר. פאקר, בעל אימפריית הימורים, חבר קרוב של נתניהו ובני ביתו, זכה לכך שאחד מפרקליטי נתניהו, עו"ד יעקב ויינרוט, יפעל כדי להעניק לו מעמד תושבות קבע מיוחד בישראל. בהמשך נחשף כי פאקר הרעיף שורה של הטבות על הבן יאיר.

כשיצאו נתניהו ופמלייתו לעצרת האו"ם בניו יורק, טס גם הבן יאיר והתאכסן במלון יוקרה על חשבון פאקר, נסע לחלק מהחופשות במטוסו הפרטי של פאקר, ולפעמים הצטרפו גם חברים – שחקנים אורחים עלומי שם שלא זכו לתהילה בעקבות החשיפה בסדרה. באחת השנים טס יאיר נתניהו לחופשת סקי באספן, קולורדו, והשתכן באחוזתו המפוארת של פאקר, בלעדיו.

באחד הקיצים איפשר פאקר ליאיר לגור במשך כמה שבועות בדירתו במלון הדירות רויאל ביץ' בתל אביב. ביבי עצמו נראה בסדרה כשהוא עורך את פגישותיו בביתו של פאקר בקיסריה, וכשהגיעה לישראל הזמרת מריה קארי, אז בת זוגו של פאקר, רכש המיליארדר כרטיסים בעשרות אלפי שקלים, מהם העביר עשרה לשרה נתניהו ושבעה לראש המל"ל דאז. המשטרה החלה לחקור את הפרשה.

ב"פרשת הצוללות" שנראית, על פניו, כמו קפיצת מדרגה בהקצנת הפרשות לכדי רמת כתיבה של מותחן ג'ון לה-קארה, נחשף כי נתניהו לחץ לרכוש צוללות במיליארדים מהתאגיד הגרמני טיסנקרופ (בבעלות איראנית חלקית ועם רזומה של שירות נאצים), חרף התנגדותם הנחרצת של גורמי ביטחון, ושר הביטחון לשעבר העומד בראשם, הדמות הגמלונית משה "בוגי" יעלון.

מפה לשם השתוללו הכותבים ועירבו בפרשה גם את עו"ד דוד שמרון, במקרה לגמרי יועצו הקרוב ביותר ובן דודו של נתניהו, שלחץ, על פי התסריט, להעביר גם את התחזוקה העתידית של הצוללות, שהיא הכסף הגדול האמיתי, לידי טיסנקרופ. נתניהו, כרגיל, לא קישר בין שום דבר לשום דבר, קריצה קריצה, והתברר כי שמרון פנה ליועץ המשפטי של משרד הביטחון וביקש כי יבוטל מכרז קיים כדי להיטיב עם תאגיד הצוללות הגרמני שלו. טוב, הגזמתם.

מה שנחמד במיוחד, למי שמתעמק בכתיבה המרהיבה של הפרק, זה שכמה שעות אחרי שנחשפה הפרשה, הזדרז היועץ המשפטי להודיע לתקשורת כי "אין עילה לחקור את הפרשה", ואחרי זמן קצר – כי נתניהו אינו מעורב בה. רק בעקבות לחץ צופים וגל תלונות בעמוד הפייסבוק של המפיקים, התסריטאים שינו כיוון ואילצו את היועמ"ש לשקול את העניין מחדש. או לחשוב על דרך יצירתית לקבור אותו.

ואז נחשפו שלוש פרשות חדשות – לימים אלו כונו בסדרה "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000" – שכללו העברה שיטתית של מתנות וטובות הנאה בהיקפי ענק מאילי הון לזוג נתניהו, תיאום מהלכים בין ביבי למו"ל נוני מוזס מ"ידיעות אחרונות" וגולת הכותרת: עסקת שוחד בין ראש הממשלה לבעלי בזק והאתר וואלה!, שאול אלוביץ'. קווי העלילה של הפרשות הללו הגיעו לקלימקס ממש בזמן האחרון, כשהיועמ"ש החליט להעמיד את ראש הממשלה לדין על עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים בשלושה כתבי אישום.

התעמרויות בעובדי מעון ראש הממשלה – סיפורים אנושיים, צרחות, נעליים מתעופפות

נרטיב שהכותבים התעקשו עליו לאורך כל עונות הסדרה היה התעמרויות הגברת כלפי עובדיה במעון ראש הממשלה. צופי הסדרה מעולם לא חזו ישירות בדברים, אבל במנהג הסדרה קיבלו אותן בשמועות, עדויות ותביעות משפטיות. הנה תקציר של רובן:

זה התחיל בטניה שאו, מטפלת של ילדי ראש הממשלה, שהגישה ב-1996 תביעה נגד שרה, בטענה שזו התעללה בה, שללה ממנה זכויות ופיטרה אותה. שואו הפסידה בתביעה ונדרשה לשלם את הוצאות המשפט. לטענתה, הסיקור התקשורתי החונק הבריח אותה מדיוני בית המשפט, ממתן עדות, ולבסוף מהארץ.

הבאה בתור היתה טרה קומרי, המטפלת הזרה מנפאל שסעדה את אביה של שרה, שמואל בן ארצי, וסיפרה בין השאר כי: "אף פעם לא קיבלתי אוכל", "שרה נתניהו היתה מכנה אותי 'זבל'", וכי "החיים במעון ראש הממשלה, הם כמו בבית כלא". קומרי העידה כי שרה חשדה שגנבה כסף מאביה, ובמהלך עימות איתה, נחבלה קומרי: "היא באה אלי, רצה לכיוון שלי ואני פחדתי וזזתי אחורה, נפלתי ופתחתי את הסנטר".

בתום הוויכוח הוזמן רופא לבית. יממה אחרי תלונתה על החבלה, פוטרה קומרי. לדבריה, לא הותר לה אפילו לאסוף את חפציה או להיפרד מהאבא, והיא אולצה לחתום על מכתב פיטורים בעברית, השולל את כל זכויותיה הסוציאליות ושארית שכרה. "גם למשפחת נתניהו יש הזכות להחליף עובדים רשלניים", הגיבה המשפחה באותו פרק דרמטי.

אחריה הגיעה רוזי פרסטאי, מזכירתה הראשונה של שרה. לעדותה, ספגה השפלות, האשמות והתפרצויות זעם שהביאו אותה לכלל בכי. בין השאר, נדרשה לפרוק את מזוודותיה של טניה שאו המסולקת ולחטט בהן.

"המזוודות של טניה היו ארוזות ושרה אמרה לרוזי להוציא את כל הדברים מהמזוודה, לבדוק דבר דבר, לראות שהיא לא לקחה להם משהו", סיפר עד ראיה, "היא הורתה לה לנער אפילו את התחתונים המשומשים והכביסה המלוכלכת של המטפלת, להכניס ידיים פנימה ולוודא שלא נגנב כלום. כשרוזי יצאה משם אחר כך היא היתה חיוורת. היא הרגישה כל כך מושפלת".

נעמי איגוס, מזכירת אשת ראש הממשלה בעונות 1996-1997, סיפרה 12 שנה אחר כך: "חטפתי המוני צעקות. לא רק אני, כל העובדים. לפעמים הצרחות שלה היו כל כך מחרישות אוזניים, שהחזקתי את השולחן בכל כוחי" .

"שרה הזמינה אותה לביתה", תיארה איגוס, "ואמרה: 'תסתכלי עלי, נעמי, כמה אני חזקה ואסרטיבית. אם את לא מסוגלת לנהוג כמוני, את לא יכולה לכהן כמזכירתה של אשת ראש ממשלה'. ניסיתי לענות לה, אבל שרה התחילה לצעוק 'יש לי איי-קיו 250, ממוצע הבגרות שלי מעל עשר וחצי, ואת לא תגידי לי מה להגיד או מה לעשות'. אני זוכרת שהיא קירבה את פניה אלי והייתה ממש בסוג של התקף. נורא נבהלתי."

עוזרת הבית ליליאן פרץ, שעבדה כשש שנים בבית המשפחה, סיפרה: "שרה נתניהו התעללה בי, שילמה לי משכורת נמוכה משכר מינימום ולא שילמה לי זכויות סוציאליות". בין השאר תיארה פרץ כי שרה הייתה מסתובבת בבית ואומרת, "איזה בית יפה יש לי, אני האמא של מדינת ישראל", וגם "כל הזמן הייתי עסוקה בניילון חפצים".

באחד המקרים המתוארים בכתב התביעה, נתניהו צלצלה לפרץ בשתיים בלילה כדי לנזוף בה שלא כיסתה כרית כראוי. בין השאר תיארה פרץ את הדרישה המשונה להחלפת מערכות לבוש שונות לפני הכניסה לכל חדר. לעיתים נאלצה לממן מכיסה מצרכי מזון של בני הזוג. ברגעים שבהם לא עמדה בדרישותיה של שרה, הייתה זו נצמדת לפניה, חורקת שיניים, נושכת שפתיים ופוערת עיניים.

בין השאר היא נדרשה לבשל את מזונם של בני משפחת נתניהו בביתה שלה, כי הגברת נתניהו לא סבלה את ריח הטיגונים במעון. "גם כשפעם אחת נתקעתי בלי גז", סיפרה פרץ בראיון עיתונאי, "וביקשתי ממנה, אמרתי לה, 'שרה, תעשי איזה ג'סטה, תשימי לי בלונים לפחות'. היא אמרה לי: 'אוי, ליליאן, ההוצאות שלנו גדולות, שלא תחשבי שאם יש לנו בית בקיסריה, יש לנו"'. נתניהו הגישה תביעה נגדית נגד פרץ בגין הפרת סודיות, פגיעה בפרטיות ולשון הרע, ובסופו של דבר שתיהן הגיעו להסכם וביטלו את תביעותיהן.

רחל יעקב, עובדת משק בית במעון ראש הממשלה במשך 30 שנה, סיפרה בסדרה כי פעם נקראה בדחיפות אל הגברת והתבקשה לצחצח שמונה זוגות נעליים, שלה ושל בעלה. יעקב ירדה לקומה התחתונה, וכשסיימה את המלאכה ארזה את הנעליים בשקית חדשה ונקיה והעלתה אותן לקומת המגורים.

נתניהו נטלה את השקית, פתחה אותה בזעף ותוך שניות תפסה את הזוג הראשון, הטיחה אותו ברצפה וצרחה בעצבנות גוברת: "אם ראש הממשלה היה רואה מה עשית לנעליים שלו, הוא היה שוחט אותך!". בהמשך עברה להשליך זוגות נעליים על העובדת שתיארה את בהלתה ואמרה: "בסדר, אני אקנה לך אותן. אל תדאגי, אני אקנה אותן. אז היא צעקה: אבל אלה נעליים איטלקיות, איך תוכלי לקנות לי? אמרתי לה: אני אסע לאיטליה ואני אקנה לך".

איש התחזוקה גיא אליהו העיד על מסדרי ניקיון המלווים צעקות. אליהו נדרש, לעדותו, להבטיח שבני הבית יאכלו מזון סטרילי ללא מגע יד אדם, וכשהביא לשרה אוכל שביקשה, למשל, אם התחרטה על כך בדיעבד, האשימה את אליהו שהוא גורם לה להשמין. בכתב התביעה נכתב כי אליהו הוזעק בשתי הזדמנויות מביתו באישון לילה אחרי חצות, פעם אחת כדי לחמם לה צלחת מרק ("אתה תחזור כשאני רוצה לאכול") ובפעם השנייה על מנת לברך אותה בלילה טוב ("אתה חייב לומר לי לילה טוב לפני שאתה יוצא").

באחד מפרצי הזעם שתיאר, שרה חשדה כי שולחן האוכל בחצר הסגורה התלכלך מאבק שנשר מהסוכך הנפתח, דרשה בצעקות לדעת מיידית מי נתן את ההוראה לפתוח את הסכך, וכשנאמר שזה נעשה בהוראת רה"מ, "דרשה לאסוף את הכלים והמפה ולערוך את השולחן מחדש. בני משפחה אחרים שהיו נוכחים במקום ניסו להרגיעה, אך לשווא. זועמת ונסערת תפסה גב' נתניהו את השולחן, משכה את המפה ואספה אותה יחד עם כל כלי האוכל בזעם אליה כאשר חלק מהכלים נפלו ארצה".

אתי חיים, מבשלת לשעבר במעון ראש הממשלה, תיארה איך תכננה להוציא כוסות יין מהארון ולא שמה לב ששרה מאחוריה. "כשפתחתי את הדלת היא נתנה לי מכה ביד. בומבה", העידה חיים. "אמרתי לה 'את הרמת עלי יד? את הרבצת לי עכשיו?' היא אמרה לי 'לכי לשטוף ידיים'". חיים התמוטטה, וכשהפרמדיק הציע להזמין לה אמבולנס, שרה דרשה שיקראו לאחד מילדיה של חיים שיוציא אותם משם. זה היה יומה האחרון בעבודה.

מני נפתלי, הדמות הידועה כ"אב הבית במעון" בעונות ששודרו בין 2011 ל-2012, תיאר בתביעתו איך היה נתון לגחמותיה של רעיית ראש הממשלה, כמו הדרישה לניילן את הביצים בנפרד. באחד המקרים "העירה אשת ראש הממשלה את מר נפתלי משנתו בשעה 3 לפנות בוקר בצעקות רמות, ונזפה בו על כך שרכש חלב בשקית ולא בקרטון. כשהתובע מחה על השעה והטון שבו נאמרו הדברים הקשים, התערב מר נתניהו בשיחה ודרש שהתובע ידאג לעשות כל מה שגברת נתניהו מבקשת, 'כדי שהיא תירגע"'.

אב הבית עמנואל סלע החל את תפקידו בספטמבר 2013 וסיים אותו כעבור חודשיים וחצי. בכתב התביעה שהגיש לביטוח לאומי, טען כי נדרש לעבוד שעות ארוכות ולחוצות מאוד. ביום אחד עבד 17.5 שעות ברציפות, עד אחרי חצות, וביום אחר 12 שעות ברציפות, ולעמוד בדרישות קפדניות, תוך כדי "לחץ רב וצעקות מכיוונה של אשת ראש הממשלה". לעדותו, זו הייתה הסיבה לקריסתו ימים ספורים אחר כך, לאוטם שריר הלב שלקה בו ולשני הצנתורים שעבר.

ויקטור סרגה, נהגה לשעבר של שרה נתניהו, איים בתחילת השנה בתביעה נגד משרד ראש הממשלה ושרה נתניהו. בפרק נצפה בתפקיד אורח העיתונאי גיא פלג, כשהוא מדווח כי סרגה קיבל פיצוי בסך 150 אלף שקל על שפוטר ללא שימוע, בתמורה לגניזת התביעה נגד בני הזוג, והוא הוחזר לעבודה בשירות המדינה והפך לנהגו האישי של ראש המועצה לביטחון לאומי, המקורב לנתניהו. בפרקי המשך, סרגה יצא להגנת הזוג נתניהו בפרשת הבקבוקים. אבל בהקלטות שנחשפו, בהן הוא נשמע מדבר עם גיא אליהו, סרגה תיאר את תנאי העסקתו כך:

"הבריאות שלי הלכה, כל דקה טלפון, אתה יודע מה זה כל דקה טלפון? … היא שמה אותי יומיים בקיסריה. נסעתי בבוקר, חזרתי בשעה 14:00. בשעה 20:00 שלחו אותי שוב ואמרתי 'מחר'. היא אמרה לי 'לא, היום'. נסעתי וחיכיתי עד 23:00, הגעתי לפה באחת. אחת וחצי מסרתי לה את הכביסות. אבל כאבו לי הידיים, אז מה עשיתי? שמתי שקית ניילון על הרצפה. היא ראתה! צעקות, מה צעקות, אבל הידיים שלי כאבו. אתה לא יודע עם מה התמודדתי".

בשני מקרים, של מני נפתלי וגיא אליהו, ניתנו פסקי דין בבית הדין לעבודה ובשניהם נפסק כי אכן הייתה התעמרות בעבודה ותנאי העסקה פוגעניים. ובטוויסט מכוער של התסריטאים, מאות אלפי השקלים שנפסקו לעותרים שולמו על חשבון הצופים.

באחת העונות האחרונות התווספה לרשימת העובדים גם שירה רבן, צעירה חרדית בת 24, שהועסקה בניקיון במשך כחודש עד שהחליטה לעזוב. היא תבעה את אשת ראש הממשלה וגורמים נוספים בלשכת ראש הממשלה על סך 225 אלף שקלים. כאן עברה דמותה של שרה למחוזות האבסורד והגרוטסקה.

בכתב התביעה מופיעות דרישות כמו החלפה יומיומית של שמונה מערכות לבוש כולל מטפחת ראש, גרביים ונעליים, ואריזת כל מערכת לבוש בשתי שקיות אטומות. שלושה קודי לבוש שונים לכל סוג של פעילות ניקיון. במקום כניסה לחדר – עמידה זקופה מול הדלת עד שמואילים לפתוח לך, בלי לדבר מחשש לזיהומים. איסור מגע או דיבור בין העובדים מחשש להעברת מחלות. חיטוא, וטיהור, וסטריליזציה, וצרחות, ואיומים, וקנסות המושתים על עובדים קשי יום בגין פשעים דימיוניים.

איסור לאכול או לשתות כוס מים במהלך היום, אפילו בכוס חד פעמית, איסור עשיית צרכים בשירותי הבית. התייחסות לעובדים כאל חיידקים מהלכים. במהלך עבודתה, לעדותה "נאלצה להחליף בגדים בין 20 ל-35 פעמים ביום" לבקשת נתניהו, וכי "היה חשוב לה לראות שאני שוטפת ידיים אחרי כל פעולה".

בעוד כולנו מלווים את הדיון בתביעתה של שירה רבן, הפציעה בסידרה דמות חדשה בשם סילבי, מתלוננת שעבדה כחמישה חודשים במעון רה"מ עד לפני כחודש, וטוענת: "עברתי גהינום, אני סבלתי, אני בכיתי. הייתי חולה, הייתי בדיכאון, נפלתי במדרגות של הגברת מרוב לחץ". לדבריה שרה איימה עליה עם מגהץ והוסיפה: "הייתי מפחדת ממנה, ליד בעלה היא מתנהגת אחרת. כל הזמן הייתה אומרת לי שאני שתולה. אני לא שתולה". לעדותה, "שרה הייתה קוראת לי מפגרת וסתומה, וביקשה שאתכופף על ארבע ואנשק לה את הרגליים".

"היא לא בריאה בנפשה", סיכמה סילבי את הפרק. כותבים יקרים, נדמה לי שמיצינו.

סוללת הפרקליטים – מחוז שלם בלשכת עורכי הדין

מי לא זוכר את הסצנה הבלתי נשכחת עם בכיר פרקליטיו של ראש הממשלה, יעקב ויינרוט – איש שליווה אותו רוב חייו והסתבכויותיו הפליליות של ראש הממשלה – על ערש דווי, צהבהב ורזה כקלף, מספר איך תיפקד כסוג של פסיכיאטר משפחתי ב"נתניהוז", איך נהג להרגיע את ראש הממשלה ורעייתו, לא תמיד בהצלחה, כשהוא רומז על הטיפול המקצועי יותר שהם זקוקים לו.

את קו העלילה של הקונסיליירים מנסים התסריטאים לפמפם לנו כבר מפרקיה הראשונים של הסדרה. רק חובבי דרמות משפטיות כמו "פרקליטי אל.איי.", "חוק וסדר", "סמוך על סול" ואחרות, מנסים (או מצליחים) לעקוב אחר רשימת הקונסיליירים המתגלגלת של ראש הממשלה ורעייתו לאורך העונות והתיקים הפליליים במשטרה, ומכלול האינטרסים הצולבים שלהם.

בתוספות הטריות: עו"ד רם כספי (מי שקידם את מתן החנינה התקדימית לבכירי השב"כ) ועו"ד ישראל וולנרמן.

לקראת השימוע, נתניהו פנה גם לעו"ד אורי קורב (מי שהיה התובע במשפט אולמרט) ועו"ד מאיר ארנפלד (שהיה ראש מחלקת חקירות לה"ב 443 ומייצג את מיקי גנור, דמות חשובה מעלילת "פרשת הצוללות"). לא ברור מה עלה בגורל הפניות, כי נתניהו, כידוע לכל אוהד מושבע, לא אוהב לשלם, לפחות לא בכספו שלו.

והנה מצעד הדורות השלם, בהנחה שלא שכחנו מישהו: עו"ד דוד שמרון, עו"ד יצחק מולכו, עו"ד יהודה ויינשטיין (אקס יועמ"ש) עו"ד יעקב ויינרוט ז"ל, עו"ד יוסי כהן, עו"ד יעקב נאמן, עו"ד דורי קלגסבלד, עו"ד עמית חדד, עו"ד דן אבי יצחק, עו"ד מיכאל ראבילו, עו"ד שלומית אשבול, עו"ד יעקב בורובסקי, עו"ד אמנון גולדנברג, עו"ד כוכבית נצח דולב, עו"ד אבי הלוי, עו"ד ז'ק חן (מי שהיה גם פרקליטו של שאול אלוביץ' מ"תיק 4000", וגם סנגורו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט כשנחשד בפרשת הרפז, וגם עורך דינו של אבריאל בר יוסף מפרשת הצוללות – כי כל ישראל חברים).

עו"ד אייל כהן (גם הוא ייצג בעבר את מנדלבליט), עו"ד אושר רובינגר, עו"ד ירון קוסטליץ (שהיה גם סניגורו של ניר חפץ וכנראה יודע דבר או שניים מחקירתו), עו"ד קרן שפירא-אטינגר (שפרשה כשהבינה שלא תראה גרוש מנתניהו), עו"ד נבות תל צור, עו"ד טל שפירא, עו"ד אריאל כפרי, והשופט בדימוס עודד מודריק.

לא מזמן הצטרף לרשימה גם פרקליט הטייקונים, עו"ד פיני רובין, ההוא שהיה מעורב גם בייצוג עיתון "ידיעות אחרונות" (מסידרת הספין-אוף החביבה "המוזסים"), וביולי הצטרף לחגיגה המתמשכת בשעה טובה גם עו"ד יוסי אשכנזי, שמייצג את מיטב החברות הגדולות במשק.

שערוריות המין בפמליית רה"מ – הוא לא ידע, ביבי לא ידע!

דמותו של נתניהו נבנתה גם דרך הדמויות שבחר להיות מוקף בהן. ראשית, המיליארדר שלדון אדלסון, פטרונו הוותיק והקרוב של נתניהו, הגיש בעבר תביעת דיבה בסך עשרה מיליון דולר נגד אירגון, שחשף כי בבתי הקזינו שלו במקאו ניתנים שירותי מין באישורו. תביעתו של שלדון נדחתה. האם ניתנו שם שירותי מין? בנתניהוז השאירו לנו להבין לבד.

מקורבם של הזוג, צלם התחתונים נתן אשל, שכיהן כראש הסגל בלשכת רה"מ ונתפס, על פי תלונת עובדת המשרד והעדויות בלשכה, עוקב אחריה באובססיביות מפחידה, מחטט באימייל הפרטי שלה ובמסרוניה האישיים, ומצלם אותה מתחת לחצאיתה. בעסקת הטיעון שחתם הודה ב"התנהגות לא הולמת", התפטר מתפקידו וסולק לצמיתות תוך התחייבות שלא לעבוד יותר לעולם בשירות הציבורי. והופ, הוחזר לסדרה כמנהל מו"מ קואליציוני מטעם מפלגת השלטון.

דוברו של ביבי לתקשורת הזרה, דיויד קיז, ש"יצא לחופשה מתפקידו" בספטמבר לפני שנה בעקבות עדויות של כ-14 נשים כי תקף אותן מינית, חלקן במהלך תפקידו. שנתיים קודם כבר הגיעה התרעה של עיתונאי לשגריר ישראל דאז בוושינגטון על התנהגותו ה"מהווה סיכון לנשים", מה שלא עצר את המשך העסקתו.

קצת קודם נרמז על עובד אחר "בתפקיד רגיש" במשרד ראש הממשלה, שנכלא בחשאי ובזהות בדויה, אחרי שהודה כי ביצע עבירות מין בכמה נשים, איתן בא במגע במסגרת עבודתו היומיומית, תוך ניצול יחסי מרות. בתגובה טענו במשרד ראש הממשלה כי מדובר ב"מקרה קיצוני וחריג", ש"אינם זוכרים מקרה כדוגמתו". ו"כי אין בפרשה כדי ללמד על כשל מערכתי, וגם לא על בעיות בתרבות הארגונית במשרד".

גיל שפר, שהחליף את נתן אשל בלשכת ראש הממשלה, נחשד בתקיפה מינית וכליאת שווא – המשטרה המליצה להעמידו לדין, אבל התיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות.

והיה גם נהגו האישי של ראש הממשלה, אילן שמואל, שהתגלה כפדופיל ואנס סדרתי. הוא שובץ כנהג במשרד רה"מ חרף מידע שהתקבל שנים קודם לכן בשב"כ, לפיו ביצע עבירות מין בקטינה. בהמשך נחשד שמואל ב-12 מעשי אונס ומעשים מגונים בילדות בנות 9-12 לאורך שנים רבות, והורשע בשני מעשי אונס בילדות, נסיון למעשה סדום, ומעשים מגונים בילדות.

ונהג ותיק אחר של ראש הממשלה, אלי אילוז, הואשם בתקיפת צעירה. על פי תלונתה, כשחצתה את הכביש התלקח ויכוח, אילוז יצא מהרכב השייך למשרד ראש הממשלה, הלם בראשה באגרוף, דחף אותה בחזה, חסם את דרכה, ואף נטען כי החזיק את איבר מינו מולה ואמר לה "אני רוצה שתשבי עליו". בעיסקת טיעון שחתם בבית משפט השלום הורד בדרגה לשנה, ננזף, חטף כמה שעות שירות לתועלת הציבור, ופיצה באלפיים שקל את הנפגעת.

ונשים לרגע בצד את בנו של רה"מ, יאיר נתניהו, צרכן הזנות שניסה לסרסר בחברתו לשעבר, במהלך סיבוב מועדוני חשפנות של ערב שבת, במכונית השרד, עם הנהג והמאבטח במימון הציבור, באחד הפרקים המטלטלים של הסדרה.

המיליארדרים והשוגר דדיז – יאכטות וקיצבה חודשית

למרות שהונו של נתניהו הוערך ב-50 מיליון שקל על פי "פורבס", ועל אף שהוא מרוויח בסדרה כ-50 אלף שקל בחודש רק מעבודתו כרה"מ וכל הוצאותיו והוצאות משפחתו משולמות – דמותו, כאמור, זקוקה לספונסרים אבהיים, המספקים תמיכה נפשית וקיצבה חודשית.

אז יש לנו את שלדון אדלסון, המיליארדר הצמוד עם עיסקי הקזינו שמימן לביבי עיתון-בית. את ספנסר פרטריץ' שרכש עבורו את החלק של אחיו בבית הירושה מהאב בקטמון, וזכה בתחקיר ביביטורס לכינוי "המונית האווירית" כי הטיס אותו ממקום למקום.

וישנו בן דודו, נתן מיליקובסקי, המחזיק, בין השאר, בחברת פלדה שעשתה עסקים עם טיסנקרופ, שנתניהו דחף לרכוש ממנה צוללות שאיש במערכת הביטחון לא רצה. בפרקי העונה האחרונה התברר שנתניהו עצמו עשה אתו עסקים ופדה מניות בחברת הפלדה בסך 16 מיליון שקל, בד בבד עם זה שבמשך שנים הוא מקבל קיצבה חודשית מאותו מיליקובסקי, משל היה עני מרוד או קבצן פושט יד.

המיליארדר הצרפתי ארנו מימרן, מי שלפני כ-18 שנה מימן לנתניהו חופשות מפנקות באלפים הצרפתיים והזרים לו כספים לחשבון קרן למימון פעילות ציבורית. כל זאת לפני שהורשע בפרשת "העוקץ של המאה" בצרפת ונידון לשמונה שנות מאסר, אחרי שגנב 283 מיליון אירו מהאיחוד האירופי לפחות, לפני כ-11 שנה. בית המשפט קבע כי מימרן "הוביל מישראל את ההונאה".

והוא לא המיליארדר היחיד של נתניהו שהסתבך בפלילים. היה גם איש העסקים האמריקאי צ'רלס קושנר – שהוזכר בפרשת ביביטורס, ונגזרו עליו שנתיים מאסר בעקבות עבירות של העלמות מס, תרומות לא חוקיות והדחת עד.

ג'יימס פאקר, שחגג עם ביבי ובנו יאיר על יאכטות ובסוויטות מפוארות ברחבי העולם, ואף רכש וילה עם בריכה ליד בית משפחת נתניהו בקיסריה, ממנה מחרישים בני המשפחה דברים בהיעדרו.

ארנון מילצ'ן שלח באורח קבע ועל פי הזמנה ארגזי ויסקי, סיגרים, שמפניות ורודות ותכשיטים, אותם נדרש להשלים לסטים, ולבצע שירותים נוספים למען הזוג.

וכמובן שמואל אלוביץ' שעל פי כתב האישום קיבל הטבות רגולטוריות במיליארד ו-800 מיליון שקלים על חשבון הציבור ואפשר בתמורה נגישות כמעט בלתי מוגבלת של בני משפחת נתניהו לשליטה ותכתיבים על כתבי מערכת וואלה!.

הבונוס לקו העלילתי המוזר הזה: נתניהו עצמו מסתובב ללא ארנק, ללא סלולרי וללא כרטיס אשראי, ומדי פעם "לווה" מעובדיו כסף לצרכיו המיידיים. אחד הטוויסטים הנפלאים בסדרה, המוכיחה את גאונות התסריטאים, הוא סיפורו של המלצר ג', שארע בכלל לפני שהסדרה עלתה לאוויר.

ג' סיפר כיצד בני הזוג נהגו לפקוד בקביעות את המסעדה האיטלקית בה שירת הבחור. זה היה בתקופה שבה חברת ההפקה בחנה את האפשרות להפיק את "הנתניהוז" כסדרת קומדיה, בסגנון "קרובים קרובים".

"היו אלה סצינות מסיטקום", סיפר המלצר ג'. "נתניהו, אז כבר יו"ר האופוזיציה, התעלם מקיומי לחלוטין, ומי שניהלה את הזמנת המנות, בחביבות ובאסרטיוויות, היתה שרה. הדרישות שלה היו משונות מאוד. פעם אחת ביקשה מנה וחצי של פסטה עם שני מזלגות "במחיר של מנה אחת".

"בהזדמנות אחרת הזמינה כדור שוקולד אחד (המנה המקורית מנתה שלושה כדורים. המחיר: 10 שקלים), אך דרשה שלא אחייב אותם במחיר. במרבית הפעמים, בסיום הארוחה, הזוג נתניהו עזב את השולחן בלי לשלם. על טיפ אין מה לדבר".

בסופו של דבר, מפיקי "הנתניהוז" בחרו ללכת על סדרת אפית, מלאת מתח ודרמה. אבל על האירוניה לא ויתרו. אותו מלצר ג', שם מלא גידי וייץ, הפך לימים לעיתונאי שיחשוף את המעורבות של בני הזוג באתר וואלה!, מה שהוביל להרחבת החקירה ב"תיק 4000" – ולכתב האישום החמור ביותר, בעוון שוחד, נגד ראש הממשלה.

תגיות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 4,402 מילים ו-1 תגובות
סגירה