משרד הבריאות שחרר לאחרונה מעין "אזהרת מסע" שבה קרא לישראלים להתחסן מפני חצבת לפני שהם נוסעים לאוקראינה, גיאורגיה, אלבניה, מדגסקר וליבריה. "מדינות אלה הן בעלות שיעורי התחלואה הגבוהים ביותר", הסבירו במשרד הבריאות, והמליצו לכל מי שמתכוון לנסוע אליהן "לשקול אם הנסיעה נחוצה".

פרסומים מהסוג הזה יוצרים את הרושם שבמדינות העניות החצבת היא מגיפה ממש, ואילו בישראל היא עדיין נמצאת בשליטה. אלא שהרושם הזה מטעה. התפרצות החצבת בישראל חמורה גם בהשוואה בינלאומית.

בעדכון האחרון של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מופיעה רשימה של 16 מדינות "שהופיע בהן שיעור גבוה של חולי חצבת בשנה האחרונה", מתוכן 15 הן מדינות "עולם שני ושלישי" עניות. בכל ה"רשימה השחורה" הזאת מופיעה מדינה אחת בלבד שחברה ב-OECD ומוגדרת בעולם כמדינה מפותחת – ישראל.

ישראל לא נכנסה לרשימה הזאת בטעות, או מתוך לחץ פוליטי. לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי, שמסכם את המצב מאפריל 2018 עד מרץ 2019, התגלו בישראל בשנה האחרונה 3,755 אנשים שחלו בחצבת. כשמחשבים את מספר החולים ביחס למספר התושבים, מתברר שישראל נמצאת במקום השישי בעולם בשיעור האנשים שחלו בחצבת.

במקום הראשון ב"רשימה השחורה" מופיעה מדגסקר, עם 3,406 איש שחלו בחצבת בשנה האחרונה למיליון איש ואחריה מדורגת אוקראינה עם 1,770 חולי חצבת בשנה למיליון איש. מדגסקר ואוקראינה הן גם המדינות עם המספר האבסולוטי הגדול ביותר של חולי חצבת בעולם, ואחריהן באה הודו, אבל המספר היחסי של חולי החצבת בישראל גבוה עוד יותר מאשר בהודו.

לפי נתוני WHO, חיים בישראל 59 חולי חצבת על כל 100 אלף איש, הרבה פחות מאשר באוקראינה, שבה יש 253 חולים ל-100 אלף איש, וקצת פחות מאשר באלבניה – 64 חולים ל-100 אלף איש – אבל הרבה יותר מאשר בהודו שבה יש 28 חולים ל-100 אלף איש, וברזיל עם 5 חולים ל-100 אלף איש.

אפשר כמובן לטעון שהרשויות בישראל פשוט יודעות על חולים רבים יותר לעומת מדינות מתפתחות כמו הודו וברזיל, שבהן חולים רבים אינם מאובחנים ואינם מטופלים. אבל גם כשמשווים את המצב בארץ למצב במדינות מפותחות אחרות, מגלים שמספר מקרי החצבת בישראל גבוה הרבה יותר.

מפת התפשטות החצבת בעולם על פי ארגון הבריאות העולמי (צילום: מקור: ארגון הבריאות העולמי)

בצרפת, למשל, שגם היא מוגדרת כמוקד התפרצות של החצבת, יש 42 חולי חצבת פעילים לכל 100 אלף איש. באיטליה, שנחשבת למוקד התפרצות החצבת הקשה באיחוד האירופי – 36 חולי חצבת ל-100 אלף איש, ובבריטניה – 19 חולי חצבת ל-100 אלף איש. בגרמניה יש עשרה חולים לכל 100 אלף איש ובארה"ב, שגם בה כותרות החדשות מבשרות על "התפרצות חצבת", יש פחות מחולה חצבת אחד ל-100 אלף איש.

עשרות אלפי אנשים מתים מחצבת מדי שנה

חצבת היא מחלה מזיקה וקשה שגורמת לסבל, סיבוכים ומוות. כ-20% מחולי החצבת לוקים בסיבוכים קשים ומסוכנים שחלקם מגיעים או חוזרים גם אחרי ההחלמה מהחצבת עצמה, כולל דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, חירשות, פרכוסים, פגיעה בתפקוד השכלי והמוטורי וכשל במערכת החיסונית.

מחקר שערכה החברה האמריקאית לחקר המחלות, מצא שאחד מ-600 תינוקות ומ-1,300 ילדים שנדבקים בחצבת לוקה בנזק מוחי, שגורם לו למות צעיר. בעולם מתים מחצבת עשרות אלפי אנשים בשנה. בישראל מתו בשנה שעברה שתי חולות מחצבת. זוהי, איפוא, חובתה של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל להבין מדוע המחלה מתפשטת וכיצד לעצור אותה.

"אם אדם שאינו מחוסן מפני חצבת, נכנס לחדר ששהה בו חולה חצבת שעתיים לפני כן, הוא עלול להידבק במחלה. זוהי מחלה מדבקת ביותר", מסבירה אדווה לוטן, מנכ"לית עמותת "מדעת" לקידום בריאות הציבור והמשפחה, והרפואה המונעת.

"אם אדם שאינו מחוסן מפני חצבת, נכנס לחדר ששהה בו חולה חצבת שעתיים לפני כן, הוא עלול להידבק במחלה. זוהי מחלה מדבקת ביותר"

"יש אנשים שאי אפשר להגן עליהם מפני חצבת בכל אוכלוסיה: תינוקות מתחת לגיל שנה שעדיין אסור לחסן, אנשים שאי אפשר לחסן בגלל רגישויות רפואיות, ואנשים שחיסונים אינם פועלים עליהם. בכל מקום שבו יותר מ-5% מהאנשים לא חוסנו, החצבת יכולה להתפשט ולהדביק את כל מי שלא מחוסן מפניה, בדומה למחלות מדבקות אחרות.

"הדרך היחידה למנוע ממחלת החצבת להתפשט ולהגן על כולם היא ליצור 'חסינות עדר', כלומר להגיע למצב שבו יותר מ-95% מהאנשים מחוסנים מפני המחלה. הבעיה היא שלא מדובר רק ב-95% מכלל האנשים במדינה, אלא ב-95% מהאנשים שנמצאים בכל רגע נתון בכל מקום ציבורי. כדי להגיע לשיעור החיסון הזה צריך שכל מי שיכול להתחסן, פשוט יעשה זאת ויתחסן".

מנכ"לית עמותת מדעת, אדווה לוטן (צילום: פליקס לוטן)

יותר חיסונים, פחות חצבת

לפי נתוני איגוד הבריאות העולמי, במרבית המדינות נמצא קשר מובהק בין שיעור הילדים שחוסנו, לבין שיעור חולי החצבת במדינה. הכלל הזה דווקא אינו חל על ישראל, אך לפני שנגיע למקרה המיוחד שלנו נראה כיצד הוא פועל במרבית העולם.

ב-10 מתוך 12 מדינות שבדקנו נמצא כי ככל שיותר ילדים מחוסנים מפני חצבת, כך יחלו במחלה פחות אנשים. בארה"ב ובגרמניה יותר מ-90% מהילדים והצעירים מתחת לגיל 21 חוסנו בחיסוני המנה הראשונה של החיסון מפני חצבת, הניתנת לתינוקות בני שנה, ובמנה השנייה הניתנת לילדים בני 6-7.

כ-20% מהילדים בצרפת וכ-15% מהילדים באיטליה לא חוסנו מפני חצבת, ויש בהן התפרצות של המחלה. בבריטניה 12% מהילדים לא חוסנו – ויש בה יותר חצבת מאשר בגרמניה אבל פחות מאשר בצרפת ואיטליה.

בחלק מהמדינות המפותחות הייתה מתחילת המאה הנוכחית ירידה במספר הילדים שמתחסנים, ובמקביל עלייה גם במספר מקרי החצבת – ועדיין מדובר באחוזים נמוכים יחסית.

בתימן, למשל, אחת המדינות עם שיעור החולים הגבוה בעולם, קרוב למחצית מהילדים לא חוסנו, בגלל חוסר התפקוד של מערכת הבריאות במדינה הענייה, ששקועה במלחמת אזרחים.

מחסור בחיסונים ונגישות נמוכה למרפאות

בניגוד לדעה הרווחת, החצבת אינה נמצאת במגמת התפשטות בעולם. להיפך. מספר חולי החצבת בעולם ירד ב-40 השנים האחרונות באופן דרמטי, מכ-4 מיליון בשנות ה-80 לכ-400 אלף כיום. תרמה לכך העובדה שבניגוד לעבר, מאות מיליוני ילדים במדינות מתפתחות, בעיקר באסיה ובאפריקה, מחוסנים מפניה כיום.

יותר ממחצית הילדים שנולדו עד 2010 בהודו לא חוסנו, בשל מחסור בחיסונים והיעדר נגישות למרפאות בכפרים נידחים ובשכונות עוני. בשני העשורים האחרונים יצאו הממשלות ההודיות וארגוני סיוע למבצע גדול לחיסון האוכלוסייה, הקימו מרפאות ומעבדות וקיימו הדרכה והסברה למשפחות על חשיבות החיסונים. כיום כ-80% מהתינוקות והילדים בהודו מחוסנים מפני המחלה – מה שהביא לירידה של מאות אלפים במספר חולי החצבת במדינת הענק.

אבל דווקא במדינות מפותחות יותר, שבהן מרבית האוכלוסייה מחוסנת זה שנים רבות, חל תהליך הפוך שבו יותר ויותר ילדים לא מתחסנים. בכל המדינות שבהן מספר הילדים שלא חוסנו עלה, בלא יוצא מן הכלל, החצבת החלה שוב להתפשט.

בחלק מהמדינות הללו נוצר מחסור בחיסונים, בשל בעיות תקציב או הפרטה של מערכת הבריאות. בברזיל, למשל, שבה רוב הילדים מחוסנים מאז המאה שעברה, אזלו חיסוני המנה השנייה של החצבת, וכיום כ-60% מהילדים בברזיל מחוסנים רק במנה הראשונה. המשמעות היא שמרגע שהם מגיעים לגיל בית הספר הם נמצאים בסכנת הידבקות והדבקה. חלק מהילדים הברזילאים מתחסנים באופן פרטי, אבל החיסונים שהם מקבלים מגיעים ממדינות רחוקות ולא ברור עד כמה הם אפקטיביים.

תעמולה נגד חיסונים

בצרפת ובמדינות מפותחות אחרות אין שום מחסור בחיסונים. הבעיה היא שיותר ויותר הורים אינם מחסנים את ילדיהם. אחת הסיבות לכך היא תעמולה שקרית נגד חיסונים, שמתפשטת כמו מגיפה ברשתות החברתיות.

הירידה החדה ביותר במספר המתחסנים התרחשה במדינות במזרח אירופה, ובמקביל חלה העלייה החדה ביותר במספר הנדבקים בחצבת. תרמו לכך שילוב קטלני של מחסור בחיסונים, ספסרות בחומרי חיסון, ותעמולה נגד חיסונים שגורמת להורים לסרב לחסן את ילדיהם.

המצב החמור ביותר קיים באוקראינה. מאז שנות ה-70 אוכלוסיית ברית המועצות מחוסנת מפני חצבת, ובסוף המאה שעברה כ-99% מהתינוקות והילדים באוקראינה בגילאים הרלוונטיים קיבלו את כל החיסונים הנדרשים. אבל בשנת 2013 רק 57% מהילדים והתינוקות האוקראינים חוסנו מפני חצבת, כמו גם מפני מחלות אחרות, מסוכנות עוד יותר. כך קרה שבמדינה, שכמעט לא היו בה חולי חצבת בעשור הקודם, לקו במחלה כ-113 אלף איש, ומתו ממנה בשנה האחרונה 25 בני אדם. מתברר שלמחסור, לשחיתות, לשקרים ולחוסר האמון במערכת הבריאות ובידע המדעי יש מחיר כבד.

"הציבור באוקראינה מתייחס בחשדנות לממסד הממשלתי ומסתמך על שמועות שהוא נחשף אליהן בתקשורת, באינטרנט ובשיחות, יותר מאשר על ידע מדעי בדוק", כתבה בעיתון האוקראיני "קריטיקה" העיתונאית מריה באחמאנה. "החשדנות והזלזול בידע המדעי התפשטו לא רק בציבור הרחב, אלא גם בתוך מערכת הבריאות עצמה. רופאים במרפאות ממליצים להורים שלא לחסן את הילדים, וזאת בניגוד למסקנה של כל מחקר רפואי שנעשה אי-פעם בעניין, וכ-30% מהפרסומים שחתומים עליהם רופאים בנושא ממליצים שלא להתחסן".

"בישראל הבלתי מחוסנים מרוכזים יחד"

מבין המדינות שבדקנו, מצאנו רק שתי מדינות שבהן רוב הילדים מחוסנים מפני חצבת ובכל זאת אנשים וילדים רבים נדבקו במחלה. הראשונה שבהן היא אלבניה, שממשלתה דיווחה על כך ש-99% מהילדים בה מחוסנים ובכל זאת שיש בה התפרצות של חצבת, ומדינה השנייה היא ישראל.

מנתוני WHO עולה כי בישראל חלה ירידה קלה בשיעור המחוסנים בשנים האחרונות והיא זאת שגרמה להתפרצות המחודשת של החצבת בארץ: 97% מהילדים בישראל בגילאים המיועדים לחיסוני חצבת חוסנו בשנת 2000, 96% מהילדים חוסנו ב-2013 ו-96% מהם חוסנו ב-2017.

עם זאת שיעור המחוסנים בישראל עדיין גבוה יותר מאשר בארה"ב, צרפת, בריטניה, גרמניה ואיטליה – ובכל זאת החצבת הכתה כאן קשה יותר.

"המקרה של החצבת בישראל הוא דוגמה טובה למקרה של 'האיש שטבע בנהר שעומקו הממוצע 20 סנטימטר'", אומר ד"ר חגי לוין, מבית הספר לבריאות הציבור של הדסה ומזכיר איגוד רופאי בריאות הציבור, בניסיון להסביר את האנומליה הזאת. "המחקר המדעי הוכיח מעל לכל ספק שחשיפה לנגיף חצבת מוחלש, שניתן בחיסון, גורמת לירידה כמעט מלאה בתחלואה מחצבת הן ברמת הפרט, והן ברמת האוכלוסייה. ככל שיותר אנשים מתחסנים, כך יורד הסיכון שלהם להידבק בחצבת, ויורד הסיכון של החברה כולה מהתפרצות של המחלה".

"מאחר שחצבת היא מחלה מאוד מאוד מידבקת, מספיק שחלק מהילדים בקבוצות מסוימות בתוך האוכלוסיה, בתי ספר או שכונות, אינם מחוסנים, כדי שהחצבת תתפשט, גם אם רוב האוכלוסייה סביבם מחוסנת. וזה בדיוק המצב בישראל", אומר לוין.

ד"ר חגי לוין, מזכיר ארגון רופאי בריאות הציבור (צילום: האוניברסיטה העברית)

זה המקום להזכיר את הנסיבות הישראליות הייחודיות: ישראל היא מדינה צפופה מאוד ועם שיעור הילדים הגבוה ביותר בכל מדינות העולם המפותח – וזו האוכלוסייה שהיא הנדבקת והמדביקה המהירה ביותר בחצבת.

"יש בישראל קהילות גדולות שלא מחוסנות וחיות יחד, חלקן עניות ולא נגישות לחיסונים, חלקן מתנגדות לחיסונים, וחלקן גם וגם", אומרת אדווה לוטן מעמותת "מדעת". "כל קהילה כזאת היא מוקד הפצה של המחלה. התוצאה היא שרוב האוכלוסייה מחוסנת, אבל בירושלים יש לא פחות מקרי חצבת מאשר באלבניה".

את מדברת על האוכלוסייה החרדית, או גם על אוכלוסיות אחרות, כמו תלמידי בתי הספר הדמוקרטיים והאנתרופוסופיים?

"אין לנו מספיק מידע לקבוע האם חלק מבתי הספר הללו והקהילות של הילדים וההורים שמסביבם הם אכן מוקדי הפצה. הייתה בעבר התפרצות של חצבת בקיבוץ הרדוף של התנועה האנתרופוסופית, ולאחרונה הייתה בבית הספר הדמוקרטי "שבילים" בפרדס חנה קבוצה גדולה של הורים שלא חיסנו את ילדיהם, עד שוועד ההורים התערב ועשה שם 'מבצע חיסונים' האם זה אומר משהו על כלל הקהילות הללו? לא יודעת.

"לגבי האוכלוסייה החרדית המידע ברור ובדוק, ויש בה שיעור גבוה של סרבני חיסונים ושל חולי חצבת (. רוב החרדים כן מתחסנים, ויש פסקי הלכה וקריאות של רבנים חרדיים שמחייבים לחסן, אבל יש רבנים שמתנגדים להתחסנות ובגלל הסמכות שלהם כל רב כזה מקים מוקד הפצה, ויש בתי ספר חרדיים לבנים, שבהם המנהל מחליט לא לחסן את התלמידים כדי שהילדים לא ייגעו באחיות, שרובן נשים. אפשר היה לחפש לזה פתרונות, אבל הם החליטו פשוט לא לחסן".

לוטן מצביעה על בעיה נוספת בקרב האוכלוסייה החרדית: "חלק מהאוכלוסיה החרדית סובלת גם מחוסר נגישות לחיסונים. זה לא דבר פשוט למשפחה עם 10 ילדים להגיע לטיפת חלב. הרבה חרדים מחסנים פעוטות בגיל שנתיים-שלוש במקום בגיל שנה, וכך הם נכנסים לסטטיסטיקה בתור 'מחוסנים', אבל בפועל הם לא מחוסנים בגיל שבו הכי קל ומסוכן להידבק".

מבעיית הנגישות הזו סובלים גם ביישובים הלא מוכרים בנגב. "אני חושבת שזה ממש מזל שעדיין לא התפרצה אצלם חצבת – אם לא התפרצה", אומרת לוטן. "אבל הבעיה הכי קשה היא במגזר החרדי".

גם בארצות הברית יש הרבה קהילות דתיות ורוחניות מתבדלות. למה בישראל הקהילות האלה הפכו למוקד הפצה גדול של החצבת, ושם לא?

"גם בקהילות מתבדלות בארה"ב היו התפרצויות חצבת, אבל המשקל של הקהילות האלה קטן יחסית לחברה האמריקאית הענקית, ואילו המשקל של החברה החרדית וקהילות מתבדלות נוספות בחברה הישראלית גדול".

הילד לא מחוסן? הוא לא ייכנס לבית הספר

הפתרון להתפשטות החצבת פשוט מאוד: לחסן. ואכן, מדינות רבות הגיבו לטרנד נגד החיסונים באגרסיביות ומיהרו לחוקק חוקים שנועדו ללחוץ על ההורים לחסן. למרבה הצער, המדינות שהגיבו בצורה המוצלחת ביותר לחשש מפני התפרצות המחלה, הן אלה שבהן המצב ממילא פחות גרוע.

חוק שהועבר בצרפת ב-2015 מחייב את כל ההורים לחסן את ילדיהם ב-11 חיסונים, וילד שאינו מחוסן לא מתקבל לגן הילדים ולבית הספר. התוצאה של המהלך הזהנ יתה מיידית: החקיקה העלתה את מספר הילדים המחוסנים בצרפת מ-75% ב-2013 ל-84% ב-2017.

בגרמניה אין חוק שמחייב לחסן, אבל הורים לתינוקות בגרמניה מחויבים להגיע לסדרת פגישות הדרכה עם רופא, שמסביר להם מדוע כדאי לעשות זאת. ב-2018 נחקק בגרמניה חוק שמחייב את בתי הספר לדווח לרשויות על ילדים שלא חוסנו, ולשלוח את הוריהם ל"פגישות הייעוץ" אצל הרופא. הורים שנעדרים מהפגישות האלה משלמים קנס של 2,500 אירו.

באיטליה הועברה ב-2016 חבילת חוקי חירום במטרה להילחם בהתפרצות החצבת. החוק מחייב את ההורים לחסן את ילדיהם ב-12 חיסוני חובה, הגדיל את השתתפות המדינה במימון החיסונים מ-93% ל-100%, חייב את כל ההורים להשתתף בהדרכה שמסבירה להם למה צריך להתחסן, אסר על כניסת ילדים שלא חוסנו לגני ילדים והטיל קנס של 500 אירו על ילדים ששולחים ילד שלא חוסן לבית הספר. סעיף הענישה מעורר באיטליה מחלוקת עזה ומאז הוא בוטל והוחזר פעמיים, וכרגע הוא נמצא בתוקף.

בבריטניה לא חלה חובה חוקית על הורים לחסן את ילדיהם. שר הבריאות הבריטי, מט הנקוק, הצהיר לאחרונה כי "אינו פוסל" לאסור על ילדים שלא חוסנו להיכנס לבתי הספר, אך כיום אין איסור כזה. בבריטניה, שלא כמו במרבית מדינות העולם, מותר לבתי הספר לחסן ילדים בלא הסכמת הוריהם, אם הילדים עצמם קיבלו הסבר מתאים והסכימו לכך.

החוק הפדרלי בארצות הברית אוסר על ילדים שלא חוסנו להיכנס למוסדות חינוך. ואולם, החוק אומץ רק בחלק ממדינות ארה"ב והוא נאכף רק על בתי ספר ציבוריים ולא על הפרטיים. התוצאה היא שיש מדינות שמאפשרות לקהילות מסוימות לא לחסן "בשל התנגדות דתית או מצפונית". הקהילות הללו הן בדיוק אלה שבחודשים האחרונים התגלו בהן יותר ויותר מקרים של חצבת.

חיסונים נגד חצבת בניו יורק. הילד לא מחוסן? אין לימודים (צילום: סת קנינג AP)

גם במזרח אירופה מנסים להקשות על סרבני החיסונים. בגיאורגיה נחקק חוק שאוסר על ילדים שלא חוסנו להיכנס לבית הספר, הופעלה תוכנית לאומית להדרכת הורים, ולאחרונה חוקק חוק נוסף שהופך סרבנות חיסונים לעבירה פלילית. ואכן, מספר הילדים המחוסנים בגיאורגיה עולה בעקביות.

חוקים כאלה לא תמיד מצליחים להשיג את מבוקשם. ממשלת אוקראינה העבירה חוק שמחייב לחסן, אבל לפי מחקרים של WHO, התפתחה במדינה תעשייה של רופאים אוקראינים, שמוכרים להורים אישורים מזויפים על התחסנות ילדיהם, במחיר הנמוך ממחיר החיסונים. ואכן, לרופא האוקראיני יש אינטרס להסביר להורים שלא כדאי לחסן את ילדיהם ותחת זאת למכור להם אישור התחסנות מזויף במקום למכור להם חיסון.

"משרד הבריאות פשוט לא עושה כלום"

לאור ריבוי מקרי החצבת בישראל, ניתן היה לצפות שהממשלה תגיב בצורה אקטיבית במיוחד. אבל לא זה המצב: אין חוק שמחייב הורים לחסן, אין חוק שאוסר על ילדים לא-מחוסנים להיכנס לבתי הספר, ואין מהלך משמעותי שנועד לעודד ולשכנע הורים לחסן את ילדיהם.

החוק בישראל, שמאפשר לממשלה לסגור מוסדות חינוך ולהשאיר ילדים בבית במקרה שמתחוללת בהם התפרצות המונית של חצבת, יושם עד כה בשני בתי ספר בלבד, בירושלים ובחריש. אבל כדי לעצור מגיפה לא מספיק לבודד את החולים, צריך לחסן, ועד כה לא נעשה מהלך משמעותי שיוביל לכך.

"החצבת מתפשטת כי אין מדיניות שעוצרת אותה", אומרת לוטן, "אין אכיפה, אין כמעט הסברה והדרכה על חשיבות החיסונים, ואין גם שום מהלך לחסן מבוגרים בגילאי 40-60, שלא חוסנו בילדותם. חוץ מיח"צ וכיבוי שריפות, משרד הבריאות פשוט לא עושה כלום".

חברי הכנסת לשעבר יואל חסון, שולי מועלם ומירב בן ארי הגישו בשנה שעברה הצעת חוק לעידוד ההתחסנות, שהכינו יחד עם רופאי בריאות הציבור ו"מדעת". ההצעה מטילה על משרד הבריאות את החובה לפרסם מידע בנוגע לחיסונים, גם באינטרנט וגם בהדרכה מסודרת של ההורים, ואף מאפשר לממשלה לסגור בתי ספר בגלל טרנד של סרבנות חיסונים ולא רק בגלל התפרצות של מחלות. ההצעה גם מחייבת הורה שלא חיסן את ילדו להשתתף במפגש מידע בנוגע לחיסונים (בדומה ל"נהיגה מונעת"), ואם יעמוד בסירובו יאבד נקודת זיכוי במס, למעט מקרים שבהם יש מניעה רפואית לחסן את הילד.

ההצעה עברה כמעט פה אחד בקריאה טרומית וראשונה, והגיעה לוועדת הבריאות של הכנסת, אבל אז הגיעו הבחירות, הח"כים שיזמו אותה כבר לא בכנסת, וכדי שתיכנס לתוקף, ח"כ כלשהו צריך להתחיל כל תהליך החקיקה מחדש.

אבל גם ההצעה הזו לא צפויה לשנות מהותית את היקף ההתחסנות, מהסיבה הפשוטה שהיא לא מטילה חובה חוקית גורפת לחסן ילדים, ולא מאפשרת להוציא ילדים שאינם מחוסנים מבתי הספר.

"פעילים שלנו ביקרו את הצעת החוק ואמרו שהיא 'חלשה מדי'", אומרת לוטן, שהשתתפה בכתיבת החוק, "אבל המטרה לא הייתה 'לפרוק עצבים' על סרבני החיסונים אלא שהחוק יעבוד. במציאות הישראלית, אם היו מסלקים ילדים שלא חוסנו מבית הספר, שהם הילדים החלשים ביותר, הם היו פשוט נשארים בבית ולא מתחסנים".

הגוף שיכול לתת מענה אפשרי להתפרצות המחלה הוא טיפות החלב, אבל לנוכח הצמצום בכוח האדם והשחיקה הקשה שהוא מתמודד איתה לאורך השנים, נראה כי המשימה גדולה מכפי מידותיו. "ברור לחלוטין שבזכות מערכת החיסונים המצוינת של טיפת חלב נמנעה התפרצות הרבה יותר גדולה של המחלה", אומר ד"ר לוין. "אבל המערכת הזאת נמצאת בשחיקה קשה. ייבשו והרעיבו אותה, הפסיקו להוסיף לה מרפאות וכוח אדם בזמן שהאוכלוסייה גדלה במהירות. התוצאה היא שאין מספיק מרפאות ושהמרפאות הקיימות לא נגישות, במיוחד לא למשפחות עניות עם הרבה ילדים כמו המשפחות החרדיות. שיקום של מערכת טיפת חלב יאפשר להרבה אנשים להתחסן ויסייע בבלימת החצבת ובמניעת תחלואה ותמותה בישראל".

משרד הבריאות: "נוקטים בפעולות רבות לחיסון"

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לטענות שעלו בכתבה: בשנים האחרונות דווחו התפרצויות חצבת באירופה, בארה"ב, ובמקומות נוספים. השיעור הגבוה בישראל קשור בעיקר ל'ייבוא' של מקרי חצבת מחו"ל, בשילוב עם "כיסים" של אנשים לא מחוסנים ברחבי הארץ, וערבוב חברתי גבוה באוכלוסיות אלה. ההיארעות הגבוהה שארגון הבריאות העולמי מציין, קשורה ברובה לעליה בשליש האחרון של 2018 (אז דווחו עד 900 חולים לחודש). בחודשים האחרונים נצפתה ירידה ניכרת בהיארעות המחלה ביחס לחודשים אלה ומשרד הבריאות ממשיך לפעול כדי לעצור את ההתפרצות לגמרי".

"משרד הבריאות נוקט בפעולות רבות לחיסון אוכלוסיית היעד במועד, אולם למיגור מחלה זו יש צורך בכיסוי חיסוני כמעט מלא של כלל האוכלוסייה (בעיקר הילדים). על פי החוקים הקיימים בישראל, אין אפשרות כיום לחייב חיסון. הנושא נבחן בעבר והאפשרות להטלת סנקציות על אנשים שלא מחסנים את ילדיהם עדיין נבחנת.

"יצוין שלרוב המדינות בהן חוקקו חוק חיסון חובה היו שיעורי התחסנות יותר נמוכים מישראל הן לפני חקיקת החוק והן לאחריה. בנוסף, במדינות עם חוק חיסוני חובה עדיין רואים התפרצויות חצבת. במהלך ההתפרצות הנוכחית בישראל, מספר מחוזות הרחיקו בנסיבות מוגדרות ילדים לא מחוסנים ממוסד חינוכי לתקופת זמן רלבנטית בהתאם לפקודת בריאות העם.

"במהלך ההתפרצות, משרד הבריאות תגבר תחנות טיפות חלב ומרפאות חיסונים בלשכות הבריאות וכן הפעיל ניידת חיסונים כדי להעלות את התחסנות האוכלוסייה, במיוחד בקרב האוכלוסייה החרדית. משרד הבריאות יזם מבצע חיסונים נוסף בחופשת הפסח האחרונה ומתוכננים מבצעים נוספים שייתנו מענה לחסמים הקיימים בשטח".