מישהו פנוי בפרימארק מונסי?

סרטון מזירת הפיגוע ליד בית הכנסת במונסי. צילום מסך מסרטון של Aron Spielman
סרטון מזירת הפיגוע ליד בית הכנסת במונסי. צילום מסך מסרטון של Aron Spielman

ב-15 בדצמבר פרסם עיתון הארץ קריקטורה פרי מכחולה, מוחה ועכברה הקודח של תמר בלומנפלד. בקריקטורה נראה אוטובוס דאבל דקר אדום, הנהג בצידו הימני, לידו מדריך (שמו מזוהה כרון היהודון) עם מיקרופון.

האוטובוס מלא בחציו בנוסעים המביטים אנה ואנה, חלקם בעלי כיפות, חלקם עונדים תליון כחול לבן. על הצד השמאלי של האוטובוס, על רקע הצבעים כחול ולבן, מובארת אישיותו של האוטובוס: סיור אנטישמיות באירופה עם רון היהודון. לצד הכתובת – מגן דוד.

בועת הקומיקס מבהירה את תוכנה של הקריקטורה, כשהיא מביאה את דבריו של המדריך: "וממש כאן משמאלכם בסניף פריימארק הזה, יהודי חובש כיפה נעקץ במחיר על ידי קופאי נוצרי". קטעים. הומור של ארבעה אחוז רייטינג. אנין.

נתייחס ראשית למבנה הפיזי של הקריקטורה: ישראלים מטומטמים, בעלי כיפה ותליונים יהודיים, נוסעים עד ללונדון כדי לעלות על סיורים שלוקחים אותם בינות לאירועים אנטישמיים בעיר. על הסיורים הללו לא תמצאו כמובן פריביליגיים שמבקרים בקביעות במוזיאון ישראל ולאף אחד מהם אין אפליקציה של הארץ.  והנה אחד משיאי הסיור: פריימארק, שזה בדיוק מקום היעד לקהלים הללו (כי במוזיאונים לא תמצאו אותם), ושם יש דאחקה של בלומנפלד.

נתייחס ראשית למבנה הפיזי של הקריקטורה: ישראלים מטומטמים, בעלי כיפה ותליונים יהודיים, נוסעים עד ללונדון כדי לעלות על סיורים בינות לאירועים אנטישמיים בעיר. אין בהם פריביליגיים עם אפליקציה של הארץ

מה שבלומנפלד רוצה להגיד (וגם ב.מיכאל במאמר חמישה ימים לפני כן) הוא: שחררו!! שחררו אותנו מהשטויות שלכם. לא רוצים לשמוע מכל האנטישמיות הזו, וגם ככה אתם עושים ממנה הרבה יותר ממה שהיא. מיכאל מגדיל ומוסיף את אחת מהתגובות הנפוצות ביותר לידיעות על אנטישמיות בעולם: אבל מה, בישראל זה יותר טוב?

זו אחת התגובות החביבות עלי. אם אני גר בברלין ומפרסם ידיעה על אירוע אנטישמי, אני מיד נשאל אם בארץ זה יותר טוב, ואני אומר שזה לא כל כך מעניין אותי, שאני לא גר בארץ, ואם הייתי גר בארץ הייתי בטוח מדווח על ידיעות בעלות אופי גזעני – כלפי ערבים, כלפי אתיופים, פליטים ובכלל. העובדה שקיימת גזענות בארץ, היא מבטלת את העובדה שיש אנטישמיות בעולם וחובה עלינו לדווח עליה? אתם אמיתיים?

מה שהם רוצים להגיד הוא: שחררו!! שחררו אותנו מהשטויות שלכם. לא רוצים לשמוע מכל האנטישמיות הזו, וגם ככה אתם עושים ממנה הרבה יותר ממה שהיא

תגובה יותר חריפה בכלל טוענת שהאלימות כלפי יהודים וישראלים בחו"ל ניתנת להסבר ואפילו להבנה על רקע מדיניות ישראל והקשר שעשה נתניהו בין ישראל לבין יהודי הגולה. זו טענה שרווחת בעיקר בידי ישראלים אוטו אנטישמיים שיושבים בברלין ועדיף מפאת כבוד הדף לא להתייחס אליה כלל.

אבל מהי בעצם הטענה העיקרית של בלומנפלד ומזמיניה? הם מבקשים מאיתנו שנדפדף. אין בעיה אנטישמית. פסה מהעולם. זה רק אנחנו, המדווחים, שמזרימים בה דלק. חליק, אין חיה כזאת. כולה בקטנות. גרמניה ממנה נציב מיוחד לבעיה? הגרמנים תמיד היו היסטריים. האמריקאים מגבירים כוחות בטחון בשכונות יהודיות? טראמפ מיליטריסט. עלייה של 20 אחוז בתקריות אנטישמיות באנגליה? נו אז עקפו כמה ישראלים במאדאם טוסו.

אני חייב לציין שזהו קונספט יוצא מן הכלל של הגוש הזה (כמה אתם? 11 מנדטים? גושונצ'יק). נתקלתי פה גם בעבר כשניסיתי להעלות מול חברים את העניין העדתי. יש לך בעיה? אין בעיה. צריך לפתור את המתח העדתי? אין מתח עדתי. צריך להילחם באנטישמיות? אין אנטישמיות. יום אחד זה יחזור אליכם בבומרנג. כיבוש? איזה כיבוש? שוויון מגדרי? מה זה מגדרי? בסופו של יום אנחנו המראה שאנחנו מציבים מול פרצופו של האחר.

צריך לפתור את המתח העדתי? אין מתח עדתי. להילחם באנטישמיות? אין אנטישמיות. יום אחד זה יחזור אליכם בבומרנג. כיבוש? איזה כיבוש? שוויון מגדרי? מה זה מגדרי? בסופו של יום אנחנו המראה שאנחנו מציבים מול פרצופו של האחר

בסוף השבוע פרסם איגור לביט, מאמר כאורך הגלות בעיתון "טאגסשפיגל" על האיום במוות שקיבל ועל החיים לפניו ואחריו. לביט הוא אחד מהפסנתרנים הידועים בגרמניה ואחד שלא חושש להביע את דעותיו, בעיקר בנושאים של גזענות. בעמוד הבית שלו הוא מגדיר את עצמו כ"אזרח, אירופאי, פסנתרן". לביט הוא יהודי מרוסיה.

באחרונה, הוא מספר, ראיין אותו עיתונאי גרמני ושאל אותו אם הוא מתייחס לישראל כאל הבית שלו. לביט לא מתייחס לאירוע שעבר עליו כעל אירוע אנטישמי. לדעתי הוא גם לא דווח ככזה. אבל הוא מבין טוב מאוד. היכן שדמם של יהודים, או כל מיעוט אחר, מותר, יותר דמו של עוד מיעוט ועוד אחד. מי שממעיט ברוחב התופעה, מי שמגמד או לועג, הוא השותף של המוציאים לפועל.

זאב אברהמי בן 50, מאז השירות בשטחים לא חי בארץ ולא יחיה עד שזה ייגמר. בהגדרה: יהודי פוסט ישראלי. נולד בימית, נעקר, חי יותר מדי זמן בניו יורק, עכשיו בברלין. נשוי לגרמניה (ומאז הפסיק לפחד מהמוות), שני ילדים ממוקססים היטב (ערסים יקים). כותב כדי לנשום. נושם בשביל לנגב חומוס. חוץ מראשון בלילה בברגהיין, לא אוהב דברים קבועים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 657 מילים
סגירה