"רק כאשר הבן הגדול שלי היה בן 4 וחזרתי לעבוד, ראיתי איך אנשים אחרים חיים והבנתי שמשהו מאוד לא בסדר בחיים שלי. אנשים נוסעים לנופש פעם בשנה, יוצאים לבלות, קונים בגדים. אני חייתי מ-50 שקל בשבוע שבעלי הקציב לי", מספרת עינת (שם בדוי), בת 48, ממרכז הארץ.

לדבריה, התופעה החלה כשהיא נכנסה להריון ראשון בגיל 23, ופוטרה מהחנות בה עבדה. לאחר שלא מצאה עבודה אחרת, בעלה, שהפך למפרנס יחיד, החל להשתלט על התנהלותה הכלכלית.

"בתקופה שלא עבדתי, לא הייתה לי גישה לחשבון בנק ולא ידעתי כמה הוא מרוויח. שמעתי רק שאין לנו מספיק כסף ואנחנו צריכים להצטמטם. קיבלתי תקציב שבועי להוצאות אישיות במזומן, ולא יכולתי אפילו להעז לחשוב על כרטיס אשראי. בהמשך כבר ידעתי שיש לנו הכנסה טובה, אבל כשהייתי מבקשת לקנות משהו, הוא היה צועק עלי ליד הילדים וטוען שאמא לא בסדר. פחדתי, אז לא ביקשתי".

למרות שהבינה שהמצב בבית לא תקין, עינת התקשתה לשנות אותו. רק כעבור 21 שנות נישואים היא עזבה את בעלה, וגם היום היא מתנהלת בעולם כאילו מבקשת סליחה על עצם היותה.

"לאחר שחזרתי לעבוד, בעלי היה מונע ממני לצאת לעבודה בימי שישי, בטענות שונות. אני גרושה כבר ארבע שנים, ואני עדיין לא מסוגלת לצאת מהבית בימי שישי.

"אני נתקפת חרדה איומה, כאילו יקרה משהו לי או לילדים שלי אם אצא לעבוד בשישי. ובתור מי שעובדת עם לקוחות, זה ממש חשוב, כי זה היום עם הכי הרבה ביקוש. בטיפול הפסיכולוגי ביקשו ממני לצאת מהבית לשעה, אחר כך לשעתיים. עד היום אני בטראומה, וזו רק דוגמה קטנה למצב שלי".

"רוב הנשים שמגיעות אלינו כלל לא מודעות לכך שהן סובלות מאלימות. 'בעלי לא הרביץ לי אף פעם', הן אומרות, אבל את הסימנים הכחולים שלהן אנו רואים בחשבון הבנק"

חוסר מודעות

בעלה של עינת מעולם לא הרים עליה יד. עם זאת, במשך שני עשורים היא סבלה מאלימות על כל המשתמע מכך. "אלימות כלכלית היא אלימות מהסוג החמקמק ביותר", אומרת עובדת סוציאלית תמר שוורץ, מנכ"לית העמותה "רוח נשית".

"רוב הנשים שמגיעות אלינו כלל לא מודעות לכך שהן סובלות מאלימות. 'בעלי לא הרביץ לי אף פעם', הן אומרות, אבל את הסימנים הכחולים שלהן אנו רואים בחשבון הבנק".

את יכולה לאפיין את הנשים שנפגעות מהתופעה?

"זה קורה לנשים בכל מעמד סוציו-אקונומי ובכל רמת השכלה. עורכות דין, דוקטוריות, נשות הייטק ואפילו עובדות סוציאליות. הן מגיעות אלינו כשהן בכלל לא בטוחות שהן מקרה קלאסי של אלימות, כי לא הרביצו להן. השאלה הראשונה שאני שואלת נשים כאלה – האם יש לך אפליקציה של הבנק שלך בטלפון, ואם לא, האם מותר שתהיה לך? אם התשובה היא 'לא', נדלקת נורה אדומה".

מנכ"לית "רוח נשית" תמר שוורץ

לדבריה, "המודעות לאלימות הפיזית והמינית עלתה פלאים בשנים האחרונות בגלל קמפיינים שונים.  השליטה הכלכלית, לעומת זאת, למרות שהיא הדרך הכי אפקטיבית של הבעל לשלוט באשתו, הרבה פעמים כלל לא מזוהה עם אלימות. להערכתי, כל אישה חמישית בישראל סובלת מאלימות כלכלית.

"השאלה הראשונה שאני שואלת נשים כאלה – האם יש לך אפליקציה של הבנק שלך בטלפון, ואם לא, האם מותר שתהיה לך? אם התשובה היא 'לא', נדלקת נורה אדומה".

"על פי ההערכות של ויצ"ו וארגון הבריאות העולמי יש בישראל 800 אלף נשים שסובלות מאלימות פיזית. אני מעריכה שלפחות 90 אחוז ממקרי האלימות פיזית מלווים באלימות כלכלית. תוסיפי לזה מקרים של אלימות כלכלית שמתקיימת ללא אלימות פיזית – ותקבלי מספר גבוה אף יותר.

בסקר שנערך על ידי חברת המחקר סי. איי מידע שיווקי עבור העמותה בשנת 2018, התברר כי שליש מהאוכלוסייה מכירים מישהו שסובל מאחד או יותר מהיבטיה השונים של אלימות כלכלית.

אבל לדברי שוורץ, אחת הבעיות שעלו בסקר היא שרוב האנשים שנחשפו לאלימות כלכלית, לא ידעו לקרוא לתופעה בשמה. רק 16% מהנשאלים הודו שהם מכירים מישהו שסובל מ"אלימות כלכלית" בסביבתם. המספר גדל ל-36% כשהם נשאלו האם מכירים מישהו שסובל מאחד המאפיינים הבאים:

• מניעת מידע מבן/בת הזוג על המצב הפיננסי המשותף.
• רק בן זוג אחד מחליט לגבי השקעות, ביטוח, פנסיה וכו' ללא שיתוף האחר.
• סירוב לכך שלבן/בת הזוג יהיה פנקס צ'קים או כרטיס אשראי.
• רק בן זוג אחד משלם חשבונות ועורך קניות לבית לפי ראות עיניו.
• הסתרת נכסים מבן/בת הזוג.
• יצירת חובות על שם בן/בת הזוג.
• מניעיה או הפרעה יציאה לעבודה של בן/בת הזוג.
• מניעת השכלה של בן/בת הזוג.
• גניבת כספים של בן/בת הזוג.
• כפייה על בן הזוג לוותר על שליטתו בנכסים.

מחסור בתקציבים

חוסר המודעות לנושא לא מפתיע, כאשר לוקחים בחשבון שהאלימות הכלכלית לא מוזכרת בספר החוקים של ישראל ואין לגביה אחריות פלילית. החוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א 1991 מכיר באלימות פיזית וגם פסיכולוגית, אך לא מזכיר אלימות כלכלית. זאת, לעומת מדינות כמו צרפת, בריטניה, ספרד ואוסטרליה, שבהן האלימות הנפשית והכלכלית מוכרת כעבירה פלילית.

מירב שמואלי

"גם בפסיקה המשפטית, האלימות הכלכלית תמיד הייתה חלק נלווה מהאלימות הפיזית ואף פעם לא עמדה כתופעה בפני עצמה", מציינת ד"ר עו"ד מירב שמואלי, מנהלת תחום שינוי מדיניות וחקיקה ב"רוח נשית". "לכן מאוד חשוב לחוקק חוק בנושא".

ואכן, בכנסת ה-20 יזמה יו"ר מרצ דאז זהבה גלאון, בשיתוף "רוח נשית" והשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, הצעת חוק ממשלתית: תיקון לחוק מניעת אלימות כלכלית.

חוק למניעת אלימות במשפחה מכיר באלימות פיזית וגם פסיכולוגית, אך לא מזכיר אלימות כלכלית. זאת, לעומת מדינות כמו צרפת, בריטניה, ספרד ואוסטרליה, שבהן האלימות הכלכלית מוכרת כעבירה פלילית

מדובר בחוק אזרחי שלא אמור היה להכיר בתופעה כעבירה פלילית, אבל הוא מאפשר לאישה לתבוע תביעת נזיקין את בן הזוג אשר ממנו ספגה את הפגיעה הכלכלית. החוק גם צפוי היה לתת לבית המשפט סמכויות להוציא צו ולמנוע מאדם מעשים שמוגדרים בחוק כאלימות כלכלית, כגון מניעת כרטיס אשראי, ולגרום לו למסור מידע בקשר לנכסים שבהם יש לבן המשפחה המבקש זכות.

אבל, "החוק נתקע בויכוחים שבין משרד האוצר למשרד הרווחה על הקצאת תקנים, וברגע שכבר הגיעו להבנות הגיעו הבחירות", מציינת ד"ר עו"ד שמואלי.

זהבה גלאון (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

"לדעתי זו ממש הפקרות", אומרת היום גלאון. "אני התחלתי לקדם את ההצעה בשנת 2015, ועד היום לא קרה עם זה כלום. ניסיון להפוך תופעה למושג באמצעות חקיקה תמיד קשה לגופים שמרניים, ומשרדי ממשלה נופלים לקטגוריה הזו. פשוט קשה להם לתפוס שיש דבר כזה אלימות כלכלית. פעם גם הטרדה מינית לא הייתה בספר החוקים. קיוויתי שגילה גמליאל ואיילת שקד ידחפו את החוק, אבל זה לא קרה".

מה לדעתך יקרה עכשיו, כשאת לא בכנסת, לחוק הזה?

"אני ביקשתי מהחברות שלי במרצ שיקדמו את זה. ביקשתי מגילה גמליאל שתקדם את זה. זה נושא חוצה מפלגות שחייבים לטפל בו, וישראל נמצאת בפיגור לעומת העולם. אבל מכיוון שזה נשים ולא רואים את הפצע, אז חושבים שהוא לא קיים".

"זה נושא חוצה מפלגות שחייבים לטפל בו, וישראל נמצאת בפיגור לעומת העולם. אבל מכיוון שזה נשים ולא רואים את הפצע, אז חושבים שהוא לא קיים"

במשרד העבודה והרווחה אמרו השבוע כי "המשרד הינו הגורם המפעיל של החוק, אך ללא תקציב, אין לו אפשרות לטפל בנושא. כדי להתחיל את הטיפול בנושא של אלימות כלכלית נדרשים להתקיים תנאים נוספים, כמו הגדלה משמעותית של תקני העובדים הסוציאליים ודיוק הצעת החוק בשל החשש לשימוש לרעה בסכסוכי גירושים". עוד נמסר, כי המשרד לשוויון חברתי – שהניח את הצעת החוק – אמור גם לתקצב אותה.

ממשרד האוצר נמסר, כי "תופעת האלימות הכלכלית במשפחה מטופלת במסגרת סדרי העדיפויות הממשלתיים ובמסגרת התכנית למניעת אלימות במשפחה. תקציבי התכנית הורחבו בשנת 2019 בעשרות מיליוני שקלים בהתאם להחלטת הממשלה ובמסגרת תכנית זו ניתן מענה מקצועי גם לתופעת האלימות הכלכלית".

המשרד לשוויון חברתי טרם הגיב בנושא.

נקודת אור

בהיעדר פתרון חקיקתי כולל, מרבית הנשים נותרות ללא מענה. נקודת אור בודדה כמעט בנושא היא הליווי שמעניקה המערכת הבנקאית לנשים מוכות – שרובן סובלות גם מהתעללות כלכלית.

לאושר (שם בדוי), בת 28 ואם לשניים, זה שינה את החיים. אושר הוחתמה על ידי בעלה על הלוואה של 80,000 שקלים בתקופה שלא הייתה לה שום הכנסה ויכולת להחזיר את ההלוואה. "ברחתי מהבית כי הוא התחיל לאיים עלי שהוא יפגע בי ובילדים", היא מספרת, "והגעתי למקלט כשחשבון הבנק שלי מעוקל. לא יכולתי להתפרנס, כי כל סכום שהייתי מכניסה היה מעוקל, הייתי מיואשת".

"ברחתי מהבית כי הוא התחיל לאיים עלי שהוא יפגע בי ובילדים, והגעתי למקלט כשחשבון הבנק שלי מעוקל. לא יכולתי להתפרנס, כי כל סכום שהייתי מכניסה היה מעוקל, הייתי מיואשת"

במקרה של אושר, הבנק עשה לה "תספורת" – צמצם את החוב ל 20,000 שקלים וביטל עיקול על חשבונה. אושר החלה לעבוד ולשלם את החוב בתשלומים. כיום היא מתגוררת עם ילדיה בדירת מעבר – דירה שניתנת לנשים אחרי היציאה מהמקלט ללא דמי שכירות, ובתנאי שיהיו מסוגלות להתפרנס ולשלם חשבונות.

אושר, כמו מאות נשים מוכות נוספות, קיבלה את הסיוע הזה משום שעמדה בקריטריונים של אמנת "הזמינות הבנקאית", ביוזמת בנק ישראל. במסגרת האמנה הוולונטרית מ-2016, התחייבו הבנקים לשורת צעדים, כגון מינוי איש קשר בכל בנק שייסע לאישה להתנתק מהתלות הכלכלית בבן זוגה.

"נחשפתי לבעיה כשהסגנית שלי התנדבה במקלט לנשים מוכות", מספרת המפקחת על הבנקים, ד"ר חדווה בר. "בנוסף לכל הצרות שהנשים האלה חוות, הן נתקלות בבעיות בהתנהלות מול הבנקים".

בר מספרת כי אחת הבעיות השכיחות היא ניסיון של הבעל למנוע מהאישה נגישות אל הנכסים המשותפים. בתוך ימים ספורים עשויה האישה למצוא עצמה במצב של חנק פיננסי, שיוביל אותה, מתוך מצוקה, לרצות להשיב לעצמה את "החיים הישנים" לצד הבעל המכה.

ד"ר חדווה בר (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

על פי האמנה, אנשי הקשר בבנקים ינסו ככל האפשר למנוע מהבעל לפעול בחשבון בדרך של ניצול לרעה את המצב הרגיש. כמו כן, ינסו לחסוך מהאישה סיבוכים בירוקרטיים מיותרים.

"נקודת הזמן שהאישה בורחת מהבית היא קריטית", מציינת ד"ר בר. "הבעל יכול לרוקן את החשבון המשותף, ולעתים זה בלתי הפיך. לכן, מיד עם כניסתה למקלט, שואלים אותה באיזה בנק היא מנהלת את החשבון, מחברים אותה לנציג שבאותו הרגע מבין את המצב ומנהל אותו לפי צרכיה".

במצב רגיל, כשאחד מבני הזוג רוצה למשוך סכום גדול, הפקיד יתקשר לשותף השני בחשבון על מנת לאשר את הפעולה. במקרה של אישה מוכה, הבנק חורג מהנוהל – כל עוד הפעולה היא חוקית.

"הגיעה אלינו גם אישה בסוף שנות ה-30 לחייה, ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית, שסבלה במשך שנים מהגבלות כלכליות קשות", מספרת מירי בנשלום-דור, מנהלת מקלט "אישה לאישה".

מירי בנשלום-דור

"לא הייתה לה שום נגיעה לחשבון הבנק, כי הכל התנהל דרך בעלה. הוא החליט מה קונים ופיקח על כל ההוצאות, אבל היא ידעה שהחשבון משותף, רשום גם על שמה ויש בו כסף. מיד הפנינו אותה לנציגת הבנק שלה, והיא הנחתה אותה להגיע לסניף בשעה 16:00 ולמשוך חצי מהסכום. מעולם לא היה עולה בדעתה לעשות דבר כזה, אבל פתאום היו לה ביד 90,000 שקל לפתוח חיים חדשים".

עצמאותן הכלכלית של הנשים המוכות היא היא קריטית. על פי הערכה של בנשלום-דור, כשליש מהנשים שיוצאות מהמקלטים חוזרות אל הבעל האלים, כי אינן מצליחות לפרנס את ילדיהן.

ועדיין, לעת עתה הסיוע הזה זמין רק עבור מאות בודדות של נשים ששוהות ב-14 המקלטים הפעילים ברחבי הארץ.

"אנחנו מודעים לכך שהאלימות הכלכלית קיימת גם מחוץ למקלטים ונשים רבות זקוקות לעזרה. אני מאוד מקווה שבזמן הקרוב נצליח להרחיב את אמנת הזמינות הבנקאית גם על נשים בתוך הקהילה, והן יוכלו לקבל סיוע והדרכה ולצאת לעצמאות כלכלית", מסכמת ד"ר בר.