הוריקן קתרינה לימד את קפטן דנה הול שאסור להציב גנרטור של בית חולים במרתף המוּעד להצפות. העבודה בעצרת האו"ם לימדה אותה שנדרש תיאום מדוקדק כדי לארגן מפגש של מנהיגי כל העולם. ורעידת האדמה בהאיטי ב-2010 לימדה אותה שרוחניות יכולה להתקיים בכל מקום – גם בסביבה של חורבן ומוות.
"ישבנו מתחת לתורן מחוץ לשגרירות ארצות הברית. אני זוכרת שהייתה איתנו עוד עובדת של השגרירות, אזרחית, שבדיוק חזרה להאיטי. היא סיפרה לנו על כל האנשים שהיא הכירה ומתו ברעידת האדמה. היא בכתה ואנחנו רק הקשבנו. זה היה נוגע ללב, ואני לעולם לא אשכח את זה", אומרת הול בת ה-50.
החודש, הול תציין 28 שנים בשירות בריאות הציבור האמריקאי – אחת מ-7 זרועות השירות האמריקאי, המדווחת ישירות לקצין הרפואה הראשי ומשתמשת במומחיות רפואית ובניהול משברים כדי לעזור לקהילות במשבר. בכוח, בן 6,500 האנשים ושאינו צבאי, יש רוקחים, מומחים וצוות רפואי.
"השבוע הראשון אחרי כל אסון הוא הכי לחוץ, ו-72 השעות הראשונות של אותו שבוע הן הכי קריטיות. אז גם אם השבת נופלת בזמן הזה, אני עובדת, כי הצלת חיים קודמת", אומרת הול – יהודיה שומרת מצוות – בשיחת טלפון מקנזס סיטי.
"השבוע הראשון אחרי כל אסון הוא הכי לחוץ, ו-72 השעות הראשונות של אותו שבוע הן הכי קריטיות. אז גם אם השבת נופלת בזמן הזה, אני עובדת, כי הצלת חיים קודמת"
במהלך שירותה, הול נשלחה לזירות אסון רבות, בהן אלה של הוריקן קתרינה, הוריקן מריה, דליפת הנפט במפרץ מקסיקו והוריקן סנדי, שם היא והצוות שלה ישנו באנייה תחת גשר ת'רוגס נק ועבדו מתוך בניין באוניברסיטת ניו יורק.
היא גם עזרה להבטיח שהאזרחים האמריקאים ששבו לארצות הברית מליבריה במהלך משבר האבולה יפונו בבטחה לקבלת טיפול רפואי באוניברסיטת נברסקה.
מהחווה לחזית
במבט לאחור, אומרת הול, נראה שהמסלול המקצועי שלה תמיד כלל מצבי מצוקה ויכולת הסתגלות כחלק בלתי נפרד מהתפקיד.
"בילדותי חייתי חיים צנועים בחווה של כ-800 דונם בפנסילבניה. גידלנו בעצמנו את האוכל שלנו, גידלנו דבורים ואספנו מייפל מהעצים. ואז עברתי לאלסקה הצנועה והרחוקה", היא אומרת.
"לאורך הדרך למדתי שאת לא יודעת אף פעם למה לצפות ולהיות מוכנה לכל דבר. למדתי שלפעמים את מגיעה לפני הסערה ואת נמצאת על חוף יפהפה, ואז מגיע הוריקן בדרגה 4 או 5 והכול משתנה".
הול הצטרפה לשירות בריאות הציבור ב-1992, לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון שלה באוניברסיטת נורת'ווסטרן. רק אחרי הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001 היא החלה את לימודיה לתואר שני במדעי הביטחון בבית הספר של הצי במונטריי, קליפורניה.
"לאורך הדרך למדתי לא לדעת אף פעם למה לצפות ולהיות מוכנה לכל דבר. למדתי שלפעמים את מגיעה לפני הסערה ואת נמצאת על חוף יפהפה, ואז מגיע הוריקן בדרגה חמש"
"לכל אחד יש את סיפור ה-11 בספטמבר שלו. אני כבר הייתי אז בשירות פעיל, הוצבתי באזור כפרי באלסקה, כ-640 קילומטרים ממערב לאנקורג'. כשקרקעו את המטוסים הייתה לזה השפעה גדולה על מערכת הבריאות שם. לא היו כבישים ונזקקנו למשמר הלאומי שילווה את טיסות הפינוי הרפואי שלנו", היא אומרת.
הול בילתה 14 שנים באלסקה, ושירתה בדלתא של הנהרות יוקון וקוסקוקווין. האזור שבין הנהרות כולל 50 כפרים שבטיים, רובם של שבטי יופיק או קופיק. ב-2005, עברה עם בעלה וחמשת ילדיהם – שניים מהם מאומצים – לקנזס סיטי.
על פי מסגרת התגובה הלאומית, השירות שבו משרתת הול מוסמך לשקם את שירותי הבריאות רק עד לרמה שהיו בה לפני האסון. משמעות הדבר היא לפעמים לעזוב את זירת האסון, כמו האיטי, עם שירותי בריאות בלתי מספקים, ולדבריה זה לא משהו שהיא התרגלה אליו, אבל זה משהו שהיא למדה לקבל.
היא גם למדה לא לצפות בחדשות כשהיא בשטח ומספרת שחבריה ובני משפחתה לרוב יודעים יותר ממנה על אסון מסוים, מכיוון שבאותו הזמן היא מרוכזת במשימתה.
"אני לא רוצה לדעת על בן או בת ה-17 שנהרגו בערב מסיבת הסיום שלהם", היא אומרת. "אני צריכה לשים את הרגשות בצד, להתרכז בעבודה שלי".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם