האם השם נעמה יששכר מוכר לכם? סביר להניח ששמעתם על הצעירה, שנעצרה ברוסיה בגין הברחת 9.5 גרם חשיש, ונגזרו עליה שבע וחצי שנות מאסר שם. אך האם שמעתם על קונסטנטין קוטוב, הודיה מונסנגו או נבהאן עיסא?

מדובר באזרחים ישראלים שנעצרו לתקופה ארוכה בידי משטרים חשוכים ומדינות נחשלות, בנסיבות תמוהות ובתנאים קשים, ממש כמו נעמה יששכר. גורם במשרד החוץ אמר לזמן ישראל כי המקרים האלה שונים מהמקרה של יששכר, משום שבמעצרה של יששכר "היה גם אלמנט מדיני", לטענתו.

הודיה מונסנגו – עצורה בפרו

הודיה מונסנגו היא צעירה ישראלית בת 24 הסובלת ממוגבלות נפשית ושכלית עצורה בפרו כבר חצי שנה בחשד לסחר בסמים, ככל נראה משום שחברים ישראלים השתמשו בה בתרגיל עוקץ. המקרה של מונסנגו סוקר בתקשורת באופן דל, ולא זכה להתייחסות פומבית מאף אישיות פוליטית ישראלית.

מונסנגו למדה בפנימייה לנערות בסיכון של שירותי הרווחה ובתכנית קדם-אקדמית מיוחדת של מכללת ספיר לנערות שחוו פגיעות. גיסתה, רוויטל חטאב, אמרה עליה בראיון: "אחרי שיחה של כמה דקות איתה את רואה שהיא לא בחורה רגילה, ולפי הערכות פסיכיאטריות, ההבנה שלה היא ברמה של ילד בן 13".

מונסנגו נסעה עם חברים לטייל בספרד, ובמהלך הטיול הצטרפו אליהם צעירים נוספים שלא הכירה. לפי הודעות ששלחה לבני משפחתה, בזמן שהייתה בספרד הציעו לה חבריה "לטוס לאמריקה", אבל במקום זאת לקחו אותה לפרו, וגם כשכבר נחתה בפרו, היא חשבה שהגיעה לארה"ב.

מונסנגו נסעה עם חברים לספרד, ובמהלך הטיול הצטרפו אליהם צעירים נוספים שלא הכירה. לפי הודעות ששלחה לבני משפחתה, בזמן שהייתה בספרד הציעו לה חבריה "לטוס לאמריקה", אבל במקום זאת לקחו אותה לפרו

עם הגיעה לנמל התעופה בפרו נעצרה מונסנגו כשבתיקה 28 ק"ג קוקאין. בחקירתה טענה כי לא ידעה על כך, וכי כלל לא ידעה כלל על קיומו של הסם.

"באורח פלא המזוודה שלה הושחתה, והחברה שלה קנתה לה מזוודה חדשה", טוען אחיה. יחד איתה נעצרה ישראלית נוספת, שכבר הייתה בפרו פעמיים, ושלפי כתב האישום התנהגה באורח מחשיד, ובין השאר החליפה מזוודות.

אחיה של מונסנגו סיפר כי היא הוכתה במעצר. "היא הייתה נסערת ומבולבלת, בכתה והיה קשה להבין את דבריה. היא אמרה: 'הייתי על הרצפה, כיסחו אותי. נועלים אותי. כולי כחולים בגוף. אני לא יכולה להתקלח, אני מפחדת".

עוד טוענת המשפחה כי הודיה עברה אבחון פסיכיאטרי רק אחרי ששהתה ארבעה חודשים במעצר. אחרי האבחון, הוצע לה שחרור בערבות של 150 אלף דולר – סכום שאין למשפחתה ושהיא מנסה לגייס עתה במימון המונים ברשת.

גורם במשרד החוץ אמר לזמן ישראל: "אנחנו לא מתערבים בהליכים משפטיים בחו"ל, שמתבצעים לפי החוק המקומי, אלא רק בתנאי המעצר והמאסר של הישראלים. כך קרה גם במקרה של מונסנגו, שבו התערבנו כדי להקל את תנאי מעצרה הקשים. בנוסף, למרות שמבחינת החוק בפרו מונסנגו היא חשודה ככל חשודה אחרת, העברנו לשלטונות פרו את המידע הרלוונטי לגביה כדי לסייע לה".

קונסטנטין קוטוב – עצור בירדן

קונסטנטין קוטוב, בן 35, נעצר בירדן לפני כחודשיים לאחר שחצה את הגבול בצפון בקעת הירדן ברגל ללא אשרת כניסה, ונתפס בידי כוחות הירדנים.

ברשותו נתפס קנאביס, והוא אמר שלא ידע שהדבר אסור בירדן ושאילו היה יודע על האיסור לא היה מביא אותו עמו. הוא טען ש"בישראל זה מותר".

בתקשורת הירדנית פורסם כי קוטוב "ברח מהרשויות בישראל", ומשפטו החל לפני כחודש. לקוטוב אין עורך דין מאחר שאף ירדני לא הסכים לייצג אותו. למרות שהוא מואשם בחציית גבול ובאחזקת סם בלבד, בירדן מדברים על 7 שנות מאסר.

למזלו הרע, קוטוב נתפס בעיצומה של סערה סביב שני אזרחים ירדנים, היבא א-לבדי ועבד א-רחמן מרעי, שנעצרו בישראל בחשד למגעים עם ארגוני טרור, הוחזקו ב"מעצר מנהלי" (ללא משפט), טענו שזכו ליחס אלים מכוחות הביטחון ובמחאה שבתו רעב. מעצרם בישראל עורר סערה בעולם, ובפרלמנט הירדני אף דרשו לנתק את היחסים עם ישראל, והשגריר הירדני בתל אביב הוחזר לעמאן.

לבדי ומרעי הם רק שניים מ-20 פלסטינים בעלי אזרחות ירדנית הכלואים בישראל מסיבות שונות, חלקם מחבלים ממש וחלקם לא. עם מעצרו של קוטוב, הצהירו בכירים ירדנים כי הוא "קלף מיקוח" לשחרור האסירים הירדנים.

לפני כחודש, אחרי מו"מ שקט, שחררה ישראל את שני האזרחים הירדנים תמורת החזרת השגריר וסיום המשבר הדיפלומטי. גורם בממלכה צוטט בתקשורת הישראלית באומרו כי "אין קשר בין שחרורם של א-לבדי ומרעי, לבין שחרורו של העצור הישראלי בעמאן" – וקוטוב באמת נשאר בכלא.

לדברי גורם מדיני-פוליטי, "הבעיה של קוטוב היא לא הפקידות במשרד החוץ אלא ראש הממשלה ושר החוץ, שלא יכולים לפנות למלך עבדאללה ולממשלת ירדן כמו שהם פונים לפוטין, בגלל הנתק בין ישראל לירדן"

קוטוב נעצר ממש באותה תקופה שבה נעצרה נעמה יששכר, וכמו במקרה שלה, נראה כי למעצרו הארוך ולעונש הכבד שהוא צפוי לו יש מניעים פוליטיים.

למרות זאת, המקרה שלו זכה לסיקור תקשורתי דל ביחס לסיקור מעצרה של יששכר, וככל הידוע, אף אישיות פוליטית בכירה לא התערבה לטובתו.

לדברי גורם מדיני-פוליטי שאינו שייך למשרד החוץ: "הבעיה של קוטוב היא לא הפקידות במשרד החוץ אלא ראש הממשלה ושר החוץ, שלא יכולים לפנות למלך עבדאללה ולממשלת ירדן כמו שהם פונים לפוטין, בגלל הנתק בין ישראל לירדן".

גורם במשרד החוץ אמר: "השגרירות בירדן ומשרד החוץ פועלים למען קוטוב כמיטב יכולתם. חלק מהפעילות מתבצעת בשקט, ולכן לא נוכל להרחיב לגביה".

נבהאן עיסא – עיכוב של שנתיים בהסגרה מטורקיה לארה"ב

נבהאן היה כלוא שנתיים בטורקיה בלא משפט כשהמתין להסגרתו בארה"ב. כעת הוא ממתין למשפטו בארצות הברית.

הוא ישראלי מכפר קאסם שהיגר לארה"ב עם משפחתו וחשוד ב"קשירת קשר לעסקת מכירת סמים". גורם המעורה בחקירתו בארה"ב טוען כי הרשויות שם אינן מאשימות אותו בסחר בסמים, אלא ב"קשירת קשר", וזאת משום שסירב לשמש כמודיע של משטרת ארה"ב כנגד סוחרי סמים שהכיר.

הרשויות בארה"ב הוציאו נגד עיסא צו מעצר בינלאומי. כשביקר בטורקיה נעצר שם לשנתיים ללא משפט. עורך דינו, אמנון מזר, אמר לזמן ישראל:"עיסא רצה וחיכה שיוסגר לארה"ב, אבל הטורקים עיכבו את ההסגרה בסחבת ביורוקרטית תמוהה. הם הסכימו להסגיר, אבל לשם כך היה צורך בחתימה של ראש ממשלת טורקיה והוא לא חתם. בינתיים עיסא נרקב במעצר בתנאים קשים מאוד".

מעצרו של עיסא בקושי סוקר בתקשורת הישראלית, למעט כתבה אחת ב"הארץ". עו"ד מזר ובני משפחתו טענו כי משרד החוץ לא הפעיל לחץ על ממשלת טורקיה כדי לסייע ולקדם את הסגרתו, ושאף אישיות בכירה לא התערבה למענו.

"זאת בושה וחרפה לישראל", אמר אחיו ראוף עיסא בראיון שהתקיים איתו בעת מעצרו של אביו. "תושב ישראלי עצור שנה ורבע בלא משפט, מצבו הנפשי קשה, ואף אחד לא שואל, לא מזיז שערה, ולא יוצר איתנו קשר.

"אם הוא היה יהודי היו הופכים עולמות. זאת גזענות ואפליה".

"זאת בושה וחרפה לישראל. תושב ישראלי נעצר בלא משפט, מצבו הנפשי קשה, ואף אחד לא שואל, לא מזיז שערה, ולא יוצר איתנו קשר. אם הוא היה יהודי היו הופכים עולמות. זאת גזענות ואפליה"

עו"ד מזר כתב לראש הממשלה נתניהו כי "מרשי חף מפשע ואנחנו דורשים שיוסגר בהקדם לארה"ב, ויזכה שם למשפט צדק. מאחר שמדובר בדרג פוליטי בכיר בטורקיה, אין למשפחה דרך לזרז את הסגרתו. משרד החוץ הסתפק בשיחת טלפון בודדה לגורם טורקי. למרשי ולמשפחתו אין ספק שלו היה מדובר ביהודי הטיפול היה שונה לחלוטין". נתניהו לא השיב למכתבו של מזר.

"עיסא היה עצור בטורקיה מסיבות פוליטיות, בדיוק כמו יששכר ברוסיה", אומר מזר, "אבל במקרה שלה, נתניהו מתערב כי יש בחירות, כי יש לחץ ציבורי וכו'".

למה לדעתך המקרה של נעמה יששכר יצר מלכתחילה לחץ ציבורי יותר גדול, שמתמרץ פוליטיקאים להתערב לטובתה יותר מאשר לטובת עצירים אחרים?

"קשה להבין למה דווקא מקרים מסוימים מעוררים תשומת לב, וברור שהבחירות משפיעות גם על זה. אבל ברור לגמרי שהיחס של החברה הישראלית לעצירים יהודים בחו"ל שונה לחלוטין מהיחס לישראלים מהמגזר הערבי במקרים דומים.

"במגזר הערבי יש מודעות פחות גדולה לנושא, ומעצרים של ערבים ישראלים מעוררים פחות תשומת לב בחברה, מכפי שמעצר של יהודים מעורר בחברה היהודית. אם אני לא הייתי מכניס את שמו לעיתון הוא לא היה מתפרסם גם בעיתונות הערבית, וגם הפרסום לא עורר סערה.

"אצל היהודים יש רגישות גדולה למעצרים בחו"ל, כי זה מעורר אצלנו את החרדות ההיסטוריות על אסירי ציון וחטיפות ופדיון שבויים. אבל כל זה קורה רק כשמדובר במעצר של יהודים.

"היחס לעצירים הוא חלק מהאפליה המשמעותית כלפי ישראלים מהמגזר הערבי בהרבה תחומים. יש איפה ואיפה כמעט מול כל רשויות השלטון. מספיק לראות את הקנסות שערבים ויהודים מקבלים על עבירות בנייה. קל וחומר כשמדובר באדם שעצור בחו"ל, שגם ככה המחויבות של המדינה לחילוצו לא מובנת מאליה".

גורם במשרד החוץ אומר כי: "טענות המשפחה ועורך הדין על הזנחה והיעדר טיפול לא נכונות. הקונסול ביקר את עיסא 3 פעמים, והיינו בקשר עם משפחתו כל העת. המשפחה הייתה צריכה את ההתערבות שלנו בכל ביקור בכלא, ושוב ושוב דאגנו שיוכלו לבקר. לא התערבנו בתהליך ההסגרה כי לא יכולנו להתערב".

ישראלים נוספים שנאסרו במצרים

יוסף אלעסם, בדואי בן 20 תושב תל שבע, נאסר במצרים במשך שנה, מ-2018 עד 2019. אלעסם בילה בחופשה בשארם-אל-שייך שבסיני, וכשגלש במגלשה נגע בחזה של אישה מצרית, שבילתה שם. הוא טען שנגע בה בטעות בשל הצפיפות במתקן. היא לעומת זאת טענה כי הוא "פגע בכבודה", כלומר, ביצע מעשה מגונה.

בין משפחתו של אלעסם לבין משפחתה של המתלוננת נערכה סולחה, והמתלוננת אף החליטה לבטל את התלונה שהגישה נגד אלעסם.

אלא שהתובע המצרי התעקש להמשיך בפרוצדורה המשפטית, למרות שהראיה היחידה לאירוע הייתה עדותה של המתלוננת שחזרה בה, ואלעסם נשאר במעצר, נשפט, הורשע ונגזר עליו מאסר של שנה בכלא, כולל זמן מעצרו.

לאביו של יוסף אלעסם, חאלד, היו טענות קשות גם על הרשויות במצרים וגם על התנהלות משרד החוץ הישראלי. "במצרים, גם אם תרצח בן אדם ברגע שהמשפחה חוזרת בה מורידים את התלונה", הוא אומר. "זה הנוהל אצלם, והוא לא בוצע במקרה של הבן שלי, מן הסתם מסיבות פוליטיות".

במהלך מאסרו של יוסף אלעסם טען אביו כי פנה למשרד החוץ וביקש עזרה, אבל לדבריו "הם לא עושים כלום. הגיעו מהשגרירות לבקר אותו פעמיים מאז שעבר לקהיר, וזהו. כשהוא היה בסיני אמרו לנו שאסור להם להגיע לשם, כי מסוכן. אני מצפה מהם להתערב ולטפל בבעיה מול הרשויות במצרים".

"משרד החוץ לא עשה כלום. הגיעו מהשגרירות לבקר אותו פעמיים מאז שעבר לקהיר, וזהו. כשהוא היה בסיני אמרו לנו שאסור להם להגיע לשם, כי מסוכן. אני מצפה מהם להתערב ולטפל בבעיה מול הרשויות במצרים"

עם שובו של הבן אמר האב: "נתנו לנו לבקר אותו רק פעם בחודשיים. המצב שלו היה זוועתי. עברו עלינו ימים בלי ידיעה ולילות ללא שינה. כשנסעתי לקחת אותו הרגשתי כאילו שאנחנו בני ישראל שיוצאים מהעבדות אצל פרעה".

כלי התקשורת הארציים בעברית הסתפקו בידיעה אחת על מאסרו, ושחרורו פורסם רק בכלי התקשורת של המגזר הערבי ובאתרי חדשות מקומיים של הנגב.

בשנתיים האחרונות נעצרו במצרים עוד כמה תיירים ישראלים – יהודים. אחד מהם בגלל מחסנית שנמצאה ברכבו, ושניים מהם – שוקי פרג' ואביב סלובדקין – נעצרו בחשד לריגול, ושוחררו בתוך ימים לאחר התערבות נמרצת של משרד החוץ.

בזמן מעצרו של יוסף אלעסם נמסר ממשרד החוץ בתגובה לטענותיו של אביו: "אנו דוחים את הטענות על אפליה מכל וכל, והן חסרות בסיס. האזרח מקבל את מלוא השירות הקונסולרי מהשגרירות בקהיר ומהמטה בירושלים".

כיום יש רק אסיר ישראלי אחד במצרים, מועאד זחאלקה מכפר קרע, שנתפש ב-2012 במעבר הגבול בטאבה עם רובה ותחמושת מוחבאים בארגז, שלפי האישום נגדו הוא היה אמור למכור במצרים לאזרח מאוקראינה.

זחאלקה טען כי הנשק הוכנס לארגז ללא ידיעתו בידי נזיר שאמר לו כי מדובר בצלבים. זחאלקה נשפט במצרים, הורשע ונידון למאסר עולם.

גם הקונה האוקראיני המיועד קיבל עונש זהה.

"אם הוא היה יהודי משרד החוץ היה מתערב", אמרה משפחתו של זחאלקה לתקשורת. עם זאת גורם במשרד החוץ אמר כי ככל אזרח ישראלי אחר זחאלקה קיבל את כל הסיוע שהוא אמור לקבל, בקשר לביקורי המשפחה ולתנאי מאסרו.

הסיפור של נריה בן דוד

נריה בן דוד נעצר בגואה שבהודו ב-2014 והוחזק במעצר ארבע שנים בתנאים קשים מאוד לאחר שנמצא אצלו גרם של סם LSD. הוא הואשם ב"סחר בסמים", נשפט וזוכה זיכוי מלא, גם אחרי ערעור של הפרקליטות ההודית, שבמהלכו שוחרר מהכלא אבל נאלץ להישאר בהודו עד 2019.

בן דוד ניסה להימלט חמישה חודשים אחרי מעצרו, כשהובא למתקן רפואי לצורך בדיקות. חבר אמריקאי של בן דוד בשם נפתלי סמואל התיז על השוטרים שאבטחו את בן דוד גז פלפל והיכה אותם, ושניהם ברחו על אופנוע. המשטרה פתחה במרדף, סמואל נתפש מיד ובן דוד ברח ליערות ולכפרים ונתפש אחרי כמה ימים.

בן דוד אמר השבוע לזמן ישראל: "המעצר שלי שם היה נורא, טראומה לכל החיים. חטפתי מכות רצח על בסיס יומיומי גם מהסוהרים וגם מהאסירים. בקושי נתנו לי לאכול שם, רוב האוכל שאכלתי זה אוכל שאמא שלי וחברים קנו והביאו לי מבחוץ, והגעתי לתת-משקל. בכל הזמן הזה לא ראיתי שמשרד החוץ עשה בשבילי משהו. הקונסולית הגיעה לבקר אותי פעמיים בשנה, הביאה קצת פירות, וזהו".

"בקושי נתנו לי לאכול שם, רוב האוכל שאכלתי זה אוכל שאמא שלי וחברים קנו והביאו לי מבחוץ. בכל הזמן הזה לא ראיתי שמשרד החוץ עשה בשבילי משהו. הקונסולית הגיעה לבקר אותי פעמיים בשנה, הביאה קצת פירות, וזהו"

האם התנאים, והקושי של משרד החוץ לעזור לך, לא קשורים לעובדה שברחת?

"לא קשור בכלל. התנאים היו איומים גם לפני כן, הבריחה שלי לא החמירה את היחס, כי לא היה מה להחמיר. היחס היה איום גם לפני כן.

"ברחתי כי לא יכולתי לשאת את זה, הרגשתי שאני מעדיף למות ולא הייתה לי שם אפילו דרך להתאבד. מדינת ישראל פשוט לא הייתה שם בשבילי".

אמו של בן דוד, בתיה קהתי, אומרת: "את כל העזרה לבן שלי – אני עשיתי לבד, אמא חד הורית. נודע לי על המעצר שלו מהתקשורת, לא מהקונסול. פניתי לקונסולית ישראל במומביי אינסוף פעמים, התחננתי שיעזרו לו, שידאגו לו לאוכל, שיפסיקו את המכות, שיעשו משהו.  כשראש ממשלת הודו מודי היה בארץ ונפגש עם נתניהו כתבתי לביבי, התחננתי שיזרוק לו איזושהי מילה, וכלום. כלום".

קהתי ניהלה קמפיין לטובת שחרור בנה, פנתה לאנשי ציבור, פתחה דף פייסבוק ואספה כסף למימון ההוצאות העצומות של התמיכה בבנה, אך הצליחה לגייס רק 70 אלף שקל. "לנעמה יששכר אספו מאות אלפי שקלים תוך שבוע, בגלל הרעש הפוליטי שסביבה. שיהיה לה בהצלחה, כן? אבל למה בשביל הבן שלי אף אחד לא נלחם? למה אותי ואותו השאירו לבד ואמרו לי 'בסמים אנחנו לא מתעסקים'?"

גורם דיפלומטי אמר לנו: "הטענות תמוהות. הקונסולית ליוותה את המקרה מתחילתו, ביקרה את האסיר שש פעמים, דאגה לצרכיו ההומניטריים ופעלה מול הכלא לאורך כל מאסרו, כולל טיפול רפואי, אספקת ביגוד ומוצרי צריכה, הכנסת חבילות, שימוש בתשמישי קדושה ומניעת התעמרויות, ונמצאה בקשר עם אמו.

"בשיחות של הקונסולית עם האסיר הוא תיאר את מצבו כ'מצוין'. לאחר ששוחרר בערבות הוא ביקש דרכון חדש, אך זה לא היה אפשרי כשתלויה ועומדת נגדו הנחיה שלא יצא מהודו עד לסיום הליך הערעור של התביעה על זיכויו", הוסיף.

ויש גם את הישראלים בעזה

לאסירים הישראלים שכלואים בנסיבות שנויות במחלוקת בחו"ל ניתן להוסיף גם את שלושת הישראלים הכלואים בידי ארגון חמאס ברצועת עזה: אברה מנגיסטו, הישאם שעבאן א-סייד וג'ומעה אברהים אבו ענימה. לטענת משפחותיהם, כל השלושה סובלים מבעיות נפשיות, שגרמו להם לחצות את הגבול ולהיכנס לגיהינום העזתי, ושמאז הם כלואים בו בלא משפט, ולמעשה הם שבויי מלחמה.

ישראלי נוסף ששמו נאסר לפרסום נעדר גם הוא בעזה, אך אביו פלסטיני תושב הרצועה, וייתכן כי הוא הגיע לשם מרצונו. גם הנעדרים הללו זכו לתהודה ציבורית קטנה מאוד ביחס לנעמה יששכר, למרות שמצבם גרוע בהרבה, אך ייתכן שבמקרה שלהם אפשרויות הפעולה של הממשלה למענם מצומצמות עוד יותר.

תגובת משרד החוץ

ממשרד החוץ נמסר בתגובה לכתבה: "משרד החוץ, באמצעות הקונסולים של ישראל בחו"ל, מסייע לכל אזרח ישראלי שנעצר בחו"ל – בהתבסס על חוקי ונהלי המקום ובתנאי שלא יהווה התערבות בחקירה ובמשפט במדינה בה עצור האזרח. בכל המקרים לגביהם נשאלנו משרד החוץ ונציגויות ישראל הנוגעות בדבר, פעל ופועל כדי לוודא ייצוג משפטי ותנאי מעצר הולמים".