ישנם מעט מאד אירועים שהם בגדר קו פרשת המים. חיסולו הלילה של קאסם סולימאני, מפקד כח קודס במשמרות המהפכה, הוא ללא ספק אחד מהם.
יותר מכל מנהיג אחר בעולם הערבי, סולימאני עיצב בעשורים האחרונים את פני המזרח התיכון הנוכחי. למרות הביקורת הקשה שספג לא אחת מבית, סולימאני המשיך בתכנית האסטרטגית שלו, לבסס את הציר השיעי מחוץ לגבולות איראן. על עובדה אחת אין עוררין: מעגלי ההדף של החיסול ימשיכו להכות במזרח התיכון, ואולי לא רק בו, זמן רב.
איראן לא שוכחת ולא סולחת. ישראל מכירה זאת היטב. חיסולו בלבנון של מנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי ב-1982 גרר תגובה איראנית קשה עם פיצוץ השגרירות הישראלית ובית הקהילה היהודית בארגנטינה. איראן חייבת קודם כל לעצמה את הנקמה על מות סולימאני, אחרת היא תצטייר פנימה והחוצה כחלשה ומוכה. לכן, השאלה עכשיו היא לא האם איראן תנקום, אלא עד כמה רחוק היא תלך.
תקיפת מטרות אמריקניות במזרח התיכון נראה כמו מטרה ברורה ומיידית. לא מן הנמנע שאיראן תנקוט בסדרה של פעולות, חלקן עם חותמת איראנית ברורה ואחרות דרך שליח. דווקא פעולות הנקמה האחרות עלולות להיות קטלניות וכואבות, כמו למשל פגיעה באספקת הנפט מהמפרץ הפרסי, הגברת התקיפות על ערב הסעודית דרך המורדים החותים, ופגיעה בנכסים או אזרחים אמריקאים/מערביים/ישראלים על אדמת אירופה.
הספקטרום רחב מאד, איראן רק צריכה להחליט. את היכולת לבצע היא הוכיחה בעבר בפיגוע באוטובוס התיירים בבורגאס (שבוצע על ידי פעילי חיזבאללה) ובסדרת החיסולים שכוונה נגד מתנגדי המשטר בצרפת אשר סוכלה ברגע האחרון הודות למוסד הישראלי.
בישראל נשאלת בשעות אלה השאלה: האם איראן תסתכן בתגובה דרך לבנון? התשובה מורכבת. סביר להניח שבטווח הזמן המיידי לא, ולו רק בשל העובדה שמי שהיה אמור להחליט על מהלך כזה, כבר לא נמצא בין החיים. בחינה מעמיקה של האינטרסים האיראניים מלמדת שחיזבאללה הוקם לא כדי לנקום אלא כדי לשמש אוגדה איראנית על גבול ישראל, אם הישות האיראנית/שיעית תיקלע לסכנה. זה לא המצב. לכן, פעולות הצקה, ולו רק כדי להעביר מסר,יתכנו בהחלט אבל לא כאלה שיביאו להתלקחות כללית מול ישראל.
לכן, הסבירות לכך נמוכה משום שגם כאשר איראן כועסת, היא עדיין יודעת לכלכל את צעדיה.
בישראל נשאלת בשעות אלה השאלה: האם איראן תסתכן בתגובה דרך לבנון? התשובה מורכבת. סביר להניח שבטווח הזמן המיידי לא, ולו רק בשל העובדה שמי שהיה אמור להחליט על מהלך כזה, כבר לא נמצא בין החיים
הסתלקותו של סולימאני היא אנחת רווחה לא רק לישראל וארצות הברית אלא גם לעיראק, הסונים בסוריה ומדינות המפרץ. סולימאני הוא האיש שאחראי על התמנון האיראני והמעורבות השיעית הגוברת באזור. שאלת המחליף בהקשר הזה קריטית. בדיוק כמו במקרה של עימאד מורנייה בחיזבאללה, גם כאן החלל גדול. יותר מכך, באיראן היו מי שהתנגדו למהלכי סולימאני.
גם בקרב הרפורמיסטים וגם בתוך משמרות המהפכה עלו קולות שסולימאני מנהל מדיניות עצמאית ומסוכנת. זו הסיבה שהוא היה מדווח ישירות למנהיג העליון, עלי חמינאי. מעל ראשם של מפקד משמרות המהפכה והנשיא. הקירבה הזו, שהפכה לצנינים בעיני רבים, תשפיע ללא ספק על היורש.
חיסול סולימאני מביאה את איראן לצומת החלטה חשוב: האם היא צועדת באופן גלוי ומוצהר לעימות עם ארצות הברית? עד כה כיפופי הידיים בין השתיים היו תחת רף ההסלמה. למשוואה הזו נוסף הלילה משתנה נוסף: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוכיח הלילה עד כמה באמת הוא לא צפוי. אם תרצו, היפוך תפקידים: איראן המחושבת וארצות הברית האימפולסיבית.
סולימאני עשה בשנה האחרונה מקח טעות מול ארצות הברית, ופירש לא נכון את הנשיא טראמפ. הפלת המל"ט האמריקאי, הדחת היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון ועצירת מתקפת הנקמה האמריקאית גרמו לסולימאני להעז יותר. ההערכה שלו הייתה כי הצליח להגיע לאיזון הרתעתי מול וושינגטון.
המהלכים הללו חיזקו בעיני המנהיג הרוחני מוחמד חאתמי את ההרגשה שסולימאני יודע מה הוא עושה ומצליח להוליך את איראן על חבל דק, מבלי להיגרר לעימות גלוי עם ארצות הברית.
אלא שסולימאני לא הבין דבר אחד חשוב: טראמפ לא צפוי. הרג אזרח אמריקאי ומצור על השגרירות היו בבחינת סולימאני מנוף לחץ "לגיטימי" במסגרת כללי המשחק שהוא עצמו עיצב. בעיני טראמפ זה היה צעד אחד רחוק מידי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם