בקושי הספקנו לסכם את העשור הקודם, וכבר קיבלנו קדימון לעשור הבא: העשור שבו "מזג האוויר" – כלומר, השתוללות האקלים – יהיה נוכח יותר ויותר בחיינו.
המומחים יהיו מאוד זהירים בקביעה שיש קשר ישיר בין מכת הגשם המטורללת שנחתה אתמול על גוש דן לבין חוסר היציבות האקלימי הגלובלי (בדיוק כמו שלא כל חולה אסתמה במרכז תל אביב הוא קרבן של זיהום האוויר), אבל צריך להיות בעלי כישורי הדחקה מרשימים כדי להתעלם מהתמונה שמתהווה לנגד עינינו.
רק לפני כמה שבועות היה כאן שרב כבד, חשש מגל שרפות ונתוני משקעים של מדינת מדבר, ועכשיו מבול. פעם הגשם היה פשוט יורד, היום הוא הולם בעוצמה.
הקוראים מוזמנים לעיין בדוחות פאנל האקלים של האו"ם (IPCC) מאמצע העשור הקודם – זה בדיוק מה שהם צפו, אחד לאחד. ישראל, כמובן, היא מקרה קל, הכל כאן עדיין מתון וקטן יחסית. מישהו מוכן להתחלף עם השרפות של אוסטרליה?
בשלב הזה, כבר לא כל כך משנה האם המקור לתעתועי האקלים הוא הפליטות האנושיות, כפי שרוב המדענים קבעו, או סיבות אחרות, כמו שטוענים הספקנים.
במבחן התוצאה, בעל הבית השתגע. בשיח האקלים העולמי מדברים על שני שלבים –mitigation (צמצום פליטות) ו-adaptation (הסתגלות לשינוי האקלים). ישראל צריכה לעבור במהירות לשלב ההיערכות וההסתגלות.
איחור מסוכן
בקיץ 2018, באיחור אופייני, הכירה ממשלת ישראל (החלטה 4079) בכך שיש להיערך לשינוי האקלים והטילה את המשימה על צוות מנכ"לים בהובלת המשרד להגנת הסביבה. הסעיף הראשון בדף המשימות שלהם היה "צמצום הפגיעות בנפש וברכוש ובניית חוסן כלכלי".
במשרדי הממשלה יש כמה אנשי מקצוע ראויים ומודאגים שעושים במלאכה, אבל הכסף הגדול וסדר העדיפויות נמצאים, כידוע, במקומות אחרים.
בקיץ 2018, באיחור אופייני, הכירה ממשלת ישראל בכך שיש להיערך לשינוי האקלים והטילה את המשימה על צוות מנכ"לים. הסעיף הראשון בדף המשימות שלהם היה "צמצום הפגיעות בנפש וברכוש ובניית חוסן כלכלי"
בינתיים, האקלים המשתנה גובה קרבנות בנפש וגם המחיר הכלכלי נוסק: רק השבוע פרסמה קנ"ט – החברה שמפצה את החקלאים על נזקי טבע – שב-2019 נזקי מזג האוויר לחקלאות עמדו על 265 מליון ₪, עלייה של 45% לעומת 2018.
סביב אירועי קיצון כמו זה שהתרחש בסוף השבוע כבר התפתח ריטואל קבוע. מככבות בו, למשל, אמירות סטטיסטיות בנוסח "ירידה של 80 מילימטר בשעתיים זה דבר שקורה פעם ב.., המערכות לא מתוכננות להתמודד עם כמות כזו".
הבעיה היא שהנחות היסוד של המערכות האלה נשענות על הסטטיסטיקה של העבר, אבל הסטטיסטיקה של ההווה, וככל הנראה גם של העתיד, שונות לגמרי.
התשתיות שלנו מוכנות להתמודדות עם מופעי אקלים של 1980. להחליף תשתיות ישנות זה קשה ויקר מאוד, אבל מה שמטריד זה שגם תשתיות חדשות מתוכננות על סמך הסתברויות שנמצאות בדרך הבטוחה להיות לא רלוונטיות.
זלזול ותסכול
אחד המשפטים הפופולריים בסוף השבוע היה "ישראל 2020, ככה נראות התשתיות", בנימה של תסכול וזלזול. ההנחה היא שאם רק היינו משכילים להעמיד תשתיות מודרניות היינו מתמודדים בקלות עם כל כמות של גשם.
ההנחה הזו מתבססת על "אופטימיזם טכנולוגי", התחושה של האדם המודרני, שעליה רובנו גדלנו, שהטכנולוגיה יכולה לגבור על הטבע, לאלף אותו, להגן מפניו. רק שהנחת המוצא הזו מופרכת פעם אחר פעם, בעיקר כשהטבע יוצא מאיזון.
ב-2020 אולי הגיע הזמן שנחשב מסלול מחדש, וניקח בחשבון את אפסותו של האדם מול הטבע. במקום להיאבק בו ולנסות לשלוט בו, מומלץ להקשיב לו.
איך למשל? הנה דוגמה אחת מרבות: במקום להתלונן על כך שפתחי ותעלות הניקוז צרים מדי, הגיע הזמן לתכנן אחרת את פני השטח. הגיע הזמן לתכנון חכם שמאפשר מספיק שטחי חלחול למים ומתחשב במשטר הזרימה של נחלים.
התשתיות שלנו מוכנות להתמודדות עם מופעי אקלים של 1980. להחליף תשתיות ישנות זה קשה ויקר מאוד, אבל מה שמטריד זה שגם תשתיות חדשות מתוכננות על סמך הסתברויות שלא יהיו רלוונטיות בקרוב
רק השבוע, דוח המארג (המרכז הלאומי לניטור והערכת מצב הטבע), חשף כי בשלוש השנים האחרונות הפכו שטחים פתוחים בגודל של ת"א לשטחים בנויים.
גוש דן כבר נראה כמו שטיח בטון צפוף, ופעם אחרונה שבדקתי מים מתקשים לחלחל דרך בטון. מה הפלא שכשמרכז הארץ חוטף מכת גשם אין למים איפה להיספג, והם מציפים רחובות, שדרות, אצטדיונים וחניונים?
בפעם הבאה שמונחת על השולחן התלבטות בין עוד פרויקט נדל"ן לשטח פתוח, כדאי לזכור גם את זה: אם נשמור על הטבע – הוא ישמור עלינו.
אם נכריז עליו מלחמה – הוא יילחם בחזרה. ובמלחמה הזו, 2020 או לא, טכנולוגיות מתקדמות או לא, אין לנו סיכוי לנצח.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם