יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עומד בפני דילמה בלתי נמנעת: האם לבלום את הקמת ועדת הכנסת שתדון בבקשת החסינות של בנימין נתניהו, בניגוד לדעת היועץ המשפטי לכנסת, או לאפשר לוועדה לקום, ולהכעיס את חבריו בליכוד.
כל החלטה של אדלשטיין תעורר מחלוקת ותחטוף ביקורת. העניין, לפיכך, אינו נוגע לשיקולים האישיים של יושב הראש הכנסת, על אף שאלו ללא ספק ישחקו תפקיד, אלא למעמד ולעצמאות של הפרלמנט של ישראל.
הכנסת איבדה הרבה מהזוהר שלה בשנים האחרונות, ונבחרה שוב ושוב לאחד הגופים הכי פחות פופולריים בסקרים שונים – שנייה רק למפלגות עצמן.
המעמד שלה נשחק אף יותר בשנה האחרונה, כאשר הפכה לשלוחה של ממשלת מעבר שלא נבחרה, בתום שתי מערכות בחירות שלא הובילו לשום מקום.
אם יולי אדלשטיין מחויב באופן אמיתי להגנה על תפקיד הכנסת, אין לו ברירה אלא לאפשר להליכי החסינות להתחיל. כל גרירת רגליים נוספת מאיימת לחתור תחת מה שנותר מהאוטונומיה המוסדית של הרשות המחוקקת
האופן שבו הכנסת מתמודדת עם הבקשה של רוב חבריה להתחיל בדיונים על החסינות של נתניהו, קשור לא רק לעתיד הפוליטי של ראש הממשלה הזמני, אלא גם לגורל מבנה הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל – וזו סוגיה חשובה הרבה.
אם יולי אדלשטיין מחויב באופן אמיתי להגנה על תפקיד הכנסת, אין לו ברירה אלא לאפשר להליכי החסינות להתחיל.
כל גרירת רגליים נוספת מאיימת לחתור תחת מה שנותר מהאוטונומיה המוסדית של הרשות המחוקקת שלנו, להנציח את השיתוק שלה ולפגוע בריבונות שלה.
הרקע למבוי הסתום
הרקע למבוי הסתום הנוכחי ידוע היטב. ב-21 בנובמבר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט כי בכוונתו להגיש כתבי אישום נגד נתניהו בשלושה סעיפים של מרמה והפרת אמונים וסעיף אחד של שוחד, בשלושה תיקים שונים.
כתב האישום הובא באופן מיידי לתשומת ליבו של יו"ר הכנסת כנדרש על פי חוק, והוגש מחדש עם רשימה של עדים ועם שם בית המשפט הפוסק (בית המשפט המחוזי ירושלים) ב-2 בדצמבר 2019.
נתניהו הרהר בחלופות שלו עד לדקה האחרונה. בערב של ה-1 בינואר 2020, ממש לפני הדד-ליין בחצות, הודיע כי הוא מגיש את בקשתו לקבלת חסינות, מתוך ידיעה מלאה שלא הוקם הגוף היחיד שיכול לדון בבקשה
"חוק חסינות חברי הכנסת", כפי שתוקן ב-2005, מקצה לחבר כנסת 30 יום מהודעה כזו כדי לבקש חסינות פרלמנטרית. אם בקשה שכזו לא מוצגת, הרשויות מורשות להמשיך עם הגשת כתבי האישום הרשמיים לבית המשפט.
נתניהו הרהר בחלופות שלו עד לדקה האחרונה. בערב של ה-1 בינואר 2020, ממש לפני הדד-ליין בחצות, הודיע כי הוא מגיש את בקשתו לקבלת חסינות.
זאת, מתוך ידיעה מלאה שלא הוקמה ועדת הכנסת – הגוף היחיד שיכול לדון בבקשה, וכי הכנסת כבר פוזרה לקראת הסיבוב השלישי של הבחירות.
ההסברים של נתניהו
פוליטיקאים ופרשנים ראו במהלך הזה ניסיון נוסף לעכב את ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה היוצא, למרות העובדה כי לפי שורה של סקרי דעת קהל, רוב הציבור התנגד לבקשה כזו.
נתניהו, מצדו, הציג שתי הצדקות להחלטה שלו:
- לא הייתה לו כוונה לעקוף את ההליך המשפטי, אלא לאפשר ל"עם" – ככל הנראה ציבור הבוחרים – להחליט על זהות המנהיג העתידי בקלפיות.
על פי דעה זו, תוצאות הבחירות עולות על כל מהלך רשמי של הטכנוקרטים ממשרד המשפטים וגופי אכיפת חוק אחרים בימים אלו. - דרישתו לקבל חסינות פרלמנטרית קצובה בזמן, ולכן הוא מתכוון לעמוד בפני משפט כמו כל אזרח אחר (באופן שגוי הוא ציין כי "חסינות היא תמיד זמנית", אך רק חסינות פרוצדורלית מסתיימת עם פיזור הכנסת המעניקה אותה).
בקשת החסינות, שעומדת בניגוד מוחלט להבטחות והצהרות קודמות של נתניהו, בוססה על ההנחה כי הוא יצליח לעכב את העמדתו לדין, למרות הביקורת הציבורית. עיכוב שיימשך לפחות עד להשבעת הכנסת הבאה, יצירת ממשלה חדשה, הקמת ועדת כנסת קבועה, וביצוע דיון מלא על בקשת החסינות (שיכלול הבאת שורה שלמה של עדים, כפי ציין, ולכן עשוי להיות ממושך).
בבקשה הרשמית שלו, הלך נתניהו מעבר לכך, וציין כי יטען לקבלת "חסינות מהותית", שאם תוענק, לא כוללת תאריך תפוגה.
היועץ המשפטי של הכנסת חתר באופן מוחלט תחת ההנחה הזו, כאשר קבע כי אין מכשול משפטי למינוי ועדת כנסת ולתחילת הדיונים בחסינות כבר מחר.
בחוות הדעת שהגיש ביום ראשון, ציין היועץ, אייל ינון, כי על אף שמהלך כזה יהיה חריג, אפשר להגן עליו בקלות לאור תנאי הקבוע בחוק החסינות, ולפיו ההליכים הנוגעים לבקשות לחסינות יטופלו "בהקדם האפשרי".
לכן, מה שראש ממשלת המעבר לא הביא בחשבון – למרות חוש התזמון הפוליטי הנכון שלו – היה שוועדת הכנסת יכולה להיות מוקמת ולהשלים את הדיונים בחסינות שלו, במהלך הכהונה של הכנסת הנוכחית.
בתרחיש שכזה, הכנסת עשויה לדחות את הבקשה שלו (רוב חברי הכנסת ה-22 כבר הצהירו כי הם מתכוונים לעשות זאת), מה שיאפשר למנדלבליט להגיש את כתבי האישום ולהתחיל בהליכים המשפטיים באופן מיידי; או, לחלופין, לתמוך בהענקת חסינות שתפקע באופן אוטומטי עם השבעתה של הכנסת הבאה.
בשני התרחישים האלו, מעבר לנזק הפוליטי והתדמיתי שכבר נגרם לו בעקבות הגשת הבקשה, עומד ראש הממשלה להרוויח מעט מאוד – אם בכלל – מהפנייה לעזרה דרך האסטרטגיה הזו.
הניסיון העיקש של נתניהו להיאחז בשלטון כבר יצר נזק בלתי ידוע לדמוקרטיה המקרטעת של ישראל. טקטיקות העיכוב סביב שאלת החסינות מאיימות כעת לפרום את מה שנשאר מהאמון של המדינה במוסד הייצוגי שלה
יו"ר בעקבות גורלו
רק אדם אחד עומד היום בין נתניהו לגורל שכזה: יו"ר הכנסת.
ברגע שהכנסת מפוזרת, רק הוא מחזיק בסמכות להתיר התכנסות של שתי ועדות קיימות (ועדת הכספים וועדת חוץ וביטחון) והוועדה המסדרת, שלפי "חוק יסוד: הכנסת" מ-1994, אחראית למשימות רבות של ועדת הכנסת הקבועה, אך לא לנושאים הקשורים לחסינות. אר הוועדה המסדרת רשאית להקים ועדה כזו.
אדלשטיין מוצא את עצמו, לפיכך, בין הפטיש לסדן. אם יאסור על התכנסות של הוועדה המסדרת ומינוי ועדת הכנסת, הוא יפר את הרצון של רוב חברי הכנסת.
אם יאפשר מהלך שכזה, הוא יכול להגיד להתראות לתמיכה מצד הליכוד בניסיון שלו להפוך לנשיא הבא של ישראל.
אין לאדלשטיין את הפריבילגיה להימנע מהחלטה בנושא, מה שמדגיש את נכונות המשפט על כך שעל אף שהרבה מהפוליטיקה היא עניין של תזמון, לא כל הפוליטיקה כפופה לשיקולים של זמן.
הניסיון העיקש של נתניהו להיאחז בשלטון כבר יצר נזק בלתי ידוע לדמוקרטיה המקרטעת שלנו. טקטיקות העיכוב של הרגע האחרון סביב שאלת החסינות מאיימת כעת לפרום את מה שנשאר מאמון הציבור במוסד הייצוגי האמיתי שלו.
השאלה היא לא פוליטית או טכנית בלבד, יש לה קשר לשימור צורת הממשל שלנו.
אם יו"ר הכנסת, שנלכד במרכזה של דילמה בלתי אפשרית, לא יעמוד באופן יציב מאחורי המוסד שבראשו הוא עומד, הוא יהיה אחראי להתפוררות שלה בפועל, ויותיר את המדינה בת ערובה מוחלטת לגחמות של ראש ממשלה מואשם, הנחוש בדעתו להימנע בכל מחיר מקבלת אחריות ציבורית.
פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא מנהלת שותפה של "שוות" – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם