לפני 30 שנה תוקן חוק העונשין, והתווסף לו סעיף "חובת הדיווח", המחייב כל אזרח ישראלי לדווח במקרה של חשד להתעללות בקטין או חסר ישע. החוק מנוסח בצורה מורכבת, האכיפה שלו בעייתית, וכמי שעומד כבר שנים כיועץ חינוכי ופעיל חברתי המלווה שורדות ושורדי התעללות, מול מאות ואלפי מקרים של התעללות ופגיעה בילדים – אני פוגש את הסעיף הזה עם הרבה מאוד קושי ורגשות מעורבים. 

לפני 30 שנה תוקן חוק העונשין, והתווסף לו סעיף "חובת הדיווח", המחייב כל אזרח ישראלי לדווח במקרה של חשד להתעללות בקטין או חסר ישע

ביום ראשון האחרון התקיים כנס "30 שנה לחובת הדיווח" מטעם מכון חרוב וסקר את ההסטוריה ואת השינויים בחוק בשלושים השנה האחרונות. 

הכנס הזה היה הכנס החשוב ביותר שנכחתי בו בזמן האחרון. ולמרות כל הביקורת שלי על החוק והיישום שלו במדינה, משתתפי הכנס דיברו אמת בלי לכבס מילים או לנסות לייפות או להקטין את המציאות, ומלוא הערכתי על כך.

בכניסה עמד מיצג "השתיקה הורגת" של האמנית יובל פליישמן. המיצג – בית בגובה ילד בן תשע. על דלת הבית השלט "כאן גרים בכיף" ומתוך הבית עולות צרחות קריאה לעזרה וקולות רמים של אלימות קשה. קיבלתי אגרוף לבטן.

בכניסה עמד מיצג "השתיקה הורגת" של האמנית יובל פליישמן. המיצג – בית בגובה ילד בן תשע, על דלתו השלט "כאן גרים בכיף" ומתוך הבית עולות צרחות קריאה לעזרה וקולות רמים של אלימות קשה

מישהו ניגש, הרים את הרמקול והקולות כבו. שאלתי מה הוא עושה, והוא ענה שמנמיך, כי הקולות האלה לא נעימים לו. "אני חושב שזה הרעיון של המיצג", עניתי לו. רציתי להפסיק את הקולות, לא להשתיק אותם. 

ואז ניגשה אלי האמנית והמנחה שלה (גיבור הילדות שלי זאב אנגלמאייר) ודיברנו על זה שגם כשמדברים על זה לא מוכנים באמת לדבר על זה. 

בכנס נכחו כ-250 איש. ומה שהכי כאב לי שם זה שהיו צריכים להקשיב לו 250 אלף איש. אבל המשתתפים דיברו בכנות ונתנו לאמת שם ומקום. 

הכנס נפתח בהקרנה של אחת הכתבות הכואבות לצפיה על מורן, ילדה בת שלוש שהפכה במשך חודשים לשק חבטות של אחד מדודיה, התעללות קשה שהובילה לאובדן הכרתה, ובסופו של דבר גם למותה. במהלך ההתעללות הממושכת איש מהוריה וקרוביה לא דיווח לרשויות על מצבה.

מורן, הטריגר הכואב לשינוי בחוק, היתה ילדה בת 3 שהפכה שק חבטות של אחד מדודיה, עד שאיבדה הכרה ובסופו של דבר נפטרה. במהלך ההתעללות הממושכת איש מהוריה וקרוביה לא דיווח לרשויות על מצבה

מורן הייתה הטריגר הכואב, שהפעיל את גלגלי הצדק להוסיף לחוק העונשין את הסעיף של חובת הדיווח, והכתבה הראתה את מנגנון שמירת הסוד הקולקטיבי סביב מקרי ההתעללות.  

הרצאה מצויינת ומקיפה של כרמית כץ סקרה את המחקר האחרון של מכון חרוב ומסקנותיו. התרשמתי שגם במחקר, ואולי באופן כללי באקדמיה, עדיין לא ממש בשלים להבין את המשמעויות העמוקות של התעללות בילדים שנמשכת לעיתים שנים. 

צילום מסך מהסרטון "זוכרים את מורן – מהי חובת הדיווח על התעללות בילדים"

אחד המיתוסים שביקשו לשבור שם היה שילדים שעוברים התעללות לא מגיבים בפייט/פלייט (fight\flight), אלא עושים אדפטציה למצב. לכל העוסקים בתחום צריך להיות ברור, לדעתי, שאי אפשר להשוות מצב של סטרס רגעי למצב של התעללות שנמשכת שנים, מתרחשת ב"אישור" הסובבים שלא מפסיקים את ההתעללות, ובכך הופכת להיות אורח חייו של הקורבן. 

צריך להיות ברור, לדעתי, שאי אפשר להשוות מצב של סטרס רגעי למצב של התעללות שנמשכת שנים, מתרחשת ב"אישור" הסובבים שלא מפסיקים את ההתעללות, ובכך הופכת להיות אורח חייו של הקורבן

נקודה נוספת היא שחובת הדיווח היא הצעד השני אחרי החשיפה עצמה. והשלב שאחריה חייב להיות הטיפול. הטיפול של רשות הרוווחה והמשטרה, שצריכות לחקור את האירוע.

בשלב החקירה של רשויות הרווחה והמשטרה יש ילדים שחוזרים בהם מההצהרה שלהם. פעמים רבות מכיון שלאחר הדיווח לוקח זמן רב אם בכלל שהמקרה מטופל. 

ההליך המשפטי לרוב מוביל לסגירת התיק תחת אמתלות שונות כמו "חוסר עניין לציבור" או "זיהום ראיות", ועוד ועוד סיבות לא מוצדקות בהן הילדים ממשיכים לספוג את ההתעללות. מה שמוביל רבים לאבד אמון במערכת ובמשמעות של חובת הדיווח.

יש ילדים שחוזרים בהם מהצהרתם בגלל התארכות הטיפול, וההליך המשפטי לרוב מוביל לסגירת התיק תחת אמתלות שונות כמו "חוסר עניין לציבור" או "זיהום ראיות", ועוד סיבות לא מוצדקות בהן הילדים ממשיכים לספוג את ההתעללות

אני חושב שאחת הנקודות המכעיסות ביותר עבורי היה פאנל אנשי התקשורת. שדנו בקושי לדבר על הדברים. התעללות בילדים מקבלת כותרות רק במקרה אסון, ורק כאשר "הנסיבות מאפשרות". וכך הציבור אינו מצליח לתפוס את היקף התופעה, ותרבות האונס וההתעללות ממשיכות בחסות השתיקה. 

אנשי התקשורת דיברו על נסיונות ההשתקה שהם עוברים, על הקושי לדווח על אירועים, על העובדה שניתן לדווח רק תחת נסיבות מאוד מאוד ברורות, עד כמה העורכים מחליטים, ועל איך הכתבות שמגיעות לכותרות עוסקות באייטמים "מושכים" כגון אסונות, פוליטיקה או מוות, ולא של הצלחות.

הכעיס אותי שאי אפשר אפילו לדבר על זה שלא מדברים על זה. שאי אפשר להגיד בתקשורת "ברגע זה 600 אלף ילדים הם קורבן להתעללות מתמשכת – ואנחנו לא מדברים על זה" – אז בואו נדבר על זה. 

החלק הכואב ביותר של הכנס היה המשפט האחרון של יצחק קדמן, שסיפר בראיון עם טלי ליפקין שחק את סיפורה של מורן מנקודת מבטו האישית, והכאב עדיין נשמע בקולו הסדוק. כששאלה אותו לבסוף "מה שלומך?" והוא ענה (בציטוט חופשי): "הייתי בסדר גמור עד שביקשתם ממני לדבר על הנושא הזה ששחק אותי עד דק בעשיה בלתי פוסקת הזו. חשבתי שזה מאחורי ומסתבר לי שלא". 

נחנקתי, חיכיתי יפה לסיום הכנס והלכתי ללחוץ את ידו. 

צריך לזכור שברגע זה 600,000 ילדים הם קורבן להתעללות מתמשכת, רובם על ידי אדם המוכר להם. ואתם כנראה מכירים מישהו כזה. 

 בואו נדבר על זה!

שחף בן-שלום הוא פסיכותרפיסט משפחתי, מכשיר מדריכי הורים ויועצים זוגיים, פעיל חברתי, ומייסד פרוייקט "סירות הצלה" למניעת התעללות בילדים

בס"ד

חייבים להשאיר "כוחות טובים" במערכת החינוך. עסקתי בחינוך מרבית חיי, וכעת מדאיג אותי הגרף ההולך ויורד של התשוקה הבסיסית של אנשי חינוך לקבל עליהם תפקיד של מחנך כיתה.

לא רק הכותרות האחרונות מבכות על התפוררות הרוח והיעדר המקצועיות של המורים. בשבועות האחרונים גם נושאות הדגלים, מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר ויו"ר הסתדרות המורים יפה בן דוד, הזהירו מפני המחסור הצפוי במורים לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה תשפ"ג.

לא רק הכותרות מבכות על התפוררות הרוח והיעדר מקצועיות המורים. גם נושאות הדגלים, מנכ"לית משרד החינוך דלית שטאובר ויו"ר הסתדרות המורים יפה בן דוד, מזהירות לאחרונה ממחסור צפוי במורים

כל הטענות נכונות ומגובות בעובדות ונתונים, אולם יותר משמפריע לי שבני ובתי יפספסו כמה נושאים באנגלית, מתמטיקה או מורשת, אני חרד מהיום בו עלול בני או עלולה בתי לפגוש מחנך או מחנכת שהגיעו כמחנכים לכיתתם בלית ברירה. מדאיג אותי הגרף ההולך ויורד של התשוקה הבסיסית של אנשי חינוך לקבל עליהם תפקיד של מחנך כיתה.

המשבר בתחום ההוראה | במערכת החינוך מזהירים: מחסור אדיר במנהלים, מורים, גננות, יועצות וסייעות. מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן-דויד לכאן חדשות: 5,500 מורים ביקשו לצאת לחל"ת@lirankog #חדשותהערב pic.twitter.com/UlLp77MaCS

— כאן חדשות (@kann_news) May 10, 2022

כאשר מתעמקים בנתונים, רואים כי ישנה ירידה דרמטית גם במספר הנרשמים להוראה במוסדות האקדמיים השונים, תוך מובחנות ברורה שהקושי הגדול הוא ברישום להכשרת מורים בבתי הספר היסודיים.

עזיבת המורים במהלך שנת הקורונה והיעדר השכר ההולם, מוזכרים שוב ושוב כגורמים משמעותיים במשבר המתרגש עלינו. על פי נתוני הלמ"ס, במהלך עשרים השנים האחרונות מספר התלמידים גדל בכמעט חמישים אחוזים בחינוך היסודי, אולם ככל שמספר התלמידים עולה, כך אנחנו מדווחים על נשירה של מורים. למעשה, רוב מוחץ של המורים המקצועיים ביסודי מקבלים עליהם את תפקיד חינוך הכיתה, כי פחות ופחות אנשים מעוניינים לשמש בתפקיד זה.

ככל שמספר התלמידים עולה, כך אנחנו מדווחים על נשירת מורים. רוב מוחץ של המורים המקצועיים ביסודי מקבלים עליהם את תפקיד חינוך הכיתה, כי פחות ופחות אנשים מעוניינים לשמש בתפקיד

בעבר, תפקיד מחנך הכיתה היה מן התפקידים המבוקשים ביותר במערכת החינוך, בהיותו מגלם בתוכו את האפשרות המעשית של המורה בכיתה להשפיע מעבר לתחום הידע אותו הוא מקנה לתלמידיו. הערכים, המידות, הדאגה להתפתחותו של התלמיד, הפיכתו להיות "מענטש" לטובת החברה, משכה אנשים רבים לכיוון ההוראה מתוך הרגשת שליחות אמיתית ורצון לבנייה ולעיצוב החברה הישראלית. מעטים מקוראי שורות אלו לא יצביעו על איש חינוך משמעותי בחייהם.

זכורני, עת התחלתי את התפקיד הראשון שלי בהוראה כמחנך בכיתה ז', ניגשתי לרב שלי הרב דוד חי הכהן שליט"א, וביקשתי ממנו הדרכה מעשית לקראת כניסתי להוראה. "דמיין לעצמך", כך אמר לי, "שבכל כיתה אליה אתה נכנס לחנך -יושבים האנשים החשובים ביותר של הדור הבא: מנהיג, טייס, רב גדול, או ספורטאי מצטיין – והשליחות שלך היא לבנות בשלב הנערות את עתידם הגדול". הסתכלות זו בוודאי הובילה לאחריות רבה ולסוג של חרדת קודש לפני כל כיתה אותה לקחתי לחנך.

בשנים האחרונות, נפערו פערים גדולים מאד בתשוקה הבסיסית של אנשי חינוך לקבל עליהם תפקיד של מחנך כיתה. מנהלי בתי ספר רבים בארץ מדווחים כי חלק גדול מהמורים אינם מעוניינים לשאת בנטל החינוך. אם זה בגלל "ההתערבות של ההורים", קשיי הבירוקרטיה של "המערכת", היעדר פרופסיה ומעמד ייחודיים למחנך הכיתה, חוסר תגמול הולם ועוד ועוד.

אנשי הוראה רבים בוחרים בפרופסיה ההוראתית המקצועית כעיקר עיסוקם, ופחות מעוניינים לקחת אחריות של מחנך על כלל היבטיו של הילד. יחד עם עוד גורמים, הגענו למצב שמעמדו של מקצוע ההוראה בכלל ומעמדו של מחנך הכיתה בפרט הולך ונשחק והעתיד כולו לוט בערפל.

מנהלי בתיה"ס בארץ מדווחים כי מורים רבים אינם מעוניינים לשאת בנטל החינוך. אם בשל "התערבות הורים", קשיי הבירוקרטיה של "המערכת", היעדר פרופסיה ומעמד ייחודיים למחנך הכיתה, חוסר תגמול הולם ועוד

שינוי המעמד, התפיסה ומובחנות של מחנכת הכיתה כבעלת השפעה קריטית על עולמם של הילדים, וממילא הסתכלות מובדלת ומובחנת על ידי כל הגורמים המלווים אותה – הם אלו שישנו את כיוון מעמד המורה באופן כללי, להשארת "כוחות טובים" במערכת החינוך, וכמובן לגיוס אנשים מעולים לטובת מערכת החינוך הכללית.

אהרון קצב הוא סמנכ"ל פדגוגיה בקרן משפחת ליאון, שפועלת למען שוויון הזדמנויות וחינוך לערכים באמצעות חיזוק וביסוס מחנכי ומחנכות הכיתה בישראל (צילום: מור חטואל)

יו"ר הרש"פ אבו מאזן ביקר לראשונה באבו דאבי אחרי נתק של שנים רבות, על רקע התמיכה של איחוד האמירויות בנורמליזציה עם ישראל ותמיכתה ביריבו המר מוחמד דחלאן. גורמים בכירים בפת"ח טוענים, כי קיים ערוץ חשאי לתיווך ביחסים בין אבו מאזן לאיחוד האמירויות וכי ביקורו עשוי להביא לפריצת דרך ושבירת הקיפאון ביחסי הרש"פ עם איחוד האמירויות.

יו"ר הרש"פ אבו מאזן ביקר שלשום באבו דאבי, ביקור נדיר לאחר הפסקה שנמשכה שנים ארוכות, כדי להגיש תנחומים על מותו של נשיא איחוד האמירויות השיח' ח'ליפה בן זאיד וברכות למחליפו בתפקיד השיח' מוחמד בן זאיד, מי שהיה יורש העצר של אבו דאבי ושחתם על הסכם הנורמליזציה עם ישראל.

יו"ר הרש"פ אבו מאזן ביקר שלשום באבו דאבי, ביקור נדיר לאחר הפסקה של שנים ארוכות, כדי להגיש תנחומים על מות נשיא איחוד האמירויות השיח' ח'ליפה בן זאיד וברכות למחליפו השיח' מוחמד בן זאיד

לאבו דאבי הגיעו מנהיגים רבים ממדינות העולם כדי להגיש תנחומים ובהם גם נשיא המדינה יצחק הרצוג, אולם ככל הידוע הוא לא נפגש עם אבו מאזן ששהה באותה העת באבו דאבי.

לאבו מאזן נלוו בביקור יורשו האפשרי חוסיין א-שיח' והגנרל מאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי הפלסטיני.

למרות היחסים העכורים בין יו"ר הרש"פ אבו מאזן לאיחוד האמירויות אבו מאזן הגיע לביקור נדיר באבו דאבי כדי למסור תנחומים על מותו של הנשיא השיח' ח'ליפה בן זאיד ולאחל הצלחה ליורשו בתפקיד השיח' מוחמד בן זאיד pic.twitter.com/AhRsJDF4b9

— יוני בן מנחם yoni ben menachem (@yonibmen) May 17, 2022

עיתון "ראי אליום" גילה ממקורות מיוחדים המקורבים לעיתון כי ביקורו של  יו"ר הרש"פ עשוי להיות הצעד הראשון לשבירת הקיפאון ביחסים של הרש"פ עם איחוד האמירויות. קיפאון הנובע מההסכם הנורמליזציה בין איחוד האמירויות לישראל והתמיכה של איחוד האמירויות במוחמד דחלאן, יריבו המר של אבו מאזן.

דחלאן משמש יותר מעשר שנים כיועצו של יורש העצר של איחוד האמירויות השיח' מוחמד בן זאיד, שהתמנה השבוע לנשיא לאחר מותו של הנשיא השיח' ח'ליפה בן זאיד.

העיתון דיווח על ערוץ חשאי במפרץ שמתווך בין הרש"פ לאיחוד האמירויות כדי שיתקיימו מפגשים נוספים בין הרש"פ לאיחוד האמירויות בעתיד הקרוב כדי לדון במחלוקות ביניהן ולנסות למצוא להן פתרון.

עיתון "ראי אליום" גילה ממקורות מיוחדים המקורבים לעיתון כי ביקורו של  יו"ר הרש"פ עשוי להיות הצעד הראשון לשבירת הקיפאון ביחסים של הרש"פ עם איחוד האמירויות

86 year old Mahmoud Abbas in Abu Dahbi for first time in almost a decade with @MohamedBinZayed and @ABZayed #SheikhKhalifa pic.twitter.com/Chngip0OA0

— Fadi Elsalameen فادي السلامين ⚡️ (@Elsalameen) May 16, 2022

מאג'ד פרג' פרץ את הדרך

לפני כמה חודשים ביקר בדובאי הגנרל מאג'ד פרג', ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני, הנחשב ל"איש החזק" ברש"פ ומקורבו של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס. רשמית הוגדר הביקור כביקור בדוכן של "פלסטין" בתערוכת "אקספו 2020", אך על פי גורמים בתנועת פת"ח היה זה ביקור מדיני ראשון שהיו לו השלכות חשובות.

מאג'ד פרג' נפגש עם שליט דובאי השיח' מוחמד בן ראשד אלמכתום ודן עימו בשיפור היחסים בין הרש"פ לאיחוד האמירויות, אשר עלו על שרטון בשנים האחרונות.

הקלקולים הקשים ביחסים בין הרש"פ לאיחוד האמירויות נובעים משתי סיבות עיקריות:

1

מוחמד דחלאן, יריבו המר של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס, משמש כיועצו הבכיר של השיח' מוחמד בן זאיד יורש העצר של אבו דאבי.

דחלאן מבוקש ע"י הרש"פ באשמות של מעשי רצח ושחיתות כספית, אך איחוד האמירויות תומך בו להיות יו"ר הרש"פ הבא, לאחר שמחמוד עבאס בן ה-85 יירד מהבמה הפוליטית

2

הסכם הנורמליזציה בין איחוד האמירויות לישראל. בעקבות חתימת הסכם הנורמליזציה בין איחוד האמירויות לישראל החזירה הרש"פ את השגריר שלה מאבו דאבי. הייתה זו מכה מדינית קשה לרש"פ. איחוד האמירויות הייתה המדינה הערבית הראשונה שהפרה את הווטו של הפלסטינים על מדינות ערב  בנושא הנורמליזציה עם ישראל.

הרש"פ פירסמה הודעת גינוי רשמית, היא דאגה להפריע לביקורים של נציגים מאיחוד האמירויות במסגד אלאקצא בהר הבית וסירבה לקבל סיוע כספי מאיחוד האמירויות וסיוע רפואי  עם פרוץ מגיפת הקורונה.

לפני כמה חודשים ביקר בדובאי ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני, הנחשב לאיש החזק ברש"פ ומקורב לאבו מאזן. רשמית הוגדר הביקור כביקור בדוכן של "פלסטין" בתערוכת "אקספו 2020"

הסכם הנורמליזציה בין איחוד האמירויות לישראל חיזק גם את מעמדו של מוחמד דחלאן בקרב הירושה על תפקיד יו"ר הרש"פ, הרש"פ נכשלה וקרנו של מוחמד דחלאן עלתה בעיני ישראל וארה"ב.

קרב הירושה ברש"פ

לא ברור עדיין מדוע שיגר יו"ר הרש"פ בזמנו את מקורבו מאג'ד פרג' לדובאי. האם היה זה בגלל מצבה הכספי של הרש"פ ומפני שהוא זקוק לכסף האמירתי לאחר שמדינות ערב המתונות, ובראשן סעודיה, הטילו מצור כלכלי על הרש"פ? או אולי בגלל גל השמועות שמפיצה תנועת "האחים המוסלמים" כי סר חינו של מוחמד דחלאן בעיני שליטי אבו דאבי והם הטילו עליו שורה של הגבלות?

בכל מקרה, גורמים בכירים בפת"ח טוענים כי מאג'ד פרג' הגיע לדובאי כדי לשווק את עצמו כאחד היורשים הפוטנציאלים של מחמוד עבאס וגם כדי לבקש סיוע כספי עבור הרש"פ.

פרג' מקובל מאוד על ארה"ב וישראל בעקבות קשריו ההדוקים עם ה-CIA והשב"כ הישראלי ומלחמתו בטרור.

מעמדו של פרג' בתנועת פת"ח ובשטחים חזק לעין ערוך ממעמדו של מוחמד דחלאן והוא מקורב מאוד ליו"ר הרש"פ.

מי שמודאג מהביקור  הנוכחי של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס באבו דאבי הם בראש ובראשונה מוחמד דחלאן, שמקורביו מכחישים בתוקף את הידיעות כי "עבר חתול שחור" בינו לבין יורש העצר השיח' מוחמד בן זאיד, וכמובן גם בכירי פת"ח ג'בריל רג'וב ומחמוד אלעאלול, שכל אחד מהם רואה את עצמו כיורשו הפוטנציאלי של מחמוד עבאס. הם נשארו ברמאללה, ועם אבו מאזן נסעו חוסיין א-שיח' ומאג'ד פרג'.

מי שמודאג מביקור אבו מאזן באבו דאבי הם דחלאן, שמקורביו מכחישים בתוקף כי "עבר חתול שחור" בינו לבין יורש העצר בן זאיד, ובכירי פת"ח רג'וב ואלעאלול, הרואים עצמם כיורשים פוטנציאליים

צריך להמתין ולראות כיצד יתפתחו מכאן העניינים והאם אכן ביקורו החריג של יו"ר הרש"פ אבו מאזן באבו דאבי יביא לשבירת הקרח ביחסים בין איחוד האמירויות לרש"פ.

יוני בן מנחם הוא חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מזרחן, עיתונאי, מנ"כל רשות השידור לשעבר, מרצה למזה"ת ותקשורת (צילום: דוד וינוקר)